10,093
עריכות
תורה תמימה/בראשית/מא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
טקסט ברשיון נחלת הכלל מ'ספריא' + התאמה ע"י חברי האוצר
(העלאה אוטומטית - גירסא ראשונית של הטקסט פורסמה ברשיון נחלת הכלל ב'ספריא' ועברה התאמה ע"י חברי האוצר) |
(טקסט ברשיון נחלת הכלל מ'ספריא' + התאמה ע"י חברי האוצר) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== י == | == י == | ||
''' | '''פרעה קצף.''' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק, ומנו – יוסף, דכתיב פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי {{תוספת|א|מה שמביא פסוק ושם אתנו לא נראה כל הכרח, דהא כל הענין הפרשה הקודמת והזאת מורה על כונת הענין, ובאמת בש"ס כת"י ובדפוסים ישנים לא הובא פסוק זה. ובמ"ר איתא הלשון הקציף הקב"ה אדונים על עבדיהם, וי"ל דמכוין גם לקצף פוטיפר על יוסף, כדכתיב בפ' וישב ויהי כשמוע אדוניו ויחר אפו, וע"י נסתבב שנתנו ליוסף בבית האסורים והכרתו עם שר המשקים והמשך הענין. אמנם עם כ"ז לא נראה אותו גירסא, משום דא"כ הו"ל להביא גם הפסוק ההוא כמו שמביא הפ' פרעה קצף.}}. (מגילה י"ג ב'). | ||
== יג == | |||
'''כאשר פתר.''' א"ר אלעזר, מניין שכל החלומות הולכין אחר הפה, שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא, והוא – דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר (פ' י"ב) איש כחלומו פתר {{תוספת|ב|נראה דר"ל כל החלומות הולכין אחר הפתרון, וכן מפורש הלשון בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ו. ובאור הענין, דצריך כל אדם לפתור לו חלומו לטובה, והיינו בלשון טוב, כיון שכפי הפתרון מתקיים, ולכן מבואר בסוגיא נ"ו ב' שהרואה בחלום איזה דבר שיש לו נטיה בפסוקים לטובה ולרעה, יתפוס בלשון הנוטה לטובה קודם שיקדמנו פסוק אחר ברעיון הפתרון לרעה, וכך יעלה לו, כמו למשל, הרואה נהר בחלום ישכים ויאמר הפסוק הנני נוטה אליה כנהר שלום קודם שיקדמנו פסוק אחר כי יבא כנהר צר, ועוד הרבה דוגמאות כאלה בגמרא, וכמובא עוד דוגמא בדרשא הבאה, ובהמשך חבורנו באו הרבה דוגמאות. אמנם צריך לתפוס איזה לשון מאותו ענין שחלם לו, כמו למשל שהרואה נהר אל יתפוס לשון טוב בענין הר וגבעה, וזהו הבאור מה שאמר רבא והוא דמפשר לי' מעין חלמי', והענין מבואר.}}. (ברכות נ"ה ב'). | |||
== יד == | |||
''' | '''ויגלח.''' ת"ר, הרואה תגלחת בחלום ישכים ויאמר ויגלח ויחלף שמלותיו קודם שיקדמנו פסוק אחר (שופטים ט״ז:י״ז) אם גלחתי וסר ממני כחי {{תוספת|ג|עיין מה שכתבתי באות הקודם וצרף לכאן.}}. (שם נ"ו ב'). | ||
== | == לב == | ||
''' | '''ועל השנות החלום.''' יש אומרים החלום שנשנה מתקיים, שנאמר ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר {{תוספת|ד|צ"ע שלא יליף גם על מהירות קיום החלום שנשנה, וכמו שאמר יוסף שהשנוי מורה כי ממהר האלהים לעשותו, ועיין בראב"ע ורמב"ן, ופלא הוא שלא העירו מאומה מסוגיא שלפנינו. –}}. (שם נ"ה ב'). | ||
== מג == | |||
'''ויקראו לפניו אברך.''' [מאי אברך – אב ורך], מכאן דרכא היינו מלכותא {{תוספת|ה|צ"ל דסמך על הפסוק וישימני לאב לפרעה וכתרגומו דין אבא למלכא. ומה שנראה לו בכלל לדרוש המלה אברך, נראה ע"פ הידוע בתכונת לשון הקודש, דרוב המלות מיוסדות משורש לא יותר מן ג' אותיות, וכל שהוא יותר מג' אין אותה המלה פשוטה ובאה לדרשא לאיזה רמז וכונה, כמו מחספס – נמחה על פס יד (יומא ע"ה ב'), שקערורית – שוקעות במראיהם (תו"כ פ' מצורע) והרבה כהנה, עי' לעיל בפסוק והנהר הג' חדקל, ואף הכא השם אברך מכיון שהוא שם בן ד' אותיות לכן דרשוהו חז"ל.}}. (ב"ב ד' א'). | |||
''' | == מד == | ||
'''ובלעדיך וגו'.''' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, בשעה שאמר פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, אמרו אצטגניני פרעה, עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו, אמר להו, גונוני מלכות אני רואה בו {{תוספת|ו|עניני מלכות בחכמה וגבורה ויופי. ובקהלת מתרגמינן הלשון ענין רע – גון ביש.}}, אמרו לו, אם כן יהא יודע בשבעים לשון, בא גבריאל ולמדו ולא הוי קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פ"א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע {{תוספת|ז|פשוט דדריש הלשון שפת לא ידעתי. ובעלי הרמזים נתנו רמז לשבעים לשון בפסוק זה שמתחיל בע' ומסיים בע'. ומה שאמר יוסף ועתה ירא פרעה איש נבון וגו'. אף על פי שלא נשאל על זה ואין מן הנמוס להיות נדרש ללא שאלוהו י"ל פשוט דזה שייך לסבת החלום ופתרונו, ר"ל שנתן טעם מדוע הגיד ה' את כל אלה לפרעה, כדי שיפקד איש נבון וחכם על בטחון המדינה. ורמב"ן טרח הרבה בענין זה.}}. (סוטה ל"ו ב'). | |||
== נ == | |||
'''וליוסף יולד וגו'.''' אמר ריש לקיש, אסור לאדם לשמש מטהו בשני רעבון, שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב {{תוספת|ח|ובתוס' הקשו מיוכבד בת לוי שנולדה בין החומות בבוא יעקב למצרים ונתעברה בארץ כנען בעת הרעב [ע' לפנינו בפ' ויגש, מ"ו כ"ז], ותרצו דלכולא עלמא לא הי' אסור רק למי שהי' נוהג עצמו בחסידות כמו יוסף, עכ"ל, והנה קשה מאד לומר על לוי בן יעקב שנהג עצמו כאחד ההמונים, והלא עליו אמר משה תמיך ואוריך לאיש חסידך (פ' ברכה), ושבט זה לא השתתף במעשה העגל, הרי שהיה מצויין בקדושה ופרישות, ונראה באור דבריהם, דבאמת לאיש שהוא מסובל בצער הרעב אין סברא להוסיף צער במניעת תה"מ שנקרא ענוי [ע"ל ס"פ ויצא], אלא רק למי שאין לו כל צער ודאגה מחמת הרעב, כמו עשירים גדולים ובעלי אוצרות תבואה וכדומה, כמו יוסף, להם ראוי להשתתף עם הצבור בצער זה תמורת צער הרעב שאין מרגישים בו. ולפי זה ניחא קושייתם מלוי, כיון דיעקב וביתו היו טרודים בצער הרעב כמבואר בפרשה הבאה לא היו מחויבים כלל במניעת תה"מ. וע"פ זה מבואר מה שהביאו בגמרא סמוך לדין זה האגדה דכל המשתתף עם הצבור רואה בנחמת צבור, ולכאורה מאי שייכות הענינים זל"ז, וכפי מה שבארנו שייכי ושייכי, דכיון דמביא ראי' מיוסף שמכיון שהוא לא הרגיש בצער ודאגת הרעב לכן ראה להשתתף בצער הצבור אף כי בענין אחר, מבואר שכך ראוי לעשות ועבור זה משתלם מדה כנגד מדה שגם משתתפים בנחמת צבור. ועיין באו"ח סי' תקע"ד בב"י וט"ז ומג"א שהרבו להקשות ולהעיר בדברי הגמרא כאן, ולפי מש"כ הכל עולה יפה ומבואר ברחבה, אלא שזה הוא דבר חדש, וצ"ע ותלמוד רב.}}. (תענית י"א א'). | |||
== נז == | |||
'''וכל הארץ וגו' ''' אמר רב יהודה אמר שמואל, כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביאם מצרימה, שנאמר (פ' ויגש) וילקט יוסף את כל הכסף, אין לי אלא שבארץ מצרים ובארץ כנען, שבשאר ארצות מניין, ת"ל וכל הארץ באו מצרימה {{תוספת|ט|מפרש וכל הארץ – וכל העולם, ולא דקאי על ארץ מצרים, יען דלמעלה כתיב (פ' נ"ד) ויהי רעב בכל הארצות, ובודאי באו כולם עם כספם למצרים. והנה מבואר מאגדה זו דהרעב הי' בכל העולם וכפשטות לשון הכתוב ויהי רעב בכל הארצות, וצ"ל דהגמ' חולקת עם המ"ר כאן סוף פרשה צ' דהרעב הי' רק בג' הארצות הסמוכות למצרים. וכדעת הגמ' מפורש בתרגום ראשון למגלת אסתר שחשב את יוסף בין המושלים שמשלו מראש העולם ועד סופו, ומביא ראיה מפסוק זה.}}. (פסחים קי"ט א'). | |||