שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/קסה

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ קסה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרק השולח גט (דף מו) רבי יצחק אמר עשרה דכתיב כי נשבעו לה נשיאי העדה. מכאן פסק אבי העז"רי הלכה למעשה שאם טובי העיר עשו תקנה והחרימו חרם שחייבין כל בני העיר לשומר בין שמעו בין לא שמעו החרם והגידו להם ואמרו נואש ולא נכנסו לא בתקנתם ולא בחרמם אף על פי כן חלה עליהם החרם ועליהם לשמרה. ואפילו אם אמרו בשעה שעשו החרם לא נכנס בתקנתם ובחרמיהם ושאר טובי העיר אמרו לא תיפטרו בכך חלה עליהם החרם וחייבין לשומרה. כדאמר בשמעתא שלא נשבעו להם אלא שנים עשר מנשיאי העדה ואף על פי כן לא הכום בני ישראל משום שבועת נשיאי העדה. וכל ישראל לא יוכלו לשמוע את השבועה ואף על פי כן חלה עליהם השבועה ואם היה יודע שום תקנה לא היה עושה. והתורה צותה לו לא תחיה כל נשמה. ועוד אומר דאפילו אחרונים הבאים אחריהם מצוים לשומרם דאי לא תימא הכי למה לא צוה יהושע לדורות שעתידין לבא אחריהם להורגן שהם לא ראו את הדבר. אלא שמע מינה כדפירש רש"י. ועוד הביא ראיה ר' מהא דגרסינן בפרק רביעי דמגילה בפ' בני העיר (מגילה דף כו) שמכרו רחבה של העיר לוקחין בדמיו בית הכנסת וגר' עלה בגמר' אמר ר' יהוד' מעשה בבית הכנסת שהיה בירושלים ומכרוה לר' אלעז' בן עזריה ועשה בו כל צרכו ומסיק אמר רבא לא אמרן אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. אבל מכרו שבע טובי העיר במעמד אנשי העיר אפי' למישתי ביה שכרא שפיר דמי ותו התם דרבינא הוה ליה תילא דבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזרעיה. אמר ליה זיל זבניה מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעה. ואם אמרינן לחלל דבר מקדושתו במעמד אנשי העיר על ידי ז' טובי העיר. כל שכן להחרים ולהשביעם שהרשות בידם:

פסק לנכפה ונכפית כמומין שבסתר דמי. ובדקביע ליה זמן. ותסרב מלהיות עמו בביתו ותבעה ממנו גט וכתובתה ואמר רבינו יואל אף על גב דאמר רב נחמן ונכפית כמומין שבסתר דמי וקיימא לן הילכת' כרב נחמן בדיני. דהא רב נחמן דיינא הוא היינו דוק' גבי אשה דממאסה אגבריה. אבל איש אימא לא דאיתתא בכל דהו ניחא לה כדאמר לעיל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ותו אי אמרינן מומא הוא אמאי לא קתני לה במתני' בהדי הנך שכופין להוציא. וליכא למימר תנא ושייר דהא לא שייר מידי. דאלו לרב תחליפא בו. אבודימי דאמר לקמן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים דכופין אותו להוציא. יהיב טעמא שפיר דאמאי לא תני ליה במתני' משום דאפילו אי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן לה מה שאין כן במתני'. ותו בגמ' לא הוזכר נכפה לא בבריית' ולא בדברי אמורא. וגם פסק אע"ג דלא כייפינן ליה ליתן גט אפילו הכי לא כייפינן ליה להיות דרה עמו. דאף על גב דפסקינן לעיל בפרק אף על פי (כתובות דף סג) אי אמרה מאיס עלי דכייפינן לה ועבד מר זוטרא עובדא ונפק מיני' רב חנינא מסורא. היינו דוקא היכא דלא אתיא מחמת טענה ברורה. אבל הכא טענה ברורה יש לה דנכפה הוא. ותו כיון דגבי דידה הוי מום לצאת בלא כתובה לגבו דידיה מיהא תיהוי מום שלא לכפותה להיות עמו ולשמשו: וכן הורה הלכה למעשה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.