מעלות המדות/יח
< הקודם · הבא > |
המעלה השמונה עשרה מעלת החכמה
[ומדת הסכלות]
בני, בואו ואלמדכם מעלת החכמה. דעו בני כי מעלת החכמה מעלה יקרה, אשרי מי שזכה לעלות במעלתה, מפני שהיא מתנה נתונה לאדם מאת הקדוש ברוך הוא. כענין שנאמר (משלי ב ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכן הוא אומר (משלי ג יג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. וכן מצינו בהקדוש ברוך הוא יתברך לנצח שברא את העולם בחכמה, כענין שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה.
וכן שלמה המלך עליו השלום לא שאל מאת הקדוש ברוך הוא לא עושר ולא בנים ולא אריכות ימים, ואף לא שאל שיתן הקדוש ברוך הוא את אויביו בידיו, אלא ששאל ממנו חכמה בלבד. כענין שנאמר (דברי הימים ב, א יב) החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וגומר. וכן הוא אומר (מלכים א, ג יב) הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. ואומר (מלכים א, ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו וגומר, ולא נשתבח שלמה המלך עליו השלום לא בעושר וכבוד ולא בשום מעלה אחרת, כשם שנשתבח בחכמה כענין שנאמר ויחכם מכל האדם. וכן הוא אומר (מלכים א, ה יד) ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה מכל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו. ואומר (דברי הימים ב, ט כג) וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר יתן לו האלהים בליבו. וכן מלכת שבא באה כדי לשמוע חכמתו, ולבסוף אמרה (דברי הימים ב, ט ו) והנה לא הגד לי חצי מרבית חכמתך וגומר.
גדולה היא החכמה שמביאה את האדם לידי יראת שמים, כענין שנאמר (משלי ט י) תחלת חכמה יראת ה' וגומר, וכן הוא אומר (משלי יד טז) חכם ירא וסר מרע, ואמרו חכמים ז"ל אם אין חכמה אין יראה. ואמרו החכמים, בחכמה משלמים גמול הבורא, ומגיע האדם לעבודת אלהיו בחייו, ולשם טוב אחר מותו.
בני, צאו וראו כמה גדולה מעלת החכמה, שהיא קרית עוז לבעליה, ומגינה על האדם מן החטאים והעוונות. שכך אמרו חכמים ז"ל באגדה ז"ל מאי דכתיב (קהלת ז יט) והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מלמד שהחכמה מגינה על האדם מעשרה האיברים שמחטיאין אותו. ואלו הן שתי עיניו שמראין לו דברי עבירה, ושתי אזניו שבהן שומע דברי עבירה, ושתי ידיו שבהן גוזל וחומס, ושתי רגליו שמוליכין אותו לדבר עבירה, ופיו אשר ידבר בו דבר עבירה ורכילות ולשון הרע, וליבו שמחשב לעשות העבירות. ולא עוד אלא שהחכמה מביאה את האדם לקיים התורה והמצות, כענין שנאמר (משלי י ח) חכם לב יקח מצות וגומר.
בני, בואו וראו כמה גודלה מעלת החכמה, שהרי יוסף הצדיק עליו השלום בהיותו עבד אסור בבית הסוהר, עלה לגדולה בעבור חכמתו, וכך אמר שלמה בחכמתו (משלי יז ב) עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה. וכן הוא אומר (קהלת ד יג) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. הלא תראו בני כי במעלת החכמה יתקרב האדם לגדולה ומצילתו מדינה של גיהנם, ומביאתו לחיי העולם הבא, כענין שנאמר (משלי טו כד) ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה.
ואמר החכם: החכמה סולם המשכיל, מי שיחסרנה יחסר קרבת הבורא, ומי שלא יהיה חכם לא יחסר לו חולי. ולא עוד אלא שמעשרת בעליה, כענין שנאמר (משלי כא כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וגומר, וכן הוא אומר (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ואומר (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וכתוב במוסרי אלכסנדר: וזכרו לפני המלך אלכסנדר שני אנשים, האחד עשיר, והאחד רש, אשר שאלו בת רומינוס לקחת אותה לאשה, ואירס אתה לרש, ולא רצה לארסה לעשיר, ושאלו אותו על זה ואמר לו אדוני המלך, עשיתי זה בעבור כי העשיר היה שוטה, ולא היה בעל מוסר לשמור העושר, והרש היה בעל מוסר וחכם ויש תקוה שיתעשר, ועל כן הוקרתיו על העשיר. ואמר חכם אחד, יש לי תקוה במשכיל ההולך ודל, יותר מן הכסיל המצליח. גדולה היא החכמה שמצלת בעליה מן המיתה ומן הפגעים רעים, כענין שנאמר (קהלת ז יב) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. וכן הוא אומר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו.
ודעו לכם בני כי החכמה היא הקניין הגדול שאינו כלה והלך, ואוצר אשר לא יסוף, ומטמון אשר לא יחסר, והולכת עם בעליה בכל מקום אשר ילך שם, והיא אור הנפש וחיי הגוף ונועם הנשמה ומנוחת הגוויה, ובריאות הלב ואור העיניים ומשען המשכיל ועמוד המבין ויסוד הדעתן, והצלחת כל העיניינים וקיניין כל הקניינים ומהלל כל המסחרים. כי כל מי שקנה חכמה קנה הכל, וכל מי שאין בו חכמה אין לו כלום, ומדרכת בעליה לנתיב היושר. ודבר נמנע הוא ונגד הטבע אם יימצא אדם חכם נוטה מדרך הטובה והישרה, ויעשה דבר שאינו מתוקן, רק אם יתחברו עמו הרכבות הפוכות וטבעים לא מתוקנים מתגברים על שכלו. ואמר חכם אחד, מיתרון החכמה כי לא תוכל שיעבדך אדם אחר בה, כמו שיעבדך בשאר העסקים, אבל אתה תעבדנה בנפשך. ולא יוכל אדם לשלול אותה ממך כאשר ישלול אדם זולתה מן החפצים.
בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת החכמה, שאפילו הבריות קטנות אם נתפרסמו בשום דבר חכמה נשתבחו עליה, כענין שנאמר (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, (משלי ו ז) אשר אין לה קצין שטר ומשל (משלי ו ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. וכן הוא אומר (משלי ל כד-כח) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחכמים. הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם. שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם. מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו. שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך.
גדולה היא החכמה מכל קיניין כסף וזהב שבעולם, כענין שנאמר (משלי טז טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף. ואין דבר חשוב בעולם שיוריש אדם לבניו טוב כמו שאם יורישנו חכמה ומוסר. כי כל מה שמוריש אדם לבניו ספק מתקיים בידו ספק אינו מתקיים, והחכמה הולכת עמו בכל מקום אשר ילך, ואפשר שיקנה בחכמתו עושר ונכסים. ואמרו החכמים לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה, כי יש אדם קונה הון בחכמה, ומאבדו באיוולת ויישאר חסר כל.
ואמר חכם אחד, לא תשלם החכמה לאדם עד שיהיה מוקדם בשלשה, ומאוחר בשלשה, ונקי משלשה, וסומך על שלשה. השלשה המוקדמות, השכל והענוה והדיבור, והמאוחרות החונף והמהירות ועזיבת המועיצה, והשלשה שיהיה נקי מהם החמדה והחשק והכזב, כי מי שיחמוד יארוב ומי שחשק תעה, ומי שכיזב לא יועיל בכזביו ויחשדוהו באמת, והשלשה שיסמוך עליהם אריכות אפים והשתיקה, והסבל.
וייאות לכם בני ליישב בין החכמים כדי לשמוע דבריהם וחכמתם, כי תלמדו מהם חכמה ומוסר, כענין שנאמר (משלי יג כ) הולך את חכמים יחכם, ואומר (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים וגו. וכן צוה חכם אחד לבנו ואמר לו, בני היה יושב עם החכמים, כי אם תדע ישבחוך, ואם תסכל ילמדוך, ואם יעידו לך יועילוך. ואל תתביישו לשאול דבר חכמה מן החכמים, ולתור אחרי החכמה בכל מקום אשר תמצאו אותה, כי דבר זה שורש מן החכמה. כמו שאמר חכם אחד, שאילת החכמים חצי החכמה, ופיוס בני אדם חצי השכל. ואמר אחד: אם תיכנע לדרוש החכמה תכובד כשדורשין אותה ממך.
וראוי לכם בני להיות צנועים בכל עינייניכם ודבר זה תיחשב לכם לחכמה, כענין שנאמר (משלי יא ב) ואת צנועים חכמה, ותקבלו עיצה מכל העניינים שיש לכם לעשות ואפילו בדברים שנראין בעיניכם ברורים עד שלא תצטרכו לקבל עליהם עצה תקבלו עליהם עצה ואחר כך תחשבו בעין שכלכם על מה שייעצו אתכם, ותבררו העניין בבינתכם, פעם אחר פעם, ועשו והצליחו כענין שנאמר (משלי יב טו) ושמע לעצה חכם. ואמר חכם אחד אין משען חזק כבקשת העיצה. ותהיה לכם אוזן שומעת לקבל תוכחות מוסר מן החכמים ומן הגדולים מכם, ובזה תיחשבו חכמים ונבונים, כענין שנאמר (משלי טו לא) אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, וכן הוא אומר (משלי יב א) אהב מוסר אהב דעת.
בני, כשאתם יושבים עם החכמים הטו אזנכם לשמוע דבריהם ותשתקו ואל תדברו בפניהם, כי דבר זה אות גדול מן החכמה, כענין שנאמר (משלי יז כז) חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה. וכן הוא אומר (משלי יז כח) גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון, ואמרו חכמים ז"ל סייג לחכמה שתיקה. ועוד אמרו כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ואמר חכם אחד תחילת החכמה השתיקה, והשנית השמיעה, והשלישית הזכרונות, והרביעית המעשה, והחמישית תלמודה. ואמר אחד: ראש כל מוסר השתיקה. ואמר אחד: כשתשב עם החכמים יהיה רצונך לשמוע יותר מדבר.
בני, כשתדברו עם אחרים יהיו דבריכם נוחים ועריבים, כי דבר זה כמו כן מאותו החכמה, כענין שנאמר (קהלת ט יז) דברי חכמים בנחת נשמעים וגומר, ומה שיש לכם לדבר תחשבו הדברים בליבכם תחילה ותרגילו הדברים בפיכם ובלשונכם ואחר כך תדברו דבריכם לפני כל מי שתרצו, כענין שנאמר (משלי טז כג) לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח. ויהיו מעשיכם בעניני החכמה מרובין על חכמת הדברים, שכך אמרו חכמים ז"ל כל מי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת. וכן צוה חכם אחד לבנו, בני אל תהיה חכם בדברים, כי אם במעשה. כי החכמה שבמעשה תועילך לעולם הבא, והחכמה שבדברים בכאן תשאר.
ואתם בני שימו כוונתכם על אילו המידות אשר אני זוכר עתה, מפני שהם מידות חמודות ומיוחסות, אשר יאותו אל כל משכיל להתנהג בהם ולהיזהר עליהם, כי כולם שרשי החכמה וסעיפי התבונה. דעו בני כי ראוי לכל מי שנודע בחכמה ונתפרסם בתבונה, להיות בושן ועניו ושפל ברך וסבלן. קשה לכעוס ונוח לרצות, ומקדים שלום לכל אדם, ויברח מן המחלוקת, ויהיה אוהב שלום ורודף שלום, וימחול על עלבונו, ויגביר שכלו על יצרו בכל תאוותיו, ויהיה דעתו נוחה עם הבריות, ויהיו דבריו מעטים ובנחת, שואל כענין ומשיב כהלכה, ולא יהיה נבהל להשיב ולא נחפז לעשות דבר, ויהיה דן את כל האדם לכף זכותו, ואל יהיה לא נוקם ולא נוטר ולא מקנא ולא חומד. ויספר בשבח האנשים ואל יספר בגנותם לעולם, ואל יבזה בעיניו קטון ממנו, ויהיה שונא גאות ובורח מן השררה, ואל ירבה לשחוק, כי השחוק מורה על השטות, ומסיר הדרת פנים. ואל יוציא יותר מיכולתו. שכבר אמר חכם אחד, הנושא יותר מיכולתו יפול. ויסתפק בכדי הצורך ויניח המותרות, ויעצם עיניו מן התאוות, וימנע הזיקו מבני אדם, מכסה הפשעים וזוכר החסדים, לא ילך רכיל ולא יגלה סוד. כמו שאמר חכם אחד, העלמת הסוד חובה על המשכיל, מגלה סוד אין לו שכל.
ואל יקבל דברי רכילות, ויקבל ההתנצלות כמו שהוא וממי שהוא, ומה שיבטיח יקיים ביכולתו, ויודה על האמת, וישפוט הצדק, ויתן הדין מעצמו לנפשו, ואל ישמח בקלקלה ואל יעלוז לאיד. ואהב אנשי האמת והצדק. וידרכיך בני אדם בדרך ישרה, ויוכיחם בינו לבינו וימנעם מן העבירות. ויתחרט בעצמו כשידבר או כשיעשה דבר שלא כהוגן, וישמח כשידבר צדק ואמת או בעשותו. ויכבד כל אדם כפי מעלתו. ויהיה מסודר ומתוקן בכל ענייניו. ויראה כל אדם למעלה ממעלתו. וישמור עצמו מן המידות המגונות והפחותות, ומן המנהגות המגונים והמכוערים, ויתנהג גם בשאר מנהגות מיוחסים אשר יאותו אל כל חכמי לב להתנהג בהם, והם תפארת וכבודם ותפארת להם מן האדם האנשים, כמו שאמרו חכמים ז"ל: אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם. ואמר חכם אחד: אין דבר שמורה על דעת הדעתן כמנהגו הטוב.
בני, אל תהי מעלת החכמה קלה בעיניכם, מפני שהיא מעלה כללית וכוללת עמה כל שאר מעלות המדות החמודות. כי אם האדם ריק מן החכמה, לא ייתכן שיהיו לו מידות טובות, כי בה יבחין הטוב מן הרע, ודבר נאה מן המכוער. וכל מי שנתן לו האל חכמה ותבונה בליבו, יתכן שיימשכו אצלו שאר מעלות המידות הרוחניות והגופניות. ואשרי מי שזכה לעלות במדריגת החכמה, כי בה יישר האדם דעותיו ויתקן כל מדותיו, ובה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. כענין שנאמר (משלי ג יג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה.
ועם המידה המשובחת הזאת, מסתעפת מידת המוסר, שהיא עדי החכמה וחלי התבונה, כמו שאמרו חכמי הרומים, המוסר צורת השכל, ועל כן ייפה צורת שכלך כפי רצונך. דעו לכם בני כי לא תשלם לאדם החכמה אם אין לו מוסר, כי כמו שהראש עיקר הגוף, כן המוסר עיקר החכמה, ואף שלמה עליו השלום סמך מוסר לחכמה מפני שאין חכמה בלי מוסר, כענין שנאמר (משלי א ב) לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה.
ואמר חכם אחד לבנו, דע בני כי המוסר ראש השכל והשתיקה כוללת החכמה, ואמר אחר שכל בלא מוסר, כאילן בלא פרי. ושכל עם מוסר כאילן עם פרי. בני כשתראו בעל מוסר, אל תשאלו על אבותיו ועל ייחוסו, כי המוסר הוא היחס הגדול, ואם אין מוסר אין יחס, ויתכן שהיחס יעזור על המוסר כשם שהאילן הטוב יעזור לשאת ענף ולעשות פרי טוב כיוצא בו. ואמר חכם אחד, היה בן מי שתרצה וקנה מוסר, כי אין טוב בשורש מבלי מוסר. ואמר אריסטו: במוסר לא תצטרך ליחס, ואומר כי פרי המוסר המנוחה והצלחת כל העניינים. ואומר: טוב עבד בעל מוסר מבן חורין בלי מוסר. ודעו בני, כי המסור מתקן האדם ומייפה את חכמתו, כאשר הציורים ושאר התיקונים מתקנים ומייפים את הכלים. וכבר דימו החכמים מי שיש לו מוסר לבית אשר יסודו חזק, ומי שאין לו מוסר לבית אשר אין לו יסוד.
ודעו, כי האדם יכובד על מוסרו ועל תיקון מעשיו, כענין שנאמר ושומר תוכחת יכובד. ובמוסרי אלסכנדר: בעל המוסר יכובד, ואם הוא רש כמו האריה שייראו ממנו והוא רובץ. וחסר המוסר יקל, ואם הוא עשיר ככלב, ואם יושם רביד הזהב על צוארו. ושאלו לאריסטוטליס מה יפה לאדם בין חבריו, אמר להם המוסר, אשר ייפה עושר העשיר ויסתיר דלות העני. בני אהבו את התוכחות, וקנו את המוסר, כי הוא עיקר כל המהללים וכשרון כל מפעלים והוא חיי הנפש, ובו תלויים עיקר חיי האדם בעולם כענין שנאמר (משלי ד יג) החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך.
ואמר חכם אחד שני דברים יתקן האדם את עולמו, מוסר יתקן בו הנפש, והשתדלות ייטיב בו חיותו. ודעו כי אין ממון בעולם טוב כמוסר, שכך אמר שלמה בחכמתו (משלי ח י) קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. ואמר חכם אחד מצאתי כל קינייני העולם ומכמניו אובדים, ואין מטמון כמוסר ולא מעוז כחברים. ואמר אחר אין ירושה טובה מן המוסר, ובמי שאין בו מוסר כתיב (משלי יג יח) ריש וקלון פורע מוסר. ועליו אמר חכם אחד מי שלא יווסר בבני אדם, ייסר בו האל לבני אדם.
ואמר אחר רע המוסר מוריש הביזיון ומצמיח הדאגה, ואמר אחר מי שאינו מקבל מוסר אבד ונעכר. בני אל תברחו מקצף בעל מוסר ומכעסו, כי כעסו רצון וקצפו פיוס, ונחת רוח כי תוכיחנו נפשו ותייסרנו וישוב מכעסו. ואמר חכם אחד לולא המוסר היו בני אדם שוין אבל יתרון קצתם על קצתם במוסר הטוב. ואמר אחר כאשר לא תוכל עין האדם לקבל אור השמש כן לא ישיג המספר בסיפור בעל המוסר הנבון.
ומדרכי המוסר מי שאינו מדבר בפני מי שגדול ממנו במעלה ובשנים, ואינו חולק על דבריו. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ומכבד כל אדם איש כפי מעלתו, ומקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, ואינו מבזה האנשים, ואינו עז פנים. ומבטיח ועושה, ואינו משנה בדיבורו, ואינו רגיל במידת הכעס, כענין שאמר שלמה בחכמתו כי (קהלת ז ט) אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח. ומן המוסר אדם שאוהב את מוכיחיו ומכבד מדריכיו בדרכי החכמה והמוסר, כי הם הורוהו דרך חיים, בענין שנאמר (משלי ו כג) ודרך חיים תוכחות מוסר.
בני, אל ייקל בעיניכם המוסר מפני שמביא את האדם אל תכלית הטובה ואל נתיב המנוחה, כענין שנאמר (משלי יט יח) יסר בנך כי יש תקוה וגומר, ואומר (משלי כג יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות. (משלי כג יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל. ומה הוא המוסר שלא יעשה דבר בסתר ויתבייש ממנו בגלוי, וישמור את נפשו, ויכניע יצרו, ויכריח תאוותו, ויחזיק כל אדם למעלה ממעלתו, וישמור את עצמו לעשות ולומר לחבירו דבר שהיה קשה עליו לסבול ממנו. וכל מי שמקבל מוסר סופו להתחכם, כענין שנאמר (משלי ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו. וכן הוא אומר (משלי יט כ) שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך. לכן בני הוו יושבין עם בעלי מוסר ורדפו אחריהם כדי שתיחשבו מהם, כי האדם ניכר בחברתו אם טוב אם רע. כמו שאמר חכם אחד כשתשב שב עם הנדיבים, כי אין כבודו של אדם וקלונו אלא בישיבתו. והאלהים ברחמיו ידריכנו בדרכי החכמה והמוסר.
- ואחרי אשר היגענו עד כאן לספר בשבח מעלת החכמה ובעליה, ונספר בגנות הסכלות ובעליו, כדי לייסר הפתאים ולהורותם פחיתות הכסילים וגריעותם ואבדן נפשותם והפסד גופותם וממונם, כדי ליישרם בדרכי החכמה והמוסר בעזרת שדי.
דעו בני כי מידת הסכלות גרועה מאד ואין בכל המידות מידה גרועה הימנה, מפני שמגנה את עצמו, ומגנה את אביו ואת אמו. מגנה את עצמו שנקרא כסיל, כענין שנאמר (משלי יח ב) לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, ואומר (משלי כז כב) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו אולתו. וכן הוא אומר (משלי יט ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ומגנה את אביו ואת אמו כענין שנאמר (משלי יז כה) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו, ואומר (משלי יז כא) ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל.
ואמרו חכמי הרומים: הסכל קטן ואם יהיה זקן, וחכם גדול ואם יהיה נער. ולא עוד אלא שהכסיל מאבד את ממונו באיולתו, כענין שנאמר (משלי כא כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו, וכן הוא אומר (קהלת ד ה) הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו. ואמר חכם אחד אין הון עתק כמו השכל, ואין חוסר כל כמו הסכלות.
בני, בואו וראו כמה קשה הסכלות וכמה הוא מגונה, שכן בסכלותו מאבד האדם גופו בעולם הזה, ונפשו בעולם הבא, כענין שנאמר (משלי יח ז) פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו. פי כסיל מחיתה לו שמאבד גופו בעולם הזה, ושפתיו מוקש נפשו שמאבדה מן העולם הבא. והסכלות קשה מן המות כמו שאמר חכם אחד, המות שנים, והסכלות המות הגדול שבהם.
בני, היזהרו מן הכסיל יותר ממה שאתם נזהרים מן האש, כי אם תתקרבו אצל האש על דרך בינוני תהנו ממנו, וכל מה שתוסיפו להתקרב אל הכסיל אפילו כמלוא עיניכם תלקו. ולא תוכלו ללמוד ממנו לא יראת שמים ולא דעת ולא תבונה ולא דרך ארץ, כי אם דברי הבל ושטות. ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו ואמר (משלי יד ז) לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת. ושאלו לחכם מה התכלית אשר תשים אליו כוונתך? והשיב להישמר מן הכסילים. בני הזהרו מחברת הכסיל והתרחקו ממנו כי חברתו סכנה, והידבק בו אנחה וקרבתו יגון ושברון רוח. שכך אמר שלמה בחכמתו ורועה כסילים ירוע. ואמר חכם אחד חברת השוטה עינוי הרוחות. ואמר אחר חבר הכסיל מסתכן.
ואמר אחר איבת המשכיל טובה מחברת הכסיל, ואל תעשו דבר מן הדברים על ידי הכסיל ואפילו אם תבטחו עליו שיעשה הדבר מתוקן, אף על פי שדבר נמנע הוא ונגד הטבע שיעשה הכסיל או יאמר דבר מתוקן. אבל אפשר שיעלה לידו כסומא בארובה, או יפול דבר בפיו על דרך שאמרו חכמים ז"ל מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולקטנים. ומן הזריזות לשמור עצמכם מן הסכלים שמראין בעצמן שהן חכמים ומדברים על דרך חידות ומשלים של שטות. והם סכלים ופתאים בתכלית הסכלות הפתיות, אבל לא באו לכלל שוטים גמורים שיצאו מכל גדרי החכמה עד שזורקין האבנים ומכין את האנשים בשטותם, ומפילין עצמן מן החומות ומן הבתים ומן המגדלים והולכין ערומין בשוק ואינן מתביישין, מאלו איני צריך להזהירכם כי מפני אלו בורחין אפילו הנערים והקטנים והפתאים.
ועל העושים ממיני השטות הזה אמרו חכמים ז"ל חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, הם שחבלו באחרים פטורין, ואחרים שחבלו בהן חייבין, ונתנו חכמים סימן לשוטה הזה שמקרע כסותו ומפזר מעותיו, ולן יחידי בבית הקברות, ועושה כיוצא בדברים הללו מענייני השטות. ושוטה שדיברו בו חכמים בכל מקום שעושה ממיני השטות הללו וכיוצא בהן. אמנם אם תראו נער עושה מעשה נערות ועניינים של שטות, ומדבר דברים של סכלות ונראה שאדוק וקשור בהם בשביל נערותו, אל תתייאשו ממנו מלהוכיחו ולייסרו ולרדותו בשבט, כי אם תוכיחו אותו ותייסרוהו יגיע לו מכם רפואה והצלחה גדולה כענין שאמר שלמה בחכמתו, (משלי כב טו) אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו, ואומר (משלי כט טו) שבט ותוכחת יתן חכמה וגומר. בני אל תדברו באזני הכסיל כי לא ישמע אליכם ויבזה את דבריכם, שכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי כג ט) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך.
ובמוסרי אלסכנדר: כשתדבר למי שאין בו דיעה דומה למי שמשקה אילן יבש, והסעת אבנים מראש ההר יותר נקל מדבר למי שאין בו דעת. בני אל תתאהבו עם הכסיל כי אהבתו שנה וחוותו מריבה וריעותו קטטה. ואמר חכם אחד: הכסיל אויב נפשו ואיך יהיה אוהב לזולתו. ואמר אחר: היזק איבת המשכיל פחות מהיזק אהבת הכסיל. ואמר אחר טוב שונא חכם מאהוב שוטה. בני אל תשאלו מתנה מן הכסיל, כי מתנתו גרועה ונדבתו בוז וקלון, כמו שאמר חכם אחד טובות הכסילים כערוגות באשפתות.
בני, אל תשאלו על הכסיל כי מעשיו ודבריו יורו על עצמו ואפילו אם יהיה בין אלף אנשים תכירוהו, כענין שנאמר (קהלת י ג) וגם בדרך כשסכל הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא. וכן הוא אומר (משלי יג טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת. בני אל תשבו במושב הכסיל, כי יחלוק עמכם ללא דבר, ורוצה לנצוח על כל פנים, ואם יודע בכם דבר רע יגלהו ומדותיכם הטובות יסתיר. כמו שאמר חכם אחד הנבלים רודפים אחר מומי בני אדם, ויעזבו מדותם הטובות, כאשר יבקש הזבוב המקומות המנוגעים בגוף ויניח הבריאים. ואמר אחר היזהר משבת עם הכסילים כי כמה פעמים הפסיד הכסיל את העניו. ואמר אחר ירא מישיבת הכסיל, כאשר תבטח בישיבת החכם, והעיצה הטובה לכם בני אם יחרף אתכם הכסיל, אל תענו אותו על דבריו, כי אם תענו אותו, כבר יצאתם מגדר החכמה אל הסכלות. ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו, ואמר (משלי כו ד) אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. ואמר חכם אחד השתיקה לכסיל היא תשובתו.
ואף על פי שהכסיל רגיל לחרף ולגדף תמיד, תנו לו מקום ועשו עצמכם כחרשים כי יזמן לו האל כסיל כמותו שיטול נקמתכם ממנו. אך אם הכסיל נגד התורה והמצות, אז תענוהו ותוכיחו על פניו חרפתו כדי שלא יהא רגיל בכך, וכדי שלא יחזיק עצמו חכם. ועל זה הוכיח שלמה בחכמתו ואמר (משלי כו ה) ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. וזו היא דרך החכמים וכל בעלי מוסר היריאים את ה' החרידים אל דברו.
בני, אם יפגע אתכם הכסיל בדרך, עקמו את הדרך וסורו מעליו ותברחו מפניו, יותר ממה שיברח האדם מחיות היער. שכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי יז יב) פגוש דב שכול באיש ואל כסיל באולתו. ואמר חכם אחד אין רפואת השוטה כי אם להתרחק ממנו. ותברחו מקצף הכסיל ומכעסו כי כמו שיאמר יעשה, ואל יניח דבר מיכולתו. ואמרו מעולם לא עבר דבר על לב כסיל שלא הביאו אל הפועל, ומעולם לא נתחרט על דבר רע שעשה. ואתם בני שימו כוונתכם ושכלכם על אילו המידות המגונות והפחותות אשר אני זוכר עתה שייאות אל כל חכם לב להיזהר בהם, כדי שלא ייחשב לסכל ולשוטה, כי כל אלו המידות הגרועות נמצאות בסכלים ובחסירי הדעת.
דעו לכם בני כי אלו הם מקצת ממידות הכסיל הרשע, חכם בעיניו, ומחזיק עצמו צדיק וחסיד וירא שמים, ואינו מכיר ערך עצמו, ומחזיק כל אדם סכל ממנו. על כן בני תשמרו עצמכם ממנו כמו שתשמרו עצמכם מן הנחשים השרפים, ואל תתוכחו עמו בדבר מן הדברים, פן תחללו עצמכם עמו. ודעו כי מידת הכסיל כשיעשה או ידבר דבר של שטות, אז מתנשא ומתפאר בעצמו, ויעלוז וישיש כמוצא שלל רב, כענין שנאמר (משלי טו כא) אולת שמחה לחסר לב, ושונא את התוכחות ואת המוסרים כענין שנאמר (משלי יב א) ושונא תוכחת בער. וכן הוא אומר (משלי טו ה) אויל ינאץ מוסר אביו וגומר. ושונא מוכיחיו והמייסרים אותו, כענין שנאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך וגומר. ושונה תמיד באיולתו, ואינו מתבייש כענין שנאמר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו.
ומדבר בגיאות ושררה כענין שנאמר (משלי יד ג) בפי אויל חוטר גאוה וגומר. ומריב עם כל אדם, וכועס ללא דבר, כענין שנאמר (משלי כט יא) כל רוחו יוציא כסיל וגומר. ודן את כל האדם לכף חובה, ואומר מה שיודע ומה שאינו יודע ומה ששומע ומה שאינו שומע. הולך רכיל ומגלה סוד. נוקם ונוטר, מקנא וחומד, ומרבה הזיקיו לכל אדם, נבהל להשיב ונחפז לעשות כל מה שיעלה בליבו. זוכר הפשעים ומכסה החסדים. ושונא החכמים ובעלי המוסר לפי שאינו מהם, ומרבה השחוק, ומהלך בקומה זקופה, גבה עינים ורחב לבב, ומתאוה לכל דבר, חולק על האמת ומריב על הצדק ושמח בקלקלה, ומבזה האנשים וכל בני אדם שוין בעיניו.
וכבר אמר חכם אחד, כל מי שבני אדם שוין בעיניו לא יהיו לו חברים, וכל ענייניו ומעשיו בלי סדר ותיקון, וכל מדותיו הפוכות, ומנהגיו מגונים ומכוערים. ומנהג הכסיל לקנא על החכם ולהשתרר עליו הגאוה ולהנהיגו על דרך סכלותו, והחכם המשכיל שומע ושותק ואינו משיב כדי שלא יתחלל עמו, פן ייחשב כסיל כמוהו. ואמר חכם אחד, שלשה ראוי לחמול עליהם יותר מכל אדם, דעתן שמנהיג אותו משוגע, וצדיק שמושל בו רשע, ונדיב שהוא צריך לנבל. ודעו בני כי אם יעשה אדם או יאמר אפילו דבר אחד מענייני השטות מכריע הוא את חכמתו, ומחזיקין אותו בחזקת שוטה, כענין שנאמר (קהלת י א) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט.
לכן בני אהבו את החכמה וקנו את המוסר ותכבדו את בעלי החכמה והמוסר כדי שתיחשבו מהם. והאלהים יצילנו מן המידות המגונות ויצליחנו בדרכי החכמה והמוסר למען רחמיו הרבים וחסדיו הגדולים.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |