שו"ת יד הלוי/א/יורה דעה/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת יד הלוי א יורה דעה עא

במה דחקר מר באשה שבדקה את עצמה בימי ספירתה ומצאה דבר שנסתפקה בו, וקודם שהראתהו לחכם נאבד העד, אם צריכה לחוש לו:

בזה יהיו דברי מעטין, כי כבר דשו בה האחרונים בתשובותיהם בת' בית יעקב (סי' קס"ז) וגם בת' שב יעקב (סי' ל"ח) הקילו במצאו קרטין ונאבדו קודם הבדיקה, או שהם קטנים כ"כ שא"א לבודקם, והם צרפו לזה דאיכא ס"ס ואין הספרים ת"י, ומי שדעתו לטפל בס"ס יעיין בדבריהם, גם הסדרי טהרה (סי' קפ"ה ס"ק ח') לא הסכים עם הבית יעקב:

ולדינא נ"ל דאם האשה הזאת יש לה ידיעה במקצת בעניני המראות, א"כ כיון שנסתפקה בו והיה בדעתה להראות לחכם, ודאי דלא היה מראה לבן ממש, וא"כ מדינא צריך הוראת בקי, וכיון שנאבד הרי היא טמאה. וכן מוכח בת' הרשב"א (סי' רס"ו) שהביא הב"י (ס' מ"ח ד"ה ומ"ש רבנו נמצא) בבית הכוסות שניקב ולא הספיק לבדוק אחר קורט דם עד שמלחוהו או שנאבד, טרפה, דכל דבר הצריך בדיקה ואי אתה יכול לבודקו אסור עיי"ש. והתם איכא לצרף קצת רובא וחזקה של הבהמה ואפ"ה לא מהני, וכ"ש הכא וכמו שאבאר דאין להקל בימי ספירה בשום ספק, אמנם מ"ש מר בשם הנב"י (מה"ק תחיו"ד סי' נ"ז ומה"ת חיו"ד סי' קכ"ז), אי בימי ספירה הוי' בחזקת טהרה, ותלי ליה בפלוגתא דרש"י ותוספות (ד"ה כיון) בזבחים (דף כ"ט ע"א), אין דבריו נראים, דהם לא באו אלא לפרש הברייתא שיהא דמיון דזב וזבה לאוכל מזבחו ביום ג', ורש"י מפרש לה לספרה כבר איזה ימים ספירה ממש ע"י בדיקה, דהא לכ"ע קיימינן, ואיהו סבר דבעי ספורים לפנינו, ואם ראתה סותרת כל אותן הימים הספורים כבר בטהרה ממש, ולא אמרינן דלא תסתור אלא יומו והיינו דומי' דאוכל מזבחו שחוזר ונפסל. אבל התוספות לא ניחא להו בכך, דעדיין אין זה דמיון גמור, דהתם הזבח כבר הוכשר לגמרי אבל הכא הלא עדיין טמאה היא, והיינו דדקדקו בלשונם דאין זה קרוי חזקת טהרה וכו', ולא נקטו דאינו בחזקת טהרה, ולכך מוקי לה בשביעי שטבלה כבר, והוי לגמרי כזבח שהוכשר, וזה ברור למדקדק שם, וישבתי בזה בחדושי דברי רש"י דגבי שומרת יום בשני נקט שכבר טבלה, ולפי שהדברים באריכות א"א להעתיקם כעת:

ואני תמה עוד על הנב"י, דלפי פירושו בדברי רש"י, דבימי ספירה היא בחזקת טהרה, ואם נסתפקה בדם אי ממכה אי מהמקור טהורה ובמחכ"ת הגאון, דבר זה לא ניתן להאמר, דהא לר"ע קיימינן, ואיהו סבר דבעי ספורים לפנינו (נדה דף סח: ושם) וכי יעלה על הדעת דזה מיקרי ספורים לפנינו כיון שהיא עצמה מסתפקת, ומוכתח בסוגיא דטועה (שם דף ס"ט), דלר"ע אפילו יבא אליהו ויאמר שלא ראתה לא מהני, אלא דצריכה היא עצמה לספור ולידע שהיא טהורה באופן שכל מה שהביא בסוגיא זו אין למדים ממנו:

ובעיקר החקירה אי האשה בימי ספירה היא בחזקת טהרה, לדידן דקיי"ל דלא בעי ספורים לפנינו, בזה יש להסתפק, ובש"ע (סי' קצ"ו סעי' י' בהגהה) פסק בפשיטות להקל, אלא דבג' ימים הראשונים מחמרינן. ובאמת אין לנו ראיה להקל אף לאחר ג' מים הראשונים, וכמדומה שבת' מעיל צדקה (סי' ס"ז) הקשה על זה מהא דספק נגעים, דמשנזקק לטומאה ספקו טמא. וקושיא זו אפשר ליישב ע"פ דברי התוספות דסוגיא דנזיר (ס"ד ד"ה א"ל), אבל מטעם אחר יש להסתפק בזה ספק עצום, דאף דאנו קיי"ל כר"א דלא בעי ספורים לפנינו, מ"מ מוחזקין בעינן, דע"י בדיקה אחת בצרוף הפרשה בטהרה מחזקינן כל הימים בטהרה, וא"כ אם ראתה ואינה יודעת אם מהמכה או מהמקור, היכן חזקת הימים, וכי נעשה ספק כוודאי, וזו באמת שקשה בעיני והרבה ענינים תלוים בזה. גם בסדרי טהרה (סי' קצ"ו סעי' י"ח) עמד על חקירה, וכתב שאין בידו להכריע. ואני הבאתי ראי' מנזיר (ס"ו) דזב משנזקק לטומאה וכו', לא תימא ספק חוזי ספק לא חזי, אלא דוודאי חזי, ספק משכבת זרע ספק מזיבה, ופירשו התוס' (ד"ה אמר) שמצא שכבת זרע וזיבה על הבגד, ואלו בא בתערובות אינו סותר והשתא סותר, ומזה נראה דספק מן המכה ספק מן המקור, בימי ספירה אזלינן לחומרא, חוץ אם דם המכה רגיל ושכיח טפי, ודינים אלו צריכים באור ארוך:

ומ"ש מר באשה שהראתה כתם לחכם ונסתפק בו ואח"כ נאבד, מהו טיבו של חכם זה איני יודע, דאם הוא בקי ורגיל קצת במראות הנהוגים, א"כ חכם כזה וודאי אינו מסתפק באדום ושחור, וכן אינו מסתפק בלבן וירוק. ובוודאי כיון שנסתפק, שמע מינה שמראה היה ממוצע בין המראות הטמאות והטהורות, וא"כ כבר בא כתב זה לכלל ספק, ותו לא מהני ליה כשנאבד, ומ"מ מי שסומך בזה הבית יעקב אין גוערין בו, כיון דגם כאן יש להוליד ס"ס, אבל אם אינו בקי במראות כלל, א"כ אין לנו עסק בספקתו, והוי כאבוד מעיקרא, ואמרינן בירושלמי דהוריות (פ"א ה"ד) מי שאינו ראוי להוריה נעשה כאבן. ודינים משתנים לפי ענין בקיאת המורה והאומדנא:

· מעבר לתחילת הדף