מעלות המדות/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מעלות המדות TriangleArrow-Left.png כא

כא
המעלה האחת ועשרים מעלת ההסתפקות
[ומדת זולל וסובא]

בני, בואו ואלמדכם מעלת ההסתפקות. דעו בני כי מעלת ההסתפקות מעלה חשובה ויקרה עד מאד ואינה נמצאת אלא בחסידים שמסתפקין בדבר מועט כדרך שמסתפקין שאר האנשים בדבר מרובה, שכל מי שמסתפק במה שיש לו ונהנה מיגיעו קונה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, כעניין שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואמרו חכמים ז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, שאילו בנהנה מיגיעו כתב יגיע כפיך כי תאכל אשריך טוב לך, ואילו בירא שמים כתיב אשרי אשר ירא ה' במצותיו חפץ מאד. ולא כתיב ביה טוב.

מידה טובה היא ההסתפקות שהיא מחיה את בעליה שכל מי שמרגיל עצמו באכילה ושתיה די הספק הרי הוא מבריא את גופו ומחיה את נפשו ודעתו מתישבת עליו וממונו מתקיים בידו כענין שנאמר ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך שאף על פי שיש לו לאדם כמה עזים לא יהא מרגיל את עצמו אלא במה שדי לו, ללחמך ללחם ביתך, שלא יהא אדם מרבה סעודתו בכל מקום ולא יהא רגיל בבתי משתאות אלא יהא אוכל ושותה עם בניו ובני ביתו. וחיים לנערותיך, כך אמרו חכמים באגדה לעולם תן חיים לנערותיך, מיכן לימדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם בניו ובני ביתו לאכול בשר ולשתות יין הרבה ואפילו הוא עשיר ביותר, אלא במה שיוכלו לחיות את עצמן. ואם אתה עושה כן הרי אתה נותן חיים לנערותיך, שממונך מתקיים בידך ואתה מספק להם מזונות. ואמרו חז"ל מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה בפחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה כמה שיש לו. ויכבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. ועוד אמרו אכול בצל ושב בצל ואל תאכל אווזין ותרנגולין וליבך רדוף עליך. מתלי במערבא דאכיל אליתא טשי בעיליתא דאכיל קקולי אקיקלי מתא יתיב. וכך אמר שלמה בחכמתו, כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים. מהו כבשים ללבושך, שיהא אדם גוזז את צאנו ויתכסה וילבש מגיזתם ולא יאכלם כדי שלא תכלה הקרן. וכן הוא אומר ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך דייו לאדם שיהא מתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו ולא יהא מכלה הקרן לוכל את הבשר. ואמרו חז"ל מאי דכתיב ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון. יכול יקח מן השוק ויאכל, תלמוד לומר וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו וכל צאנו בבת אחת, תלמוד לומר וזבחת מבקרך ולא כל בקרך. מצאנך ולא כל צאנך. מיכן אמרו חז"ל כל מי שיש לו מנה יקח לפסן ליט ירק. עשרה מנה יקח לפסן ליטרא דגים. חמשים מנה יקח לפסן ליטרא בבשר. מאה מנה ישפתו לו קדירה בכל יום. ואנן אימת? מערב שבת לערב שבת. ואמרו חכמים באגדה, ז"ל: מאי דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו, זה חזקיה מלך יהודה שלא היה עולה על שולחנו בכל יום אלא ב' אגודות של ירק וליטרא בשר, והיו ישראל מליזין עליו ואומרים זה מלך פקח בן רמליהו נאה למלך כענין שנאמר (ישעיהו ח ו) ומשוש את רצין ואת רמליהו.

בני, בואו וראו כמה טובה מידת ההסתפקות שכל מי שמרגיל את עצמו במידת ההסתפקות זוכה להיות ביתו מליאה מכל טוב, כענין שנאמר חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה. אימתי ביתו של אדם בנוי? בזמן שנוהג במידת ההסתפקות, שטבח פעם אחת ושייר לעצמו מה לטבוח בפעם אחרת. ובזמן שהוא מוזג את יינו במים ואינו שותהו חי דרך שכרות, אלא דרך הסתפקות. אף ערכה שולחנה בזמן שהוא מיסב ואוכל על השלחן ולא יהא עומד ואוכל עומד ושותה מהלך ואוכל מהלך ושותה, שממעט דבר שהוא אוכל ושותה כשהוא מיסב על השולחן מסתפק יותר ממה שאילו היה אוכל כפליים כשהוא עומד או כשהוא מהלך. ומכיון שערך את השולחן יקרא לבניו ובני ביתו שיאכלו עמו כענין שנאמר שלחה נערותיה תקרא על גופי מרומי קרת ולא יהא הוא מיסב ואוכל ובניו ובני ביתו עומדין ומצטערין, והיינו דאמרי אינשי שיתין וחד כיבי מטיוה לככא דקל חבריה שמע שנאמר ולי אני עבדך ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא. אנ"י בגימטריא שיתין וחד הוי.

מידה טובה היא ההסתפקות שכל זמן שאדם מסתפק בדבר מועט מוצא בו קורת רוח והנאה ורפואה, שכך אמרו חז"ל: הרוצה שלא יבוא לידי חולי מעים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף. סעודה שהנאתך משוך ידך הימינה, ואל תשהא עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך. וכן אמר שלמה בחכמתו: מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.

בני, בואו וראו כמה גדולה מידת ההסתפקות שהרי יעקב אבינו עליו השלום לא שאל מאת המקום אלא מה שמספיק לו בלבד בדבר שאין מנוס ממנו ולא יוכל לחיות בלעדיו כענין שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. וכן שלמה המלך עליו השלום לא שאל מאת המקום אלא ההסתפקות בלבד כענין שנאמר רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי, ולא שאל ממנו המותרות. גם ביקש רחמים על מידת העניות שלא יהיה עני ופירש בעושר ואמר למה פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה'. ובמידת העוני פירש ואמר למה פן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. לכן בני חדלו לכם מלחזר אחר המותרות לפי שאין מביאין את האדם לידי יראת שמים והמידה הזאת אינה נמצאת במידות החכמים והחסידים ויריאי שמים. וכתב חכם אחד למלך שהיה בזמנו, טוב שבעניינים עזיבת המותרות. ואומר, ההסתפקות רסן התאוות וכבישת המותרות. ואמר חכם אחד, מי שמבקש יותר מצורכו טורד נפשו מתועלתו. ונאמר כי מלך אחד אמר לחכם אחד אילו היית שואל ממנו היינו מספיקין לך כל ימיך. אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר יותר ממך. אמר לו המלך והיאך אתה עשיר יותר ממני, אמר לו מפני שאני מסתפק יותר במעט אשר לי יותר ממה שאתה מסתפק ברב אשר לך. ואמר, מי שדי לו במה שגזר הבורא הוא עשיר מכל בני אדם. ואמר, הסתפק במה שחלק לך הבורא ואל תביט אל מה שיש לזולתך, ואל תתאוה מה שלא ניתן לך, כי מי ששמח בחלקו שבע.

בני, אם אתם צריכין לקנות בגדים כדי לכסות את עצמכם ובני בתיכם תקנו בגדים הראוים לפי עושרכם ואל תעלו את הבגדים אשר הם יקרים יותר ממה שאין ידיכם משגת, כי יליזו עליכם האנשים ושמא לא תוכלו להתדיר בבגדים יקרים כאלו. וכשתקנו בגדים הראוים לפי עושרכם אל תחושו אם תקנו אותם מעט יותר מכדי שויים. אבל אם באתם לקנות ענייני אכילה ושתיה אל תקנו אותם יותר מכדי שויים כלל, שכך אמרו חז"ל עשוק לגביך ושוה לכריסיך.

לעולם ילמד אדם בניו ובני ביתו לאכול קימעא ולשתות קימעא כחוק שיוכלו לחיות בהן, כענין שאמר שלמה בחכמתו ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. מהו וחוק לנערותיה, שיהא מאכילן כחוקה של תורה. ומהו חוקה של תורה, כענין שנאמר ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע וגו'. לימדה תורה דרך ארץ, שדי לו לאדם לאכול שתי סעודות ביום סעודת שחרית וסעודת ערבית. ושלא יהא ממשיך פרפריות לסעודת שחרית כדי שלא יתגרה בשינה ונמצא בטל מתורתו וממלאכתו. ובסעודת ערבית כתוב בערב בשר לאכול ולא לשבוע, שלא יהא אדם אוכל בשר דרך שביעה, שמא ימשך אחריו.

בני, אל תהיו רודפים אחר המאכלים הטובים ואחר מעדנים עריבים ואחר התענוגים כדי שלא תימשכו אחריהם, ואם לפעמים אתם אוכלין מהן אל תאכלו מהם יותר מדאי שכך שלמה מזהיר ואומר: דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו. ואמר חכם אחד מי שרצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שבו מספיק לו. ומי שירצה במעט הטרף יקבל הבורא המעט ממעשיו. ואמר, ראוי לחכם שלא יבקש מן העולם יותר מן הספק שיעבור בו הצורך והנזק מעצמו, כי הממון ושאר הון העולם בא במהרה וחולף במהרה. ואמר ההסתפקות שמונעת בעליה מן הזולות טוב מן הממון המביא אל הביזיון. ואמר עושר הנפש גדול מעושר הממון ואמר ההסתפקות פרי המנוחה ופרי השפלות האהבה הנהג הנפש כדי הספק. ואם לאו ידאג לגזירת הבורא. ומן המדה המשובחת הזאת תיוולד מידת הביטחון באלהים שהיא מידה מיוחסת אשרי מי שזכה בה, כענין שנאמר ובוטח בה' ישוגב. וכן הוא אומר בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה.

ומה הוא הביטחון באלהים, שיפקיד האדם בידו כל ענייניו וירצה במה שחננו הבורא הן רב הן מעט. ואל ידאג במיעוט הטרף שיש לו, ואל יקנא במי שלמעלה ממנו בממון. ושאלו לחכם אחד מה הבטחון באלהים, והשיב שתבטח בו בכל ענייניך ותניחם אליו. ואמר אחר החכם שבבני אדם והבוטח מכולם מי שהוא רוצה בדברים בבואם ובפנותם.

לכן בני הוו מסתפקין בסעודה קלה ומועטת ותרגילו עצמכם בה כדי שתוכלו לחיות בעולם מעמל ידיכם ולא תצטרכו לבריות. וכן ציוו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים:

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת ההסתפקות ובעליה, נספר בגנות זוללים וסובאים וחרפתה כדי להרגילה במידת ההסתפקות בעזרת שדי.
מדת זולל וסובא

דעו בני כי מידת זולל וסובא מידה שנואה מאד בעיני המקום והבריות שכן מאבד חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכך אמרו חז"ל (סנהדרין ח ב) בן סורר ומורה מאימתי חייב משיאכל תרתימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי. וכי מפני שאכל תרתימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר ניכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטים את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם. וכן שלמה מזהיר בחכמתו אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ולא עוד אלא כל המרגיל עצמו באכילה גסה ובשתיה מרובה סוף שיורד מנכסיו, כענין שנאמר כי סובא וזולל יורש. ומגרה חלאים רעים בגופן ומאבד את נפשו ואין דעתו מיושבת עליו. ורבותי ז"ל ציוו ואמרו אל תתאוה לשולחן מלכים.

בני, אל תרגילו עצמכם בבתי משתאות פן תצאו מגדר ההסתפקות ותימנו עם כת זוללים וסובאים. ואל תרגילו עצמכם לוכל ולשתות עם הגוים שכך אמרו חכמים באגדה ז"ל כל מי שאוכל עם הערל כאילו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם הערל כאילו רוחץ עם הנבילה, וכל הנוגע בערל כאילו נוגע במת שהן בחייהן כמתים ובמות כנבלת השדה. ואין תפילתו נכנסת לפני המקום, ועליהן הוא אומר לא המתים יהללו יה. אבל ישראל שהן נימולין תפילתן נכנסת לפני המקום ועליהן הוא אומר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללו יה.

ר' אלעזר המודעי אומר עמד פינחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש בכתב הנחתם על הלוחות בחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון שלא ישתה אדם מישראל מיין של גוים כי אם מרפס רגליהן שנאמר וצאני מרמס רגליהן תרעינה ומרפס רגליהן תשתינה. שכל יין של גוים לעבודה זרה וזנות שנאמר זנות יין ותירוש יקח לב. ואומר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ואל תרבה סעודתך אצל עמי הארץ שלאחר שעה מספרין עליך לשון הרע, ולא עם הגוים ועמי הארץ בלבד אסור להרבות סעודתו, אלא אפילו עם בניו ובני ביתו צריך לו לאדם לעשות סדר בסעודתו להרגילם באכילה קלה ובשתיה מועטת די הספק בלבד, שכל מי שמרגיל את בניו ואת בני ביתו להאכילן אכילה גסה ושתיה מרובה הרי הוא מגדלן לתרבות רעה, לפי שאין אדם מבעט בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שובע ושלה, כענין שנאמר כמרעתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני.

בני, הוו זהירין באכילה גסה ובשתיה מרובה מפני שמביאין על האדם חלאים גדולים וכבידים כענין שנאמר וימדו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו. מיכן אמרו חכמים ז"ל: כל האוכל כשיעור הזה הרי זה בריא ומבורך. פחות מיכן מקולקל במיעיו, יותר מיכן הרי זה רעבתן. ואמר חכם אחד: המסתפק ישבע והבוצע יכשל.

בני, בואו וראו כמה היא מידה מגונה מי שנמשך אחר אכילה ושתיה, שלא גלו עשרת השבטים אלא מתוך שנמשכו בשלוותן אחר אכילה ושתיה כענין שנאמר האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, ואומר השותים במזרקי יין וגו' ואמרו חז"ל מיא דדימסת וחמרא דפרוגיתא קיפחו עשרת השבטים מישראל. וכן אתה מוצא בסדומיים שלא מרדו אלא מתוך שובע, כענין שנאמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבניה ויד עני ואביון לא החזיקה ומתוך כך אבדו מן העולם. וכן אתה מוצא בדור המדבר שלא מרדו אלא מתוך מאכל ומשתה, כענין שנאמר וישב העם לאכול ולשתות ויקומו לצחק, ומתוך כך נענשו. וכן אתה מוצא בבניו ובנותיו של איוב שלא באה עליהן פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה כענין שנאמר ויהי הם אוכלים ושותים יין וגו'. והנה רוח גדולה וגו'. וכן אתה מוצא בבלשצר שלא באה עליו פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה כענין שנאמר בלשצר מלכא עבד לחם רב וגו'. וכן מצינו בנדב ואביהוא שלא מתו אלא על שנכנסו שתויי יין למקדש. ומנין אנו למידין? ממה שמצוה את אהרן ואת בניו ואומר להן יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו'. אנו יודעין שלא מתו אלא בשביל היין.

בני, בואו וראו כמה הזהיר שלמה על היין, כענין שנאמר (משלי כג לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. ואמרו חז"ל אל תרא יין כי אחריתו יהא דם, כלומר שאחריתו לבוא לידי שפיכות דמים. יתהלך במישרים, שכל מה שהוא עושה נראה לפניו כמישור הזה. ועוד אמרו אל תרא יין שמאדים פניהן של רשעים בעולם הזה, שסוף שהוא מלבין פניהם לעולם הבא. ועוד אמרו כתיב תירש וקרינן תירוש מלא בוי"ו, זכה נעשה ראש כלומר אם שותה ממנו כהוגן מחכים אותו ונעשה ראש ישיבה, כדאמר רבא חמרא וריחני פקחוני. לא זכה נעשה רש שאם שותה ממנו יותר מכשיעור והולך ומשתכר תמיד סוף שמתרושש מפני שהוא מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין ועושה את ביתו כמישור הזה שהוא פנוי. אוי להן לזוללין וסובאין שמאבדין חלקן מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכל מי שרודף אחר אכילה גסה ושתיה מרובה לא די שמאבד את ממונו, אלא שמאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא, שמתוך שהוא משתכר ביינו מתיר את האסור ואוסר את המותר. מטמא את הטהור ומטהר את הטמא. והולך ומריב עם כל אדם והולך ופוצע את חבירו ואחרים פוצעין אותו. וכן שלמה צווח ואומר (משלי כג כט) למי אוי למי אבוי למי מדיינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים. מה כתיב בתריה (שם ל) למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. מה כתיב בסוף הענין, אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש. מה הנחש הזה נושך וממית, כך היין נושך וממית. וכתיב בתריה עיניך יראו זרות וליבך ידבר תהפוכות.

תדע שדבר קשה לגוף האדם לסבול כח היין כשאדם שותה ממנו יותר מדאי, שכך אמרו חכמים באגדה ז"ל, הגפן הזאת כשהיא טעונה מסתמכת בכמה קנים ובכמה דוקרנין ואף על פי כן אינה יכולה לעמוד והאדם הזה איך יוכל לסובלו. ועוד אמרו, כל הפירות נקראין על שם האילנות חזורא מיתקרי חיזורי רימונא מיתקרי רימון, תומרתא מתקרי תמר, אבל גופנא מתקרי תלת שמהן, גופנא ונפקין מן גפנא ענבין, ונפקין מן ענבין חמר. לומר לך מה ענבים הללו כשאתה ממרסן את מוציא מהן כלום, כך כל מי ששותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו.

הלא תראו בני כמה היין והשכרות עושה. נח עד שלא התחיל בנטיעת הכרם נקרא איש צדיק תמים. משהתחיל בנטיעה נקרא איש האדמה, שנאמר ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. מהו ויחל, שנתחלל ונעשה חולין. ואמרו חכמים באגדה ז"ל, בשעה שהיה הולך נח ליטע כרם פגע בו שידא שמדון אמר לו להיכן אתה הולך, אמר לו ליטע כרם. אמר לו ומה טיבו, אמר לו פירותיו מתוקין בין לחים בין יבישים, ועושין ממנו יין המשמח בני אדם, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש וגו'. אמר לו בוא ונשתתף שנינו בכרם זה. אמר לו לחיים, מה עשה שטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן, ואחר כך הביא ארי והרגו שם, ואחר כך חזיר ואחר כך קוף, והטיפו דמיהן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן. לפיכך קודם שישתה אדם ממנו הרי הוא כרחל הזו שאינה יודעת כלום, כמה דתימר וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. שתה חמשה שבעה כוסות מתגבר כארי ואומר אין כמוני בעולם. כיון ששתה עשרה נעשה כחזיר ומתלכלך במי רגלים ודבר אחר. נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא נבלות פה מפיו ואינו יודע מה לעשות. וכל זה אירע לנח הצדיק, כענין שנאמר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. ואם לנח שפירש הקדוש ברוך הוא שבחו אירע כך בשביל היין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ומפני שלא שתה ממנו במידה הראויה נשתכר ונתבזה. לפיכך שלמה צווח ואומר (משלי כ א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם.

לעולם אל ירגיל אדם עצמו במעדנים ובמאכלים עריבים ובתפנוקים, שכל המרגיל עצמו במאכלים הללו ומתמיד בהן מבקש לימודו ואינו יכול לסבול. לוכל שאר המאכלים גסים ואם אוכלן סוף שמחליאין אותו את גופו. שכך אמרו חז"ל (כתובות קי ב) שינוי וסת תחילת חולי. וכן מצינו באדם אחד שהרגיל את עצמו לוכל תרנגולות פטומות וכיוצא בהן ממיני המעדנים ולשתות יין ישן וכשלא מצא אילו אכל מן העדשים ומת. וכן מצינו באדם אחד שאמר לתלמיד חכם אחד זכה עימי בתרנגולת אחת, ואמר לו הא לך דמי התרנגולת וקנה לך מהם בשר אחר. הלך אותו האיש וקנה בשר ואכל [ממנו] ומת.

ודעו בני כי גנאי גדול הוא לאדם להיות זולל וסובא גרגרן ורעבתן, מפני שהמידה הזאת אינה נמצאת אלא ברשעים גמורים, כענין שנאמר בהם (ישעיהו נו יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאוד. ודעו כי נקב הגרון צר בכמותו ורחב מאוד באיכותו, על כן תנו לו די סיפקו בלבד, שאם תכניסו בו היום מאכלים רבים ועריבים ותרגילו אותו תמיד בכך, למחר מבקש לימודו ורוצה יותר ואינו די לו דבר מועט. ואם תרגילוהו באכילה קלה ומועטת יהיה הדבר לכם לטבע ולא תתאוו לאכילות גסות ולמעדנים עריבים ודומה למה דאמרו חז"ל אבר אחד יש בו באדם משביעו רעב מרעיבו שבע.

לכן בני הוו זהירין במידה הגרועה הזאת ולא תרגילו עצמכם בה והסתפקו באכילה קלה ובשתיה מועטת כדי שתחיו במנוחה ובהשקט בלי מדוה וחולי בעודכם בחיי ההבל הזה. וכדי שתיחשבו מן הצדיקים, כענין שנאמר (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ואלהינו ברחמיו ישביענו מטוב הצפון ליראיו ולחוסיו.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף