מנחת חינוך/מוסך השבת/טז
|
< הקודם · הבא > |
טז) הטווה לשון הר"מ הטווה אורך ד"ט וכ"ד הנטווה חייב א' הטווה את הצמר או את הפשתן וכו' וכן כל כיוצא בהם העושה את הלבד ה"ז תולדת טווה וחייב בשיעור זה ושיעור זה דטווה מבואר במשנה פ' הבונה ומבואר בר"מ קודם לזה דהטווה צמר מן החי פטור שאין דרך טווי' בכך ועל ד"ז דעושה לבד חייב משום טווה כ' הראב"ד איני מכיר בזה טווי' וכו' מוך על מוך וכו' והוא כתב דהוי כמגבן תולדת בונה והשיעור א"י ואולי באורך וברוחב כאותם קליעות שעושים בנות העניים על מצחיהם עכ"ל והספק הוא דבונה חייב בכ"ש והמגבן אף שהוא תולדת בונה צריך כגרוגרות כשיעור הוצאה באוכלין אם ה"נ דהוי תולדת בונה צריך שיעור כשיעור להוצאה ולא מצאתי כעת שיעור זה והוא סברת הראב"ד בעצמו דשיעור זה חשוב להוצאה ה"נ גבי לבד דהוא משום בונה חייב בשיעור זה ועיין בס' ח"א דאין חילוק בין טווה בכלי או טווה ביד וגם מביא בשם הרוקח מהירושלמי דהשוזר חייב גם משום טווה ועיין בס' ח"א שהקשה על הר"מ הא סוף כלאים מבואר דהלבדים אסורים מפני שהם שועים מבואר דאינו טווי וער"מ פ"י מה' כלאים מבואר להדיא דלבדים אינם טווי רק שוע ע"ש בכ"מ. ולי ל"ק דודאי במקום שצריך טווי ל"ה טווי אך כאן כתב דהוי תולדת טווה וידוע אם דומה קצת לאב הוי תולדה עפ"ז ה"נ ה"ל כעין טווי' כמו מגבן מבונה וכדומה אבל בכלאים שצריך טווי' מגזירת הכתוב ודאי ל"ה טווי וז"פ ואפשר דטווה חוט מצמר ופשתן דהוי כלאים חייב בכ"ש כיון דחשוב לענין כלאים וסברא זו מבואר באחרונים כ"פ ויש לחלק ובאתי רק לעורר: