מעלות המדות/ט
< הקודם · הבא > |
המעלה התשיעית מעלת הצניעות
[ומדת הפריצות]
בני, בואו ואלמדכם מעלת הצניעות. בני דעו כי מעלת הצניעות היא מן המדות החשובות והמיוחסות, מפני שהיא מג' מדות שהקדוש ברוך הוא מבקש מישראל, שנאמר (מיכה ו ח) מה ה' אלהיך דורש מעמך וכו', והצנע לכת עם אלהיך. ולא עוד אלא שמגנת על האדם מעין רעה, ומצילתו מן החטאים והעונות, שכן מצינו ביוסף הצדיק, שמפני שנוהג עצמו בצניעות, ניצל מאדנותו אשת פוטיפר שלא נכשל בה, כענין שנאמר (בראשית לט ז) ותשא אשת אדניו את עיניה, וגו', היא נשאה עיניה כדי להסתכל בו, והוא לא נשא עיניו להסתכל בה. שכן אמרו חז"ל באגדה, שרצועה של ברזל נתנה תחת צווארו, כדי שיתלה עיניו ויביט בה, ואף על פי כן לא הביט, שנאמר (תהלים קה יח) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. ומצינו שמטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אמרה לו, אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה עומד בפרקו, ולא היה עושה הדבר ההוא. הוציא לפניהם ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן יהודה ותמר, אמר לה ומה אלו שהיו גדולים וברשות אביהן לא כיסה עליהן הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.
גדול הוא מדת הצניעות לפני המקום, שכך אמרו חז"ל באגדה התורה תחילתה צניעות וסופה צניעות. תחילתה צניעות שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים, סתם ולא פירש ברייתם, כמו שפירש לך בשאר תולדות השמים והארץ, וכאן סתם את מאמרו, שבכל שאר התולדות כתוב ויאמר וכאן לא נאמר בו ויאמר, אף על פי שמפורש בקבלה (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו. וכשם שמאמרו כתוב סתום, כך צריך לסתום את דבריהם שלא לחקור ולדרוש מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ועוד אתה למד מתחילת צניעות שנאמר ויתחבא האדם ואשתו וגומר, וסופה צניעות שנאמר (דברים לד ו) ויקבר אתו בגיא וגומר, ולא ידע איש את קבורתו. למה הדבר דומה למלך שהיה לו מרגלית מעולה, והיה מצניעה כדי שלא תשלוט בה העין, כך הצניע הקדוש ברוך הוא למשה מעיני הבריות, שלא תשלוט בו את העין, שמא יבואו לעשות אותו עבודת אלילים, והתורה עצמה היתה מצנעת בחיקו של הקדוש ברוך הוא אלפים שנה קודם שנברא העולם, שנאמר (משלי ח ל) ואהיה אצלו אמון וגומר. ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, כענין שנאמר (תהלים צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום וגומר, ומפני מה הצניע הקדוש ברוך הוא מפני השטן ומפני המלאכים שלא יקטרגו ביניהן:
בני, בואו וראו מעלת הצניעות כמה היא גדולה, שהרי הלוחות הראשונים מפני שנתנו בפומבי כענין שנאמר (שמות כ יד) וכל העם ראים וגומר, שלטה בהן עין הרע ונשתברו, ולפיכך כשבא ליתן לוחות אחרונים נהג בהן דרך צניעות, כענין שנאמר ואיש לא יעלה וגומר, כדי שלא תשלוט בהן עין הרע. וכשם שהתורה נתנה בצניעות, כך תפארתה להיות בצניעותא, כענין שנאמר (משלי ב א) בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך, ואמרו חז"ל באגדה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהא תורתי עמכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לסופנה אצל מי שמוצא וכו', אלא הצפינה בלבבכם שמלאכי השרת נתאוו בה, ולא נתתיה להם, שנאמר (תהלים סח יג) מלכי צבאות וגומר, וזהו (משלי ב א) ומצותי תצפן אתך, שלא תהא מוסר רזי תורה אלא לצנועין כמותך.
גדולה היא מדת הצניעות שהרי אבות החזיקו בה שהיו צנועין במעשיהן ולא היו מפרסמין אותן, באברהם כתיב גר ותושב, שלא היה מפרסם את עצמו ברבנות, שאף על פי שהן קורין אותו נשיא אלהים, הוא קורא את עצמו גר ותושב. ביצחק כתיב, (בראשית כו כח) ראה ראינו כי היה ה' וגו', ראינו מעצמנו לא שהראת לנו, מפני שהיה נוהג במדת הצניעות. וביעקב כתיב (בראשית מב א) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר להם יעקב לבניו בבקשה מכם אל תראו עצמכם שבעים בפני בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה שמא יתקנאו בכם ויתנו בכם עין רעה. ואמרו חז"ל שצוה יעקב לבניו שלא יכנסו כולן בפתח אחד מפני שהיו כולן נאים וגבורים ויתנהגו בצניעות שלא יעמדו כולם במקום אחד, כדי שלא תשלוט בהן עין הרע. וכן מצינו ביוסף הצדיק שעלה לגדולה בעבור צניעותו, כענין שנאמר בן פורת יוסף וגומר, ואמרו חכמינו ז"ל באגדה עלי לפרוע לך מן אותה העין לפי שנהג בצניעות על אמו שקדם ועמד לפניה, כדי שלא ישביע עשו הרשע עינו ממנה. לפיכך זכה למלכות, והיו בנות מצרים צועדות להסתכל ביופיו:
בני, דעו לכם שהצניעות מעלה חשובה, שכן מצינו בחזקיה שכתב ויעש הישר בעיני ה', ומפני שלא נהג עצמו במדת הצניעות ופרסם עצמו לשלוחי בלאדן, כענין שנאמר (מלכים ב, כ יב) בעת ההיא שלח בלאדן וגו', וכתיב (מלכים ב, כ יג-לה) ויראם את כל וגו' עד לא היה דבר, ואמרו חז"ל מאי לא היה דבר, זה ספר תורה. מה כתיב בענין (מלכים ב, כ יז) הנה ימים באים ונשא וגומר, וכל כך למה, שפרסם את עצמו, ולא נהג את עצמו בצניעות, וחכמים ז"ל צוו במדת הצניעות שכך אמרו חז"ל, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל מי שיש בו מדת הצניעות ניצל מן המיתה, שכן מצינו בשאול, בשביל הצניעות שראה בו דוד, נמנע ולא הרגו, כענין שנאמר (שמואל א, כד י) ואמר להרגך ותחס עליך, לא היה צריך למקרא לומר אלא ואמרתי להרגך וגו', אלא את הוא שחסה עליך צניעות שהיתה בך היא חסה עליך. ומה צניעות היה בו בשאול, דכתיב (שמואל א, כד ג) ויצא אל גדרות הצאן אל הדרך ושם מערה ויצא שאול להסך את רגליו. תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה, ומהו להסך את רגליו, מלמד שעשה וסיכך את עצמו כסוכה, ואמרו חז"ל אי זהו צנוע, זה הנפנה בלילה כדרך שהוא נפנה ביום, כלומר שלא יהא פורע את עצמו בלילה, אלא כדרך שהוא פורע ביום, אי נמי כשם שביום מצניע עצמו ונפנה בקרן זוית ובמקום צנוע, כך מצניע עצמו בלילה. ואמרו חז"ל האיש כשהוא נפנה מגלה מאחריו טפח ומלפניו טפחיים, והאשה מאחריה טפח ומלפניה לא כלום.
ומדרכי הצניעות שיהיו מלבושין של אדם ארוכים ונקיים, שכן שלמה מזהיר בחכמתו ואומר, (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושיהא צנוע בהליכתו. כיצד, לא יצא כשהוא מבוסם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ולא במקום שיוכל להגיע אליו שום צד חשד ושום כיעור. ואל יספר עם אשה בשום. ואל יפסע פסיעה גסה יותר מדאי. וכן אל ילך בנחת הרבה עקב בצד אגודל, כי דבר זה מדרכי הגאוה וגסות הרוח. ולא ילך בקומה זקופה, משום דכתיב (ישעיהו ו ג) מלא כל הארץ כבודו, ולא ישב בחבורה של עמי הארץ, ואל ישב אצל מי שגדול ממנו אלא אם כן נותנין לו רשות לישב, כענין שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים וגומר, ואמרו חז"ל מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות, ויהיה צנוע בדבריו לדבר מעט ובלשון נקיה.
ויהא משאו ומתנו בנחת ובצניעות, ויהיה צנוע באכילתו ובשתייתו, שלא יהא גרגרן ואפילו בתוך ביתו צריך לו לאדם להיות צנוע וביישן מבני ביתו. ושאלו לחכם מהוא הצניעות, אמר שיחוס האדם על תורתו, ויתקן ממונו, ויעשה מה שהוא חייב בו, ויתנהג בענוה עם שמירות התורה והחכמה וההנהגה והסדר במחייה וסבל הפגעים. ואמר מהו הצניעות התרחק מן העבירות כי אין צניעות לאדם אם לא יהיו בגדים לבנים, ואמר אין תורה אלא בצניעות, והצניעות עזיבת התענוגים. וכן מדרכי הצניעות מי שרוחו נדיבה ומקבל פני אוהביו בשמחה ובסבר פנים יפות, ומראה להם אהבתו ועושה להם חפציהם, ומשתתף עמהן בצרתן כמו שאמר חכם אחד אינו יכול לסבול מדת הצניעות, אלא מי שרוחו נדיבה, ואמר תחילת הצניעות הקבלת פני האוהב. והשניה להראות לו אהבתו, השלישי לעשות לו חפציו, הרביעי להשתתף בצרתו.
ואם הצניעות מדה טובה לאנשים קל וחומר לנשים שצריכות להתנהג במדת הצניעות ביותר. צניעות גדולה צריכות הנשים לנהוג בעצמן, כענין שנאמר (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך וגומר, ואמרו חז"ל לא תצא אשה בעיר של זהבבשבת, ולא בטבעת שיש עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאת בהם לרשות הרבים, חייבת חטאת, אבל לתוך חצירה פטורה. ומה טוב מאמר הירושלמי שאמר שאף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים מפני שהם מסתכלין בה, מפני שהאנשים חושדין אותה ולא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בתוך ביתה בפני בעלה, כדי שתמצא חן בעיניו ולא תתגנה עליו. לפיכך צריכה האשה להיות יושבת בכבוד בתוך ביתה, ולא תחזור בעיר לכאן ולכאן, כדי שלא תכשיל את עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם, ונמצאו מסתכלין באשת איש. כי דבר זה מדרכי הזונות, שכתוב בהן (משלי ז יב) פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. ולכל הפחות מביאה חשד על עצמה בלכתה לכאן ולכאן. וכן מצינו בדינה בת יעקב עליו השלום שעל ידי שלא ישבה בצניעות בתוך ביתה, ויצאה לראות בבנות הארץ (בראשית לד א), גרמה לה תקלה.
תדע, שמתחילת ברייתה של אשה, לא נבראת אלא לצניעות, שנאמר (בראשית ב כב) ויבן ה' אלהים את הצלע, ואמרו חז"ל מהו ויבן, התבונן בה הקדוש ברוך הוא מהיכן לבראה, אמר לא אברא אותה מן הראש, כדי שלא תהא מזקפת ראשה, ולא מן העין, שלא תהא סקרתנית, ולא מן האזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב, שלא תהא קנטרנית, ולא מן היד, שלא תהא ממשמשנית. ולא מן הרגל שלא תהא פרדנית, אלא בראה ממקום צנוע באדם, שאפילו בשעה שאדם עומד ערום, אותו מקום מכוסה, הו' ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה, היה אומר לה אשה צנוע, ואף על פי כן ותפרעו כל עצמי. לא בראתי אותה מן הראש, והיא זוקפת ראשה, שנאמר (ישעיהו ג טז) ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והיא סקרתנית, שנאמר ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והיא צייתנית, שנאמר ושרה שומעת. ולא מן הלב, והרי היא קנטרנית, שנאמר (בראשית ל א) ותקנא רחל באחתה. ולא מן היד והרי היא משמשנית, שנאמר (בראשית לא יט) ותגנב רחל את התרפים. ולא מן הרגל והרי היא פרדנית, שנאמר (בראשית ל טז) ותצא לאה לקראתו:
בני, צאו וראו כמה מעלת הצניעות לאשה, שכך אמרו חז"ל כל כלה שצנועה זוכה ויוצא ממנה מלכים ונביאים, מנלן מתמר, דכתיב ויראה יהודה וגו', ומשום שכסתה פניה בבית חמיה, ולא הכיר בה יהודה כשבא לידי אותה מעשה, וכסבור שהיא זונה, זכתה ויצאה ממנה מלכים ונביאים, מלכים מדוד ונביאים מאמוץ. ואמרו חז"ל כשהאשה מצנעת עצמה בתוך ביתה, ראויה להנשא לכהן גדול, ולהעמיד ממנה כהנים גדולים, שנאמר (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, כלומר אם יושבת בכבוד לפנים בצניעות ראויה להנשא לכהן גדול, דכתיב (שמות כח לט) ושבצת את הכתונת שש. גדולה היא מדת הצניעות לנשים ואפילו בתוך ביתם, שכך אמרו חז"ל ז' בנים היו לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה, נכנסו חכמים אצלה ואמרו, אמרי לנו מה מעשים טובים יש בידיך, אמרה להם העבודה אם ראו קורות ביתי שערות ראשי, אמרו לה, כל קמחא קמחן, וקמחא דקמחית סולתא, וקראו עליה הפסוק הזה, (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה וגו'.
וכן מצינו ברות המואביה, שעל ידי הצניעות שראה בה בועז, נזדווג לה. ומה צניעות ראה בה, שכל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות את כליהן, והיא משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת את עצמה מהם. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר. ועוד צניעות אחרת נמצאת בה, שאמרה לה נעמי (רות ג ג) ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך וירדת הגרן. והיא לא עשתה כן, אלא (רות ג ו) ותרד הגרן תחלה כדי שלא תלך בדרך כשהיה מקושטת, ואחר כך (רות ג ו) ותעש ככל אשר צותה חמותה, כיון שראה בועז כל הצניעות הזה, אמר בודאי זו היא ראויה למלכות, שנאמר (רות ב יד)ויאמר לה בועז לעת האוכל גושי הלום, ואין הלום אלא מלכות, כענין שנאמר (שמואל ב, ז יח) מי אנכי ומי בית אבי כי הביאותני עד הלום. (רות ב יד) ויצבט לה קלי, לפי שאמר לה גשי הלום, והיא לא נתקרבת אליו מפני שהיתה בושה, לפיכך ויצבט לה קלי, ומהו קלי, קליל קליל בשתי אצבעותיו, ואף על פי כן כתוב, (רות ב יד) ותאכל ותשבע ותתר, שהיה מאכלה דרך צניעות ולא דרך גרגרנות. כיון שראה בועז כל מדת צניעות הללו עמד וכנסה והעמיד ממנה מלכים ונביאים.
ואמרו חז"ל באגדה: בזמן שהאשה צנועה בתוך ביתה, כשם שהמזבח מכפר על ישראל, כך היא מכפרת על ביתה שנאמר (תהלים קכח ג) אשתך כגפן פריה וגו', ואין ירכתי אלא מזבח, שנאמר (ויקרא א יא) ושחט אתו על ירך וגו', ותנא דבי אליהו (תהלים קכח ג) אשתך כגפן פריה וגו', כגפן שהיא עושה פירות כל זמן שאשתך (תהלים קכח ג) בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים, מה זית זה יש בו זית לאכילה זית לייבש זית לשמן זית לשמר ושמנו דלוק בכל הנרות, כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך אינה דומה אלא לגפן הזה, שאינה זזה ממקומה לעולם, ובאין בניה מהן בעלי מקרא, מהן בעלי משנה, מהן בעלי משא ומתן, מהן חכמים ויודעים דבר בעתו ונבונים, לכך נאמר אשתך כגפן פוריה.
שנית לא טווה בשוק, ומדברת עם כל אדם נותנת עיניה בבני אדם וגורמת לעצמה רעה, ומחייבה בעצמה ובבניה, ומכאן אמרו אשה גורמת לעצמה ולבניה שהויין בעלי מומין. כיצד (מתבהותה) [מתגבהת] על בעלה גורמת לעצמה שהויין בניה בעלי מומין, מקללת ילדיה בפניו גורמת לבניה שהויין בעלי מומין, (משלי ז יב) פעם בחוץ פעם ברחבות גורמת לעצמה שהויין בניה בעלי מומין, לא קוצה לה חלה בטהרה נודרת ואינה מקיימת, גורמת לעצמה שהויין בניה בעלי מומין, ואינה מצאה קורת רוח בעולם, ובשביל מעשיה מקולקלים, הויין בניה או חיגר או סומא או שוטה ורשע. לפיכך צריכות הנשים לנהוג בעצמן צניעות גדול בכל ענין, בין בתוך בתיהן ואפילו בפני בעליהן קל וחומר חוץ מבתיהן, בין בהליכתן, בין בישיבתן, בין במאכלן, בין במשתיהן, בין בדבורן, בין במלבושיהן, בין בתכשיטיהן, בין בכל ענין וענין שעושות, כדי שלא תיגע להן שום שם רע וחשד, לכן בני הוו זהירין מאד במדת הצניעות, כדי שתנחלו שם טוב בעולם. והאלהים ידריכנו בה למען רחמיו הרבים אמן:
- ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הצניעות ובעליה, נספר בגנות הפריצות והנבלה ובעליה, כדי להדריכם במדת הצניעות בעזרת האל:
בני, דעו כי מדת הפריצות והנבלה הן מן המדות המגונות והמכוערות לפני המקום, שכך אמרו חז"ל כל המנבל את פיו, אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה, שנאמר (ישעיהו ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת אלמנותיו וגו', עד וכל פה דובר נבלה בכל זאת וגו', הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל את פיו, אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה. ועוד אמרו חז"ל כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר (משלי כב יד) שוחה עמקה פי זרות, ולא עוד אלא אפילו שומע ושותק, שנאמר זעום ה' יפול שם, וכן הוא אומר (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, עבד שרבו מגיד עליו מה שיחו כלום תקנה יש לו, אמרו חז"ל שאפילו שיחה קלה של פריצות שבין אדם לאשתו מגידין לו לאדם בשעת מיתתו, פריצות גדולה הוא לאדם שמרבה דברים עם האשה, שכך אמרו חז"ל כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה כו', ואל תאמר לא נאסרו אלא דברים של תפלות, או דברים המביאים לידי תפלות, אלא אפילו בדברים שאינן של תפלות אסור להרבות שיחה עמהן, ואם הוצרך לדבר לה בדברים בעלמא, יקצר בדבריו בכל יכולתו, וידבר בדרך קצרה כדי להפרד ממנה מהרה, כדי שלא יחשדוהו עליה:
בני, בואו וראו כמה הזהירו רבותינו ז"ל בענין הפריצות כדי שלא יתאוה לה, ועוד הזהירו מאד ואמרו שלא לזמר יחד האנשים עם הנשים כדי שלא יתפרצו זה עם זה, שכך אמרו חז"ל זמרן גברי וענין נשי פריצותא, ולהתכוין לשמוע קולה יש איסור ופריצות, קל וחומר להסתכל בה. ואמרו חז"ל לא יהלך אדם אחורי אשה בשוק, ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בגשר אין לו חלק לעולם הבא, וכה"א (ישעיהו לג טו) ועצם עיניו מראות ברע, זה שאינו מסתכל באשה בשעה שעומדת על הכביסה. ואמרו חז"ל כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו הוא כמשה רבינו עליו השלום שקבל התורה מידו של הקדוש ברוך הוא לידו, לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר (משלי יא כא) יד ליד לא ינקה רע. ועוד אמרו, כל המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף. פריצות גדול הוא לאדם שמהלך ערום אפילו בתוך ביתו, שכל מי שהולך ערום הוא מבזה את עצמו, והרי הוא חשוב כבהמה שאין לה בושה.
ואמרו חז"ל באגדה אין שבחו של אדם להיות עומד ערום, שכשברא הקדוש ברוך הוא את האדם, לא בראו ערום, שנאמר (איוב לח ט) בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו, בשומי ענן לבושו זה השפיר, וערפל חתולתו זה השליא, וכן הוא אומר (תהלים יד א) אמר נבל בלבו אין אלהים. במתניתא תנא אלו בני מרטינייא שהולכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום ממי שמהלך ערום, הא למדת, שכל ההולך ערום נקרא נבל וחצוף. ומדרכי הפריצות והנבלה, האדם המשמש מטתו ביום, שכך אמרו חז"ל אסור לו לאדם שישמש את מטתו ביום, שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך וגו', שלא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. וכן המשמש בפני כל הבריות הוא דבר נבלה ופריצות, וכיון שהפריצות ודברי הנבלה הן גנאי גדול לאנשים, כל שכן לנשים שצריכות להזהר בעצמן בתכלית הזהירות שלא תהיינה פרוצות ולא מדברות דברי הנבלות, פריצות גדול הוא לאשה שמדברת תמיד עם האנשים, ולא עוד אלא שמביאה את עצמה לידי חשד, ומן הפריצות האשה שאין לה בעל ומתקשטת, אפילו בתוך ביתה, מפני שכשיוצאה בשוק בני אדם משיחין בה:
בני, צאו וראו כמה מכוערת מדת הפריצות לנשים, שהנשים שהן פרוצות בשום דבר פריצות, אמרו חז"ל שיוצאת בלא כתובה, כגון האשה שיוצאת בשוק וראשה פרוע שהוא דבר פריצות, ולפיכך כתוב בסוטה (במדבר ה יח) ופרע את ראש האשה. ואמרו חז"ל מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש. שכן שערות האשה דבר פריצות וערוה מרגילין את האדם לידי הרהור ותאוה, שנאמר (יחזקאל טז ז) שדים נכנו ושערך צמח, וכן האשה שטווה בשוק הוא דבר פריצות, מפני זרועותיה, ובני אדם רואין אותה, שמא יתאוה לה ותבא לידי עבירה. וכן האשה המשחקת עם הבחורים הוא דרך פריצות, וכן האשה שמקללת חמיה בפני בעלה הוא דרך פריצות וחציפות. וכן הקולנית, שמדברת בביתה ושכינותיה שומעות את כולה, וכן האשה שמשמעת את קולה על עסקי תשמיש המטה, כל אלו אמרו חז"ל שיוצאת בלא כתובה, מפני שנוהגות עצמן בפריצות.
ומדרכי הנבלה והפריצות האשה שהיא גרגרנית ושותה מן היין יותר מן השיעור הראוי לה, פריצות גדול הוא לאשה שמדברת בעסקי תשמיש אפילו עם בעלה, שצריכים להיות צנועים וביישנים אפילו עם בעלה. ודעו בני כי הפריצות ודברי הנבלה הן סרסורין של זנות, והן תחלת הקלקול, ומבואות פתוחות לזנות. ולפיכך הזהירו חז"ל על המדה המגונה הזאת שירחיקוה מעליהן בין אנשים ובין נשים בתכלית הריחוק, לכן בני הוו זהירין במדות המגונות הללו, להרחיקם מעליכם כדי שתתקדשו לפני המקום ותתקרבו אצלו. ואלהינו בהמון רחמיו יקדשנו ויקרבנו לעבודתו אמן:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |