שדי חמד/כללים/ה/צא
|
< הקודם · הבא > |
צא הפסד מרובה אמרינן בכמה דוכתי להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו, עיין להרב מלא הרועים במערכה זו אות י"ב דהרמב"ם פוסק כן בפי"ב מהלכות תרומות ה"ה וצ"ע. לכאורה דבמ"ק י"ב ע"א אמתניתין דמי שהיה יינו בתוך הבור וכו', עביד צריכותא בש"ס לר' יוסי דאפילו חמרא דלא נפיש פסידיה מתיר ופסקו בש"ס והפוסקים כמותו אלמא דלהפסד מועט נמי חששו, וי"ל דיין נמי הוי הפסד מרובה אלא דאינו כ"כ כמו שמן, וכן נראה ממ"ש בתר הכי חמרא טעמא מאי משום דנפיש פסידיה עי"ש ובפיה"מ תפארת ישראל במתניתין הנ"ל וק"ל, ועיין להרב באר מים חיים בקונטרס גירסא דינקותא סי' כ"ח שהק' דר"י אדר"י ממ"ש במ"ק הנ"ל למ"ש בפסחים דף ט"ו ע"ב דלהפסד מועט לא חששו עי"ש ולהנ"ל ניחא אלא דמ"ש במה"ר שם ליישב בזה דעת הרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כרשב"ג במסכת ב"מ דף ל"ח ע"א עי"ש דב"ק לענ"ד הוא תמוה דהא בקנקנים בפלוגתא דרבנן ור"מ שם דאמרינן דלהפסד מועט נמי חששו פסקו כן הפוס' בח"מ סי' רצ"ב סי"ו ומכללם הרמב"ם ועכ"ל די"ל בין איסור לממון כמ"ש הרב"ח בפסק הנהגת הוראת איסור והיתר (ונדפס בסוף ספרי ב"ח יו"ד ויש דפוסים שהדפיסו מחדש הב"ח עם הטור וב"י והדפיסוהו בסוף ב"ח ח"א מיו"ד) ס"ג דבממונא חיישינן להפסד מועט נמי עי"ש. ומה שהק' עוד הרב באמ"ח דר' אמי ס"ל בפסחים דף נ"ה ע"ב דלהפמ"ו נמי חששו לא ידעתי מאי ק"ל וכי ס"ל לר' אמי דחששו מאי הוי וכמה אמוראים נמי סברי הכי והוא ג"כ יסבור כמותם ומאי קושיא. ומה שהק' ע"ד מרן כ"מ שכתב שפסק הרמב"ם כר"ה וכו' מהא דפסק הר"מ כר' יוסי במ"ק הנ"ל לפי מ"ש לעיל ניחא ועיין לרבינו הפר"ח יו"ד סי' ל"ט ס"ק כ"ז שהוכיח מכמה דוכתי דהכי קיי"ל דלהפסד מועט לא חששו דלא כהרדב"ז שהביא שם ועיין להרבנים נו"ב יו"ד סי' נ"ג וב"ח סוף סי' תקל"ו ומוהרימ"ט בנימוקיו לפסחים כ"י הביא דבריו הרב שמן המשחה דף קכ"ה ע"ד ד"ה ומצאתי זרע אמת יו"ד סי' כ"ה סוף ד"ה אכן ואמרי ברוך הנ"ז באות הקודם ואחר זמ"ר הגיע לידי ספר צפיחת בדבש וראיתי מ"ש הרב בזה בסי' מ"ו ופנאי אין לי לחזור על לימודי ואתה תחזה:
ואם אפשר להתיר משום הפסד מרובה באיסורין דאורייתא עיין להרבנים ש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגת איסור והיתר ובהקיצור שם אות ב' והרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לחולין (דף מ"ט ע"ב) כתב שנעלם ממנו דברי הש"ס שם ובדף ע"ו ע"ב דאמרינן רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל דמוכח דבאיסור תורה לא שרינן משום הפסד מרובה עי"ש ובהגהותיו לר"ה דף כ"ז דודאי דחוק מאד לומר דהנהו תרי עובדי חשיבי הפסד מועט ואהכי הוא דמתמה הכי וכתב עוד שם לחלק בין ל"ת למ"ע מן התורה דלגבי מ"ע אמרינן שפיר התורה חסה כבר"ה דף כ"ז גבי חצוצרות של כסף וכו' משום דבל"ת קי"ל דחייב לבזבז כל ממונו משא"כ במ"ע דאינו חייב לבזבז כ"א עד שליש עי"ש ויש לפקפק בטעמו דא"כ בלחם הפנים למה הותר לקנות חטים עיין מנחות (דף ע"ו ע"ב) דאמרינן הטעם דהתורה חסה וכו' שהקונה סולת יעלה לו ביוקר מקונה חטים והלא לפי הנראה לא יעלה לו ביוקר אפילו שליש ובכה"ג גם במ"ע אין לנו לומר התורה חסה וכו'. ובס' דרכי הוראה שרשמתי לקמן אות צ"ב האריך ע"ד הש"ך במה שלא הביא מש"ם חולין הנ"ל בפלפול נחמד וחריף עי"ש ובפרק י"ח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |