שו"ת רדב"ז/א'סה
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושישים וחמישה - חלק ג סימן תרמ]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית מול דף הדפוס המקורי
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת ממני אודיעך דעתי בחולה שאין בו סכנה אם מותר לשתות משקה המשלשל בשבת:
תשובה גרסינן בפ' מפנין כל צרכי חולה נעשים בשבת ע"י ארמאי וכדרב המנונא דאמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לעכו"ם ועושה. הרי לך בהדיא דאפי' מלאכות של תורה כגון לבשל ולאפות וכיוצא בהם אומר לעכו"ם ועושה וכן פסקו כל הפוסקים והלא דברים ק"ו אם מותר לעכו"ם לעשות מלאכות אלו כ"ש שיהיה מותר לשתות סמנין דלית בהו אלא משום שחיקת סמנין דאמירה לעכו"ם שבות והא נמי גזירה דרבנן בעלמא היא וקילא טפי מאמירה לעכו"ם ומשום שבות דרבנן ואפי' מאמירה לעכו"ם בשבות דרבנן. וכן כתבו בשם הרמב"ן והרשב"א ובעל מגיד משנה והר"ן ז"ל עלה דהאי מימרא וז"ל ודוקא בדבר שיש בו ממנו חולי לכל גופו לש אדם כגון חיה כל שלשים יום וכן לכחול את העין בסוף האוכלא שהיא נופל למשכב או מצטער וחולה ממנו אבל חושש והוא מתחזק והולך כבריא אין מתירין לו אפי' שבות דדבריהם ואפי' ע"י עכו"ם ולא עוד אלא דברים שאין בהם מלאכה ולא כלום בעולם גזרו משום שחיקת סמנים כ"כ הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל ודברים ברורים הם יתבארו בדברי רבינו פ' כ"א עכ"ד מגיד משנה. וכיוצא בזה כתב הר"ן ז"ל בפ' שמנה שרצים ע"ש. הרי לך בהדיא דקיל טפי שתיית סמנין מאמירה לעכו"ם אפי' בדבר שהוא משום שבות והא דתנן אין שותין אזוב יון וכו' דוקא בחושש בא' מאיבריו איירי שאין כל גופו חולה מחמת חולי וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' כ"א וז"ל לפיכך אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק סמנים כיצד וכו' ומדקאמר לריא משמע דלחולי מותר והא דשתי ליה משום מיחוש בעלמא הוא וכן כתב בהדיא בעל מגיד משנה וז"ל ופי' כל הדינים אלו הן בבריא שאינו נופל למשכב ולא חולה כמו שהזכרתי בפ' שני ע"כ. ודברים פשוטים הם לא היה כדאי לישאל עליהם. ואפשר שהר"י בעל הטורים הטעה את השואל שכתב וז"ל כל מאכלין ומשקין שהם מאכל בריאים וכו' וכל שאינו מאכל בריאים וכו' אבל אם אוכל ושותה אותו לרעבו ולצמאו ואין [לו] חולי שרי ע"כ. ודייק טעמא דאין לו חולי הא יש לו חולי אסור והא ודאי ליתא דהאי חולי דקאמר היינו חושש בעלמא או חולי אבר א' אבל חולי כל גופו פשיטא דמותר. ולגבי השותה לרעבו ולצמאו חולה קרי ליה וכן כתב הוא ז"ל כל צרכי חולה שאין בו סכנה אומר לעכו"ם ועושה כיון שאין בו סכנת הגוף ואפי' יש בו סכנת אבר א' אין מחללין עליו באיסור דאורייתא אבל מחללין באיסורא דרבנן אע"ג דעביד מעשה ע"ג. הרי לך בהדיא דבכל איסורי דרבנן מחללין וכ"ש שתיית סמנין דקיל טפי. וכן צריך לפרש מ"ש הריטב"א ז"ל עלה דהך מתני' דכל האוכלין אוכל אדם וכו' וז"ל הא דתנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה טעמא דמלתא דכיון שהבריאים דרכן לאוכלו או לשתותו שלא לרפואה אין לגזור בו בחולי שאין בו סכנה משום שחיקת סמנים ע"כ. וטעמא שדרך הבריאים שתותו אבל אם אין דרך הבריאים לשתותו אסור לחולה שאין בו סכנה הכא נמי לאו בחולי כל גופו קאמר אלא בחושש בעלמא שאינו נופל למשכב או שיש לו חולי באבר א' וכן הדבר מוכרע שהרי הוא בעצמו כתב בפ' מפנין וז"ל ואם אין בו סכנה אלא שנופל במטה מותר ע"י עכו"ם או ע"י ישאל ובשבות ע"י שינוי ואיכא צד אחר שהוא מסוכן אותו אבר מותר אפילו ע"י ישראל שבות דרבנן ואפי' שלא ע"י שינוי כדאמרינן בע"ז עין שמרדה מותר לכתחלה סבור מינה הנ"מ היכא דשחקי סמנים מאתמול הדר אמרי אפי' לא שחיקי מאתמול דשורייני דעינא בליבא תלי' מ"מ מעיקרא דלא ידעינן האי טעמא שרי היכא דשחיקי סמנים מאתמול והיכא שאינו נופל במטה אלא מיחוש בעלמא אסור לעשות לו כלל אלא ע"כ הוא כעין כל האוכלים אוכל אדם לרפואה וכו' ע"כ. הרי לך בהדיא שהריטב"א ז"ל בעצמו מפרש להך מתני' במיחוש בעלמא דאם הוא מאכל בריאים מותר ואם אינו מאכל בריאים אסור דגזרינן משום שחיקת סמנים ואם שותה אותו לצמאו מותר כדכתב ר"י בעל הטורים ז"ל אבל בחולה בכל גופו אע"פ שאין בו סכנה הדבר ברור שמותר לשתות משקה המשלשל או זולתו מהמשקין המרפאין. ואני לא ראיתי בזה חולק ואין חילוק בזה בין אם יהיה המשקה מר דהוי שלא כדרך הנאתו או שיהיה מתוק דאין טעם האיסור אלא דילמא אתי לידי שחיקת סמנין ובחולה אפי' שאין בו סכנה לא גזרו. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |