מעלות המדות/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מעלות המדות טז

טז
המעלה השש עשרה מעלת יצר טוב
[ומדת יצר הרע]

בני, בואו ואלמדכם מעלת יצר טוב. דעו בני כי מעלת יצר טוב היא מן המעלות העליונות מפני שיצר טוב נברא מן העליונים ממקום טהרה וקדושה וממקום דיעה בינה והשכל והולך אחר טבע הנשמה שנבראת מן העליונים כענין שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה מה שאין כן בשאר הבריות ששאר הבריות גופותן ונשמתן נבראו ממקום אחד כענין שנאמר כי מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ שחוזרות כל אחת ואחת למקומה לפיכך בבהמה חיה ועוף שאין בהן אלא יצירה אחת הגוף והנפש ביחד ממקום אחד לכך כתוב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגו' ויצר ביו"ד אחת. ובאדם כתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, וייצר בשני יו"דין לפי שיש בו שתי יצירות, גופו מן התחתונים ונשמה מן העליונים.

וכיון שיצר טוב נברא עם הנשמה מן העליונים צריך לו לאדם להמליך עליו יצר טוב ולהתבונן בו ולהתחכם בין טוב לרע ולירא מיוצרו ולעשות רצון קונו ולנהוג בעצמו טהרה וקדושה כדרך שהמלאכים עושים. וכל זמן שמתגבר על האדם יצרו הטוב הוא נותן עיניו למטה להסתכל במקום שהגוף נברא ממנו והוא עתיד לחזור שם בסופו כענין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ונותן אל לבו למעלה מקום שנברא ממנו להכיר מעלת הבורא שבראו מאין ומבין ויודע שהקדוש ברוך הוא רואה מעשיו וגלויים לפניו כל סיתרי ליבו ומחשבותיו וכל מעשיו נכתבין בספר ועתיד ליתן דין וחשבון לפניו אפילו על שיחה קלה שיוצאה מפיו ורואה את בוראו לנגדו תמיד ומתיירא ממנו וחרד מאימתו כענין שנאמר שיויתי ה' לנגדי תמיד וגו' ומונע את עצמו מכל העבירות ומתגבר עליו והולך עד שמחזיר נשמתו טהורה לבעליה כמו שנתנה בגוף ומתוך כך הוא מביאו לחיי העולם הבא.

אשריהן הצדיקים שמתגברין על יצרן ומגביהין עצמן על פשעיהן כענין שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ואמרו חכמים ז"ל אשריו לאדם שהוא גבוה על פשעו ואין פשעו גבוה ממנו. בני תגבירו עליכם יצר טוב ותשליטוהו עליכם ותשאלו תמיד מאת האל שיפקח לכם עיני ליבכם ושכלכם לבחור דרך הטובה ויפתח לכם דלתי דרכיו וילמד אתכם דרך ידיעתו ועבודתו כענין שנאמר אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך ומפעולות יצר טוב למאוס האדם בחיי ההבל הזה ולמעט בהנאות הגופניות ומגביר על טבעו דברים המביאין אותו לחיי העולם הבא ומידבק בהם מפני שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד כי אם האדם אדוק בהנאות הגופניות והבלי העולם הזה אי אפשר לו להידבק באהבת העולם הבא. כמו שאמר אחד מן החסידים כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא יתחבר בלב המאמין אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא. ואמר אחר העולם הזה והבא כשתי צרות כאשר תרצה אחת מהן תקציף השנית. לכן בני תפקדו את נפשכם בעודכם בעולמכם. ואל תבחרו במעדנים יתרים והנאות יתרות כי אם לקבל מהם די סיפקכם במאכל ומשתה ובכסות כדי שתוכלו לחיות בהם וכדי שתקיימו עצמכם רק שתוכלו לעבוד לבוראכם בעודכם בחיי ההבל הזה.

ומזריזות יצר טוב כשאדם פוקד כל מעשיו וענייניו כולם לתקן המעוות ולמלאות אשר הולך באחריתו ומתוך כך יזכה לחזות בנועם בוראו. וכך אמרו חז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך לפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין.

בני, תגבירו עליכם יצר טוב שאם אתם עושין כן הקדוש ברוך הוא יסייע אתכם במעשה עבודתו שכך אמרו חז"ל בא ליטהר מסייעין אותו. ועוד אמרו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה ובקרית שמע ובתפילה דכתיב אמרו בלבבכם בתורה ובקרית שמע דכתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם. ובתפילה כתיב בכל לבבכם. ואמרו חז"ל איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה. וכן הוא אומר בדניאל אלהא די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך. וכי יש פולחן בבבל, אלא שהיה מתפלל שלשה פעמים ביום. אם שכחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר על משכבכם ודומו סלה. כלומר שיהא דומם ומחשב על המיתה. ואמרו חכמים באגדה מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים בואו חשבון המושלים אלו בני אדם שמושלין על יצרן בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. תיבנה ותכונן אם אתה עושה כן תיבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא. עיר סיחון אבל אם משים אדם את עצמו ללכת אחר יצרו כעייר הזה שהולך אחר שיחה נאה או אחר סייחה נאה מה כתיב בתריה, כי אשר יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון להבה מקרית הצדיקים ותאכל את הרשעים שנקראו סיחון אכל ער מואב זה המהלך אחר יצרו כעייר המהלך אחר סייחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ונירם אמר הרשע אין רם. אבד חשבון אבד חשבונו של עולם. עד דיבון המתן עד שיבוא יום דין ונשים עד נופח עד שתבוא אשה של גיהנם שאינה צריכה ניפוח כמו שנאמר תאכלהו אש לא נופח. אשר עד מידבא, עד שתאדיב נשמתן. ואמרי לה עד דעביד מה דבעי.

בני, אם תרצו להגביר עליכם יצר טוב תחשבו תמיד מה אתם ומאין תבואו וקרבתכם ליום המות ומעמד הדין והחשבון שכך אמרו חז"ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באתה ולאין אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באתה, מליחה סרוחה. ולאין אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ושלשתן הוציאום חז"ל ממילת בוראך שנאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך ואמרו בארך בורך בוראך. דע מאין באתה בארך, כלומר מן הבאר שנבעת והוא שכבת זרע שממנו נוצרת. ולאין אתה הולך בורך דהיינו הקבר שלך שהוא הבור שלך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, בוראך כלומר לפני בוראך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

לכן בני, תמליכו יצרכם הטוב עליכם ותגבירו אותו על כל טבעיכם הרעים ואז תצליחו בכל דרכיכם ותנחלו חיי עולם הזה ותזכו ותרשו שני המשיח וחיי העולם הבא. ואלהינו ימליך עלינו יצר טוב ברחמיו הרבים.

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת יצר טוב ובעליה, נספר בגנות יצר הרע ובעליו כדי להכניע ליבות בני האדם ולשבר את יצרם ולזבוח אותו לפני המקום כדי שישובו בתשובה שלימה לפניו בעזרת האל:

מדת יצר הרע

דעו בני שכל מי שיצר הרע מתגבר עליו ושולט בו ושומע לו טורדו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, שכן מסיתו ומרגילו אחר התאוות הבהמיות וההנאות הגופניות והתפנוקים וממתיק לפניו העבירות עד שטורדו מחיי העולם הזה וחיי העולם הבא. ולא עוד אלא שהוא בעצמו מעיד עליו שכך וכך עשה, כענין שנאמר (משלי כט כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.

אוי להן לבריות מעלבונו של יצר הרע, מפני שהרשות נתונה ביד כל אדם להיטיב מעלליו ולתקן אורחותיו וליישר דרכיו ולבחור דרך החיים והטוב, כענין שנאמר ראה נתתי לפניך את החים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים. ואומר ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. וכן הוא אומר לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם בצלמו אלא שיהא צדיק וישר כמותו, אלא שהם בקשו חשבונות רבים שנשתעבדו ליצר הרע שבליבם. ואם יאמר אדם הרי הקדוש ברוך הוא קראו רע, כענין שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעריו. ואם הקדוש ברוך הוא בעצמו קראו רע, איך יוכל האדם לחזור ולעשותו טוב. אמר הקדוש ברוך הוא אתה בעצמך עושה אותו רע, שכשהיית תינוק לא היית חוטא משנתגדלת נתגדל יצרך הרע עמך וחטאת. תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת.

ואם יאמר אדם מי יוכל לעמוד כנגדו ולהילחם עמו כדי להחזירו למוטב, אמר הקדוש ברוך הוא כמה דברים קשים ומרים בראתי בעולם ואתם מתחכמין להן וממתקים אותם כמו התורמוס והחרדל והצלף וכיוצא בהן. אף אתם התחכמו למתק מרירות יצר הרע ולהכניע את ערפו כדי שלא יזיק אתכם.

בני, התגברו על יצרכם ביראת האל כדי שלא יתגבר הוא עליכם ויטרדכם מן העולם, שכך אמרו חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואילמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו וגו'. צאו וראו כמה יצר הרע גדל והולך בתוך האדם, שכך אמרו חז"ל, יצר הרע לכתחילה דומה לחוט של כוכיא ולבסוף דומה לעבות של עגלה, שנאמר (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. ועוד אמרו, יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין מפתחי הלב, שנאמר (קהלת י א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. תחילתו כזבוב ואם שמע לו הרי הוא מתגבר ועולה כמעיין הנובע על כל גדותיו, כך הוא גדל ומכסה את כל הלב. ועוד אמרו, יצר הרע בתחילה קראו דוד הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש שנעשה בעל הבית, דכתיב ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא אליו ויקח את כבשת הריש הרש ויעשה לאיש הבא אליו. ועוד אמרו, יצר הרע בתחילה מסיתו, שנאמר כי רוח זנונים התעם, ולבסוף מתגבר עליו, שנאמר רוח זנונים בקרבם.

בני, בואו וראו כמה דורות איבד יצר הרע. דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה. כיון שעמד אברהם אבינו נתגבר עליו וכיתתו כמו שנאמר וכתותי מפניו צריו וגו'. הוא שאמר הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'. ואמרו חכמים באגדה ז"ל זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה מפני שאנשי דור הפלגה רשעים היו שנאמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. ובדרך חטאים לא עמד, שלא עמד במושב אנשי סדום מפני שאנשי סדום חטאים היו שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. ובמושב לצים לא ישב, שלא ישב במושב אנשי פלשתים. שאנשי פלשתים ליצנים היו, שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו.

בני, בואו וראו, אומן אומנותו של יצר הרע שכך אמרו חכמים באגדה ז"ל אין יצר הרע מתהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא. ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו ומתקן שערו ומתלה בעקיביו הוא אומר הדין דידי. בא לו מאחריו כהלך הזה העובר ממקום למקום ומספר שמועות וחידושים ואומר יש במקום פלוני קורת רוח בשחוק וליצנות ותפלות. אוי לו לבן אדם שסופו לרימה אינו מוצא קורת רוח בחייו. מי שהקדוש ברוך הוא חפץ בו אוטם את אזניו ועוצם את עיניו ממנו ואינו משגיח עליו אלא מניחו והולך לו. ומי שאין המקום חפץ בו, כשהוא שומע את דבריו מחבר את ראשו לאחוריו ואומר לו אחי מה אתה אומר, מה חידושים ראית, מה שחוק וליצנות אתה אומר. אף הוא כיון שרואה אותו משגיח לדבריו הוא מתקרב אצלו ונושא ונותן עמו כאורח הזה הרגיל עמו לפרקים, ואומר לו אחי שמא עברת ממקום פלוני, ראית שם צורות נאות ובריות מפוארות, ראית שם שחוק וליצנות שאדם משדל בהן את חיי ההבל הזה. אשרי מי שעובר משם ורואה את מעשיהן וממלט נפשו מהם כמה הוא זוכה לנפשו. וכן הולך ומשדל אותו בדברים הללו עד שמסיתו לילך לשם, ואף הוא הולך עימו ואינו מניחו. כיון שהוליכו שם החליק אליו בעיניו למצוא עוונו לשנוא, והרי הוא נעשה לו כבעל הבית הנעשה סרסור בין שני תגרים. התחיל למתק לפניו את העבירות ואומר לו ראה הממון הזה כמה הוא חביב, זונה זו כמה היא נאה, העון הזה כמה הוא מתוק, ממי אתה ירא ואין מי רואה אותך ואין מי יודיעך לבריות. שמא תאמר אבינו שבשמים רואה אותך, עזב ה' את הארץ. וכי אפשר שלא יהא מרחם על כמה בריות נאות שברא בעולמו, מה שדי לאלו די גם לך. והולך ומסית אותו בדבריך הללו עד שהוא נכשל בעבירה ומאבד חייו מן העולם. ולאחר שהכשילו ולכדו במצודתו יושב ומתהולל עליו, וכן הוא אמר כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה', זה יצר הרע שיושב ומתהולל על הבריות ומתהלל בעצמו על שעלה בידו להטעות את הבריות.

אוי להן לרשעים שהולכין אחרי שרירות לבם ואחר מראית עיניהם מפני שהן גורמין לגוף לחטוא. הוא שציוה משה רבינו עליו השלום ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וכן אמר שלמה בחכמתו תנה בני ליבך לי ועיניך דרכי תצרנה. כלומר אם תתן לי ליבך ועיניך ותשמור אותם מלחטוא נמצא שכל גופך שמור מן העבירות ומתוך כך אתה שלי ואין יצר הרע שולט בך. גדול מי שמתגבר על יצרו וזובח אותו לפני בוראו, כענין שנאמר זובח תודה יכבדנני. ואמרו חכמים באגדה ז"ל זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן, אלא זובח תודה. כיבדני אין כתוב כאן, אלא יכבדנני בשני נו"נין. שכל מי שהוא זובח יצרו ומתודה על עוונותיו מעלין עליו כאילו כיבד להקדוש ברוך הוא בעולם הזה ולעולם הבא. וכל מי שמגביר עליו יצר טוב הקדוש ברוך הוא רוצה בו ומשלים עמו יצר הרע עד שאינו יכול להזיק לו, כענין שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואמרו חז"ל ברצות ה' דרכי איש זה יצר טוב. גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר בו אהבה ויצר הרע גדל עם האדם מנעוריו ועד זקנתו ומבקש להכשילו ולהפילו. תדע שכן שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שבעים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ואמרו חז"ל למה יצר הרע דומה, לצור גבוה שהוא עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלין בו. אמר להן המלך סתתו בו קימעא קימעא עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם. כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, יצר הרע הזה מכשול הוא לעולם, שנאמר ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. אלא סתתו בו קימעא קימעא עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'. ועוד אמרו לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מביא יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להן כהר גבוה, ורשעים נדמה להן כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכים ואומרין היאך יכולנו לכבוש הר גבוה זה, ורשעים בוכין ואומרין היאך לא יכולנו לפסוק חוט השערה זה. ואף הקדוש ברוך הוא תמיה עמהן שנאמר והיה כי יפלא בעיני העם הזה נאם ה' גם בעיני יפלא.

בני, בואו וראו כמה גדול טפשותן של בריות, שבכל יום ובכל שעה אדם מחכה למות ואיננו בטוח בעצמו מן המיתה והוא ניסת אחר יצר הרע שהוא מסיתו ומחטיאו ומחייבו לגיהנם ויודע בו ומכיר מעשיו ואינו נזהר ממנו.

בני, התגברו על יצרכם והילחמו בו, ואל תרפו ידיכם ממנו אפילו שעה אחת. ואל תתעצלו לנצחו, כי אם יש לו לאדם אויב ומתגרה בו ונוצח אותו פעם ופעמיים ושלוש אז יירף ממנו או ישלים עמו. אבל יצר הרע אין מספיק לו לאדם לנצחו אלף פעמים ובכל יום ויום הוא מתגרה עליו להחטיאו כמו שאמרו חז"ל: אל תאמן בעצמך עד יום מותך. והעניין מפני שכל הימים אשר האדם חי על האדמה יארוב לו ונלחם עמו כדי להחטיאו. לכן בני אל תעלימו עיניכם ממנו ואל תתנו שינה לעיניכם ולעפעפיכם תנומה עד שתנצחוהו, כי אם חס ושלום הוא ינצח אתכם ימיתכם ויטרדכם מחיי העולם הבא. ואם ינצחכם בקלה שבקלות סוף שינצח אתכם בחמורה שבחמורות. שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו לאדם עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך וכך, עד שיסיתו לעבור על העריות ולעבוד עבודה זרה. ואם תשתדלו תמיד לנצחו ותנצחוהו מעט היום ומעט למחר, אותו המעט יעלה לדבר גדול כי לא יעמוד לפניכם ויפרד מכם, כענין שנאמר ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ואם יאמר אדם טוב לו לאדם לאכול ולשתות ולשמוח בעולם הזה ולקבל כל הנאותיו ממנו ולהשיג את כל תאוותיו ולמלאות נפשו מכל אשר ישאלו עיניו כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר האדם הולך שם ולית דין ולית דיין, כבר נאמר על ידי שלמה עליו השלום שמח בחור בילדותיך ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. ואמרו חז"ל בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים שהן מטין למינות, ואמרו כך היה שלמה צריך לומר שמח בחור בילדותיך ויטיבך ליבך בימי בחורותיך והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך. משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר והלך בדרכי ליבך ובמראי עיניך, הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין. וכיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה.

בני, תשמרו עצמכם מן העריות מפני שהאדם מתפתה אחריהן סופו נטרד מן העולם הבא, מפני שהיא מן המצות החמורות שבתורה. תדע שכן שהרי התורה ריבתה על העריות שמירה לפניהן ושמירה לאחריהן, לומר שיהא אדם נזהר ונשמר מהן ביותר. שמירה לפניהן דכתיב ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. ושמירה לאחריהן דכתיב ושמרתם אתם את חקותיי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם. שתי שמירות הללו למה, שמירה לאיש ושמירה לאשה. שמירה מאשתו ושמירה מאשה אחרת. שמירה בעיניים ושמירה בלב. שמירה בשפתיים ושמירה במעשה. שמתוך שאדם נותן את עיניו להסתכל באשה הרי ליבו מתאוה לה והוא כרוך אחריה, ומתוך שאדם מרבה עמה שחוק וקלות ראש סוף שבא לידי הרגל עבירה. לפיכך ריבתה עליה התורה שמירות הרבה. ומהו ושמרתם את חקותי, עשו משמרת למשמרתי, כגון שניות לעריות שהן מדברי סופרים.

ואמרו חז"ל שלא תאמר כל מי שנואף בגופו בלבד נקרא נואף, אלא אפילו הנואף בעיניו נקרא נואף, שנאמר ועין נואף שמרה נשף וגו'. וכן הוא אומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. הרי כבר למדנו שכל מי שתר העבירה בלב ובעיניים נקרא זונה.

בני, בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה, שאין לך שבט מישראל שלא העמיד מלך או שופט חוץ משבט שמעון שלא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל החטא שעשה זמרי בשיטים עם המדיינית, ללמדך כמה קשה הזנות. כיצד, עתניאל משבט יהודה, אהוד משבט בנימין, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה, ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד. אבצן מבית לחם יהודה, אילו משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, מבנימין יצאו מלכים ומיהודה יצאו מלכים, ומאפרים ירבעם וממנשה יהוא בן נמשי. אבל שמעון לא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל עון הזנות של זמרי. ולא עוד, אלא כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות הוא מאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא, שנאמר נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. וכל מי שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנה מאהבת הבורא לא מיראת אנשים זוכה ועולה לגדולה. תדע שכן שלא עלה יוסף הצדיק לגדולה אלא מפני שפירש מן העבירה מאדונתו אשת פוטיפר.

בני, בואו וראו כמה האשה הזונה קשה שהיא מרה מן המות, כענין שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה, אסורים ידיה. מצודים בעולם הזה וחרמים לעולם הבא. ליבה, שכל ליבה אינה אלא לדברי תפלות וזימה. אסורים ידיה, תופסת את האדם בשוק ואומרת לו בוא אלי ושכב עמי. משל לכלב נשכנית שהיא נושכת את העוברים והשבים. מה עשו לה בעלי, עשו לה שלשלת ואף על פי כן היתה מקרעת בבגדיהן, ואילמלא שאמר הכתוב אסורים ידיה לא היה אדם יכול לעמוד בה. טוב לפני האלהים ימלט ממנה זה יוסף, וחוטא ילכד בה זה זמרי.

בני, צאו וראו מה שכתוב באשה זונה שתופסת את האדם בחלקת לשונה ורכות שפתיה, כענין שנאמר כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה, אלו שפתי זונה שהן מתוקין כנופת להטעות את הבריות. מה כתיב בתריה, ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. שכפי עריבותה של עבירה תהיה מרירותה. ולא עוד, אלא שמביאתו לידי המיתה, שנאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. ואמרו חז"ל באגדה, מאי דכתיב ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, מה החרב הזה אוכלת משני צדדיה, כך הזונה מאבדת חייו של אדם מהעולם הזה והעולם הבא. וכן הוא אומר, רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. רגליה יורדות מות בעולם הזה, שאול צעדיה יתמוכו לעולם הבא. וכך אמר בן סירא. העלם עיניך מאשת חן פן תילכד במצודתה. אל תט אצלה עם בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה.

בני, בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה, שכל מי שהוא להוט אחר העבירה גורם לעצמו שתינטל ממנו הוד שכינה, כענין שנאמר פן תתן לאחרים הודך. ולא עוד אלא מכיון שניטל ממנו הוד שכינה מלאכי חבלה מושלין עליו ודנין אותו באכזריות שנאמר ושנותיך לאכזרי. ואמרו חז"ל אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות. אל תהא רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופך להאכילך תרומה (נדרים כ א) ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך בא לידי ניאוף. וכל הצופה בנשים סוף שהוא בא לידי עבירה. וכל המסתכל אפילו בעקיבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

דבר קשה הוא הזנות ושנאוי מאוד בעיני המקום, כענין שנאמר בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם, כי חילל יהודה קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. ואמרו חז"ל בגדה יהודה זו עבודה זרה, וכן הוא אומר כולכם בגדתם בי בית ישראל. ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם זה משכב זכור, וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. כי חילל יהודה קודש ה' אשר אבה זו זונה. וכן הוא אומר לא יהיה קדש מבני ישראל. ובעל בת אל נכר זה הבא על הגויה. וכתיב בתריה (מלאכי ב יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות. אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות. ולא עוד אלא כל מי שבא על הגויה כאילו נתחתן לעבודה זרה שנאמר ובעל בת אל נכר, וכי בת יש לו לאל נכר, אלא זה בא על הגויה. ואמרו חז"ל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו בשעת מעשה, כלומר מי שמקנא לאל יש לו רשות להורגו בשעה שעובר העבירה כדרך שעשה פינחס לזמרי שהרגו בשעת מעשה.

בני, בואו וראו כמה קשה הניאוף, שכך אמרו חכמים באגדה ז"ל, הנואף והנואפת עוברין על עשרת הדיברות על אנכי כיצד, שכל מי שהוא בא על הערוה כאילו כופר בהקדוש ברוך הוא שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. ושני פעמים אמור בסוטה וקנא וקנא, ולמה שני פעמים, שהוא מקנא להקדוש ברוך הוא ולבעלה. וכן הוא אומר כי מנחת קנאות הוא שהן שתי קנאות. לא תשא שהוא נואף עם האשה ונשבע על שקר. כבד את אביך שהוולד הנולד מן הערוה עומד ומכבד למי שאינו אביו ומכה ומקלל למי שהוא אביו כסבור שאינו אביו. לא תרצח שהנואף נכנס על מנת שאם ייתפש להרוג או ליהרג. לא תנאף שהרי הוא נואף. לא תגנוב כמו שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. לא תענה ברעך עד שקר שהוא נואף עם אשת חבירו והיא אומרת לבעלה ממך אני מעוברת. לא תחמד אשת רעך שכל מי שהוא חומד אשת חבירו ונואפה חומד כל של חבירו. כיצד, שהוא נואף עמה והיא יולדת ממנו, וסבור בעלה שהוא בנו. בא להיפטר מן העולם עושה דייתיקי ומורישו בכל שלו ואינו יודע שאינו ממנו, ונמצא הנואף חומד כל של חבירו. זכור את יום השבת כיצד, שהרבה פעמים כהן יש לו כהנת וישראל נכנס עליה והיא יולדת מישראל וסבורים שהוא בנו של כהן ועמד אותו התינוק וגדל ומשמש בבית המקדש בשבת ואינו אלא ישראל ונמצא מחלל את השבת.

ומעשה ברשע אחד שחמד אשת שכינו והיא היתה יפת תואר וטובת שכל. דיבר עמה פעם ושתים אם תשמע לו והיתה ממאנת לו לפי שאשת איש היתה. פעם אחת הלך בעלה למקום אחד וערב שבת היה. עמד אותו בלילי שבת וחתר את ביתו ואנסה ושכב עמה ואחר כך הרגה כדי שלא תצעק ותגיד את קלונו וגנב כל מה שבבית והלך לו. הרי עבר על זכור את יום השבת, ועל לא תרצח, ועל לא תנאף ועל לא תגנוב ועל לא תחמוד. למחר באו השכינים וראו את המחתרת נכנסו לבית ומצאו את האשה שהיא נהרגת אמרו מי עשה זאת לא עשה אלא פלוני שכינה, קראוהו ואמרו לו למה עשית כזאת אמר להן אני נשבע לכם שלא עשיתי אני. נכנס לבית הכנסת ונשבע להן ועבר על לא תשא. מה עשה, שכר את העדים של שקר כדי שיעידו על אחד משכיניה ואחרים שהוא עשאה ועבר על לא תענה. פשפשו על הדבר וידעו שהוא עשה כל המעשה ונתיירא שלא יהרגוהו וברח לו לעבודה זרה ונשתמד וכפר באלהי ישראל והודה בעבודה זרה ועבר על אנכי ולא יהיה לך. היו לו אב ואם והניחן והלך לו ועבר על כבד את אביך ואת אמך, הרי שעבר על עשרת הדברות, ומי גרם לו, על שחמד את הערוה. ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

בני, בואו וראו כמה קשה סרסורה של עבירה מאבד את נפשו ונפש חבירו העובר עבירה על ידו. צא ולמד מן הנחש הקדמוני שהחטיא את חוה ונתקלל עמה. ואם אדם וחוה חטאו הנחש למה נתקלל, אלא שהוא גרם להן לחטוא. שכל המחטיא את חבירו אין מספיקין בידו לעשות תשובה. שלא יהו תלמידיו יורדין לבאר שחת והוא יורש גן עדן, לפי שהמחטיא את חבירו קשה מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. וכן הוא אומר משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. וכל מי שהוא להוט אחר הזונה סוף שהוא מבקש ככר לחם בביתו ואינו מוצא שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. ולא עוד אלא כל הבא על אשת איש אפילו למד כל התורה כולה שכתוב בה יקרה היא מפנינים היא צדתו לגיהנם שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד. ואמרו חכמים באגדה ז"ל, מהו עונש של אשת איש לעתיד לבוא, בוא וראה מה כתוב למטה מן העניין היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. מאי תקנתו, ילך ויגדל יתום בתוך ביתו וילמדהו תורה ויתעסק בכל המצות ויתכפר לו לעולם הבא על מנת שיחזור בו ויעשה תשובה. תשובה לדבר זה מנין, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו', אפילו כפרת בעיקר הקדוש ברוך הוא מקבלך. קל וחומר, ומה אם הכופר בעיקר הקדוש ברוך הוא מקבלו בתשובה, הבא על אשת איש על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא מקבלו בתשובה.

קשה עונשן של עריות שכך אמרו חז"ל כל זמן שישראל פרוצין בעריות השכינה מסתלקת מביניהן שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, אפילו ערות דיבור אסור. ולא עוד אלא שכל העובר עבירה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר ילפוט ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. ולא עוד אלא שקשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא.

בני, בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה שאפילו הצדיקים נענשין עם עוברי עבירה שכך אמרו חז"ל בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולמוסיא באה לעולם והורגת רעים וטובים. ועוד אמרו הכל הקדוש ברוך הוא מוותר חוץ מן הזימה. צא ולמד שעד שלא נצטוו עליה מה כתיב, ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו'. מה כתיב בתריה, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ וגו', ויאמר ה' אמחה את האדם וגו'. וכל מי שגודר את עצמו מן הערוה והזנות ומתגבר על יצרו נקרא קדוש שכך אמרו חז"ל מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים תהיו, ללמדך שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה את מוצא קדושה, שנאמר אשה זונה וחללה וגו', וסמיך ליה וקדשתו. וכן הוא אומר אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו', וסמיך ליה ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו. ועוד אמרו, שלשה היו שברחו מן העבירה ושיתף הקדוש ברוך הוא שמו ביניהן, ואילו הן, יוסף ויעל ופלטי. יוסף מנין, שנאמר עדות ביהוסף שמו, קרי ביה י"ה שמו של הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שלא נגע באשתו של פוטיפר. יעל מנין, שנאמר ותצא יעל לקראתו ותאמר אליו סורה אדוני סורה אל אל תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה. ואמרו חז"ל חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה, ומהו שמיכה? שמי כה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מני, כתיב אחד אומר ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן לייש, וכתיב אחר אומר ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן לייש, קרי ליה פלטי וקרי ליה פלטיאל, כי נסיב פלטי וכי יהיב פלטיאל, אלא אל מעיד עליו שלא נגע באשתו של דוד. מה עשה, נעץ חרב בינו לבינה ואמר כל מי שעוסק בדבר זה ידקר בחרב.

ועוד אמרו, שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו עליו בשבועה ואלו הן, יוסף דוד ובועז. יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאלהים, באלהים איני עושה רעה זו. דוד דכתיב ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. למי נשבע, ליצרו נשבע שהיה יצרו אומר לו אילו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך ומן התורה מותר להורגו שהרי רודף הוא לפיך קפץ ונשבע. בועז דכתיב חי ה' שכבי עד הבוקר. וכן הוא אומר גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח. גבר חכם בעוז זה בועז, ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו בשבועה.

בני, אם יש לכם לדבר עם האשה תקצרו בדבריכם ואל תאריכו עמה בדברים, שכך אמרו חכמים ואל תרבה שיחה עם האשה. ומצינו בר' יוסי הגלילי שהיה מהלך בדרך ופגע בברוריה אשת ר' מאיר ושאל אותה ואמר לה בתי באיזה דרך נלך ללוד, והיא השיבתו גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר באיזו ללוד. וכן מצינו כשבא הקדוש ברוך הוא לדבר אל חוה קיצר עמה בדברים ואמר לה מה זאת עשית וגו'. ולא תאמר שאין יצר הרע מתגרה על האדם אלא כשהוא נושא ונותן עמה בדברי ליצנות ותפלות, אלא אפילו לדבר עמה בשאר דברים בעלמא כדי להסתכל בה או אפילו להסתכל בה בלא מדבר עמה, או אפילו מהרהר עליה בלא ראות פניה יצר הרע מתגרה עליו, שנאמר וידע אדם עוד את אשתו, מהו עוד, נתוספה לו תאוה על תאותו. לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, ועכשיו בין רואה בין שאינו רואה מתאוה. לפיכך צריך לו לאדם לשמור את עצמו מכל דבר המביא אותו לידי הרהור עבירה שכך אמרו חז"ל כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר וירע ה' אשר עשה וימת גם אותו, וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך ר. צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע. וכל מי שמגרה יצר הרע בעצמו נקרא משומד, שכן אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד. ואמרו חז"ל, כל המקשה עצמו לדעת הוא יהא בנידוי מפני שמגרה בעצמו יצר הרע. ועוד אמרו, מאי דכתיב ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ושלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בכל בהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה, ואפילו מלא עינים כמלאך המות, וכל כך למה, כדי שלא לגרות עליו יצר הרע. ואמרו חז"ל, כל הממרק עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע. ולא עוד אלא שלוקה בהדרקון, שנאמר ומכות חדרי בטן.

או להן לרשעים שמתגאין בליבם ומתפתין אחר יצרן ואחר תאות ליבם ואחר מראה עיניהם וטורדין את עצמן מחיי העולם הזה וסופן יורשין גיהנם. אשריהן הצדיקים שמכניעין את ליבם ומדכדכין את נפשם ומשפילין את עצמן ומשברין את רוחם לפני בוראם וזובחין את יצרן ותמגברין עליו ומשתדלין להתרצות במעשיהן הנאים לפני מי שאמר והיה העולם, ועוצמין עיניהן כדי שלא ליהנות מדבר ערוה בעולם הזה ומתוך כך זוכין בעצמן להקביל פני שכינה, שכך אמרו חז"ל מצינו שכל מי שהוא רואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה ומקבל פני שכינה, ומה טעם, עוצם עיניו מראות ברע וכתיב בתריה מלך ביופיו תחזינה עיניך.

לכן בני תגערו ביצר הרע כדי שלא יסית אתכם ויחטיאכם כדי שתהיה זרעכם מתברך והולך ולא יכלה לעולם, כענין שנאמר לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וגו'. והאלהים יסלק יצר הרע מקרבינו ויטהרנו מכל טומאותינו ויחדש בנו לב טהור ורוח חדשה ברחמיו הרבים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף