178,036
עריכות
אבני נזר/אבן העזר/נז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שיפור
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
לכבוד אבי הגאון שליט"א. | לכבוד אבי הגאון שליט"א. | ||
הנה בדבר שרצית לחדש דאפי' גזלן ואוכל נבילות לתיאבון אינם פסולים לעדות אשה מטעם משקר, רק הבא על הערוה חשוד משום משקר, וכתבת הטעם דגזלן לא חשוב חשוד לאותו דבר אלא משום דעובר משום הנאת ממון, הכי נמי יעיד שקר משום הנאת ממון, והתינח בעדות בעלמא, אבל בעדות אשה כיון דאינה חשודה שתשכור אותו, ע"כ שכוונתו להתיר האשה לבד כדי שישאנה ולא חשוד לאותו דבר, וה"ה באוכל נבילות לתיאבון שחשוד משום שמוצא בזול עכת"ד. | '''הנה''' בדבר שרצית לחדש דאפי' גזלן ואוכל נבילות לתיאבון אינם פסולים לעדות אשה מטעם משקר, רק הבא על הערוה חשוד משום משקר, וכתבת הטעם דגזלן לא חשוב חשוד לאותו דבר אלא משום דעובר משום הנאת ממון, הכי נמי יעיד שקר משום הנאת ממון, והתינח בעדות בעלמא, אבל בעדות אשה כיון דאינה חשודה שתשכור אותו, ע"כ שכוונתו להתיר האשה לבד כדי שישאנה ולא חשוד לאותו דבר, וה"ה באוכל נבילות לתיאבון שחשוד משום שמוצא בזול עכת"ד. | ||
תשובה | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
==א== | ==א== | ||
א) הנה לבבי לא כן ידמה, דכל שעובר בשביל הנאת הגוף חשוב רשע דחמס וחשוד לאותו דבר, וכ"כ הנמק"י יבמות (כ"ה) וז"ל דכל עבירה שנעשה מפני הנאת גופו הרי הוא כרשע דחמס כדאמרינן דמודה רבא במומר אוכל נבלות לתיאבון שהוא פסול דכפין ואכיל כפין ואסהיד, ה"נ לא שנא דאסהיד משום תאוותו עיי"ש, וכן מוכח מדברי הרמב"ן בכורות (למד.) במה שהביא ראי', שהחשוד לעבירה אחת חשיד לאחרת שאינה חמורה ממנה, מדאמרינן בע"ז (ס"ט) זונה נכרית וישראלים מסובין חמרא שרי מ"ט יצרא דעבירה תקיף להו, הרי דאי לאו האי טעמא הי' חשודים ליי"נ, ואף דבשני סוגי עבירה פשיטא שאינו חשוד, דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה, מ"מ חשוב לה כאותו דבר כיון דאידי ואידי הנאת הגוף היא הן לשתות יי"נ הן עבירה, וה"ה באוכל נבילות דחשוב חשוד לאותו דבר לגבי עריות ועיי"ש במהרי"ט אלגאזי שפירש כן דברי הרמב"ן, וממילא ה"ה גזלן דמשום הנאתו הוא גוזל: | א) הנה לבבי לא כן ידמה, דכל שעובר בשביל הנאת הגוף חשוב רשע דחמס וחשוד לאותו דבר, וכ"כ הנמק"י יבמות (כ"ה) וז"ל דכל עבירה שנעשה מפני הנאת גופו הרי הוא כרשע דחמס כדאמרינן דמודה רבא במומר אוכל נבלות לתיאבון שהוא פסול דכפין ואכיל כפין ואסהיד, ה"נ לא שנא דאסהיד משום תאוותו עיי"ש, וכן מוכח מדברי הרמב"ן בכורות (למד.) במה שהביא ראי', שהחשוד לעבירה אחת חשיד לאחרת שאינה חמורה ממנה, מדאמרינן בע"ז (ס"ט:) זונה נכרית וישראלים מסובין חמרא שרי מ"ט יצרא דעבירה תקיף להו, הרי דאי לאו האי טעמא הי' חשודים ליי"נ, ואף דבשני סוגי עבירה פשיטא שאינו חשוד, דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה, מ"מ חשוב לה כאותו דבר כיון דאידי ואידי הנאת הגוף היא הן לשתות יי"נ הן עבירה, וה"ה באוכל נבילות דחשוב חשוד לאותו דבר לגבי עריות ועיי"ש במהרי"ט אלגאזי שפירש כן דברי הרמב"ן, וממילא ה"ה גזלן דמשום הנאתו הוא גוזל: | ||
==ב== | ==ב== | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
==ד== | ==ד== | ||
ד) אולם לפענ"ד אי אפשר לומר כן, דא"כ גזלן נמי נאמר שאינו חשוד להעיד בשקר, דאינו לאותו דבר, דעדות שקר חמור מינה שלא ניתן להשבון, אם באנו לדמות ממון לאיסורין בחשוד לדבר אחד, כמו כן נדמהו בחשוד לקל אינו חשוד לחמור, וכן אוכל נבילות לתיאבון דהוי קל לגבי לא תענה דאינו רק לבריות דחשבינן לה קל בפרק זה בורר (כ"ז.) נאמר ג"כ דאינו חשוד לשקר, ובזה משמע דפשיטא להפוסקים ז"ל דחשוד לשקר, ואפי' רבינו ירוחם יודה בזה, שלא נסתפק אלא ברשע שאינו חמס, אלא ודאי דבר זה אינו, דמה ענין ממון שצריך עדות ובעי בירור טפי ואפי' נוגע אינו נאמן, לאיסורין דבעל דבר נאמן ואפי' עבד ושפחה, ובדבר שצריך עדות לא האמינה תורה אלא הנקי מכל, וזולתו חשוד לשקר, ובאיסורין דא"צ בירור כולי האי אפי' חשוד נאמן כל שאינו לאותו דבר ולחמור כמותו, דאי לא תימא הכי הא קי"ל בבכורות (ל"ה.) כרשב"ג דחשוד נאמן על חבירו, ומשמע דאפי' איכא למיחש לשכירות ולגומלין, שהרי כהן מותר להעיד לכהן חבירו ולא חיישינן שכהן חבירו שכרו, וא"כ אפי' גזלן לא יהי' חשוד לשקר בעדות כיון שאינו לעצמו ואמת שלדעת הראב"ד לא קי"ל כרשב"ג אלא בבכור, אבל לא בשאר איסורין, אבל הרמב"ם סובר דבכל מילי קי"ל כוותי': | ד) אולם לפענ"ד אי אפשר לומר כן, דא"כ גזלן נמי נאמר שאינו חשוד להעיד בשקר, דאינו לאותו דבר, דעדות שקר חמור מינה שלא ניתן להשבון, אם באנו לדמות ממון לאיסורין בחשוד לדבר אחד, כמו כן נדמהו בחשוד לקל אינו חשוד לחמור, וכן אוכל נבילות לתיאבון דהוי קל לגבי לא תענה דאינו רק לבריות דחשבינן לה קל בפרק זה בורר (כ"ז.) נאמר ג"כ דאינו חשוד לשקר, ובזה משמע דפשיטא להפוסקים ז"ל דחשוד לשקר, ואפי' רבינו ירוחם יודה בזה, שלא נסתפק אלא ברשע שאינו חמס, אלא ודאי דבר זה אינו, דמה ענין ממון שצריך עדות ובעי בירור טפי ואפי' נוגע אינו נאמן, לאיסורין דבעל דבר נאמן ואפי' עבד ושפחה, ובדבר שצריך עדות לא האמינה תורה אלא הנקי מכל, וזולתו חשוד לשקר, ובאיסורין דא"צ בירור כולי האי אפי' חשוד נאמן כל שאינו לאותו דבר ולחמור כמותו, דאי לא תימא הכי הא קי"ל בבכורות (ל"ה.) כרשב"ג דחשוד נאמן על חבירו, ומשמע דאפי' איכא למיחש לשכירות ולגומלין, שהרי כהן מותר להעיד לכהן חבירו ולא חיישינן שכהן חבירו שכרו, וא"כ אפי' גזלן לא יהי' חשוד לשקר בעדות כיון שאינו לעצמו [ואמת שלדעת הראב"ד לא קי"ל כרשב"ג אלא בבכור, אבל לא בשאר איסורין, אבל הרמב"ם סובר דבכל מילי קי"ל כוותי']: | ||
==ה== | ==ה== | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
==ו== | ==ו== | ||
ו) והנה יש להביא ראי' דפסול מחמת עבירה פסול לעדות אשה אפי' אומר אמת, מהא דאמרינן ביבמות (כ"ה.) הרגתיו לא תנשא אשתו לרב מנשה {{עוגן|נז.}}{{עוגן|נז־א}}דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ואליבא דר' יוסף דלא אמרינן פלגינן דבורא עיי"ש, והרי התם אין פסולו אלא משום שהרגו, וא"כ הרי אמת שנהרג, ומה זה ענין לדר' יוסף שצריך עדות ואפי' אומר אמת לא מהני ואפי' בפסולים שפסלה תורה מחמת חשש משקר כמ"ש התוס' בגיטין (ט':) גבי ערכאות עיי"ש] אלא ודאי דגזלן פסול לעדות אשה אפי' אומר אמת, וא"כ מהיכי תיתי שנוסיף עוד פסול עליהם מטעם משקר, ומסברא אינם חשודים לשקר יותר מעבד ושפחה וכדברי הרשב"א המובא בב"י סי' קי"ט כנ"ל: | ו) והנה יש להביא ראי' דפסול מחמת עבירה פסול לעדות אשה אפי' אומר אמת, מהא דאמרינן ביבמות (כ"ה.) הרגתיו לא תנשא אשתו לרב מנשה {{עוגן|נז.}}{{עוגן|נז־א}}דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ואליבא דר' יוסף דלא אמרינן פלגינן דבורא עיי"ש, והרי התם אין פסולו אלא משום שהרגו, וא"כ הרי אמת שנהרג, ומה זה ענין לדר' יוסף שצריך עדות ואפי' אומר אמת לא מהני [ואפי' בפסולים שפסלה תורה מחמת חשש משקר כמ"ש התוס' בגיטין (ט':) גבי ערכאות עיי"ש] אלא ודאי דגזלן פסול לעדות אשה אפי' אומר אמת, וא"כ מהיכי תיתי שנוסיף עוד פסול עליהם מטעם משקר, ומסברא אינם חשודים לשקר יותר מעבד ושפחה וכדברי הרשב"א המובא בב"י סי' קי"ט כנ"ל: | ||
==ז== | ==ז== | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
==י== | ==י== | ||
י) והנראה לי בזה דהנה קשה בהא דבעי לאוקמי פלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דר"מ ור' יהודא ולכאורה הא מדר"מ אין שום ראי' לאביי, דר' מאיר לשיטתו דחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה, אבל לדידן דלא קי"ל כוותי' בהא מנלן לפוסלו לעדות משום אל תשת רשע עד, וא"כ קשה לאביי אף למסקנא דמדר"י הוי תיובתא לאביי ומדר"מ אין שום ראי' לדידן לאביי, וצ"ל דפלוגתא דר"מ ורבנן בחשוד לדבר אחד, דר"מ יליף איסורין מעדות, וא"כ הוי ראי' שפיר מדר"מ, דאי לאו דהוי ס"ל לר' מאיר דאפי' רשע דלאו חמס פסלה תורה גם באיסורין הי' כשר, ורבנן פליגי עלי' דר"מ ומחלקים בין עדות לאיסורין, | י) והנראה לי בזה דהנה קשה בהא דבעי לאוקמי פלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דר"מ ור' יהודא ולכאורה הא מדר"מ אין שום ראי' לאביי, דר' מאיר לשיטתו דחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה, אבל לדידן דלא קי"ל כוותי' בהא מנלן לפוסלו לעדות משום אל תשת רשע עד, וא"כ קשה לאביי אף למסקנא דמדר"י הוי תיובתא לאביי ומדר"מ אין שום ראי' לדידן לאביי, וצ"ל דפלוגתא דר"מ ורבנן בחשוד לדבר אחד, דר"מ יליף איסורין מעדות, וא"כ הוי ראי' שפיר מדר"מ, דאי לאו דהוי ס"ל לר' מאיר דאפי' רשע דלאו חמס פסלה תורה גם באיסורין הי' כשר, ורבנן פליגי עלי' דר"מ ומחלקים בין עדות לאיסורין, [ויש לומר דהיינו טעמא דר"מ דחשוד על הדבר אינו מעידו אף לאחרים דיליף מעדיות, אלא דיקשה על זה ממתני' דפרק עד כמה דהחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשר כו' החשוד על הדבר כו' הרי דלא תלי זה בזה] ועל כן מקשה הש"ס שפיר, דממילא לאביי דס"ל רע לשמים פסול לעדות לר"מ אף באיסורין פסול, ולפי זה ניחא דברי ירושלמי בהא דקאמר ממנ"פ קטלי' החשוד על הדבר כו' דכיון דאליבא דר"מ קיימינן ואיהו ס"ל דילפינן איסורין מעדות, וכי היכי דבעדות אפי' אומר אמת פסולים ה"ה באיסורין לר"מ, ולדידן אין ראי' מירושלמי: | ||
==יא== | ==יא== | ||
| שורה 78: | שורה 78: | ||
==יח== | ==יח== | ||
יח) מעתה אתי שפיר ההיא דגיטין, דבשלמא בעלמא כשעד או האשה אומרים גירש כשיבוא הבעל ויאמר שלא גירש לא יהי' הבעל נאמן וליכא חומר שהרי הם ראו המעשה ואינם סומכים על נאמנותו של הבעל, משא"כ בההוא דאמר אני פלוני כהן שאנו סומכים עליו שהוא הפלוני, וכיון שכל סמיכתינו עליו ממילא כשיבוא ויאמר שאחר אמר כן בשמו והוא לא אמר כן, דומה לעד מפי עד והראשון מכחיש שלא אמר כן לאותו עד שהראשון נאמן, וה"נ הבעל יהי' נאמן ואיכא תומנו, ודינו כמו בעד מיתה ומילתא דעבידי לגלויי הוי ג"כ שהרי הי' יכולים תיכף כששמעו להתקרב אצלו והי' נתפס בשקרו, וכ"ש לפי מה שהעלה הריב"ש דהוי מסל"ת די"ל דאפי' בלא עבידי לאגלויי מהימן | יח) מעתה אתי שפיר ההיא דגיטין, דבשלמא בעלמא כשעד או האשה אומרים גירש כשיבוא הבעל ויאמר שלא גירש לא יהי' הבעל נאמן וליכא חומר שהרי הם ראו המעשה ואינם סומכים על נאמנותו של הבעל, משא"כ בההוא דאמר אני פלוני כהן שאנו סומכים עליו שהוא הפלוני, וכיון שכל סמיכתינו עליו ממילא כשיבוא ויאמר שאחר אמר כן בשמו והוא לא אמר כן, דומה לעד מפי עד והראשון מכחיש שלא אמר כן לאותו עד שהראשון נאמן, וה"נ הבעל יהי' נאמן ואיכא תומנו, ודינו כמו בעד מיתה ומילתא דעבידי לגלויי הוי ג"כ שהרי הי' יכולים תיכף כששמעו להתקרב אצלו והי' נתפס בשקרו, וכ"ש לפי מה שהעלה הריב"ש דהוי מסל"ת די"ל דאפי' בלא עבידי לאגלויי מהימן. מעתה ניחא קושיית הש"ס דלא והקשה שמא נכרי כיון דהוי מסל"ת מהימן כמו בעד מיתה: | ||
==יט== | ==יט== | ||
| שורה 112: | שורה 112: | ||
כו) על כן נראה דטעם דנאמנת הצרה להביא גיטה שאינה חשודה אלא לאחר שתנשא תיכף יבוא הבעל ולא יעשו איסור עוד, אבל לא שתהי' צרתה ובעלה שני באיסור כל ימי' על ידה, ודומה לזה כתבו התוס' בשמעתא דנודרת והרא"ש פרק בתרא דנדרים, וע"כ קאמר קו"ח ומה צרה שאינה נאמנת לומר מת בעלה אפי' היכא דאיכא חומר בדידה דהא קי"ל היא מותרת צרתה אסורה ואפי' לאחר שנשאת חיישינן דתמות נפשי עם פלשתים קאמרה, הרי דאפי' איכא חומר בדידה חשודה לקלקל צרתה, וא"כ צרה חשודה יותר ממנה דהיא גופה בדאיכא חומר מהימנא, וא"כ בגט אשה דצרתה נאמנת בדליכא חומר בצרתה משום שאינה חשודה להכשיל באיסור כל ימי' כל שכן היא שנאמנת אף דליכא חומר, וא"כ בנ"ד שמטעם חשד האיסור לבד אינה נאמנת, שהרי הרמב"ם כתב הטעם משום מילתא דעבידא לאגלויי ומטעם מילתא דעבידי לאגלויי אין הצרה נאמנת, שהרי חשודה לומר מת בעלה, ומ"מ אף לפי פירוש זה אינני יודע מה הקשו על הריב"ש דמי יימר דאשתמודענא לא מהני בגוי מסל"ת: | כו) על כן נראה דטעם דנאמנת הצרה להביא גיטה שאינה חשודה אלא לאחר שתנשא תיכף יבוא הבעל ולא יעשו איסור עוד, אבל לא שתהי' צרתה ובעלה שני באיסור כל ימי' על ידה, ודומה לזה כתבו התוס' בשמעתא דנודרת והרא"ש פרק בתרא דנדרים, וע"כ קאמר קו"ח ומה צרה שאינה נאמנת לומר מת בעלה אפי' היכא דאיכא חומר בדידה דהא קי"ל היא מותרת צרתה אסורה ואפי' לאחר שנשאת חיישינן דתמות נפשי עם פלשתים קאמרה, הרי דאפי' איכא חומר בדידה חשודה לקלקל צרתה, וא"כ צרה חשודה יותר ממנה דהיא גופה בדאיכא חומר מהימנא, וא"כ בגט אשה דצרתה נאמנת בדליכא חומר בצרתה משום שאינה חשודה להכשיל באיסור כל ימי' כל שכן היא שנאמנת אף דליכא חומר, וא"כ בנ"ד שמטעם חשד האיסור לבד אינה נאמנת, שהרי הרמב"ם כתב הטעם משום מילתא דעבידא לאגלויי ומטעם מילתא דעבידי לאגלויי אין הצרה נאמנת, שהרי חשודה לומר מת בעלה, ומ"מ אף לפי פירוש זה אינני יודע מה הקשו על הריב"ש דמי יימר דאשתמודענא לא מהני בגוי מסל"ת: | ||
בנך הדוש"ת הק' אברהם. | {{יישור לשמאל|בנך הדוש"ת הק' '''אברהם'''.}} | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||