178,036
עריכות
אבני נזר/אבן העזר/קמ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שיפור
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
==ב== | ==ב== | ||
ב) ומה שהביא ראי' מבן סורר ומורה שאכל דבר שאסור מדרבנן שאינו נעשה בן סורר ומורה, ומסתמא ההורגו נהרג עליו אף דמדאורייתא מחוייב מיתה וההורגו פטור, זה שיבוש דכיון שהדין שאינו נעשה בן סורר ומורה ואין גומרים דינו למיתה, אף {{עוגן|קכה.}}{{עוגן|קכה־א}}אם באמת מחוייב מיתה ההורגו חייב כיון שהוא קודם גמר דין כדאיתא במכות (ה') בעדים שאמרו בב' בשבת הרג פלוני נפש ובאו אחרים והזימום שבאותו יום עמנו הייתם אבל קודם לכן הרג נפש הניזומין נהרגין דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כיון שלא נגמר דינו, ובודאי ההורגו נהרג עליו, שאם הי' ההורג פטור כ"ש שהעדים ה' פטורין כמ"ש הרמב"ם בטעם עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין כיון שאפי' הרגוהו בידים פטורין ה"נ בזה, אלא ודאי ההורגו נהרג עליו, וכן הוא בתוס' שם דלאחר גמר דין ההורגו פטור מכלל דקודם גמ"ד ההורגו חייב ופשוט: | ב) ומה שהביא ראי' מבן סורר ומורה שאכל דבר שאסור מדרבנן שאינו נעשה בן סורר ומורה, ומסתמא ההורגו נהרג עליו אף דמדאורייתא מחוייב מיתה וההורגו פטור, זה שיבוש דכיון שהדין שאינו נעשה בן סורר ומורה ואין גומרים דינו למיתה, אף {{עוגן|קכה.}}{{עוגן|קכה־א}}אם באמת מחוייב מיתה ההורגו חייב כיון שהוא קודם גמר דין כדאיתא במכות (ה'.) בעדים שאמרו בב' בשבת הרג פלוני נפש ובאו אחרים והזימום שבאותו יום עמנו הייתם אבל קודם לכן הרג נפש הניזומין נהרגין דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא כיון שלא נגמר דינו, ובודאי ההורגו נהרג עליו, שאם הי' ההורג פטור כ"ש שהעדים ה' פטורין כמ"ש הרמב"ם בטעם עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין כיון שאפי' הרגוהו בידים פטורין ה"נ בזה, אלא ודאי ההורגו נהרג עליו, וכן הוא בתוס' שם דלאחר גמר דין ההורגו פטור מכלל דקודם גמ"ד ההורגו חייב ופשוט: | ||
==ג== | ==ג== | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
==ז== | ==ז== | ||
ז) ובאמת במלחמות כתב וז"ל בעל כאשתו ואשה כבעלה מסמך הכתוב והוא כלשון אסמכתא, אך מדכתב בתחילה שאין בעל כאשתו ואשה כבעלה מה"ת אלא בחד קידושין מפורש שהוא מה"ת וע"כ לשון | ז) ובאמת במלחמות כתב וז"ל בעל כאשתו ואשה כבעלה מסמך הכתוב והוא כלשון אסמכתא, אך מדכתב בתחילה שאין בעל כאשתו ואשה כבעלה מה"ת אלא בחד קידושין מפורש שהוא מה"ת וע"כ לשון „מסמך” אין לשון אסמכתא רק שסומכין על לשון הכתוב דודתך היא שאשה כבעלה, והנה כל הבאים אחריו ראו לשון רמב"ן „מסמך” ואעפי"כ כתבו שהיא דאורייתא, ע"כ ס"ל כן, ואנחנו הולכין בעקבותיהם, ומפני שאינו ברור כל כך: | ||
הגהה ושוב ראיתי דמלשון | הגהה '''ושוב''' ראיתי דמלשון „מסמך” אין ראי' שיהי' אסמכתא דכהאי גוונא ריש מגילה (ג:) משפחה ומשפחה להביא משפחת כהונה ולוי' שמבטלין עבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה קו"ח מעבודה מה עבודה שחמורה מבטלין ת"ת לא כ"ש, הנה דאף שקו"ח לדרוש מן התורה נקט לשון סמכו ואין הוכחה מלשון מסמך כלל, ועוד רמב"ן בפי' התורה פרשת בהר גורס בהא דפרק מקום שנהגו (נ"א:) אמר רע"ק מכאן סמכו לספיחין שאסורין בשביעית וחכ"א אין ספיחין אסורין מד"ת אלא מדברי סופרים א"כ למה נאמר כו' עיי"ש, הנה דלרע"ק אסורין מן התורה ומ"מ נקט לשון סמכו ע"כ הגהה: | ||
==ח== | ==ח== | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
==ט== | ==ט== | ||
ט) עתה אשיבהו במה שהשיג על חלק ב', מה שכתב על מה שכתבתי דכיון שאמר תיכף אח"כ ראו שקדשתי מוכח שלקידושין נתכוין, דמ"מ שמא אח"כ כששמעה דברים אלו לא נתרצית פעכ"ל, הלא בתחילה נתרצית ולמה נחוש שכמעט רגע חזרה בה, והא דציפתא דאסא דחשבינן לי' שתיקה דלאחר מתן מעות אף דמתחילה נתרצית להתקדש בציפתא מ"מ כשאמר תקדש בד' זוזי דאית בה זה קידושין חדשים ולאחר כדי דיבור, אבל הכא הם אותם קידושין עצמם ובתכ"ד, ועוד דכיון דהוכיח סופו {{עוגן|קכה:}}{{עוגן|קכה־ג}}על תחילתו הרי מעיקרא נתקדשה, אך משום שנסתפקתי שמא נחשב תחלה דברים שבלב ומקדש בלא עדים הוכחתי מהא דגיטין, וכשדחיתי הראי' מגיטין כתבתי מתב"ש דכשאמר בתוך כדי דיבור נחשב כשעת מעשה וזה לאו הוכיח סופו כו' רק שהוא כבשעת מעשה ממש, וכהא דנדרים (פ"ז) באמרו לו נדרה בתו והפר, ובאמת הי' אשתו, כשנודע לו תוך כדי דיבור שהיא אשתו מהני הפרה ראשונה, וא"צ הפרה חדשה, וכן לענין קריעה שקרע ואח"כ מת יצא ידי קריעה, וכתב הר"ן דכמאן דקרע השתא דמי, וכן לענין הפרה כמאן דהפר השתא דמי, שהוא רוצה גם בהפרת אשתו, ועי' נמק"י שם] וה"נ מהני ריצוי דידה מתחילה כאלו רצתה עכשיו, רק אם זרקה באותו רגע עצמו ששמעה דאז הוי חזרה, אבל לולי זה מהני ריצוי ראשונה, ואף שלא ידע זה העד מריצוי שמתחלה על זה כתבתי אח"כ טעם דלא חשיב מקדש בלא עדים, והא פשיטא דלא בעינן עדים שלא חזרה: | ט) עתה אשיבהו במה שהשיג על חלק ב', מה שכתב על מה שכתבתי דכיון שאמר תיכף אח"כ ראו שקדשתי מוכח שלקידושין נתכוין, דמ"מ שמא אח"כ כששמעה דברים אלו לא נתרצית פעכ"ל, הלא בתחילה נתרצית ולמה נחוש שכמעט רגע חזרה בה, והא דציפתא דאסא דחשבינן לי' שתיקה דלאחר מתן מעות אף דמתחילה נתרצית להתקדש בציפתא מ"מ כשאמר תקדש בד' זוזי דאית בה זה קידושין חדשים ולאחר כדי דיבור, אבל הכא הם אותם קידושין עצמם ובתכ"ד, ועוד דכיון דהוכיח סופו {{עוגן|קכה:}}{{עוגן|קכה־ג}}על תחילתו הרי מעיקרא נתקדשה, אך משום שנסתפקתי שמא נחשב תחלה דברים שבלב ומקדש בלא עדים הוכחתי מהא דגיטין, וכשדחיתי הראי' מגיטין כתבתי מתב"ש דכשאמר בתוך כדי דיבור נחשב כשעת מעשה וזה לאו הוכיח סופו כו' רק שהוא כבשעת מעשה ממש, וכהא דנדרים (פ"ז) באמרו לו נדרה בתו והפר, ובאמת הי' אשתו, כשנודע לו תוך כדי דיבור שהיא אשתו מהני הפרה ראשונה, וא"צ הפרה חדשה, וכן לענין קריעה שקרע ואח"כ מת יצא ידי קריעה, וכתב הר"ן דכמאן דקרע השתא דמי, וכן לענין הפרה כמאן דהפר השתא דמי, [שהוא רוצה גם בהפרת אשתו, ועי' נמק"י שם] וה"נ מהני ריצוי דידה מתחילה כאלו רצתה עכשיו, רק אם זרקה באותו רגע עצמו ששמעה דאז הוי חזרה, אבל לולי זה מהני ריצוי ראשונה, ואף שלא ידע זה העד מריצוי שמתחלה על זה כתבתי אח"כ טעם דלא חשיב מקדש בלא עדים, והא פשיטא דלא בעינן עדים שלא חזרה: | ||
==י== | ==י== | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
==יא== | ==יא== | ||
יא) מה שכתב במה שהבאתי מהא דגיטין, הלא שאני התם דאמר כתבו. אנכי הרואה שכד ניים ושכיב קרא תשובתי, כי אנכי לא כתבתי כלל להוכיח מהא דגיטין הוכיח סופו כו' רק מהא דחולין, ומפני דהא דחולין עלה בספק הבאתי דברי התב"ש דבתכ"ד הדבר פשוט שהוא כאלו אמר בשעת מעשה, והא דגיטין הבאתי רק להוכיח מזה אם חשוב כאלו דיבר מתחילה וידוע לעדים, ומזה מוכח דבכל מקום דאמרינן הוכיח סופו כו' חשיב כאלו ידוע לעדים, אך הראי' מהא דגיטין דחיתי, רק מסברא כיון דחשוב הכל בזמן אחד, ועיין תוס' כתובות למד:) ד"ה לא צריכא וריצב"א פירש כו' חשוב באין כאחת אעפ"י שאין באין כאחת ממש כדאשכחן פרק ד' אחין יעי"ש: | יא) מה שכתב במה שהבאתי מהא דגיטין, הלא שאני התם דאמר כתבו. אנכי הרואה שכד ניים ושכיב קרא תשובתי, כי אנכי לא כתבתי כלל להוכיח מהא דגיטין הוכיח סופו כו' רק מהא דחולין, ומפני דהא דחולין עלה בספק הבאתי דברי התב"ש דבתכ"ד הדבר פשוט שהוא כאלו אמר בשעת מעשה, והא דגיטין הבאתי רק להוכיח מזה אם חשוב כאלו דיבר מתחילה וידוע לעדים, ומזה מוכח דבכל מקום דאמרינן הוכיח סופו כו' חשיב כאלו ידוע לעדים, אך הראי' מהא דגיטין דחיתי, רק מסברא כיון דחשוב הכל בזמן אחד, ועיין תוס' כתובות (למד:) ד"ה לא צריכא וריצב"א פירש כו' חשוב באין כאחת אעפ"י שאין באין כאחת ממש כדאשכחן פרק ד' אחין יעי"ש: | ||
==יב== | ==יב== | ||
יב) ומ"ש מדברי הריב"ש הובא בד"מ גבי שתיקה דלאחר מתן מעות אפי' אמר תיכף לאחר נתינה ושתקה לא מהני, אין ענין לכאן כלל, דהתם מ"מ לא עשתה שום מעשה אחר ששמעה דיבור הקידושין ואין ראי' משתיקתה. יג) באמת אם לא אמר הרי את מקודשת לי ואמר אחר הנתינה ראו שקדשתי כו' יש לומר לצחוק נתכוין כיון שלא נהג כדרך המקדשים, אבל זה שבאמת אמר, אין לומר שמ"מ העד שלא שמע אינו עד קידושין כיון שדן בדעתו מאחר שלא אמר לצחוק נתכוין, כיון שהודית שבאמת אמר, וע"כ מה שלא שמע משום שעמד במקום רחוק קצת או שהסיח דעתו לדברים אחרים, וא"כ אין ממה שלא שמע ראי' שלא אמר, ואם כן מה ששמע אחר כך אמירתו ראה עדות קידושין: | יב) ומ"ש מדברי הריב"ש הובא בד"מ גבי שתיקה דלאחר מתן מעות אפי' אמר תיכף לאחר נתינה ושתקה לא מהני, אין ענין לכאן כלל, דהתם מ"מ לא עשתה שום מעשה אחר ששמעה דיבור הקידושין ואין ראי' משתיקתה. | ||
==יג== | |||
יג) באמת אם לא אמר הרי את מקודשת לי ואמר אחר הנתינה ראו שקדשתי כו' יש לומר לצחוק נתכוין כיון שלא נהג כדרך המקדשים, אבל זה שבאמת אמר, אין לומר שמ"מ העד שלא שמע אינו עד קידושין כיון שדן בדעתו מאחר שלא אמר לצחוק נתכוין, כיון שהודית שבאמת אמר, וע"כ מה שלא שמע משום שעמד במקום רחוק קצת או שהסיח דעתו לדברים אחרים, וא"כ אין ממה שלא שמע ראי' שלא אמר, ואם כן מה ששמע אחר כך אמירתו ראה עדות קידושין: | |||
{{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}} | {{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}} | ||