תשובה מאהבה/לו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה יום ג' ער"ח אב תקמ"ל ג"ט. ברכת ה' תעלה לראש וראשון ויחייהו וישמרהו כאישון ויאשר בארץ שבוע ודשון ה"ה כבוד אדמ"ו הגדול המפו' מה"ו גרשון אב"ד ור"מ בק"ק נ"ש והמדינה.
אחרי ברכה שלום יהו לרצון אמרי פי, כי הנה כמשלוש חדשים מקרוב שלחתי לרו"מ הגאון נ"י תכריך מכתבים דברים הנוגעים הלכה למעשה על ידי התורני כ"ה יצחק בר"מ מפה ובקשתי שישים עין עיונו עליהם ועד היום הזה לא שמעתי קול רמז ולא ידעתי מה נימא מצא בם שלא עלו לרצון לשמו לשם גרשון לשם גבוה לריח ניחוח עם כל זה אמרתי אוסיף ידי שניות מדברי סופרים בשאלה הנחוצה לשעה ולדורות ואחכה על תשובה מאהבה הנה מעשה בא לידי באשה אחת שנעקר המקור ממקומו ושלחו אחרי החכמו' ותבאנה ועשו לה כמין טבע' של שעוה בעומק הרחם שבל יצא המקור חוץ למקומו ונשאלתי אם צריכה להסירה בעת הטבילה ובינותי בספרים וראיתי את המראה הגדול ונורא מרא' יחזקאל הוא מרנא ורבנא בספרו נ"ב בחלק י"ד סימן ס"ד מראה פנים להקל אם הושם בעומק הרחם למעלה מבית החיצון שא"צ להסירה בשעת טבילה ובנה יסודו על דברי הריטב"א בשם רבו שמביא המשנה למלך פרק א' מהל' מקואות ה"י מה שביה"ס צ"ל ראוי לב"ם היינו מדרבנן בעלמ' הואיל ולענין טומאה דינו כגלוי מ"ה שווינהו רבנן לענין טהרה נמי כגלוי עכ"ל ואם כן בלוע שלא מקרי גלוי לענין שום טומא' אפילו לטומאת משא אינו צריך ראוי לב"מ ואף דקיימ"ל כרבא במסכת נדה דף מ"ב ע"ב דאותו מקום באשה ביה"ס הוי לא נחלקו אלא בבית החיצון אבל למעלה מבית החיצון אף לרבא בלוע מקרי כמבואר בתוס' שם עמוד א' ד"ה אמאי טומא' בלועה היא ולכ"ע א"צ ראוי לב"מ הן הן כל דברי מורי הגאון נ"י שם בתשובה ואינו מחליט הדין להלכה ולמעשה עד אחרי הסכמת השואל שם וחתנו הגאון נ"י.
ולענ"ד קשה עלי להקל בדבר הזה ולסמוך על הריטב"א בזה אחרי שרבותנו בעלי תוספות בדוכתי טובי מסכימים שביה"ס ראוי לב"מ בעינן מה"ת ועיין בסוכ' דף ו' ע"ב ד"ה ד"ת ובקדושין דף כ"ה ע"א בסוף ד"ה כל הראוי ובמנחות דף י"ח ע"ב ד"ה ואר"ז ובחולין דף פ"ג ע"ב ד"ה דאמר, וכן נלע"ד קצת משמעו' לשון הרמב"ם פ"א מהל' מקואות הלכה יו"ד ביה"ס א"צ שיבואו בהן מים כו' ואעפ"כ צ"ל ראויין שיבוא בהן מים לפיכך אמרו חכמים לעולם ילמד ארם כו' עכ"ל מדנקט לפיכך אמרו חכמים ולא נקט סתם לפיכך ילמד אדם משמע דעד כאן בשל תורה מיירי וכן נראה דעת כל האחרוני' דהרי קיימין בשלחן ערוך י"ד סי' קצ"ח סעיף כ"ה אם לא הדיחה ביה"ס ולא נמצא עליה דבר חוצץ אעפ"י שלא בדקה קודם טבילה עלתה לה טבילה ואינו דומה לבדוקת הגוף וחפיפת הראש וכתב הלבוש והמע"מ הטעם כיון שיש מקום להשאר שם ודאי לא הי' שם דא"כ למה יפול אחר טבילה והש"ך שם ס"ק ל"ב כ' שבחנם דחקו כי לא דמי לבדיקת הגוף דבעינן ב"מ ממש ולכך תלינן לחומרא אבל ביה"ס דלא בעינן אלא ראוי לכך תלינן לקולא יעו"ש ואי ס"ד ביה"ס ראוי לב"מ מד"ם הא גם הש"ך בחנם דחק הא הטעם פשוט בעבור שהוא דרבנן תלינן לקולא ולכך נלע"ד ברור כוונת הש"ך וכל האחרונים ראוי לב"מ לביה"ס מה"ת עם כל זה יש להקל אם לא הדיחה ביה"ס (וכיוצא בזה יעוין קצ"ט סעיף י"ב) בעבור שהתורה הקילה ולא הקפידה אלא ראוי ולא ב"מ ממש כשאר הגוף וגם אינו אלא מיעוט המקפיד דרבנן וכן נראה מט"ז סי' קצ"ט ס"ק י"ז דביה"ס ראוי לב"מ דבר תורה יעוי"ש.
אמנם עדין יש מקום להקל ע"כ לא כתבו תוס' דראוי לב"מ לביה"ס דאוריית' אלא דומי' דבית החיצון אבל הואיל בטבעת זו בעומק הרחם למעלה מביה"ח ואותו מקום ודאי בלוע ולא בעי אף ראוי לב"ם לא מה"ת ולא מד"ס עכ"ז קשה עלי להקל וכי אפשר לצמצם שאין טבעת זו יוצאת מעט לביה"ח עד שאין אותו המקום ראוי לב"מ ויעוין בתוספות דף מ"ב ע"א ד"ה עשאוה אף שהתוספות כתבו לקושטא לא גזרו יעוי"ש הכא יש להחמיר שהחוש מעיד עליו שאין הטבעת קבוע שם במסמרות וקרוב הדבר שהטבעת מזיזה מעט ממקומה בכל עת ובכל שעה וארגישה ולא הוי אדעת' והוא מיעוט המקפיד במקום תשמיש ויש לחוש יותר להחמיר עפ"י התוספתא שמביאה הר"ש ספ"ח דמקואות ר"ש שזורי אומר ביה"ס בנשואה חוצץ בפנוי אינו חוצץ ופ' הר"ש נשואה מקפדת שלא יהי' דבר חוצץ במקום תשמיש וכ"כ הר"ן ס"פ שני דשבועות אמנם אפשר להקל ממ"נ אם הטבעת עומדת בחזקה ולא בזה ממקומה והוא במקום בלוע ואם היא רפוי' שמזיזה ממקומה גם אפשר שראוי לבוא שמה מים אלא אי קשיא הא קשיא דאיבעי' להו שם דף מ"ב ע"ב אותו מקום של אשה בלוע הוי או ביה"ס הוי וקא מסיק התלמודא למנ"מ כגון שתחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום א"א בלוע הוי טומאה בלוע לא מטמאה וא"א ביה"ס הוי ניהו דבמגע לא מטמיא במשא מיהא מטמיא כו' יעוש"ה והנה לכאורה נ"מ הזה הוא דבר זר ורחוק מאד במציאות שתחבה לה חברת' כו' ולא אמר נ"מ הזה שהוא פשוט ומצוי אם אותו מקום בלוע הוי לא צריך אפילו ראויל ב"מ אמנם י"ל דתלמודא נחית למצוא נ"מ בדבר דאוריית' משא"כ ראו לב"מ אינו אלא מדרבנן כשעת הריטב"א יען עודנה הקושי' בתוקפה לומר נ"מ הזה לשטת תוס' דראוי למ"ב דאוריית' ואין לומר גם עתה הנ"מ בדרבנן דהא מיעוט המקפיד איני אלא מדרבנן זה אינו מי לא משכחת לה עכ"פ נ"מ בדבר דאוריית' אם אותו המקום משלים לרוב ובלא"ה קשיא לי הסוגיא די"ל הנ"מ פשוט אם נעקר הדם ויצא לבית"ח אי בלוע מקרי לא מטמיא ואי ביה"ס מטמיא ואין להאריך חוץ למקומו וכללא של דבר אני נבוך מאד בהוראה הזאת והשאלה נחוצה ולא אוכל להעמיק עומק דין ולהאריך וקויתי לתשובתו הרמתה בדואר הולך ודואר בא מוקדם לברכה הכ"ד ידידו המוכן לעבדו עבודת הקודש עבודת הגרשוני בעבודה תמה ובעבודה שיש אחריה עבודה ולא בעבוד' הסילוק ועבד אנכי לכל חכמי התלמוד ה"ק אלעזר פלעקלס מפראג החובק ק' ג"ט ואגפי' יע"א.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |