שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/רל

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ רל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אני איני כדי ששלחתם לי אלופי ומיודעי ברם כך דעתי נוטה אחרי ששמעון עשה על פי הקהל וטובי העיר שצוו לו למסור הערבונות למשדך וטוען ששניה' קבלו עליהם כל מה שיפסקו להם שאין לו לראובן על שמעון כלום. דאף על גב דראשי הקהל שבאותו הפרק לא היו בקיאים בדינין מכל מקום לא גריעי מג' רועי בקר דתנן בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד) נאמנין עלי שלשה רועי בקר וכו'. עד וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו כלאחר גמר דין ואפי' באתן לך. והכא נמי כיון דלא הדר ביה אפילו קבל עליו ג' רועי בקר כל שכן אלו ראשי הקהל וטובי העיר דדמו לערכאות שבסוריא שהמחום רבים עליהם. ואף הוא נתרצה לקבל עליו בכל אשר יפסקו לו דלא כל כמיניה לחזור בו. ובדין עשה שמעון שמסר הערבונות למשדך על פי טובי העיר. כי באותה שעה לא ידע אם טעו אם לאו. ומה שנעשה על פי בית דין עשה. ואם יאמר ראובן לא הנחנו דבר על ראשי הקהל. או יאמר לא צוך הקהל כן הרי לשמעון יש עד אחד שהוא כדבריו ועד אחד קם לפטור מן השבועה מקל וחומר כיון דקם לחייב שבועה כל שכן לפטור מן השבועה. ועוד יש בידינו ראיות הרבה דעד אחד קם לפטור מן השבועה ואין לנו להאריך בזה. ואפילו בלא עד אחד נמי נאמן השליש בלא שבועה בכי האי גוונא לומר עשיתי שלישותי ולא מעלתי ומסרתי הערבונות למי שהיה לי למסור בדין. ואף על גב דאין עכשיו שלישותו בידו נאמן בלא שבועה כדפסקו רבינו תם ורב האי ז"ל. ואפילו אם טעו הקהל ונודע שטעו בדין קודם שהוציא שמעון הערבונות מידו ואף על פי כן הלך שמעון ומסר הערבונות למשדך במצות הקהל דאין לו לראובן עליו כלום. אף על גב דנראה דהא דאמרינן נאמנין עלי ג' רועי בקר דאינו יכול לחזור בו היינו דוקא שלא נודע דטעו. אבל אם היה נודע דטעו היה נראה לי דיכול לחזור בו אפילו לאחר גמר דין דלא עדיף מפשרה דפשרה בלא קניין אפילו לאחר שהגידו הפשרה יכול לחזור. בו כיון דלא קנו מיניה. אף על גב דקביל עלייהו לפשרה ועשו פשרה. כל שכן הכא דקבלינהו עליהם לעשות לו דין ועשו פשרה דאדעתא דהכי לא קבלינהו דמצי למיהדר ביה. דכל דין של טעות אינו דין. ולא עדיף מפשרה. ואפילו הכי בנדון זה שהניחו על טובי העיר ועל ראשי הקהל מנהג הוא בכל מלכותינו שכל מה שאדם מקבל עליו בפני ראשי הקהל שנבררו מדעת הקהל שאינו יכול לחזור בו. וכן כתב רבינו תם בתשובתו דרשאין בני העיר להסיע על קיצתן אפילו בדברים דלא שייכי לכל הקהל אלא ליחידים אם מתחילה קבלו עליהם אינן יכולין לחזור בהן וזה לשונו.

על הקרקע שמערער ראובן על שמעון שהיא שלו. ושמעון משיב וכו'. עד אם על פי גזירה שגזרו הקהל רוצה להחזיק בה וכו'. אם על ידי טובי העיר נגזרה ולא עירער ראובן עליה כששמע אין בדברי ראובן ממש דהא אמרינן רשאין בני העיר להסיע על קיצתן שנעשית הקיצותא אדעתו או בלא מחאתו. וטובי העיר הוו כחבר עיר וכל כמינייהו. ואם על ידי פשרה נגזרה הגזירה לאו כל כמינייהו דכל פשרה לאפקועי ממונא לא הוו כחבר עיר עד כאן לשונו. וטעמא נראה לו דטובי העיר הוו בעירם כחבר עיר למה שהוזכרו כמה גדולי הדור בכל מקום. כמו שגדולי הדור הפקירן הפקר בכל מקום במגדר מילתא ותקנתא הכי נמי טובי העיר בעירם. דעליייהו סמכו כל בני העיר. וכל הנסמכים עליהם. וכמו חבר עיר דאמרינן פרק בני העיר (מגילה דף כז) בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה נותנין וכשהן באין מביאין אותה עמהן ומפרנסין בהן עניי עירן. במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר. אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר. וטעמא הוי משום דבתרייהו גרירי בעל כרחן. הלכך מכל הני טעמי דפרישנא אין לו לראובן על שמעון כלום.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.