מעלות המדות/כד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מעלות המדות כד

כד
המעלה הארבעה ועשרים מעלת השלום
[ומדות המחלוקת, לשון הרע ורכילות]

בני, בואו ואלמדכם מעלת השלום, דעו בני כי מעלת השלום היא מן המעלות הרמות שכן הוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר (שופטים ו כד) ויקרא לו ה' שלום. ובכל מקום שהשלום מצוי שם, יראת שמים מצויה, ובכל מקום שאין שם שלום, אין יראת שמים מצויה. גדול השלום לפני המקום, שכך אמרו חז"ל באגדה ז"ל גדול השלום שאפילו הכתובים דיברו דברי בדאים להטיל שלום בין אברהם לשרה, שהרי היא אמרה ואדוני זקן, והוא אמר לאברהם ואני זקנתי. וכן הוא אומר (בראשית נ טז) ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר, ואין אנו מוצאין שציוה אותו מכל הדברים הללו כלום, לפי שלא היה חושדו. בוא וראה כמה דיות משתפכין וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אובדין וכמה תינוקות מתרצעין לכתוב בתורה דבר שלא היה מפני השלום.

ואמרו חז"ל מותר לשנות מדברי שלום, גדול השלום שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (ישעיהו נז ב) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדולה השלום שאפילו בשעת מלחמה מבקשין שלום, שנאמר (דברים כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. גדולה השלום שאפילו העליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה ב) עשה שלום במרומיו. גדול השלום שחותמין בו בברכת כהנים, שנאמר (במדבר ו כו) וישם לך שלום. גדול השלום שחותמין בסוף התפילה בשלום, שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ולא עוד אלא שביום נחמת ישראל, מתבשרין תחילה בשלום, שנאמר (ישעיהו נב ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום.

בני, בואו וראו כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים אמר להן הקדוש ברוך הוא פתחו להן בשלום, כענין שנאמר (דברים כ י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ואפילו בזמן הזה אמרו חז"ל שואלין בשלום הגוים מפני דרכי שלום. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום בעולם, ואפילו גוי בשוק. ואמרו חז"ל הוי מקדים לשלום כל האדם, והוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים. מהו לשלום כל האדם, כלומר אפילו אם אתה רואה שליבו עליך, הוי מקדים לו שלום, שאם אתה עושה כן תגרום לך שיאהבך. ולא עוד אלא שאפילו אם אינו נכנע להשלים עמך, הקדוש ברוך הוא מוסרו בידך ומכניעו תחתיך, כענין שנאמר (דברים כ יב-יג) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה, ונתנה ה' אלהיך בידך וגומר.

וכן מצינו בדוד עליו השלום שהיה רודף אחר שלום של שאול, כענין שנאמר (תהלים קכ ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ושאול לא די שלא נתפייס לו, אלא שהיה רודפו כדי להרע לו, ומסרו הקדוש ברוך הוא ביד דוד במערה ובמעגל, ואף על פי כן לא עלתה בליבו של דוד להרע לו. לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום ורודף שלום, כענין שנאמר (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו, בקש אותו עם אוהביך, ורדפהו עם שונאיך. בקשהו במקומך, ורדפהו במקומות אחרים. בקשהו בגופך ורדפהו בממונך. בקשהו לעצמך, ורדפהו לאחרים. בקשהו היום, ורדפהו למחר. ואל תתיאש לומר לא אוכל להשלים, אלא רדוף אחר השלום עד שתגיענו.

ואמרו חז"ל ברח מן השלשה והידבק בשלשה, ברח מן הפקדונות ומן המיאונין ומן ליעשות שליש בין אדם לחבירו. והידבק בשלשה בחליצה, ובהיתר נדרים, ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. ואי זו היא רדיפת שלום, כך אמרו חז"ל זה המדבר שלום בשעת מחלוקת, ומבטל כבודו מפני הרבים, כדרך שעשה משה שנאמר (במדבר טז כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וגומר. והמבטל עסקיו ומטיל שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו בין רב לתלמידו, ואפילו הוא עושה סעודה לשניהן כדי לעשות שלום ביניהן.

בני, בואו וראו כמה גדול כח השלום, שבתחילת ברייתו של עולם נתעסק הקדוש ברוך הוא לבראות דבר של שלום, שנאמר (בראשית א ג) ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור. ומנין שהאור שלום, שנאמר (ישעיהו מה ז) יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא את הכל. מיכן אמרו חז"ל נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ולא עוד אלא שהרבה תקנות תיקנו חכמים משום דרכי שלום, שכך אמרו חז"ל אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום. והרבה כיוצא באילו התקנות תיקנו חכמים מפני דרכי שלום. וכן הוא אומר (משלי ג יז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

ואמרו חז"ל באגדה ז"ל: שלושה עשר דברים חיבבן הקדוש ברוך הוא ומכולן לא כפל אלא שלום. ואלו הן: כהנים, לויים, וישראל, סנהדרין, והבכורות, ותרומת המשכן, והקרבנות, ושמן המשחה, ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש, מלכות בית דוד, והכסף והזהב. הכהנים, (שמות כח מא) וכהנו לי. הלוים, (במדבר ג מא) ולקחת את הלוים לי. ישראל, (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. סנהדרין, (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש. הבכורות, (שמות יג ב) קדש לי כל בכור. התרומה, (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה. הקרבנות, (במדבר כח ב) תשמרו להקריב לי במועדו. שמן המשחה, שנאמר (שמות ל לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם. ארץ ישראל, (ויקרא כה כג) כי לי הארץ. ירושלים, (מלכים א, יא לו) העיר אשר בחרתי לי. בית המקדש, (דברי הימים ב, יז יב) הוא יבנה לי בית. מלכות בית דוד, (שמואל א, טז א) כי ראיתי בבניו לי מלך. הכסף והזהב, (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב. ומכולם לא כפל אלא השלום, שנאמר (ישעיהו כז ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. גדול כח השלום שאפילו העליונים צריכין לו כענין שנאמר (איוב כה ב) המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. כיצד הרקיע הזה של מים, כענין שנאמר (תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו, והכוכבים הן של אש, שנאמר (תהלים קמח ג) הללוהו כל כוכבי אור, ולא הן מרתיחין את הרקיע ולא הן מכבין אותן.

ואמרו חז"ל אין אחד מן המזלות שמהלכין ברקיע עולה מלפניו אלא לאחריו, כזה העולה בסולם, הסולם לאחריו, שיהא כל מזל ומזל אומר אני עולה ראשון ומתוך כך אין אחד מהן מתקנא על חבירו, ויש ביניהן שלום. וכן בירידתן יורדין לאחוריהן כדרך שעלו לאחוריהן, וכל אחד ואחד רואה את עצמו למטה מחבירו, והוא אינו יודע כמה יש לו לירד, ומתוך כך אין ביניהן קנאה ותחרות. ומה העליונים שאין ביניהן קנאה איבה ותחרות צריכין שלום, התחתונים שכולן איבה שנאה ותחרות על אחת כמה וכמה שצריכין שלום. ואמרו חז"ל: מיכאל כולו אש, וגבריאל כולו שלג, ועומדין זה אצל זה ואין מזיקין זה לזה, הוי אומר (איוב כה ב) עשה שלום במרומיו.

ועוד אמרו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ומשום דחלשא דעתה של לבנה, מפני שבתחילת ברייתן נבראו החמה והלבנה שוין, והלכה הלבנה וקיטרגה על החמה לפני המקום, ואמרה לו איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואמר לה הקדוש ברוך הוא יפה אמרת, לכי ומעטי את עצמך. ולא פגימתה של קשת שלא יהו עובדי חמה אומרים ראו כמה גדול כוחו, של אלהינו שהקשת הולך לפני והוא יורה בו חיצים, ומתוך כך יתחזקו ידי עובדי עבודה זרה. לכך נאמר (איוב כה ב) עשה שלום במרומיו.

גדול השלום שהוא קודם לשבחו של מקום, שכן כשבא יתרו אצל משה, מיד (שמות יח ז) וישאלו איש לרעהו לשלום, ואחר כך (שמות יח ח) ויספר משה לחתנו את כל הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל. ולא עוד אלא שכל המצות שעושין הרשעים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא נותן שכרן בעולם הזה כגון עושר וחיים ונכסים ובנים וכבוד ושאר הטובות, חוץ משלום, שאינו נותן להן שנאמר (ישעיהו מח כב) אין שלום אמר ה' לרשעים. ולא עוד אלא שהשלום נתנו הקדוש ברוך הוא שכר לצדיקים שנאמר (ישעיהו לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום וגומר. ולא עוד אלא שבשלום מקרב את הגרים ובעלי תשובה שנאמר (ישעיהו נז יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וגומר. גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, שהיו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, שנאמר (שמות יט ב) ויחן שם ישראל נגד ההר. אמר הקדוש ברוך הוא הרי השעה שאני נותן תורה לבניי. שכל זמן שהן שרויין בשלום זה עם זה השכינה ביניהן. וכן הוא אומר (דברים לג ה) ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי וגומר. אימתי מלכותו ושכינתו של מקום מתקיימת בישראל, בזמן שכולן נעשין אסיפה אחת. ואמרו חז"ל גדול השלום ושנאוי המחלוקת, דגול השלום שאפילו חס ושלום ישראל עובדין עבודה זרה וביניהן שלום כביכול אומר הקדוש ברוך הוא איני יכול לפגוע בהם, שנאמר (הושע ד יז) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל לאחר שנחלקו ראה מה כתיב בהן, (הושע י ב) חלק לבם עתה יאשמו וגומר.

בני, בואו וראו כמה גדול כח השלום, שבכח השלום העולם מתקיים, שכך אמרו חז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ולא עוד אלא בזמן שיש שלוה בין הבריות פירותיהן מתברכין שנאמר (זכריה ח יב) כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה, (זכריה ח יב) והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. וכן הוא אומר (תהלים קמז יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.

בני, צאו וראו כמה גדול כח השלום, שכך אמרו חז"ל גדול השלום שהמוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה, שנאמר (דברים יב ג) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, וכתיב בתריה (דברים יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם. אזהרה למוחק את השם, וכדי להטיל שלום בין איש לאשתו אמרה תורה, (במדבר ה כג) וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים. אמר הקדוש ברוך הוא שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים. ואמרו חז"ל גדול השלום שכל הברכות טובות ונחמות שהקדוש ברוך הוא מביאן על ישראל חותמיהן שלום. בקרית שמע פורש סוכת שלום. בתפילה עושה שלום. בברכת כהנים (במדבר ו כו) וישם לך שלום. אין לי אלא בברכות, בקרבנות מנין שנאמר (ויקרא ז לז) זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. וכן בפרטן אתה מוצא השלמים לבסוף, שנאמר (ויקרא ו ב) זאת תורת העלה, (ויקרא ו ז) זאת תורת המנחה, (ויקרא ו יח) זאת תורת החטאת, (ויקרא ז א) זאת תורת האשם, ואחר כך לבסוף (ויקרא ז יא) זאת תורת זבח השלמים.

וכן בקרבנות ציבור אתה מוצא שלמים לבסוף, שנאמר (במדבר כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם. והלא שלמים בכלל נדרים ונדבות הן, ומה תלמוד לומר ולשלמיכם, ולשלומכם, שהשלמים שלום בעולם, שהן עושין שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל לאביהן שבשמים, שלכולם יש חלק בהן. האימורים והדם למזבח, וחזה ושוק לכהנים, ועורה ובשרה לבעלים, ולפיכך נקראת זבח השלמים שהכל שלימין בה. לכן בני הוו זהירין במידה הזו לאהוב שלום ולרדוף שלום מפני שאין קץ למתן שכרן של אוהבי שלום ורודפי שלום. האלהים יטה בינינו אהבה אחוה שלום וריעות.

ואחרי אשר היגענו עד כאן לספר בשבח מעלת השלום ובעליה, נספר בגנות המחלוקת ובעליה כדי ליישרם אל השלום בעזרת שדי.

מדת המחלוקת

דעו בני, כי מידת המחלוקת היא מידה שנואה מאד בעיני המקום, שכל מקום שהמחלוקת מצויה אין טובה מצויה שם, צא ולמד מברייתו של עולם, שבכל יום ויום נאמר בו כי טוב, וביום שני לא נאמר בו כי טוב, ולמה לא נאמר בו כי טוב, כך אמרו חז"ל למה לא נאמר כי טוב בשני, לפי שבו נבראת גיהנם שנאמר (ישעיהו ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה. יום שיש בו תמול, ואין בו שלשום, ולא עוד אלא שבו נברא המחלוקת, שנאמר (בראשית א ו) ויהי מבדיל בין מים למים. שהבדיל בין מים העליונים למים התחתונים. ומה אם מחלוקת שהוא לתיקונו של עולם וליישובו אין כתיב בו כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה.

צאו וראו כמה קשה המחלוקת, שכך אמרו חז"ל בית דין של מעלה, אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה שנה ומעלה, ואילו במחלוקתו של קרח אפילו תינוקות בני יומן נבלעו בשאול תחתית, שנאמר (במדבר טז כז) ונשיהם ובניהם וטפם (במדבר טז לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה. ואמרו חז"ל ארבעה נקראו רשעים ואלו הן הפושט יד על חבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה. והלווה ואינו משלם שנאמר (תהלים לז כא) לוה רשע ולא ישלם, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש שנאמר (משלי כא כט) העז איש רשע בפניו. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ושניהן היו בדתן ואבירם, מחלוקת ועזות פנים.

בני, בואו וראו כמה המחלוקת עושה, שכן מחלקת חסר וי"ו בנוטריקון מ'כה, ח'רון, ל'יקוי, ק'ללה, ת'כלית. כלומר שהמחלוקת מביא כלייה לעולם. וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר (במדבר יז ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו. ולא עוד אלא שראוי להצטרע, כתיב הכא (במדבר יז ה) כאשר דבר ה' ביד משה לו, וכתיב התם (שמות ד ו) הבא נא ידך בחיקך. ואמרו חז"ל בשלשה מקומות וויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה, ולא וויתר על המחלוקת, ראשונה בימי דור אנוש, הן התחילו לעבוד עבודה זרה, שנאמר (בראשית ד כו) אז הוחל לקרא בשם ה', ולפי שהיה ביניהן שלום האריך להן הקדוש ברוך הוא, אבל דור המבול, שהיה ביניהן מחלוקת, שהיו גוזלין וחומסין זה את זה, לא וויתר להן, שנאמר (בראשית ו יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם וגומר. שנייה בדור המדבר, כשבאו ישראל לידי מעשה העגל מחל להן הקדוש ברוך הוא, אבל כשהיו באין למחלוקת לא וויתר להן הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שאת מוצא וילונו, את מוצא שם מכה, וגדולה מכולן מחלוקתו של קרח. שלישית פסלו של מיכה, מתוך שהיה שלום ביניהן נתן להן ארכא שנאמר (שופטים יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ.

אבל כשנחלקו השבטים על שבט יהודה ובנימין ולא היה ביניהן שלום, נעשו אילו פורענות לאילו. כשהיו אילו חוטאין היה הקדוש ברוך הוא מביא את אילו ופורעין מהן, וכן כשהיו חוטאין אילו, היה הקדוש ברוך הוא מביא את אילו ופורעין מהן. שנאמר (דברי הימים ב, יג יז) ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור. ואומר (דברי הימים ב, יג כ) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו. וכשחטאו שבט יהודה ובנימן באו עשרת השבטים ופרעו מהם, שנאמר (דברי הימים ב, כח ו) ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד.

בני, בואו וראו כמה קשה המחלוקת מדור המבול ודור הפלגה. בדור המבול מהו אומר (בראשית ו ה) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגומר. ובדור הפלגה מהו אומר, (בראשית יא ד) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ואמרו חז"ל באגדה ז"ל אי זהו קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר למלך לא אני ולא אתה בפלטין, אמור מעת זה שאומר או אני או אתה בפלטין. כך דור המבול אמרו (איוב כא טו) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. דור הפלגה אמרו לא כל הימינו לברור לו את העליונים, וליתן לנו התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל וניתן עבודה זרה בראשו, וניתן חרב בידה ותהי נראית כאילו עושה עמו מלחמה. אותן לא נשתייר מהן פליטה ואלו נשתייר מהן פילטה, ואלו דור המבול לא נשתייר מהן פליטה. על ידי שהיו שטופין בגזל והיתה מריבה ביניהן, אבל אילו על ידי שהיה שלום ביניהן והיו אוהבין זה את זה, כענין שנאמר (בראשית יא א) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, לפיכך נשתיירה מהן פליטה.

ועוד אמרו, קשה היא המחלוקת אפילו כדי לעשות סייג למצות, שכן מצינו בבני גד ובני ראובן, שאמרו לו למשה (במדבר לב ה) יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה. ומפני מה בחרו אותה, מפני שהיה להן מקנה הרבה והיו מבקשין להתרחק מן הגזל ומן המחלוקת, ולפי שפירשו הם מישראל תחילה הם גלו תחילה, שנאמר (דברי הימים א, ה כו) ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה. והרי הדברים קל וחומר ומה אילו שפירשו מאחיהם לשם שמים, לא מתוך שנאה ואיבה, אלא כדי להתרחק מן הגזל ומן המחלוקת כך נענשו, הפורשין מחביריהן מתוך שנאה ותחרות ומחלוקת על אחת כמה וכמה. ואמרו חז"ל קשה היא המחלוקת כדור המבול, שנאמר במחלוקתו של קרח (במדבר טז ב) קראי מועד אנשי שם, ונאמר בדור המבול, (בראשית ו ד) המה הגברים אשר מעולם אנשי השם. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות, שעל ידי מריבה שהיתה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט נתפרדו זה מזה, ונתגלגל הדבר והלך לוט לסדום וכמעט שאבד עמהן.

קשה היא המחלוקת שהיא מביאה את האדם לידי מלקות, שנאמר (דברים כה א) כי יהיה ריב בין אנשים וגומר, אין שלום יוצא מתוך מריבה, (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע, מי גרם לו ללקות הוי אומר המחלוקת. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי מיתה שנאמר (שמות כא כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה, (שמות כא כג) ואם אסון יהיה וגו', מי גרם לה הוי אומר המחלוקת. ואמרו חז"ל מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת, ומה טעם (מלכים א, א יד) ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך, ומפני מה נהרג אדוניה בן חגית, עילה מצאו על שתבע אבישג השונמית, שבעבור כך לא היה חייב מיתה, אלא שמבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת, לפיכך מצאו לו העילה הזאת.

בני, תשמרו עצמכם מן המחלוקת, שכל מי שיושב לו מן המחלוקת, הרי זה מכובד בפני הבריות, כענין שנאמר (משלי כ ג) כבוד לאיש שבת מריב וגו'. ואמרו חז"ל ומה אם מריבה שהיא של אדם עצמו כבוד לו אם כבשה, קל וחומר מריבה שאינה שלו, והוא מכניס עצמו לתוכה. וכן הוא אומר (משלי כו יז) מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו. ואמרו חז"ל מחלוקת בבית סופו ליחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד אלא שסופו להישמם. מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר. שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת והן שתי בתי דינין וביניהן מחלוקת, סופן למות. ולא עוד אלא שמחלוקת בית דין חורבן עולם. תדע שכן שכל זמן שיש שלום בפמילייא של מטה, יש שלום בפמילייא של מעלה, שנאמר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו אימתי בזמן (עמוס ט ו) ואגדתו על ארץ יסדה. כלומר בזמן שישראל נאגדין באגודה אחת ובשלום זה עם זה.

והמידה הארורה הזאת יונקת משדי מידת הרכילות ולשון הרע, שגם היא מידה שנואה ומשוקצת מאד בעיני המקום. שכל מקום שהרכילות ולשון הרע מצוי שם המחלוקת מצויה. וכל המספר לשון הרע על חבירו, הרי הוא נטרד מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. תדע שכן, שהרי לא נטרד דואג האדומי אלא בלשונו, שנאמר (תהלים נב ב) בבוא דואג האדמי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, מה כתיב בו, (תהלים נב ז) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה. יחתך ויסחך מאוהל בעולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה לעולם הבא. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל ידי לשון הרע נתקלל בעולם הזה ואף לעתיד לבוא אין לו תקנה, שנאמר (ישעיהו סה כה) ונחש עפר לחמו, אפילו לעתיד לבוא.

ואמרו חז"ל באגדה ז"ל אומר לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדירות, אמר להן מפני שאני פרצתי גדירו של עולם, ומפני מה אתה מהלך ולשונך שותת, אמר להן מפני שהיא גרמה לו. ומפני מה כל בהמה וחיה נושכין ואין ממיתין, ואתה נושך וממית, אמר להן (קהלת י יא) אם ישך הנחש בלוא לחש, איפשר שאני עושה כלום, שלא נאמר לי מן השמים. ומפני מה אתה נושך אבר אחד וכולן מרגישין, אמר להן ולי אתם אומרים, אמרו לו לבעל הלשון שהוא אומר באיספמיא והורג ברומי.

בני, אם ראיתם בני אדם מחזרים ומחפשים אחר מומי בני אדם ומדברים עליהם תחזיקו אותם בחזקת רשעים ובעלי לשון הרע ובעלי מומין. כמו שאמרו החכמים שאדם אחד דיבר באדם אחר אצל אחד מן הגדולים, אמר לו הודעתני על רוב מומיך במה שאתה מרבה לספר במומי בני אדם, כי מחפש המום איננו מחפש אלא כפי אשר בו ממנו.

מדת לשון הרע ורכילות

בני, בואו וראו כמה קשה לשון הרע, כנגד שלשה דברים רומח וחרב וחץ, שנאמר (משלי כה יח) מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר. ואמרו חז"ל מפיץ זה הרומח, חרב וחץ כמשמעו, מה הרומח דוקר וממית, אף לשון הרע דוקר וממית, מה החרב דוקר וממית, לשון הרע דוקר וממית, מה החץ דוקר וממית, אף לשון הרע דוקר וממית. וכן הוא אומר (תהלים נז ה) נפשי בתוך לבאים אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ולא עוד אלא שכל המספר לשון הרע הקדוש ברוך הוא דוחפו לגיהנם, שנאמר (תהלים קמ יב) איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפת. ואמרו חז"ל לעתיד לבוא נוטל הקדוש ברוך הוא אומות העולם ומורדין לגיהנם, ואמר להן למה הייתם קונסין את בני, והן משיבין, ואומרים להקדוש ברוך הוא מהן היו באין ואומרים לשון הרע עליהן, ונוטל הקדוש ברוך הוא אלו ואלו ומורידן לגיהנם, לכך נאמר (תהלים קמ יב) איש לשון בל יכון בארץ, אלו המלשינין ומסורות של ישראל. (תהלים קמ יב) איש חמס רע אלו אומות העולם שחומסין אותן על דבריהן ויצודנו למדחפות שאלו ואלו נטרדין במצודה רעה, ונדחפין לגיהנם. וכן משה מזהיר את ישראל (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמיך, וכן דוד מזהיר כמו כן (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.

בני, אם ידברו בני אדם על אדם אחר, אל תרחיקוהו לגמרי, עד שתדעו בבירור אם נדברים עליו באמת אם לאו, ובין כך ובין כך צריך לכם להתרחק מאותם שמדברים עליו הרחקה יתירה, כמו שהשיב חכם אחד לחבירו, כשאמר לו אני רוצה לרחקך על מה שמבדרים בני אדם בך, אמר לו שמעתני שדיברתי בהם, אמר לו לאו, אמר לו אם כן אותם הרחק. ואמרו שאדם אחד האשים את חבירו על דבר ששמע עליו והתנצל לו ממנו, אמר לו הגיד לי נאמן אמר לו אילו היה נאמן לא היה מגיד.

בני, צאו וראו כמה קשה לשון הרע, שהרי המרגלים שהוציאו דיבה על ארץ ישראל בלשונם בלשון עצמו נפרע הקדוש ברוך הוא מהן, שנאמר (במדבר יד לז) וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', ואמרו חז"ל מלמד שנשתרבב לשונם עד טיבורם והיו תולעין יוצאין מטיבורן לתוך לשונם. וכן מצינו באגדה שבעלי לשון הרע תלויין בלשונן בגיהנם, מפני שסיפרו לשון הרע על חביריהן ועברו על מה שכתוב בתורה, (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמיך. וכל המספר לשון הרע על חבירו סוף שהוא נכשל בדומה לו.

צא ולמד מיוסף הצדיק דכתיב (בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. ואמרו חז"ל שהיה אומר לאביו חשודין הן בניך על אבר מן החי, ומזלזלין בני השפחות וקוראין אותן עבדין, ותולין עיניהן בבנות הארץ, ועל שלשתן נכשל. וזהו שנאמר (משלי טז יא) פלס ומאזני משפט לה' וגומר. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודין הן על אבר מן החי, חייך אפילו בשעת קלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין, שנאמר (בראשית לז לא) וישחטו שעיר עזים. אתה אמרת מזלזלין הן בבני השפחות וקורין אותן עבדים, חייך (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. אתה אמרת תולין עיניהן בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדוב, שנאמר (בראשית לט ז) ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף וגומר. מה כתיב בענין (בראשית לז ד) ולא יכלו דברו לשלם, מתוך גונתן של שבטים למדנו שבחן, שלא היו מדברין אחד בפה ואחד בלב. ואמרו חז"ל שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו עליו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו עליו יחידי.

אוי להן למספרי לשון הרע, שהן מביאין שלש פורעניות לעולם, ואלו הן מחלוקת ועבודה זרה וגלות. שבשביל מספרי לשון הרע בא מחלוקת לעולם, ועל ידי המחלוקת בא הגלות, ועל ידי הגלות באין בתוך האוניות ומתערבין ביניהן ולומדין מעשיהן ועובדין עבודה זרה. ואמרו חז"ל אילמלא לא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצינו. תדע שכן שעל ידי לשון הרע שהוציא יוסף על אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ולא עוד אלא שבשביל מספרי לשון הרע הגשמים נעצרין, שנאמר (משלי כה כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. ואמרו חז"ל כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה, גילוי עריות דכתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת, ושפיכות דמים דכתיב (בראשית ד יג) גדול עוני מנשוא. ואילו בלשון הרע כתיב (תהלים יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות, שהיא שקולה כשלשתן.

ואמרו חז"ל לישן תליתאי קטיל תליתאי, כלומר לשון הרע הורגת שלשה אנשים האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. ובימי שאול ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקיבלו, אחימלך שנאמר עליו, ואבנר על שהיה לו למחות שלא להרוג נוב עיר הכהנים ולא מיחה.

בני, אל תאמינו אל הרכילים ואל תתפתו בדבריהם, ואפילו אתם יודעין שאומרין האמת, כמו שאמר חכם אחד, מי שיאמין אל הרכילים לא יישאר לו אוהב, ואפילו אם יהיה לו חביב וקרוב. ואמר אחר, אל תעזוב האוהב בעבור רכילות הרכיל, ואף על פי כן טוב לכם לשמור את עצמכם ממי שאמרו עליהם הרכילות כמו שאמרו חז"ל האי לישנא בישא אף על גב דלקבולי ליה לא מיבעי, למיחש ליה מיבעי.

בני, צאו וראו כמה צריך לו לאדם להיות זהיר בלשונו, שכך אמרו חז"ל באגדה ז"ל מאי דכתיב (תהלים קכ ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ללשון, כל איבריו של אדם מבפנים, ולא עוד אלא שהיקפתי לך שתי חומות אחת של עצם, ואחת של בשר, (תהלים קכ ג) מה יתן לך ומה יסיף לך. מעתה מה יש לי עוד להתחכם לעשות לך, שתי המחיצות הללו הראשונה קשה, שהיא של עצם, והאחרונה רכה שהיא של בשר. ולמה הפנימית קשה? כדי שלא תהא נוחה להיפתח, לפי שהדברים היוצאים מתוך פיו של אדם הן על ארבעה פנים. יש מהן שאם אדם מדבר בהן אפשר שיהיה לו תועלת בהן. ואפשר שיש בהן ספק שאינו בטוח בם באחריתם. והטוב לאדם להינצל מספיקם. ויש מהן שכשאדם שותק מהן עושה נחת רוח לנפשו ומתרצה בהן לבוראו, ואם מדבר בהן אפשר שתבוא לו מהן רעה והיזק כגון המחרף והמגדף והלשון הרע והשקר והחונף וגנות בני אדם והדומה להן. כל שכן שטוב לאדם להינצל מהן, שהן ודאי רעים באחריתם, ואין בהן צד טובה כלל. ויש מהן שאם ידבר בהן אינו מוצא בהן לא הנאה ולא תועלת, ואם ישתוק מהן אין בהן היזק ותועלת. גם אלו טוב לשתוק מהן להקל משאם מעל גופו ולשונו. ושלא יכלה בהן ימיו לריק.

ויש דברים שהשותק מהן מתחייב בנפשו, והמדבר בהן קונה לו חיי העולם הזה, וחיי העולם הבא, כגון דברי תורה ותפילה והמוכיח את חבירו, והנותן שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחבירו, ומשא ומתן באמונה, ובדברים כיוצא באילו צריך להתעסק בהן. אבל שלשת פנים האחרים ראוי לחכם להינצל מהן. וכן הוא אומר (משלי י יט) ברב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל. ברוב דברים לא יחדל פשע, אילו שלשת חלקי הדברים שאדם צריך לינצל מהן, חושך שפתיו משכיל, שאפילו יצאו ממחיצה הראשונה, וחושך את שפתיו שלא יפתחם, נקרא משכיל.

ואם אי איפשר לו לחשוך את שפתיו, יהא מתחכם להוציאן בלשון רכה. לפיכך המחיצה הראשונה של בשר כדי שיצאו ממקום רך ויהיו רכים עם כל אדם. וכן הוא אומר (משלי כה טו) בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם. לפיכך ראוי לו לאדם שתהיה לשונו רכה לאחר שהיא שוברת המחיצה הפנימית שהיא של עצם, ויוצאה מבין השיניים אל השפתיים. ומעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו לך לשוק ותקנה לי חלק טוב של בשר. הלך והביא לו הלשון, לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל לך לשוק ותקנה לי חלק רע של בשר, הלך והביא לו הלשון. אמר לו כשאמרתי לך צא ותקנה לי חלק טוב הבאת לי הלשון, וכשאמרתי לך צא ותקנה לי חלק רע של בשר הבאת לי הלשון כמו כן. אמר לו אדוני, יש מן הלשונות טובים ורעים, כשהיא טובה אין למעלה הימינה, וכשהיא רעה אין למטה הימינה.

וכן מצינו ברבינו הקדוש עליו השלום שעשה סעודה גדולה לתלמידיו והניח לפניהן לשונות רכין ולשונות קשין, התחילו התלמידים בוררין את הרכין ומניחין את הקשים, אמר להן בני כך תהא לשונכם רכה אלו עם אלו. ואמרו לו לחכם אחד השמיענו בחסדך תוכן הדברים ותועלתם והזיקם. אמר להן: הדברים הם על ארבעה פנים, מהם דברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם, והרויח שבם ההצלה, ומהם דברים לא תקוה תועלתם ולא תירא מנזקם אם תעזבם תקל משאם מעל גופך ולשונך, ומהם דברים לא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם וזהו הנזק. ומהם דברים תקוה תועלתם ותהיה בטוח מאחריתם, ואלה הם הדברים אשר אתה חייב לדבר בהם, והנה בטל שלשת רבעי הדברים. ואמר כשתדבר תדבר מעט, כי כפי אשר ימעטו דברי האדם, ימעטו טעויותיו. ואמר ימות האדם בכשלון לשונו, ולא ימות בכשלון רגליו, כי כשלון לשונו יסיר את ראשו, וכשלון רגליו ירפא לזמן מועט.

בני, בואו וראו כמה קשה לשון הרע ורכילות לפני המקום, שאפילו כשהנביאים מלמדין קטיגוריא על ישראל, אפילו כשהן רשעים גמורים לא חיסך עליהן הכתוב, אלא שנפרע מהן. תדע שכן, שהרי משה רבינו עליו השלום כשאמר לישראל (במדבר כ י) שמעו נא המרים, נענש ונגזר עליו שלא יכנס לארץ. וכן אתה מוצא בישעיה על שאמר (ישעיהו ו ה) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, ראה מה כתוב שם, (ישעיהו ו ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. ואמרו חז"ל מהו רצפה, רוץ פה של מי שאמר דליטוריא על ישראל. וכן מצינו באליהו על שאמר דליטוריא על ישראל כענין שנאמר (מלכים א, יט י) קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עברו בריתך בית ישראל את מזבחותך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. ראה מה כתיב שם, (מלכים א, יט ו) ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים. רוץ פה של מי, שאמר דליטוריא על ישראל.

וכן הוא אומר על (משלי ל י) תלשן עבד אל אדנו פן יקללך ואשמת. (משלי ל יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך, ואמרו חז"ל משום דאביו יקלל ואמו לא יברך אל תלשן, אלא אפילו דור שאביו יקלל ואמו לא יברך, אל תלשן. אוי להן לרכילים ולבעלי לשון הרע מיום הדין, שהקדוש ברוך הוא יורה בהן חצים מלמעלה, ואחר כך דוחפן לגיהנם. שנאמר (תהלים קכ ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, שכך אמרו חז"ל כל המספר לשון הרע, אומר הקדוש ברוך הוא לגיהנם אני יורה בהן חיצים מלמעלה, ואת תהא מסקת עליהן אש מלמטה, ולכך נאמר חיצי גיבור שנונים וגומר. גיבור זה הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר (דברים י יז) האל הגדול הגבור והנורא, גחלי רתמים זו אשה של גיהנם שאינה נכבית לעולם, ולא עוד אלא כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, כענין שנאמר (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ולא עוד אלא כל המספר לשון הרע והמקבלו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (שמות כב ל) לכלב תשליכון אתו, וסמיך ליה (שמות כג א) לא תשא שמע שוא, וקרי ביה נמי לא תשיא. וכן אתה מוצא באיזבל על שגרמה להעיד עדות שקר על נבות, אכלו אתה הכלבים.

ואמרו חז"ל היכי דמי לשון הרע. כגון דאמר היכא משתכחא נורא אלא בי פלניא, וכגון שאמרו בלשון הרע, ונתכוון לאומרו דרך לשון הרע. בני בואו וראו כמה קשה לשון הרע, שהקדוש ברוך הוא בעצמו נפרע ממספרי לשון הרע, כענין שנאמר (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל, שלא תאמר אין איסורו של לשון הרע אלא בסתר, אבל לומר לשון הרע בפני הבעלים עצמו אין בו איסור, לכך נאמר (תהלים קא ה) גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל, כלומר מי שהוא כל כך גס רוח שאינו חושש ואינו מתיירא מן הבריות כלום, אותו לא אוכל לסבול מפני שהוא חציפות ולשון הרע לגנות בני אדם ולספר עליהן לשון הרע בפניהן.

דבר שנאוי מאד לשון הרע לפני המקום, שנאמר (משלי ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, (משלי ו יז) עינים רמות לשון שקר וגו', אוי להן למספרי לשון הרע, שאין להן תקנה לעולם. שכך אמרו חז"ל כיון שסיפר אדם לשון הרע, אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר (תהלים יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות. אלא מה תקנתו של אדם שלא יבוא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה, שנאמר (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנאמר (משלי טו ד) וסלף בה שבר ברוח. ואף משה רבינו עליו השלום קילל הרכיל והמלשין על חבירו, שנאמר (דברים כז כד) ארור מכה רעהו בסתר, זהו לשון הרע, כענין שנאמר מלשני בסתר רעהו וגומר. ותנא דבי אליהו, המכים בסתר והמחרפים בגלוי, ומליזי הרבים, ומטילי מחלוקת סופן להיות כקרח וכעדתו, עליהן הכתוב אומר (במדבר טז לג) ותכס עליהם הארץ.

בני, בואו וראו מה הלשון עושה, שהמוות והחיים ברשותו כענין שנאמר מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פירייה. המות והחיים יוצאין מן הלשון, מות מיכן וחיים מיכן, כיצד, כך אמרו חז"ל היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עישרו עד שלא בירך עליה מות ביד לשון, עישרה ואכלה, בירך בה ואכלה, חיים ביד לשון. עסק בדברי ליצנות מות ביד לשון, עסק בדברי תורה, חיים ביד לשון. ואמרו חז"ל למה נסמכה יד אצל לשון, לומר לך מה יד ממיתה, אף לשון ממית. שמא תאמר מה היד בסמוך לה, אף לשון בסמוך לה, תלמוד לומר, (ירמיהו ט ז) חץ שחוט לשונם. שמא תאמר מה חץ עד ארבעים עד חמשים אמה, אף לשון כן? תלמוד לומר, (תהלים עג ט) שתו בשמים פיהם וגומר.

וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד כב) וינסו אותי זה עשר פעמים וגומר. מהו זה, בעבור זה נתחתם גזר דינן. לכן בני הוו זהירין במידות הגרועות הללו בדומיהן, שכך אמרו חז"ל כל מי שמדבר עם חבירו ואוכל ושותה עמו, ומספר עליו לשון הרע. הקדוש ברוך הוא קורא אותו רע, שנאמר (משלי יב כ) מרמה בלב חרשי רע. וכל מי שאינו אוכל ושותה עם חבירו, ואינו נושא ונותן עמו, ומספר עליו דברים טובים הקדוש ברוך הוא קורא אותו שלום, שנאמר (משלי יב כ) וליעצי שלום שמחה. וכל מי שרגיל בשלום ואוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו, הקדוש ברוך הוא פורש עליו סוכת שלומו, מידה כנגד מידה, כענין שנאמר (ישעיהו כו יב) ה' תשפת שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו.

וכל מי שאוהב שלום ורודף שלום, זוכה ורואה בביאת משיח, שבשעת ביאתו פותח בשלום, כענין שנאמר (ישעיהו נב ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. וכן הוא אומר (ישעיהו סו יב) הנני נטה אליה כנהר שלום וגומר. ואמרו חז"ל אין כלי שמחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ואלהינו ברחמיו ישפות לנו שלום ויענגינו בשלום, כענין שנאמר (תהלים לז יא) וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום.

חתימת הספר

נשלם ספר מעלות המידות

אני גבר בסיבות הזמנים / שבע רוגז שבע בוז עם קלונים.

ודלקו אחריי צרות מצירות / ושוד על שוד ועל שבר חרונים.

וצללתי בעימקי הדאגות / ועלי עברו גלי יגונים.

וטרם אמצאה מרפא לציריי / בצידם צמחו האחרונים.

להוותי אמת שחקו צעירים / למו ימים ושועלים קטנים.

מאסתימו ותעבתי אבותם / לשיתם שומרי עזים וצאנים.

ותבחר מחנק נפשי ומות / ראותי בוז ולעג שאננים.

בשמריהם מאד שוקטים ויושבים / בנוהים דשינים רעננים.

אשר אמרו לנפשי אין תשועה / ולא חלק בי"ה רוכב עננים.

נגינתם אני שבתם וקומם / וכינורות ועוגבים ומינים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף