שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/רלב

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ רלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

די"ני מס"ור: לש"ון מה"רם ז"ל:

גלוי לכל דין מסורת דמורידין ולא מעלין ובהתראה כי ההיא דרב כהנא אמר לא תחוי והדר אמר מחוינא. אבל חידוש מצאתי בדברי רבינו משה אבן מיימון ז"ל וזה לשונו עשה המסור כאשר זמם נראה לי שאסור להורגו. עכ"ל. ולמדתי ממנו שני דברים שאין להרגו אלא קודם שמסר וגמר מסירתו. ועוד למדתי פי' וטעם מסור מה ראו לומר להרגו אף על פי שלא בא למסור אלא דבר מועט ממון. וכי בשביל מעט ממון יהרג. אלא בשביל דממון ישראל כשנפל ביד גוים עע"ז אין מרחמין עליו כתוא מכמר וכו' וכיון שנפל לידם שמא יעלו עלילה כל כך שלא יוכל לפדות את עצמו וימיתוהו בתפיסה הרי המסור רודף הוא וניתן להצילו בנפשו אם אי אפשר להצילו באחד מאיבריו כגון לחתוך לשונו. וההיא דרב כהנא לא היה יכול להצילו באחד מאיבריו. ולעדות ולשבועה. ודאי פסול לעולם עד שישלם כל מה שהפסיד ויעשה תשובה בתעניות ובמלקיות כמו שכתוב בספר רוק"ח עד כאן לשונו: ומדברי האלפס נראה שאינו סובר כרבינו משה גבי מסור. כי פסק כמאן דאמר ממון מסור אסור לאבדו בידים. והביא ראיה מדאיבעיא לן בסוף פרק הכונס (בבא קמא דף סב) אי עשו תקנת נגזל במסור. דשכנגדו נשבע ונוטל או לא. וסלקא בתיקו. ואי הלכתא דמותר לאבדו ביד. השתא אפילו לאבדו ביד מותר. כל שכן דשכנגדו יטולבשבועה. לכולי עלמא בפשיטות. ותלמודא מסתפק בדבר מדאיבעיא ליה. והשתא אי ס"ד דסבירא ליה לרבינו אלפס בדברי רבינו משה דכי עשה המסור אשר זמם דאז אסור להורגו וההיא שעתא נמי אסור לאבד ממונו לכולי עלמא. דהא מאן דאמר מותר לאבדו ביד מקל וחומר מגופו יליף לה בשילהי הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיט) וכיון דבההיא שעתא אסור לאבד גופו אסור נמי לאבד ממונו משמע לדברי המיימוני אבל קודם המסירה מותר לאבד ממונו קל וחומר מגופו. ולדברי האלפס אסור לאבד ממונו אלא שמע מינה מדבריו שאינו תופס שיטת רבינו משה: לש"ון ספ"ר המ"צות מותר להרוג את המסור בכל מקום ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. וכל הקודם להרגו זכה. ומותר להרגו קודם שימסור. כשאמר פלוני ופלוני בגופו ובממונו הרי התיר עצמו למיתה. ומתרין בו אל תמסור ואם העיז פניו לומר אמסור הרי מצוה להרגו וכל הקודם להרגו זכה כדמוכח פ' הגוזל (בבא קמא דף קיז) דרב כהנא שמטיה לקועיה: כתב בספר חפץ מסור פסול לעדות ולשבועה. וכן פסקו בשתי ישיבות. עד כאן לשונו. ושלום מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.