תשובה מאהבה/נה
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה יום ט"ו סיון תקסזי"ן ל' ברעזניץ. לאדמ"ו חמי הרב המאוה"ג המפורסם והמהולל נ"י עה"י פה כבוד מוהר"ר אלעזר נר"ו יאיר נצח כו'.
מכתב קדשו מיום ד' העבר קבלתי יום ו' העבר בשמחה ושברתי צמאוני מעסיס נופת שפתותיו וקראתי לשבת עונג בממתקי פלפוליו בתשובת שאלתי בעניני רבית ועתה נא אהובי אדמו"ח אל נא אהי' עליו לטורח אם עוד אנופף ידי לדון לפניו בקרקע למען יתברר ויתלבן שמעתתא הן אמת שמדברי הצ"צ נראה ראי' גמורה להתיר כמ"ש אדמו"ח נ"י אמנם לדידי גם הט"ז החולק על הצ"צ במכירה ה"ט משום דכל מכירה שאינו יוכל הלוקח להקדיש החפץ לאו מכירה א"כ ה"ל למפרע רק הלואה ושפיר יש לאסור משא"כ בנ"ד שהוא מתנה גמורה מתחלה ועד סוף כ"ע ל"פ דיש להתיר וממילא נראה דאין כאן איסור כלל אפי' הערמת רבית ולא כל החששות שכתב אדמו"ח בסוף פלפולו, ולא להמציא דבר חדש אתינן לבקש חדשות להתיר מה שאסרה התורה הלא ק"ו אדם דן מעצמו ובלא"ה הי' נראה דאין בנ"ד כל החומרת שכתב הרב בעל תה"ד מאן לימא לן לחפש צדדי' ותנאי' כדי להתיר מה שאסרה התורה דכ"ז רק בהלואה גמורה דאסרה התורה לקחת רבית בכמה אזהרות אפשר לומר כדבריו דאין לנו לחפש המצאות והתירי' ליקח הרבית משא"כ בנ"ד שאין כאן הלואה כלל ומתחלה בתורה מתנה בא לידו וכי שייך בזה אחר כוונת הלב הן הן הדברים אם לא עשה מעשה של איסור כלל וכי אסור לו לאדם להשתכר דרך מקח וממכר משום שכוונתו להרבות הונו כן הדבר בנ"ד אמת שכוונתו להרבות ולהוסיף מ"מ מאחר שהוא בהיתר גמור ורק על מחשבת ע"א הקב"ה מענש על המחשבה ומכ"ש היכא דאין כאן אפי' מחשבת עבירה רק מחשבה טהרה להשתכר באופן המותר ודי לנו מה שאסרה התורה ולא להפריז על המדה.
ומה שפלפל אדמ"ו בדברי מהר"מ ב"ב בהן ולאו לבנות ולסתור ברוחב בינתו כן הדבר שמדבריו אין להביא ראי' לא להתיר ולא לאיסור כמו שהביא מעלתו בארוכה גם אני אומר שאין להביא ראי' מדבריו להתיר דהתם ודאי כשהתנו ביניהם שיוכל לעכב בידו כשירצה ודאי ראוי לקרוא מתנה גמורה משא"כ בנ"ד שעכ"פ צריך להחזיר לו כל המנה ופרס וע"ז אנו דנין אם יש כאן מתנה או לא גם לאסור אין להביא ראי' דע"כ צריכין התם לסברה משום שחוזר עם בנו (הגם שהדבר אינו מוכרח דשפיר י"ל דבאמת בלא"ה נמי מתיר המהר"מ והמעשה שהי' כך הי') היינו דוקא בנדון שלו שאומר שיוכל לעכב בידו אם ירצה והשתא כשיחזור לו המעות ולא ירצה לעכב נראם למפרע שאין רצונו לקבל מתנה א"כ הי' מצוה למפרע ואי לאו שחוזר עם בנו אפשר דאפי' ר"ק הי' מש"ה צריך לסברא זאת אבל בנ"ד שהי' מתנה גמורה מתחלה ועד סוף באמת י"ל דמותר לגמרי.
והנה מכל הדברים האמורי' ומכל מה שיוצא מדברי אדמו"ה אין כאן רבית דאוריית' ולא דרבנן רק הערמת רבית או מיחזי כרבית לדברי רום מעלתו אמנם אחרי הלוך מדרך עיוני אנה ואנה ואחרי בינותי בספרים נראה לענ"ד הקלושה להפך הדבר מהיפוך להיפוך ולומר דיש כאן איסור תורה ור"ק יוצאה בדינין הלא דבר הוא בכ"מ שמוזכר בש"ס ופוסקי' במעמ"ל איך לא דברו כלל באופן שלנו דכל דבריהם המה במתנה עמ"ל אותו הדבר בעצמו ודברו מה שדברו אבל בזה האופן שנותן לו מנה עמ"ל לו מנה אחרת לא דברו כלל והנה בהל' קדושין בטור וב"י סי' כ"ט סעיף א' האומר לאשה האמ"ל בדינר זה ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת וכ' הראשונים דמה"ת הוי מקודשת דמתנה עמ"ל ש"מ רק משום חשש שמא יאמרו אשה מתקדשת בחליפין דגם בחליפין הסודר הדר למרי' ומן התימה שלא יובא כלל היכא הדין נותן בנותן לה מנה ע"מ שתחזירהו מנה אחרת דלא שייך כלל לחליפין דלא הדר אותו דבר בעצמו והמנה שנותן לה הרי היא שלה לחלוטין אם כן הי' מקודשת גם בה"ל פדיון בכור סימן ש"ה סעיף ח' שאם נתן לו עמ"ל ש"מ ובנו פדוי ג"כ לא הזכיר דין זה ונותן לו ה' סלעי' ע"מ שיחזיר לו ה' סלעים אחרי' אם גם בזה בנו פדוי או לא ודרך כלל איך לא משתמיט שום תנא או פוסק להזכיר דבר זה מכל זה הי' נראה דוקא עמ"ל אותו הדבר בעצמו שמי' מתנה דעכ"פ תוך אותו זמן שנתן לו הוי שלו ופטור מאונסין וגם מגנבה ואבדה לפי דעת רוב הפוסקים ריש ה"ל מתנה שפיר לומר דהוי מתנה משא"כ בנ"ד בנותן מנה עמ"ל מנה אחרת אם אם כן אדרבה אחריות אונסין על הלוקח דאעכ"פ צריך להחזיר לו מנה אחרת אם כן בזה ודאי לאו שמי' מתנה רק הלואה גמורה ומה מתנה שייך באם צריך לשלם לו מנה אחרת ולמאי נ"מ נקראת מתנה באשר שהוא צריך להשיב אחרת תחתיה ומי לנו בלשון שאומ' הנותן הנני נותן לך באשר שאינו נותן לו כלום וכגון זה אין אנו הולכים אחר לשון בני אדם דהא מ"מ אינו רק הלואה יקרא בשם איך שיקרא ובזה ודאי אין הבן פדוי ואין כאן זכרון מתנה אבל יש כאן הלואה גמורה ואם נותן לו מנה ופרס ר"ק היא ויוצאת בדיינין וזה אשר נלע"ד וחלילה לי להורות הלכה בפני אדמו"ח עדי אשמע את אשר יענה רוחב לבבו ואענדם עטרה לראשי.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |