שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קכב
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קכ"ב
ואווזות פטומות שנשחטו בחדש טבת כדי לעשות מהן השומן לצורך חג הפסח והיו נזהרים לעשות הכל בהכשר והוריקו השומן לקדירה והעמידו השומן מן הצד מכוסה כראוי ונקרש בקדירה ואחר כך ביום ראשון דחג הפסח נטלו מן השומן בכף כמה פעמים זה אחר זה כדי לעשות ממנו תבשיל ומצאו גרעין חטה בתוך השומן כבאמצע קדירה מה דינו של שומן זה:
נראה לי דמדינא הכל שרי כיון דמסקינן בגמרא דפסחים פרק כל שעה דף ל"ה דמי פירות אינן מחמיצין וכן סבירא ליה לרבא התם דף מ' וקיימא לן כותיה כמו שכתב הרא"ש התם בפסקיו ואין מחמיצין דקאמר הסכימו רוב הפוסקים הביאם הטור א"ח והרב בית יוסף בסימן תס"ב דאין מחמיצין כלל ולאפוקי ממאן דסבירא ליה דאין מחמיצין דקאמר היינו לענין כרת דלא הוי חמץ גמור אבל חמץ נוקש' מיהא הוי לא כן הוא אלא מותר ללוש בהן אפילו לכתחלה אלא שאין יוצאין בו ידי חובת מצה לילה ראשונה מפני שהיה מצה עשירה וקרא כתיב לחם עוני אבל לאכול בשאר ימים מותר כשנילושה רק במי פירות בלא מים כלל ושומן של אווז נמי מי פירות הוא דהכל הוא בכלל מי פירות כמו שכתב הטור אורח חיים התם בסימן תס"ב לכן לא נאסר השומן הזה שמצאו גרעין חטה בתוכו מטעם דמי פירות אין מחמיצין:
וליכא להחמיר מטעם דאי אפשר שלא נשאר מעט מים בשומן מן ההדחה שהדיחו אחר המליחה ומי פירות עם מים ממהרין להחמיץ טפי ומהאי טעמא דנשאר מן המים על הבשר אחר ההדחה כתב הטור א"ח סימן תס"ו בשם הר"ר אליעזר גרמיז"א בשר יבש שמזיע בשנות הגשמים מחמיץ מכח המים שהודח בו וכו' וא"כ הוא הדין נמי בשומן נשאר מים מן ההדחה ומי פירות עם מים ממהרין להחמיץ:
הא ליתא דשתי תשובת בדבר חדא משום דאף על פי שהאמת כן הוא שנשאר מעט מים בשומן אחר הדחה אחרונה מכל מקום אחר שנתבשל השומן באלפס בשול יפה נשרפו המים בבשול ואזלי להו לגמרי ולא נשאר מאומה מן המים בין השומן ואפילו היכא דלא נתבשל השומן בשול יפה כל צרכו ולא נשרף המים לגמרי ונשארו צחצוחי מים בתוך השומן מכל מקום טבע השומן הוא שלא לקלוט המים אלא דוחה אותו עד שהמים יורדים למטה לשולי הקדירה והשומן נשאר למעלה עומד צלול כולו שומן בלא תערובת מים כלל ובנדון דידן נמצא החטה בתוך השומן באמצע הקדירה ולא נמצא שם צחצוחי מים כלל הרי אין כאן אלא שומן לחוד דהוי מי פירות ומי פירות אין מחמיצין לכך אין לאסור מטעם זה:
ואידך אף על פי שנשאר מעט מים מן ההדחה אחרונה בתוך השומן אפילו הכי אין לאסור משום דכבר נתבטלו אותן מעט מים בתוך השומן בעוד שהיה שומן לח ולא היה נקרש עדיין שהרי גדולה מזו אמרו הסמ"ג והג"ה מיימוני הביאם הרב ב"י ופסק כמותם בש"ע שלו שמותר ללוש עיסה ביין אף על פי שאי אפשר ליין בלא טפת מים ואף לכתחלה רגילין לתת מים בשעת הבציר כדי להתיר ניצוק בכלי הגוי אף על פי כן אין לחוש למים הואיל וכבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה עכ"ל הרי מצאו היתר אפילו בשידעינן בודאי שמים מעורבים ביין מפני שכבר נתבטלו המים קודם הלישה ודינו כאלו לא היה שם מים כלל מכל שכן בנדון דידן שאין יודעין בודאי שנשאר שם מעט מים אחר ההדחה אחרונה אלא דאמרינן מסתמא נשאר שם מים שיש להקל ולומר שאותן מעט מים כבר נתבטלו:
ואין לחלק ולומר דלמא דוקא גבי יין שנתערב בו מעט מים זמן מה קודם הפסח ועיקר החשש אינו אלא ממה שנעשה בפסח עצמו והיינו כשלשין העיסה באותו יין רוצים אנו לחשוש שמא אותן מעט מים שכבר נתערבו בו גורמים למהר להחמיץ התם הוא דאמרינן כיון שעבר זמן מה שנתערבו איתן מעט מים בתוך היין כבר פסק כח המים לגמרי ונתהפך ליין ותו לא חשיבא המים למים בפסח בשעת לישה אלא כולו יין והוי מי פירות ואין מחמיצין דכיון שאין כאן דבר שיהא גורם לאסור אלא אותן מעט מים שנתערבו ביין בשעת הבציר וכבר אזלי להו לגמרי לכך שרי:
אבל בנדון דידן בשומן שנתערב מעט מים בתוכה ואחר כך מצאו גרעין חטה בתוך השומן עיקר החששה הוא מחמת החטה שנתחמצה הרי יש לנו לחשוש שמיד כשנפלה החטה לתוך השומן נתחמצה החטה מן המעט מים שהיה מעורב בשומן שהוא נתבטלו עדיין ועדיין לא פסק כח המים לגמרי והרי היתה החטה מחומצה מונחת בתוך השומן עד תוך הפסח שאז החמץ במשהו וחיישינן דלמא החטה נותנת טעם משהו לתוך השומן ממולח כבוש בתוכו עד תוך הפסח ואף על פי שכבר נתבטלו כח המים נגמרי ולא נשאר מהם בעין כלל מה בכך שאין המים עתה בעין כיון שגרעין החטה הוא בעין ואנו חוששין שהחטה הזאת היא מחומצה כבר כשנפלה לתוכה שאז היו המים עדיין ועתה בפסח נותנת טעם משהו לשומן ודאי אלו נטלוה לחטה קודם הפסח לא היתה אוסרת דקודם פסח בטל בששים אבל לפי שלא מצאו לחטה אלא בתוך הפסח אוסרת במשהו ודלמא אינו מועיל לענין זה הא שנתבטלו המים כמו שמועיל גבי יין:
הא לאו מילתא הוא משום דכבר נקטינן בחטה שנמצאת במקום שאוסרת אמרינן כאן נמצא כאן היה וא"כ בנדון דידן לא מחזקינן שהחטה נפלה על השומן קודם ששמוה לתוך אלפס לבשל או שנפלה לתוך האלפס בשעת בשול אלא מחזקינן שנפלה לקדירה זו שהשומן עתה בתוכה דאמרינן כאן נמצא כאן היה וכיון דהכי הוא דמחזקינן שלא נפל גרעין חטה לתוך השומן אלא אחר בשולו אחר שהוריקו אותה לתוך הקדירה אם כן תו אין לחוש כלל למעט מים שנשאר בשומן אחר ההדחה שיהא גורם למהר להחמיץ מפני שכבר פסק כח המים לגמרי ולא נשאר מאומה מן המים בעין דיותר מתבלבל ומתערב המים על ידי בשול בזמן מועט אפילו רק כחצי שעה או אפילו בפחות ממה שנתבשבל ומתערב ביין אפילו לזמן מרובה בלא בשול וכיון דמועיל אריכת זמן שנתערב מים ביין קודם לכן שנתבטלו המים ותו לא חשיבי בעין כ"ש שהבשול מועיל שנתבטלו המים לגמרי מיד על ידי הבשול ותו לא חשיבי בעין ואין החטה מחמצת מן השומן כיון דאינו אלא מי פירות לחוד ומי פירות אין מחמיצין:
אלא מאי אית לך למימר דלא דמי תערובת מים בשומן לתערובת מים ביין דשאני מים ביין דמתערב בתוכו יפה ונעשה ככולו יין מה שאין כן מים בשומן דאינו מתערב בתוכו יפה מפני שטבע השומן הוא שלא לקלוט המים ושמא לא אמרינן שנתבטלו כדאמרינן ביין שנתערב בו מים אם כן מעיקרא ליתא לחששא זו דמים שנתערבו בשומן שיהיו גורמים למהר להחמיץ על ידי שהם מעורבים עם מי פירות דהיינו עם השומן כיון שטבע השומן הוא שלא לקלוט המים אלא דוחים אותם ויורדים למטה לשולי הקדירה לכך אין להחמיר בנדון דידן לומר אף על פי שהשומן הוא מי פירות מכל מקום כיון דאי אפשר שלא נשאר מעט מים בשומן מן ההדחה אחרונה הרי נתערבו מים על ידי מי פירות וגורמים להחמיץ טפי משום דאמרינן דאותן מעט מים כבר נשרפו בבישול ולא נשאר מהם כלום ואפילו אם תמצא לומר שישאר מן המים אפילו לאחר בישול מכל מקום ממה נפשך שרי אם נאמר שאין מים מתערבים עם השומן יפה דטבע השומן שלא לקלוט המים אם כן נשארו מי פירות היינו השומן לחוד ומים לחוד שיורדים למטה בשולי הקדירה ובמקום שהחטה מונחת בתוך הקדירה אין שם אלא מי פרות לחוד ואינן מחמיצין, ואם נאמר שמא מכל מקום נתערבו קצת מן המים בשומן אם כן פשוט הוא שאותן מים נתבטלו ופסק כחם לגמרי על ידי הבשול כדאמרינן ביין שנתערב בתוכו מים לכך אין לאסור מטעם זה:
והא ודאי נמי ליכא למיחש אף על פי שאין השומן מחמיץ משום דהוי מי פירות מכל מקום אית לן למיחש שמא החטה שנמצא עתה בשומן היתה כבר מחומצת קודם שנפלה לתוך השומן ונותנת עתה בפסח טעם משהו לשומן אף על פי שקודם פסח נחבטל הטעם בששים מכל מקום כיון שנשאר מונח כבוש בשומן עד תוך הפסח נותן טעם משהו בפסח ואוסר במשהו להא ודאי לא חיישינן דאחזוקי איסורא לא מחזקינן לומר שהחטה היתה חמוצה כבר קודם שנפלה לתוך השומן מהי תיתא לומר כן ולכך כתב נמי הטור א"ח בסי' תס"ב והרב ב"י בש"ע נפסק הלכה חטה שנמצאת בדבש או יין וחומץ מותר ובלבד שלא נתערב בהם מים וכו' ע"כ הרי כתוב בפשיטות דהותר מטעם דאין מי פירות מחמיצין ולא חששו שלא היתה החטה כבר חמוצה קודם שנפלה ליין משום דמהי תיתא לומר כן הה נמי בנ"ד דאחזוקי איסורא לא מחזקינן:
ואם יאמר האומר כיון דלא אתמר בהדיא בגמרא ולא נזכר בשום פוסק מן שומן שיהא מיקרי מי פירות דלמא אינו בכלל מי פירות סתמא דקאמר בגמרא דאינו מחמיץ כמו מי בצים דמסתפק רש"י ביה כמו שכתב הטור משמו בסי' תס"ב וכמו חלב למאן דאית ליה כמו שכתב הרב ב"י בשם הכל בו הביאו בסימן תס"ב דסבירא ליה דחלב מחמיץ שמא הוא הדין נמי שומן:
ואף על גב דשומן אינו בכלל מים ואפילו בכלל ז' משקין ותולדותיהם דקחשיב במסכת מכשירין פרק ו' משנה ד' ה' אינו מכל מקום אפשר דמחמיץ מידי דהוי זיעת בתים דאינו בכלל ז' משקין ותולדותיהם ואפילו הכי מחמיץ להרוקח כמו שכתב הטור א"ח בשמו בסימן תס"ו אף על גב דהרא"ש חולק עליו וסבירא ליה דגם זיעת בתים אינו מחמיץ מכל מקום למדנו מדבריו שגם, להרא"ש סבירא ליה שאין דין מחמיץ תולה בדין מה שהוא בכלל משקה או לא דלא פליג הרא"ש עליה דרוקח אלא בזה שמדמה זיעת בתים לרוקו של אדם ואינו מדמה לזיעת אדם כדאיתא בפסקי הרא"ש פרק כל שעה דף קכ"ז עמוד ד' יעויין שם אבל בהא מודה ליה הרא"ש לרוקח דאפשר שיש דבר שאינו בכלל משקה ואפילו הכי מחמיץ דכשם שיש דברים שהם בכלל משקים כגון יין דבש וכו' ואפילו הכי אינו מחמיץ ולא זו אלא אף זו דם דמיקרי מיא כדמסיק ריש פרק כיסוי הדם אפילו הכי אינו מחמיץ הוא הדין נמי להפך אפשר דיש דלא הוי בכלל מים ובכלל משקה ואפילו הכי מחמיץ משום דאין זה תלוי בזה וא"כ דלמא לא הוי שומן בכלל מי פירות סתם ומחמיץ:
הא ודאי ליתא דפשוט הוא דשומן הוי בכלל מי פירות דמהי תיתי לומר דלא הוי בכלל מי פירות ושאני מי בצים דמסתפק רש"י ביה אי הוי מי פירות או לא היינו משום כמו שמסיים מלתא בטעמא לפי שאנו רואין שהעיסה נעשה עבה מהן יותר מבמים כמו שכתבו התוספות בפרק כל שעה דף ל"ה ע"ב בד"ה מי פירות אין מחמיצין וכו' וכן זיעת בתים לדברי רוקח משום דמדמה לרוק אבל שומן שאין לדמות למידי שהוא מחמיץ וגם אנו רואי' שאין העיסה עולה כשמשימין שומן לתוכו אם כן מהי תיתא לומר שאין שומן בכלל מי פירות כיון שאין טעם למלתה והטור כללא נקיט וכל משקים הוו בכלל מי פירות וכו' בסימן תס"ב והוא מן הירושלמי כמו שכתב הר"ן ושאני זיעת בתים לרוקח דאית ליה ראיה קצת ושאני מי בצים לרש"י דאית ליה טעם שאנו רואין שעולה אבל שומן שאנו רואין בהפך שאינו עולה אלא נעשה כאבן ואין שום ראיה שיהא מחמיץ מהי תיתא להוציא מן כלל כל המשקים שהם בכלל מי פירות ומכל שכן לפי הסכמת כל הפוסקים דלא כרש"י אלא סבירא ליה דגם מי בצים הוו בכלל מי פירות ודאי דגם שומן בכלל מי פירות ואין שום דבר שלא יהא בכלל מי פירות סתמא דנקט לכך נראה לי פשוט דשומן שנמצא גרעין חטה בתוכו בתוך הפסח דשרי לאכול כיון דשומן אינו אלא מי פירות ומי פירות אין מחמיצין וזה נראה לעניות דעתי פשוט ששומן הזה בכלל מי פירות:
ומכל מקום להוציא חלק בלא ראיה אי אפשר על כן אמינא דיש להביא ראיה מדברי הרוקח הביאו הטור א"ח בסימן תס"ו דמשמע מדבריו דסבירא ליה בפשיטות דשומן היינו מי פירות שכתב וז"ל בשר יבש שמזיע בשעת הגשמים מחמיץ מכח המים שהודח בו עכ"ל משמע דלחלוחת הבשר עצמו לא הוי אלא מי פירי דאי לאו הכי קשיא למה ליה למצוא טעם חימוץ מהמים שהודה בו הבשר תיפוק ליה מלחלוח הבשר עצמו שיוצא ממנו דמחמיץ אלא ודאי נראה ליה פשוט דאין הבשר היוצא ממנו מחמיץ משום דהוי פירי ואין מי פירות מחמיצין לכך הוצרך למצוא טעם שהוא מחמיץ מכח המים שהודח בו וזו ראיה גמורה וברורה:
והנה אחר כך מצאתי בספר שני כוחות הברית שחבר הרב הגדול מרא דארעא ישראל מהר"ר ישעיה הלוי ז"ל שכתב במסכת פסחים שלו דף קמ"א ע"ב וז"ל נשאלתי על חטה שנמצאת בשומן אווז רותח בפסח ומחמיצה עלה על דעתי להתיר כי מי פירות אין מחמיצין אחר כך חזרתי ועל כרחך אין לשומן דין מי פירות מדאסר הרוקח והביאו הטור סימן תס"ז תרנגולת צלויה ונמצאת עליה חטה שאסורה שמע מינה שלא חשיב השמנונית למי פירות ואין לומר דמיירי כשהתרנגולת עתה מלוחה דהא סתים דבריו והוא ליה לפרש ועוד דהא הטור סבירא סוף סימן תס"ב דמלחא עם משחא אין מחמיץ אלא שמע מיניה דבכל ענין מיירי בתרנגולת צלויה שהחטה אוסרת והטעם נראה לו דמאחר שהיתה שרוי' במים כבר משום דם אם כן יש בהם כח המים ומכל שכן בעור האווז שנמלחה כבר ואנן סבירא לן שהמלח תולדות מים) ואף על גב שהג"ה מיימו"ן פ"ה בשם סמ"ג והביאו הב"י סימן תס"ב וז"ל שמותר ללוש ביין אף על פי שאי אפשר ליין בלא טפת מים שנופלה בה בשעת הבציר אף על פי כן אין לחוש למים הואיל וכב' נתבטלו וז"ל סמ"ג אעפ"י שאי אפשר ליין בלא טפת מים ואף לכתחלה רגילין לתת מים בשעת הבציר כדי להתיר נצוק בכלי הגוי אף על פי כן אין לחוש למים הואיל וכבר נתבטלו המי' ביין קודם שלשו העיסה עכ"ל צריך לומר דאין דומה דהתם מים מועטין והכא מי שריית מים מרובים ומכסים כולו כן נראה לעניו' דעתי עד כאן לשון הרב במסכת פסחים שלו:
[הג"ה להרב בן המחבר עובדא דא אתא לידי והוריתי להיתרא מהך דמייתי הסמ"ג והג"ה מיימוני והובא נמי בש"ע שמותר ללוש עיסה ביין אף על פי שנתערב בתוכו מעט מים בשעת הבציר יעויין שם וכ"ש בנדון דידן דהרי המים עדיין בתוכו בפסח אף שנתבטל והאיסור נעשה עתה בלישה בתוך הפסח ומכל מקום פסקו להיתר כל שכן בנדון דידן דהאיסור עצמו דהיינו החטה היא בעין ונזרק מתוכו וליכא כאן ממשות האיסור רק הטעם והטעם כבר נתבטל והסכמת כל הפוסקי' דאינו חוזר וניעור בפסח ואי משום כבוש דנכבש בפסח יום שלם והב"י פסק בסימן תמ"ז לאיסורא אם חממו תרנגולת בפסח וכו' הא ליתא דלא דמי דבשלמ' התם ודאי נתחמץ החטה אבל הכא דלמא לא נתחמץ החטה ובלאו הכי איכא ספק ספיקא דלמא היה העור ששים נגד המים הנשאר ואם תמצא לומר דלא הוי ששים מכל מקום שמא עתה נפל החטה אחר הבישול ואם עתה נפל ליכא מים כלל בתוך השומן:]
בכל זה אין סתירה למה שהוריתי להתיר בשומן שהותך כבר בטבת ונמצא אחר כך בפח חטה בשומן הנקרש דשאני תרנגולת צלויה דמיירי בה הרוקח שאוסרת החטה אותה משום דתרנגולת הודחה בפסח ונצלית סמוך להדחה שעדין נחלוחית המים על התרנגולת ולא נתבטל כח המים התם הוא דאוסרת שהמים גורמים להחמיץ אבל בשומן שהותך כבר קודם הפסח כמו בנדון דידן שכבר נתערבו המים ונתבטלו ופסק כח המים לגמרי על ידי הבשול אין להחמיר דהוי דומיא דיין שנפל לתוכו מים בשעת הבציר:
ומה שמחלק הרב דשאני יין שנפל לתוכו מעט מים אבל מי שרייה הוי מרובה אפשר דמיירי נמי בכי האי גונא דנמצא בשומן רותח ששרו בפסח וקרוב לשרייה התיכו השומן התם הוא דמיקרי אותן מים מים מרובות והוא הדין נמי בשר יבש דמייתי הטור בסימן תס"ו בשם הר"ר אליעזר גרמיזא כשהוא מזיע מחמיץ משום דלחלוחית המים הם בעין עם הזיעה היוצא מן הבשר אבל בגוונא דידן שכבר פסק כח המים בבשול ונתבטל אין להחמיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |