שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/עו
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ע"ו
עובדא אתא לקדמאי באווז' פטומה שהיה נראה בה גומא מבחוץ על בטנה דהיינו שהעור היה שלם מבחוץ על פני כולה מן הצואר עד למטה לסוף הבטן רק שהיה נראה גומא עמוקה ברוחב שני אצבעות באמצע הבטן על פני אורכה מן הצואר עד למקום שמתחיל הבטן מקום שבני מעים שוכבים שם שאין שם עצם תחת העור והיה ניכר שיש שם חסרון מבפנים תחת העור וצויתי לקלוף ולפשוט העור הפטומה בנחת כדרך שרגילין לפשוט האווזות הפטומות ומצאתי שאותו עצם האמצעי הבולט באמצע כמו קרש דק שהבשר משני צדדיו ואנו קורין אותו בי"ליג היה נסדק ולחלק על פני כל ארכו באמצעו ממש עד שחצי רוחב אותו קרש דק הבולט היה מצד זה וחצי רחבו מצד זה והפסק ביניהם כרוחב אצבעיים על פני כל ארכו ובאותו הפסק שהיה ביניהם היה נראה מבחוץ הלב והכבד כאשר הם שוכבים בחלל הגוף כי לא היה שם חיפוי מן העצם על הלב ועל הכבד כרוחב אצבעיים והיה נראה שמתולדתו נחלק העצם הדק הבולט באמצע כקרש דק שהבשר מצד זה ומצד זה מפני שקשה הדבר לאומרו שיהא עצם רק כזה נחלק באמצע רחבו על פני כל ארכו סדק מיושר כל כך כיון שהוא דק מאוד אם לא שנעשה כך מתולדתו ונסתפקתי בזה כי היה בעיני דבר חדש ומילתא דתמיהא:
והיה נראה לי מן הדין להכשיר דלמאי ניחוש לה אם מפני שנסדק העצם ונחלק מה בכך הא לא מצינו טריפות זה בכל ע' טריפות שמנו חכמינו ז"ל וסדרם הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות שחיטה וכיון דאין זה בכלל ע' טרפות אין לנו להוסיף על הטרפו' כדמסיק בפרק אלו טרפות דף נ"ד וכדכתב הרמב"ם שם בפירוש מהלכות שחיטה וז"ל וכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונות והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה וכו' עד כאן לשונו, ואם כן למה ניחוש להא מילתא כיון דלא נמנה בכל שבעים טריפות:
ואדרבא משמע לי מתוך דברי הטור בהדיא דאין בזה שום טריפות שהרי העצם הזה בעוף הוא כמו החזה בבהמה שלצד פנים מונחים בתוכו הלב והכבד והטור כתב בהדיא בי"ד סימן ל"ט דאין הנקב פוסל בחזה שכתב וז"ל ריאה שנסרכה לאחד מהמקומות שאין הנקב פוסל בהם כמו לחזה ולגרגרת וכו' עכ"ל הרי כתב בהדיא שאין הנקב פוסל בחזה בבהמה ומה שאין פוסל בבהמה אין פוסל בעוף חוץ מה' דברים פוסלין בעוף ואין פוסלין בבהמה, ניקב גג הזפק, ניקב הקורקבן, ניקב עצם הגלגולת בעוף המים, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, ניטל הזפק, אבל חוץ מאלו ה' מה שאינו פוסל בבהמה אינו פוסל בעוף בעצם הזה שהוא כמו חזה בבהמה וכיון שאין הנקב פוסל בו ה"ה נסדק ונחלק נמי אינו פוסל דמה לי נקב קטן ומה לי נקב גדול לכך אין להטריף בזה:
וכן משמע נמי דאין נקב או שבירה פוסל בעצם הזה מהא דמסיק בפרק אלו טריפות דף נ"ב נשתברו רוב צלעותיה טריפה אמר זעירא ומחציה כלפי שדרה ופירש רש"י לפי ששם חיותא ולא מחציה ולצד החזה עכ"ל הרי שאין חיותא תלוים בעצמות שהם בחזה ודין בהמה ודין עוף שוה הוא כמו שבארנו דמה שאינו פוסל בבהמה אין פוסל בעוף חוץ מה' דברים שזכרנו לכן אין להטריף בשביל זה:
אלא שיש לפקפק דילמא לעולם אימא לך שנקב בחזה מטריף ולא מפני שעל ידי שיש נקב בחזה אין כמוה חיה דהא ליתא שהרי אין חיותא תלוי בחזה אלא מפני שעל ידי שיש נקב בחזה סופו ליטול הכבד והלב על ידי הרוח שיבא על הלב והכבד מפני שהחזה מגינה על הלב והכבד וכשיש בה נקב אינה מגינה ולכך היא טריפה דכי האי גונא פסק בהלכות גדולות הביאו הטור בסימן מ"א אי אינקוב טרפשא דכבדא טריפה וכתב בהג"ה אשי"רי הטעם דחיישינן שסופו לינטל כל הכבד וכו' עכ"ל הביאו ב"י שם וכן נמי בניטל לחי העליון לדברי הרמב"ם דמטריף הביאו הטור בסימן ל"ג ופירש הוא עצמו הטעם משום שהלחי העליון נברא לכסות פי הקנה שלא יבא הרוח לריאה וללב ואם ינטל הלחי העליון מיד בא הרוח אל הריאה ותקרר ותמות הבהמה וכו' כהובא בב"י שם בסימן ל"ג יעויין שם כי האריך הרי מצינו בטרפשא דכבדא לדברי בעל ה"ג ובניטל לחי העליון להרמב"ם ז"ל ואחריהם הסכימו כל האחרונים ז"ל דטריפה בכך ואין זה הטריפות מצד עצמה אלא בטרפשא משום דסופו ליטל הכבד ובניטל לחי העליון משום דסופו שתקרר הריאה ותמות הבהמה הוא הדין נמי יש לומר בניקב החזה אף על גב דמצד עצמו אין בו משום טריפות מכל מקום היא טריפה משום שעל ידי כן סופו ליטל הכבד או הלב כיון שיש שם נקב יבא הרוח שמה ומכ"ש אם נסדק כולו כמו בנ"ד:
ולא תקשה היאך אפשר לומר שהנקב פוסל בחזה הא כתב הטור בהדיא בסימן ל"ט שאין הנקב פוסל בחזה שהזכיר החזה בין המקומות שנסרכה ריאה למקום שאין הנקב פוסל בהם הא לאו קושי' היא משום דכיון שאין הנקב פוסל בחזה מצד עצמ' אלא מפני שסופו ליטול הכבד והלב שייך שפיר למימני החזה עם מקומות שאין הנקב פוסל בהם לענין ריאה שנסרכה לה דהכי כתב בהדיא הב"י בסימן מ"א בד"ה כתב בעל ה"ג וכו' וז"ל התם כתב בעל ה"ג דאי מינקב טרפש דכבדא טריפה וא"ת הרי רבינו כתב בסי' ל"ט ריאה שנסרכה לאחד מהמקומות שאין הנקב פוסל בהם כמו לחזה וכו' ולטרפשא ואפשר וכו' כתב בהג"ה אשי"רי מכאן יש סמך וכו', ולפי זה אפשר לומר דאף על גב דניקב הטרפש טריפה שייך שפיר למימני טרפש עם מקומות שאין הנקב פוסל בהם לענין ריאה שנסרכה להם דכיון דאין פוסל הנקב מצד עצמו וכו' עכ"ל:
וראיה לזה למה שכתב ב"י דכיון דניקב הטרפש דכבדא טריפה אינו מצד עצמו אלא בשביל הכבד שסופו ליטול לכך שייך שפיר למימני טרפש עם מקומות שאין הנקב פוסל בהם נ"ל להביא ראיה מהא דאיתא בפרק אלו טריפות דף מ"ח עמוד א' דקאמר התם ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה וכו' מתקיף לה רב עוקבא בר חמא אלו אינקב דופן להדה מאי טריפה ליתני נקובת הדופן ולטעמיך הא דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה אלו אינקב כבד להדה מאי טריפה ליתני נקובת הכבד אלא כי נוקבה דלאו מיניה מיטרפה לא קתני ופי' רש"י דלאו מיניה מיטרפה דטריפות מחמת ריאה בא עכ"ל:
הרי מבואר כל דלאו מיניה מיטרפה לא קתני אף על גב דטריפה הוא, הוא הדין נמי שפיר דמי מה שהזכיר הטור הטרפש בין המקומות שאין הנקב פוסל בהם אף על גב דמיטרף בו כיון שאין הטריפות מיניה הוא שהרי בשביל זה לא תנא התנא כמה טרפיות משום דלאו מיניה מיטרפה:
ובזה נראה לי מתיישב מה שהקשה הטור בסימן ל"ג על הרמב"ם שמטריף בניטל לחי העליון היאך יש להטריף כיון שלא נשנה במתניתין דיש לומר כיון דניטל לחי העליון לאו מיניה מיטרפא שאין הטריפות מצד עצמו אלא שתקרר הריאה לכך לא שנאה התנא במתני' וכן י"ל נמי בניקב טרפשא דכבדא לדברי בעל ה"ג שלא שנאה התנא משום דאין הטרפיות מצד עצמו אלא משום שסופו ליטול הכבד לכך לא שנאה כדמסיק בפרק אלו טריפות דף מ"ח ע"א:
והדרן לנדון דידן בניקב החזה אפשר לומר דטריפה היא אלא שאין הטריפות שלה מצד עצמו רק מצד הלב והכבד שסופן ליטול כמו בטרפש דכבדא לבעל ה"ג וניטל לחי העליון להרמב"ם ומה שהזכיר הטור בסימן ל"ט החזה בין המקומות שאין הנקב פוסל בהם גבי נסרכה הריאה להם משום שאין מטרפות מצד עצמו וכמו שכתב הב"י גבי טרפשא דכבדא וכדפירשתי והבאתי ראיה לזה:
אלא שמכל מקום כיון דלא אישתמיט שום פוסק לא קדמון ולא אחרון והזכיר מטריפות ניקב החזה ודאי דאין לנו להוסיף על הטריפות ולבדות סברא מלבינו שעל ידי הנקב יבא הרוח על הלב ועל הכבד כיון שלא נזכר מזה בשום פוסק ואף על גב דבניקב טרפש דכבדא לדברי בעל ה"ג ובניטל לחי העליון להרמב"ם ז"ל מיטרף מטעם סברא זו שהרוח יבא אל הריאה או אל הכבד או אל הלב ותמות הבהמה מכל מקום יש לנו לומר ולחלק דדוקא התם גבי ניטל לחי עליון אפשר לומר כן משום שהרי נכנס אל חלל הלב ואל חלל הריאה לחלל הסמפונות, וכן בטרפשא דכבדא מפני שהריאה בחייה נפוחה היא ומנשבת תמיד הרוח וחיישינן שרוח יכנס אל הכבד: אבל כאן בחזה שאין שום רוח כלל בין העור והלב והכבד אף על פי שנקב שם העצם או אפילו ניטל ודאי דאין להטריף בטעם סברא זו:
ואין להטריף נמי משום דאיכא למיחש שמא נעשה על ידי מכת חרב וכיוצא בזה והגיע עד חלל הגוף וניקב אחד מאיברים הפנימיים דכיון שהעור מבחוץ הוא שלם ניכר הוא שלא נעשה על ידי מכת חרב או קוץ ולא דמי להא שכתב הרשב"א בתשובה בסימן רע"ז בכבש אחד שנמצא בו נקב בחזה נגד הלב מפולש אבל לא נגע בלב ולא באחד מן האיברים שנקיבתן במשהו ואפילו הכי הטריף משום דחיישינן שמא דרך כניסתו בחוזק נגע בלב או באחד מן האיברים שנקיבתן במשהו ואין לנקב במשהו בדיקה וכו' דשאני התם שהיה הנקב מפולש שגם העור החיצון היה מנוקב וגם היה ניכר שלא נעשה הנקב ע"י חולי כמו שהוכחתי בתשובה בעובדא דמרה שהיתה נמצאת בין עור לבשר אבל בנדון דידן שהעור היה שלם מבחוץ שלו ודאי לא נעשה על ידי קוץ וחרב: ועוד דהא כבר הסכימו פוסקים הביאה ב"י בי"ד סימן מ"ט וכן פסק בש"ע התם וכן בהג"ה ש"ע סימן נ"א שיש להקל בספק ניקב בקוץ או על ידי חולי שכתבו וז"ל אם הוא ספק אם נעשה על ידי חולי או קוץ ומחט כשר וכל שכן שיש להכשיר בכי האי גונא בניקב העור והבשר עד החלל עכ"ל ואם כן כל שכן בנדון דידן שהעור היה שלם מבחוץ וגם ניכר שמתולדתו היה כך כמבואר בגוף המעשה ודאי דאין להטריף ומהרש"ל בפ' אלו טרפות סי' ע"ז כתב בניקב לחלל הבהמה בלא נר' קוץ או מחט שצריך בדיקה כנגד הנקב והנה בדקנו יפה ולא נמצא שום ריעות' לכך היה נ"ל להכשיר מן הדין:
אלא לפי דמילתא חדתא היא ומקצתם היו מזדנזין בדבר הטרפתי האווזא אבל לדינא נ"ל שהיא כשירה ואם ימצא עוד כזה ויבא לידי אכשירנו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |