שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/יז

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועל מה שטוען שמעון על ראובן ששיתף את לוי בלא רשותו ואם לא היה עושה זה היה שמעון מרויח ל' ליט' וראובן משיב לא היו דברים מעולם. גם מזה ישבע ראובן שהוא כדבריו. אמנם אם אחר כך גילה שמעון דעתו שהוא חפץ בשותפותו כגון שגם הוא היה נותן לו ממעות השותפות או גילוי דעת אחרונא אז ראובן פטור מאותה שבועה כדאמרי' גבי התורם שלא ברשות ליקטו בעלים א והוסיפו עליהן בין כך ובין כך תרומתו תרומה ומה שטוען שבסוף המטבע רצו לתן ו' ליט' על המטבע ולא הניחו ראובן למכור. וגם הוא לא רצה לקנות עד שהופסדו אות' ו' ליט' ראובן פטור מזה בלא שבועה דאפי' גרמא אין כאן שהרי ראובן היה סבור שירויחו יותר ונהפך הוא שהפסידו מ"מ הוא לריוח נתכוון. דאפילו ביין דאמרי' בס"פ כל הגט (גיטין דף לא) דבשלשה פרקים מוכרין אותו וכו'. ומפרש רב פפא למאי הילכת' לשותפי. דבג' פרקי' הללו שותף מוכר שלא מדעת חבירו לפי שהוא זמן יין למכור אם אחד עיכב מלמכור ושוב נזדלזל היין אין לו עליו אלא תרעומת מידי דהוי אמבטל כיסו של חבירו. ועוד לא יהא חמור מגזלן דהאי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי' מעיקרא שויא ד' זוזי ולבסוף שויא זוזא מהדר ליה ההוא חביתא ומיפטר דאפי' באיסורי הנאה קיימא לן דאמר באיסורי הנאה הרי שלך לפניך כגון גזל חמץ ועבר עליו הפסח. ב ומה ששמעון טוען שנשאר משל שותפות ביד לוי וביד הפקידים וראובן אינו רוצה לתובעם. מה בכך והלא אם חייבין לראובן משל שותפות אז הם לשמעון כמו כן ושמעון יתבע חלקו מהם מדר' נתן ואם הפקידים הם גוים שבדיניה לא חיישי על דר' נתן. אז ראובן חייב לתבוע אותם להציל מידם. ומה שנחסר לראובן ס"א זקוקין ואומ' לשמעון שיפרע חלקו ממה שפרע עבורו לבעלי האוצר. ושמעון משיב שראובן פשע והפסיד במה שנתן המפתח לאשתו ובניו. והקטן שבהם הוא בן ט"ו שנים. הלא כבר כתבתי בכתבי הראשון דפשיעה בבעלים פטור. ועוד שלפי דבריו שטוען עתה שבניו גדולים היו כ"ש דפטור דאפילו פשיעה אין כאן. דאמרי' פ' המפקיד (בבא מציעא דף מב:) כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הגדולים הוא מפקיד. ג מיהו אם עדיין לא חלקו השותפין יכול הוא להשביע את בניו שלא עיכבו כלום אע"ג דטענת שמא הוא הא תנן אלו נשבעין שלא בטענ' בריא השותפי' וכו'. וטעמא משום דמורו בה היתירא. אבל את אשתו אינו יכול להשביעה דפגיעתה רעה אך בית דין יכתבו שאם תתאלמן או תתגרש תשבע אז. אבל אם חלקו השותפין אין נשבעין בטענת שמא. מיהו אם נתחייבו להם שבועה מגלגלין זו עליהם כמו כן אפי אם חלקו כדתנן בפרק כל הנשבעין (שבת דף מה). ומה שכתבתי שיש להם לבניו לישבע. אע"ג שהשותף התובע לא הפקיד בידם כלום ולאו בעל דברים דידהו הוא. יכול הוא להשביעם כדאמרי' פרק המפקיד (בבא מציעא דף מב) ההוא גברא דאפקיד זוזא גבי חבריה אשלימנהו לאימיה וכו'. עד מישתבע אימיה דהנהו אותבינהו בקרטיליתא וכו'. וטעמא הוי מדר' נתן. ומה שטוען שלא היו בעליו עמו בשעת החסרון קיימא לן היה עמו בשעת שאלה אין צריך שיהא עמו בשעת שבורה ומתה. ה"נ כשנשתתפו נתרצו לטרוח או כל אחד לצורך חבירו. ובעלים באמירה בעלמא מיקרי בעליו עמי כדאיתא בריש פ' השואל (בבא מציעא דף צו) וראובן יש לו לישבע כמו כן שלא עיכב משל השותפו' כלום. דהיינו נמי שבועת השותפין אם לא חלקו. או על גילגול אפילו חלקו כו'. כדפי' לעיל. והוא אינו חייב כלל עבור אשתו ובניו. כיון דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. ומה שראובן טוען שנחסר לו ס"א זקוקים שפרע לבעלי האוצר עבור חביריו ושמעון אומר להד"ם. ועוד אמ' שמעון הרי בעלי האוצר סמכו עלי מחלקו ואתה לא נתערבת עבורי. א"כ לא היה לו לפרוע. הדין עם שמעון דקיימא לן מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי. וה"ה בפורע שאר חובות של חבירו כמו שהוכיח רבינו יבא מן הירושלמי ואע"ג שרבינו תם חולק נראין דברי רבי יב"א. ועוד דאיכא פלוגת' דרבוות' המע"ה. וא"כ אם ראובן מודה שלא נתערבו אפילו הכי הלך ופרע עבורו אז שמעון פטור מלפרוע לו בלא שבועה כמו פורע חובו של חבירו. ואין לחלק בין שאר שותפין לשאר אדם הפורע חובו של חבירו כיון דבעלי האוצר סמכו על כל אחד מחלקו. ואם ראובן טוען שנתערב עבורו. ולכך פרע עבורו או ישבע שמעון שאינו כן או ישבע שלא היה חייב לבעלי האוצר כלום. ולולי מצות רבי' לא הייתי נזקק להשיב על כל אותם טענות אך מצותו אשמור כל ימי צבאי לא אסור ימין ושמאל. ושלום מו' רבי' ושלום תורתו. ושלו' ישיבתו. כנפש אסקופת הדום רגליו מאיר בר ברוך:

תשובה אחרת מפיו

נחנו אשר על החתום הובררנו להיות בית דין בין ר' יצחק בר שבתי הבא בהרשאת אמו אלמנת ר' שבתי ובין רבי אברהם בר יוסף וכבר באו לדין לפני הר' שמואל בר' מנחם הלוי. ולפני ר' שמחה בר גרשום. וטענו בפניהם ולא נפסק שם הדין. ונתרצו שניהם לבא לדין בפנינו. וטענו כאשר טענו בער"בירק ופסקנו על פי הטענות ועל פי העדיות שר' אברהם בר יוסף פטור אפי' משבועה ושלא מעל בחרם ומן הדין לא היינו צריכין לכתוב מאיז' טעם פסקנו כך אחרי שנתרצו שניה' לבא הנה בפנינו לדין. אך מפני והייתם נקיים מה' ומישראל כתבנו מאיזה טעם שאין בכל אלו העדות שום ממש שהרי אין עדות שמכר טרי"נש אלא עד מפי עד ועד מפי קרוב ואפילו לפי אותו כתב שחתומי' עליו ר' פסח בר' יודא והר' מנחם בר' נטרונאי שכתוב בסתם והעידו לפנינו שר' אברהם בר יוסף מכר טרי"נש הרי כל קהלו' ויצרבורק מעידין כולן פה אחד שבשעה שנתנו חרם שלא בא שום עדות אלא שר' ירחמיאל בר' לוי אמר שר' שמלאי בר' יוסף אמר לו שקנה טרי"נש מאחיו זה ר' אברהם ואין זה עדות אלא עד מפי קרוב ור' פסח בר' יודא והר' מנחם חתומין על אותו כתב עם שאר הקהל. והוו להו שני כתובים המכחישין זה את זה ואפילו אם לאו כל כמינייהו של ר' פסח בר' יודא והר' מנחם לחזור בהם מדבריהם הראשונים הרי שאר ראשי הקהל שהיו בשעת קבלת העדות עמהם מכחישי' אותם ואומרי שלא בא שום עדות אלא עד מפי עד ואוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקיה. ועוד לדברי כל הכתבים הראשונים והאחרונים אין כאן עדות כלל שהרי מה בכך שהעידו שמכר טר"ינש אפילו היה עדות ברורה שראו שמכר טר"ינש איכא למימר שלא היו של שכנגדו ואפי' אם היו של שכנגדו שמא הוא לא גנבם אלא גוי גנבם ומכרם לו. וכמה מי יימר איכא הכא ואין צריך לפרש ואעפ"י שאמרו מעולם לא מכרתי טר"ינש לא הוחזק כפרן. דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה בדאמ' פ' שבועת הדיינין (שבועות דף מב) גבי ההוא דאמ' לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך א"ל ולא פרעתיך בפני פלו' ופלו' אתו פלו' ופלו' ואמ' להד"ם עד א"ל רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכן בעובדא דבתר הכי. אמר רמי בר חמא כל מילתא וכו' ורבא לא פליג עליה אלא משום קיצותא דתרעא מידכר דכירי אינשי שהיה לו לזכור בקיצותא דתרעא ובעניין הפרעון. וכן בפרק שבועת העדות (שבועות דף לד) ההוא דא"ל לחבריה מנה מניתי לך בצד עמוד זה. א"ל לא עברתי בצד עמוד זה מעולם. אתו סהדי ואסהידו דהשתין מים בצד עמוד זה ומסיק רבא לבסוף כל מילתא דלא רמיא עליה וכו' וכן בפר' זה בורר (סנהדרין דף כט) אמר אביי לא שנו אלא דאמר משטה אני בך. אבל אמר להד"ם הוחזק כפרן. ומסיק אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אינשי והכי הילכת' הרי שהוכחנו שלא הוחזק כפרן כלל ולא הפסיד יישובו כמו כן. שהרי דבור בעלמא שאמר אם יבא עדות שמכרתי טרי"נש שאפסיד יישובי והרי לא בא שום עדות אלא עד מפי עד. ועוד אפילו אם היה עדות ברורה שמכר טרי"נש לא הפסיד יישובו שהוא מוחזק בו דאסמכתא הוא דגזים ואסמכת' לא קניא. וגם פטור משבועה שהרי אינם באים עליו בטענה ברורה אלא בטענת שמא ששמעו מפי אמרים שגנב להם. ואותם אחרי' כמו כן אינם יודעין אלא עד מפי עד ועד מפי קרוב שאמרו דברים בעלמא שאין בו ממש להכי אין לו לישבע דאין נשבעין על טענת שמא חוץ מאותו המנויין בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מה) דמורו בה היתירא ותו לא מידי וכאשר הראונו מן השתים פסקנו וחתמנו

לוי בר שלמה בר יצחק יוסף בר יעקב

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.