המאיר לעולם/א/יב: הבדלים בין גרסאות בדף

אמנם נראה לי ליישב קושית התוס' ישנים גם לשיטת התוס' והוא דהא דאמרינן בקדושין ע"ח לא תימא כה"ג באלמנה יוכיח אלא מצרי ררשין יוכיח, הוא לאו דוקא אלא עמוני ומואבי יוכיחו והיינו כנ"ל שעמוני נשא ממזרת שאין בביאתו שום עבירה דאפילו רבי יהודה דס"ל קהל גרים אקרי קהל מ"מ בפסולי קהל מודה דלא אקרי קהל כמבואר בקדושין ע"ד ע"ב ונם אין יצירת העמוני בעבירה ונס אין יצירת הממזרת בעבירה כגון שנולדה מעובד כוכבים הבא על בת ישראל שהיא ממזרת דהא אכן אליבא דרבי יהודה קיימינן דס"ל עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כמש"כ התוס' ביבמות ט"ו ע"ב ד"ה מה לאלמנה וכו' ובדף מ"ז מ"א ד"ה נאמן. וא"כ עמוני שנשא ממזרת כזאת אין עבירה בביאתו דקכל גרים מפסולי קהל גם לרבי יהודה לא אקרי קהל ואין יצירת שניכם בעבירה דעובד כוכבים הבא על בת ישראל אינו אסור מכ"ת רק בית דין של שם גזרו כמבואר בע"ז ל"ו ע"ב. ואם העמוני הוליד מכממזרת שני בנים זכרים והם שניכם עמונים וגם ממזרים וכאחד קדש בת ישראל ואין בזה עבירה ומת ונפלה ליבום לפגי אחיו ומן התורה מותר ליבם אותה דאתי עשה ליבום ודחי ללאו דממוני והגם שהוא ג"כ ממזר ויש בו שגי לאוין מ"מעשה דוחה גם שני לאוין כמו שכתבו החוש' ביבמות ג' ע"ב ד"ה לא תעשה וכשמייבם אותה אין בזה עבירה וגם אין יצירתו בעבירה ומ"מ פוסל את היבמה בביאת היבום והואיל וממוני וממזר מם מפסולי קהל הרי הם בכלל לאיש זר ופוסלים בביאתם מכי תהיה לאים זר דאיך נרמז בהאי קרא דבעינן שיהא מבירה בביאתו וכן מוכח ביבמות ס"ח ע"ב דמקשה הש"ס א"ה עובד כוכבים ומבד לא לפסלו וכו' פירש הואיל ואמרת דכי תהיה כתיב דבעינן שיהיו בני הויה עובד כוכבים וענד דלאו בני הויה נינהו לא לפסלו. הרי דלא מקשה כש"ס רק משום דמובד כוכבים ומבד לאו מי הויה נינהו אבל הא לא מקשה הש"ס הא אין מבירה בביאתם דטובד כוכבים בבה ישראל רק בית לין של שם גזרו ומבד נמי לדעת הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות א"ב הלכה י"א אין בזה איסור של תורה אצא ודאי מוכס שמי שהוא בכלל איש זר פוסל את האשה מכהונה ותרומה מקרא דובת כהן וגו' אנדס שאין סבירה בביאתו ויצירתו. ובהיות כן כדבר פשוט דכל פסולי קהל הואיל והם בכלל איש זר פוסלים בביאתם אפי' בביאת יבום אף בים סצוה אין בזה שום מדיפות לכומיל שלא יפסלו בביאתם וא"כ מיושב קובית התוס' ישנים כנ"ל: (יא) סה שכתבתי לעיל דטמוני שנשא ממזרת כבן שנולד הוא ממוני וגם ממזר כן הוא בודאי דשדינן סליו פסולי שניכם של כאב ושל כאם דבשניכם כדין הוא דכלך אמר פסולן כמו שאמר רבי אליעזר בקדושין ס"ם ע"א כרי זה מבד ממזר ומה דאמרינן בקדושין ס"ז ט"ג אצא בממוני שנשא מצרית אי זכר הוא שדיא בתר דידיה ואי נקנה ונו' הכי פירושא אי זכר הוא שדיא אף בתר דידיה והולד הוא ממוני וגם מצרי וים עליו לא תמשה ומשה. ונ"מ לענין ינום דאין משה דוחה לא תמשה ומשה :

והנה מה שכתבתי לעיל דממוני ומואבי ושאר פסולי קהל פוסלים בביאתם אף בביאת יבום לכאורה יש לשדות בזה נרגא דלפ"ז גם למנין חללות נימא הכי דאלמנה מן האירוסין שנפלה ליבום לפני כה"ג דמן כתורה מותר ליבם ואם יבם אותו ככה"ג מתמללח היבמה בביאת היבם אע"פ שביאת מצוה היא ואם נולד בן מביאה זו לדעת הרשב"א וכד'ן דמשה דוחה לא תמשה ומותר לגמור ביאתו באופן שהיא יכולה להתעבר והולד יהיה חלל וא"כ קשה דמצדה תברא דמאי קאמר הש"ס בקדושין נדח מ"א מה לחלל שכן יצירתו בעבירה כלא יש מלל שאין יצירתו בעבירה כגון שנולד מביאת ינום של כה"ג באלמנה מן האירוסין וא"כ שפיר יליף רני יכודא בת גר זכר בקו"ח מחלל נזה שאין ביאתו ולא יצירתו במגירה ומ"מ בהו פסולה. וכן יקשה על הא דפריך כש"ס כה"ג באלמנה יוכיח מה לכה"ג באלמנה שביאתו בעבירה הא איכא למימר כה"ג באלמנה מן האירוסין במקום ינום יוכיח שאין יצירתו ולא ביאתו במבירה ומ"מ פיסל אותה וגם בתו פסולה אם נולדה מביאת יכום. ונראה לי ניישב דמללות אינו דומה לפסולי קהל דפסולי קהל שהם בכלל איש זר כס פוסלים אשה מכהונה ותרומה אף אם אין בביאתם שום מבירה כגון ביאת יבום. והטעם הוא כמש"כ לעיל דנקרא דובת כהן לא נרמז כלל דבמינן שיהא ביאת עבירה. אבל למנין חללות אינו כן דלמנין חללות במינן או שיהא ביאתו בעבירה או יצירתו בעבירה משום דמלל אינו בכלל איש זר הואיל והוא מותר לבוא בקהל כמבואר ביבמות ס"ט ע"א דמקשה כש"ס א"ה מלל דלאו זר היא מעיקרא לא לפסול ומשני א"ק ולא ימלל זרמו בממיו מקיש זרמו לו. כריבכדיא מה שסלל פוסל אינו מקרא מבס כהן וגד רק מקרא דלא יחלל זרמו וכך קרא בביאת מגירה מיירי דהא כתיב לא ימלל זרמו וההיקש חרטו לו בביאה מרירה מיירי. ולכן למנין חללות בין לפסול את כאשה ובין לפסול את הולד במינן דוקא שיהא או ביאתו בטבירר או יצירתו בעבירה וכיכא דחרויהו ליסנייהו אין כאשר נפסלת וגם אין בנה מלל. ושפיר מקשה כש"ס בקדושין שם מה למלל שכן יצירתו בעבירה. וכן מה לכה"ג באלמנה שכן ביאתו בסבירה דבאמת אם יבם כה"ג את אלמנה מן האירוסין לא יפסול בביאתו וגם אם נולד בן לדטת הרשב"א וכר"ן דמותר גם כגמר ביאה אינו מלל מן כתורה. אבל מ"מ היבמה נפסלת מדרבנן מכהונה ותרומה הואיל דמדרבנן אסורה לכחייבם משום גזירה ביאה ראשונה אמו ביאה שניה. וכן הולד מביאה זו הוא מלל מדרבנן. וביבמות מ"ה ט"א אמרינן אף למ"ד מובד כוכבים ומבד כבא על בת ישרגי כילד כשר מ"מ פגום מיהו כוי מקו"ח דאלמנה לככייג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום ושם ע"ב אמרינן והלכתא עונד כוכבים ומבד כבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש ולא מסיק דמ"מ פגום מיהו כוי (יב) ומטעם זה כתב כרא"ש דיש קצת מרבוותא שסוברים דכולד כשר לגמרי אף לכהונה. וכרי"ף מסתפק בדבר זה. ולפמש"כ לעיל דלמנין סללוה כן לפסול כאשה וכן לפסול הולד במינן דוקא שתהא ביאתו בעבירה או יצירתו בעבירה כדבר מכרים ככסוברים דכולד השר אף לכהונה אם בא עובד כוכבים סל בת ישראל הואיל ואין זה ביאת עבירה אם הוא דרך זנוח וגצינמה. ואין כאן קו"ח מאלמנה דשאני כה"ג באלמנה שביאתו בסגירה. וגם למגין מגד כבא סל בת ישראל לדמת הרמב"ם דאינו אסור מן כתורה גם במבד כבא על בת ישראל הולד יהיה כשר גם לכהונה מן כתורה. שוב מצאתי כן בספר בית מאיר באכ"ע ס"ד פט"ה שכתב כן ע"ש שהאריך בישוב כסוגיא ביבמות נדה מדומ בתחילה למדו מז"ל בקו"ח מאלמנה לכה"ג לפסול את הולד לכהונה ולא סתרו את הקו"ח מה לאלמנה לכה"ג שכן ביאתו כסבירה :