שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/קעב

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ קעב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי בכתב רבותיי בדין זה

נפל הבית עליו ועל ד' בנותיו ועל לאה אשתו. יורשי הבעל אומרי' האשה מתה ראשונה ואחריה מת הבעל וד' בנותיו והננו יורשים אותם. ואחיה של לאה אומרים לאה מתה אחרונה והננו יורשים כתובתה ויש מרבותיי אומרים שלא יטול אחיה של לאה אלא חלק י"ב שבנכסים. ויש שכתבו שלא יטול אפילו חלק י"ב מן הנכסים. וחשבינן ליה כספיקות וספיקי ספיקה דילמא הבעל מת אחרו' ואם תמצא לומר לא מת אחרו' שמא הבת אחת אחרונ' ושמא השני' ושמא השלישי' ושמא הרביעית ואני בעניותי נראה בעיני אף על גב דהוא בא מה' כוחות מכח ראובן וד' בנותיו אין זה אלא כח אחד דכיון דכולין היו קבועין אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולאה שקולה כנגד כולה. ואם כן לא שייך למימר ספק ספיקא ולחומרא. ולא דמיא הא מילתא כלל לספק ספיקא דעלמא כדפר"י מטעם כל קבוע והכי אמרינן בפרק ב' דנזיר (דף יב) בהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה וכולי. עד אמינא לך איסורא דלא נייד. פי' אשה שקבועה בבית משום כל כבודה בת מלך פנימה ואיכא למימר דאסור בכל הנשים אף על פי שלא קידש לו אלא אחת מטעם כל קבוע וכן פירש שם ר"י ולר"ת דפירש שם בעניין אחר אין ראיה משם. אמנם יש ראיה מפרק קמא דכתובות (דף טו) אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש. הכא במאי עסיקינן דאזלה איהי לגבייהו הוה ליה קבוע. לא דמי להיכא דהיו הבנות נשואות ואם היו בעליהן באין לדין ואומר כל אחד אשתו מתה אחרונה אז ודאי כל אחד היה נוחל חלק ששי דיש לזה כח כמו לזה אבל השתא דליכא אלא ב' בעלי דינין אף על גב דזה בא מכח הבעל וד' בנותיו. וזה בא מכח אותה לאה גרידא. הואיל ואמרינן כל קבוע שקולים הם ויחלוקו ואין לומר שמא לא נהרגו במקום קביעותן אלא כשיצאו חוץ לבית דבכי האי גוונא פריך בנזיר דלמא בשוקא אשכח וקדיש הא לא קשיא דאפילו אם נהרגו חוץ לבית אמרינן ראשון שיצא נהרג דבל דפריש מרובה פריש. ואיכא למימר דתחילה נהרגו ארבעה מלא האב וארבע בנותיו עד שלא נשאר אלא אחד מהם. והאשה ומהנך תרתי שנשארו איכא חד ספיקא איזה מהם נהרג תחלה ויחלוקו. ואין לומר דלא אשכחן כל קבוע אלא בדיני נפשות ובאיסורא אבל לא בדיני ממונות דזו מניין אי משום דקרא וארב לו וקם עליו דגמרינן מיניה כל קבוע. בדיני נפשות כתיב אם כן באיסורא מניין אלא ודאי אין לחלק. וקצת יש סעד מדקאמר פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנז) נפל הבית עליו ועל מורישיו. ואף על גב דיש לפרש על אחד ממורישיו משמע נמי אם היו מורישיו שנים כך היה הדין דיחלוקו לבית שמאי בעל חובו ויורשי מורישיו ואף על גב דיורשי מורישיו באין משני כתות. וב"ח מכח אחד ועד כאן לא פליגי בית הילל ואמרי נכסי' בחזקת אלא משום דיורשי האב ויורשי מורישיו ודאי וב"ח ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. דאפילו מתו מורישיו תחלה וירש ראובן אין לו לבעל חוב עד שיגבהו בית דין. ושטר העומד ליגבות לאו בגבוי דמי כדמפרש פרק החולץ (יבמות דף לח). אבל בנדון זה אידי ואידי ספיקא נינהו הללו באין לירש והללו באין לירש דברי הכל יחלוקו. ואפילו אם אין הלכה בשמואל דאמר אין אדם מוריש שבועה לבניו אפילו יורשי האשה נוטלים החצי דלא שייך הכא אין אדם מוריש שבועה לבניו. שהרי אם הבעל מת ראשון היא ראויה ליטול כתובתה בלא שבועה דכל כי האי גונא שנהרג פתאום לא חיישינן לצררי. וכן פירש רבינו שמע"ון מי"ינבילא גבי קשיא שמקשה על נפל הבית עליו ועל אשתי למאן דאמר לבית הילל נכסים בחזקתן ויחלוקו. והא אין אדם מוריש שבועה לבניו. ומתרץ היכא דמת פתאום לא אסיק אדעתיה לאתפיס צררי. אלא היכא שמת על מטתו כדרך כל הארץ ביישוב דעתו וכל כי האי גונא הבו דלא לוסיף עלה על מילתא דרב ושמואל. דאפילו אם תימצא לומר דרב ושמואל איירי בכל ענין מדלא משני התם בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מז מח) הכי על כמה פירכה דפריך להו. מיהו אנן לא קיימא לן בהא כוותייהו. דהא אפילו ההוא דשכיב ושבק אחא. הוה סלקא דעתא התם הבו דלא לוסיף עלה. ונהי דמסיק מה לי שלא פיקדנו אבא. מה לי שלא פיקדני אחא הני מילי התם דאין טעם לחלק. אבל הכא שיש טעם לחלק כדפי' טעמא הבו דלא לוסיף עלה. וצור יוסיף לנו גבורה: לעובדו ביראה וטהרה. ויאיר עינינו במאור תורה. מאיר ב"ר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.