178,036
עריכות
אבני נזר/אבן העזר/כט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שיפור
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
ב"ה א' פ' שלח תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. | ב"ה א' פ' שלח תרח"ם לפ"ק פה סאכטשאב. | ||
אל כבוד ידיד ישראל הרה"ג הצדיק המפורסם נ"י ע"ה פה"ד כקש"ת מו"ה יצחק הכהן שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק טיקטין יע"א | אל כבוד ידיד ישראל הרה"ג הצדיק המפורסם נ"י ע"ה פה"ד כקש"ת מו"ה '''יצחק''' הכהן שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק '''טיקטין''' יע"א | ||
הגב"ע מהבד"צ וגם מכתבו הגיעני. והנה תוכן השאלה כי יצא קול ע"י בתולה שאשת איש זנתה עם פועל אחד ושלחו אחרי הפועל והודיעו לו חומר העבירה, והודה על הדבר, והגיד כי יש עוד אחד אשר יודע מזה, ובכה והתחנן להורות לו דרכי תשובה, אח"כ הושיבו ב"ד ושלחו אחרי האשה ואחרי בעלה ואחרי הנואף והעד השני, כולם נקבצו יחדיו והפועל העיד עדותו בבכי גדול וביקש שנית להורות לו דרכי תשובה, וב"ד סידרו לו תשובה חמורה גלגול שלג עשרה פעמים ביום הקרח הנורא, וקיבל עליו בנפש חפיצה, וזנות זה הי' בעוד שבעלה לא הי' בעיר, והעד השני העיד שפעם אחד בליל ש"ק בעת שבעלה הי' בעיר ראה שהפועל הנ"ל זינה עמה, היינו שהאשה עמדה בכתונתה אצל מטת הבחור הנ"ל, והבחור יצא עמה והלכו שניהם לבית המבשלים ושכב עלי' שעה גדולה כדרך המנאפים, זהו השאלה: | הגב"ע מהבד"צ וגם מכתבו הגיעני. | ||
'''והנה''' תוכן השאלה כי יצא קול ע"י בתולה שאשת איש זנתה עם פועל אחד ושלחו אחרי הפועל והודיעו לו חומר העבירה, והודה על הדבר, והגיד כי יש עוד אחד אשר יודע מזה, ובכה והתחנן להורות לו דרכי תשובה, אח"כ הושיבו ב"ד ושלחו אחרי האשה ואחרי בעלה ואחרי הנואף והעד השני, כולם נקבצו יחדיו והפועל העיד עדותו בבכי גדול וביקש שנית להורות לו דרכי תשובה, וב"ד סידרו לו תשובה חמורה גלגול שלג עשרה פעמים ביום הקרח הנורא, וקיבל עליו בנפש חפיצה, וזנות זה הי' בעוד שבעלה לא הי' בעיר, והעד השני העיד שפעם אחד בליל ש"ק בעת שבעלה הי' בעיר ראה שהפועל הנ"ל זינה עמה, היינו שהאשה עמדה בכתונתה אצל מטת הבחור הנ"ל, והבחור יצא עמה והלכו שניהם לבית המבשלים ושכב עלי' שעה גדולה כדרך המנאפים, זהו השאלה: | |||
ותמיהני שלא כתבו כלל מענה האשה, וביותר שלא כתבו אם הבעל מאמין לדבריהם, והנה אם היא מודית או שותקת או הבעל מאמין לדבריהם הדבר פשוט שאסורה, אך אם היא מכחשת והבעל אינו מאמין יש מקום לדון, ומה' אשאל עזר שלא אכשל בדבר הלכה: | ותמיהני שלא כתבו כלל מענה האשה, וביותר שלא כתבו אם הבעל מאמין לדבריהם, והנה אם היא מודית או שותקת או הבעל מאמין לדבריהם הדבר פשוט שאסורה, אך אם היא מכחשת והבעל אינו מאמין יש מקום לדון, ומה' אשאל עזר שלא אכשל בדבר הלכה: | ||
| שורה 16: | שורה 18: | ||
==ב== | ==ב== | ||
ב) ועוד ק"ל דאף את"ל דהכחשה מרצון הנרבע לאונס אפי' כבדיקות לא הוי לגבי הרובע, מ"מ קשה דבב"ב (קל"ד:) גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן להבא נאמן איבעיא להו אמר למפרע מהו להימני' להבא פלגינן דיבורא או לא, פליגי בה רב מארי ורב זביד, חד אמר פלגינן דיבורא, וחד אמר לא פלגינן דיבורא, מ"ש מדרבא דאמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להורגה עיי"ש, והנה למ"ד לא פלגינן דיבורא בעדות יש לומר שני פירושים, הא' משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכמו לדידן בקרובים, הב', משום שאין טוענים דבר שלא אמר העד, והנה הא דב"ב אין לפרש משום עדות שבטלה מקצתה, דהא לאו עדות הוא, רק משום דבידו לגרשה, רק משום שאין מאמינים לו על הזמן שאמר הוא, ולא נבדה מעצמינו זמן אחר, וכן פירשב"ם שם | ב) ועוד ק"ל דאף את"ל דהכחשה מרצון הנרבע לאונס אפי' כבדיקות לא הוי לגבי הרובע, מ"מ קשה דבב"ב (קל"ד:) גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן להבא נאמן איבעיא להו אמר למפרע מהו להימני' להבא פלגינן דיבורא או לא, פליגי בה רב מארי ורב זביד, חד אמר פלגינן דיבורא, וחד אמר לא פלגינן דיבורא, מ"ש מדרבא דאמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להורגה עיי"ש, והנה למ"ד לא פלגינן דיבורא בעדות יש לומר שני פירושים, הא' משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכמו לדידן בקרובים, הב', משום שאין טוענים דבר שלא אמר העד, והנה הא דב"ב אין לפרש משום עדות שבטלה מקצתה, דהא לאו עדות הוא, רק משום דבידו לגרשה, רק משום שאין מאמינים לו על הזמן שאמר הוא, ולא נבדה מעצמינו זמן אחר, וכן פירשב"ם שם [וע"כ פירשב"ם שם באומר גרשתי סתם לכ"ע נאמן להבא, ואי משום בטלה מקצתה בטלה כולה, הלא באומר גרשתי סתם אם הי' שני עדים שגירשה סתם ולא אמרו הזמן גם למפרע הי' מחזיקין אותה בספק מגורשת ולא הי' הורגין על זנותה [שהוא הנ"מ שכתב הרשב"ם בלמפרע] כמו בגט שאין בו זמן, ומשום שאין לבעל נאמנות כלל לענין למפרע הורגין על זנותה למפרע, נמצא שגם בגרשתי סתם בטל עדותו לענין למפרע, אלא דבהא ליכא משום עדות שבטלה כו' דלאו עדות הוא כנ"ל] ואי אמרת דלרצונו ולאונסו חדא מילתא הוא לגבי הרובע, ואפי' הכחשה כבבדיקות לא הוי גבי רובע, א"כ גם בפלוני בא על אשתי נחלק הדיבור שלא בא עלי' לרצונה אלא לאונסה, ולא שייך שאין טוענים מה שלא אמר העד שהוא אמר ברצון ואיך נבדה אנחנו אונס, דלגבי הבועל חדא מילתא רצון הנבעלת או אונסה, משא"כ לבדות זמן אחר דאפי' חקירות הוי הזמן, דעדים המכחישים זה את זה בזמן הוי הכחשה בחקירות שעדותן בטילה, ומה מקשה הש"ס: | ||
==ג== | ==ג== | ||
| שורה 56: | שורה 58: | ||
==יב== | ==יב== | ||
יב) וכל זה בהעידו שניהם על מעשה אחת, אבל בנ"ד שהשני מעיד על מעשה אחרת, שפיר אמרינן ממנ"פ, אם האמת דברי השני לגמרי שזינתה עם הראשון, הרי הראשון פסול, ועדות הראשון בטל, ואין כאן רק עד השני, ואם לא זינתה במעשה שני' עם הראשון, א"כ מהיכי תיתי שנבדה שמעשה שני' הי' עם שני, שהרי על מעשה שני' לא העיד שום אדם שהי' עם אחר, ודומה לאחד אמר בניסן הלוהו מנה ואחד אומר באייר הלוהו מנה שחור, ובאו שנים ואמרו באייר לא הלוהו מנה שחור, לא נבדה מלבינו שהי' מנה לבן כדי לצרף עם הראשון ועדות אייר בטילה לגמרי, ולא נשאר רק ע"א על ניסן ה"נ בנ"ד *) | יב) וכל זה בהעידו שניהם על מעשה אחת, אבל בנ"ד שהשני מעיד על מעשה אחרת, שפיר אמרינן ממנ"פ, אם האמת דברי השני לגמרי שזינתה עם הראשון, הרי הראשון פסול, ועדות הראשון בטל, ואין כאן רק עד השני, ואם לא זינתה במעשה שני' עם הראשון, א"כ מהיכי תיתי שנבדה שמעשה שני' הי' עם שני, שהרי על מעשה שני' לא העיד שום אדם שהי' עם אחר, ודומה לאחד אמר בניסן הלוהו מנה ואחד אומר באייר הלוהו מנה שחור, ובאו שנים ואמרו באייר לא הלוהו מנה שחור, לא נבדה מלבינו שהי' מנה לבן כדי לצרף עם הראשון ועדות אייר בטילה לגמרי, ולא נשאר רק ע"א על ניסן ה"נ בנ"ד {{הערה|'''*) הגהה''' יש לעיין במ"ש בטעם אפי' אמר השני שהמעשה הי' עם הראשון כשר, אף שאנו תופסין שהמעשה הי' עם אחר, כיון שהראשון חשוב כאילו אמר על אחר הוה הכחשה רק בבדיקות. ולכאורה לא מכשרינן מכחישין בבדיקות רק אם לא ידעינן מי השקרן, שהרי כתב הטור בזה אומר מנה שחור וזה אומר מנה לבן, דדווקא אם המלוה תובעו שניהם, משמע שאם אומר כדברי האחד לא מצטרפים דהשני ודאי הוכחש, וה"נ ע"כ תופסין שהשני הוכחש בוודאי, אך באמת האחרונים תמהו על הטור, ושמעתי בזה טעם נכון שאם המלוה אומר כדברי האחד הנה זה שהמלוה אומר כמוהו, הוא ע"א בלא העד השני, והעד השני לולי העד הראשון, לא הי' חשוב עד כלל כיון שמוכחש ממלוה דשחור ולבן, ולא היינו בודין מלבינו מנה אחר שאינו אומר שום עד וחשוב נכי ריבעא אפומא דחד סהדי, אך בנ"ד בלא עד ראשון חשוב השני ע"א שזינתה עם זה רק להצטרף עם ראשון צ"ל שזינתה עם אחר, ומ"מ אף אם תסלק את הראשון ישאר אחד וא"צ שני אל ראשון רק לענין צירוף, ולזה צריך הראשון אל השני ג"כ ולא הוי נכי ריבעא דממונא וכו', ע"כ הגהה:}}: | ||
==יג== | ==יג== | ||
יג)אך יש לדון בנ"ד שהעד הראשון עשה תשובה, וא"כ ליכא ממנ"פ דאף שזינתה עם הראשון חוזר לכשרותו, ואי דהוי תחילתו בפסול הלא תחילתו וסופו בכשרות אף דבאמצע הי' פסול כשר, וא"כ אם זמן זנות שהעיד השני אחר זמן זנות שהעיד הראשון ליכא ממנ"פ, דלעולם עדות השני אמת שזינתה עם הראשון ואעפי"כ עדות הראשון קיים כיון שזמן עדותו קודם לזמן שנפסל ועכשיו הא כשר שעשה תשובה והוי תחילחו וסופו בכשרות, ובגב"ע לא נתבאר זה, ותמיהני שלא נזכר בגביית עדות הזמן, וקיי"ל עדים לאוסרה על בעלה צריכים דרישה וחקירה, ובראב"ן סי' כ"ז דן י"ב ע"ג, דהא דפלוני רבעני לרצוני כשהעד השני אמר סתם ולא אמר שלרצונו רבעו כיון שאחר מעיד עליו שהוא רשע והוא מודה עיי"ש בסה"מ אדם משים עצמו רשע, ולפי שיטתו {{עוגן|לא:}}{{עוגן|לא־ג}} | יג) אך יש לדון בנ"ד שהעד הראשון עשה תשובה, וא"כ ליכא ממנ"פ דאף שזינתה עם הראשון חוזר לכשרותו, ואי דהוי תחילתו בפסול הלא תחילתו וסופו בכשרות אף דבאמצע הי' פסול כשר, וא"כ אם זמן זנות שהעיד השני אחר זמן זנות שהעיד הראשון ליכא ממנ"פ, דלעולם עדות השני אמת שזינתה עם הראשון ואעפי"כ עדות הראשון קיים כיון שזמן עדותו קודם לזמן שנפסל ועכשיו הא כשר שעשה תשובה והוי תחילחו וסופו בכשרות, ובגב"ע לא נתבאר זה, ותמיהני שלא נזכר בגביית עדות הזמן, וקיי"ל עדים לאוסרה על בעלה צריכים דרישה וחקירה, ובראב"ן סי' כ"ז דן י"ב ע"ג, דהא דפלוני רבעני לרצוני כשהעד השני אמר סתם ולא אמר שלרצונו רבעו כיון שאחר מעיד עליו שהוא רשע והוא מודה עיי"ש בסה"מ אדם משים עצמו רשע, ולפי שיטתו {{עוגן|לא:}}{{עוגן|לא־ג}}הא נ"ד פשוט שמותרת כיון שהאחר מעיד עליו שבא עלי' לרצונו. אך מ"מ כיון שהראשון עשה תשובה אם זמן עד השני מאוחר לזמן הראשון, מה שהי' רשע תחילה הו"ל תחילתו וסופו בכשרות ואמצע בפסול: | ||
==יד== | ==יד== | ||
| שורה 72: | שורה 74: | ||
==טז== | ==טז== | ||
טז) והנה יש מקום לומר דבנ"ד שעשה תשובה לא פלגינן דיבורא, דהנה קשה טובא בסוגיא, הא' דלמה לי' לר' יוסף לומר משום אל תשת, רשע עד תיפוק לי' דכיון דאית לי' לר' יוסף דלא פלגינן דיבורא כמבואר בתוס' יבמות (כ"ה:) בד"ה לימא דלר' יהודא דס"ל כר' יוסף לית לי' פלגינן דיבורא, וכיון שאינו נאמן לגבי עצמו אינו נאמן לגבי הרובע מיהו בהא יש ליישב לפירש"י ותוס' בסוגיין (יוד.) סברא דמיגו דמהימן אהאי כו' ה"נ אי לאו טעמא דאל תשת רשע עד הוה אמינא דמהימן גם על עצמו, אך לשיטת הראב"ד שתפסו הראשונים עיקר קשה], ועוד דלמה לי' לרבא לחדש משום אין אדם משים עצמו רשע דאדם קרוב אצל עצמו, תיפוק לי' משום האי טעמא גופי' דאל תשת רשע עד, וכהא דיבמות (מ"ז.) בהא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמו דאין נאמן לפסול את בניו, וקאמר הטעם משום דלדבריו נכרי הוא ואין עדות לנכרי, הנה משום דלדבריו נכמרי הוא אינו נאמן לומר שהוא נכרי, ה"נ כיון שלדבריו רשע הוא אינו נאמן לומר שהוא רשע שרבעו לרצונו ופלגינן דיבורא: | טז) והנה יש מקום לומר דבנ"ד שעשה תשובה לא פלגינן דיבורא, דהנה קשה טובא בסוגיא, הא' דלמה לי' לר' יוסף לומר משום אל תשת, רשע עד תיפוק לי' דכיון דאית לי' לר' יוסף דלא פלגינן דיבורא כמבואר בתוס' יבמות (כ"ה:) בד"ה לימא דלר' יהודא דס"ל כר' יוסף לית לי' פלגינן דיבורא, וכיון שאינו נאמן לגבי עצמו אינו נאמן לגבי הרובע [מיהו בהא יש ליישב לפירש"י ותוס' בסוגיין (יוד.) סברא דמיגו דמהימן אהאי כו' ה"נ אי לאו טעמא דאל תשת רשע עד הוה אמינא דמהימן גם על עצמו, אך לשיטת הראב"ד שתפסו הראשונים עיקר קשה], ועוד דלמה לי' לרבא לחדש משום אין אדם משים עצמו רשע דאדם קרוב אצל עצמו, תיפוק לי' משום האי טעמא גופי' דאל תשת רשע עד, וכהא דיבמות (מ"ז.) בהא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמו דאין נאמן לפסול את בניו, וקאמר הטעם משום דלדבריו נכרי הוא ואין עדות לנכרי, הנה משום דלדבריו נכמרי הוא אינו נאמן לומר שהוא נכרי, ה"נ כיון שלדבריו רשע הוא אינו נאמן לומר שהוא רשע שרבעו לרצונו ופלגינן דיבורא: | ||
==יז== | ==יז== | ||
יז) והנראה לי בזה עפ"י שיטת הראב"ד דלא אמרינן פלגינן דיבורא אלא בבעל דין דאין שם עד עליו ולא בפסול קורבה ופסול עבירה, וע"כ מחלוקת רב יוסף עם רבא בטעם אין אדם משים עצמו רשע, דר"י סובר דהטעם משום דלדבריו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, וכיון דמה שאינו נאמן על עצמו שנרבע לרצונו הוא רק משום פסול רשעות לא אמרינן בי' פלגינן דיבורא ורבא סובר דמשום דאדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע, והיינו שהוא בעל דין | יז) והנראה לי בזה עפ"י שיטת הראב"ד דלא אמרינן פלגינן דיבורא אלא בבעל דין דאין שם עד עליו ולא בפסול קורבה ופסול עבירה, וע"כ מחלוקת רב יוסף עם רבא בטעם אין אדם משים עצמו רשע, דר"י סובר דהטעם משום דלדבריו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, וכיון דמה שאינו נאמן על עצמו שנרבע לרצונו הוא רק משום פסול רשעות לא אמרינן בי' פלגינן דיבורא ורבא סובר דמשום דאדם קרוב אצל עצמו אין אדם משים עצמו רשע, והיינו שהוא בעל דין [כמבואר בראב"ד דאדם קרוב אצל עצמו, היינו שהוא קרוב ממש, ואינו דומה לשאר קרובים שהוא רק קורבה במה] ופלגינן דיבורא, וע"כ בכתובות (י"ח:) גבי אנוסים היינו קאמר אין אדם משים עצמו רשע, ולא אמר הטעם משום אדם קרוב, ומשום דהתם אין נ"מ מה הטעם, אם משום אדם קרוב אצל עצמו, או משום דלדבריך רשע אתה: | ||
==יח== | ==יח== | ||
יח) ובהכי ניחא נמי דגבי פלוני בא על אשתי קאמר הש"ס מה קמ"ל דפלגינן דיבורא היינו הך, ומשמע דר"י לית לי' גבי פלוני בא על אשתי דמצטרפין להורגו, אבל לא להורגה, והא בזה ליכא טעם דאל תשת רשע עד, אך לפמ"ש דעל עצמו לא ס"ל לר"י לפסול משום אדם קרוב אצל עצמו, רק משום דלדבריך רשע אתה, ממילא גבי אשתו אין לפסול משום דבעל כאשתו והוי בעל דין, דבע"ד גופי' לא מיפסל רק משום דלדבריך רשע אתה מה שאין שייך לומר כן באשתו] ולא פסול לאשתו רק כמו בשאר קרובים ולא אמרינן בי' פלגינן דיבורא: | יח) ובהכי ניחא נמי דגבי פלוני בא על אשתי קאמר הש"ס מה קמ"ל דפלגינן דיבורא היינו הך, ומשמע דר"י לית לי' גבי פלוני בא על אשתי דמצטרפין להורגו, אבל לא להורגה, והא בזה ליכא טעם דאל תשת רשע עד, אך לפמ"ש דעל עצמו לא ס"ל לר"י לפסול משום אדם קרוב אצל עצמו, רק משום דלדבריך רשע אתה, ממילא גבי אשתו אין לפסול משום דבעל כאשתו והוי בעל דין, דבע"ד גופי' לא מיפסל רק משום דלדבריך רשע אתה [מה שאין שייך לומר כן באשתו] ולא פסול לאשתו רק כמו בשאר קרובים ולא אמרינן בי' פלגינן דיבורא: | ||
==יט== | ==יט== | ||
| שורה 96: | שורה 98: | ||
==כב== | ==כב== | ||
כב) נשיב לנ"ד שהעד עשה תשובה קודם שהעיד בב"ד ולא שייך בי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, שהרי אינו מעיד עכשיו על עצמו כלל, דאף לפי דבריו הלא עכשיו כשר, ודומה להמוכר שדה לחבירו היכי דלא שייך מעמידה בפני בע"ח מעיד עלי', וכן כתב הר"י מיגאש הובא בס' אסיפת זקנים כתובות (י"ח:) בהא דאנוסים היינו מחמת ממון אפי' אין כת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע, והקשה הר"י מיגאש פסולי עדות היינו מחמת עבירה נמי משים עצמו רשע, ותירץ דפסולי עדות היינו ועכשיו עשינו תשובה ולא העדנו שקר ואנוסים היינו מחמת ממון ושקר העדנו ע"כ אין נאמנים, עד כאן, הנה דבעשה תשובה אדם משים עצמו רשע, ואף דהרמב"ן חולק עליו, וכן פסק בטוש"ע דאפי' אומרים עשינו תשובה, היינו טעמא דאמרינן לי' לדבריך רשע היית בשעה שנפסלת והוי תחילתו בפסול דבשעה שראית פסול היית, אבל אי אפשר לפוסלו משום אדם קרוב אצל עצמו, שהרי אינו מעיד על עצמו כלל כיון שעכשיו עשה תשובה, וע"כ לא שייך בזה פלגינן דיבורא כיון דאין פסולו משום בע"ד רק משום פסול רשעות כנ"ל: | כב) '''נשוב'''{{עוגן|נשיב}} לנ"ד שהעד עשה תשובה קודם שהעיד בב"ד ולא שייך בי' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, שהרי אינו מעיד עכשיו על עצמו כלל, דאף לפי דבריו הלא עכשיו כשר, ודומה להמוכר שדה לחבירו היכי דלא שייך מעמידה בפני בע"ח מעיד עלי', וכן כתב הר"י מיגאש הובא בס' אסיפת זקנים כתובות (י"ח:) בהא דאנוסים היינו מחמת ממון אפי' אין כת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע, והקשה הר"י מיגאש פסולי עדות היינו מחמת עבירה נמי משים עצמו רשע, ותירץ דפסולי עדות היינו ועכשיו עשינו תשובה ולא העדנו שקר ואנוסים היינו מחמת ממון ושקר העדנו ע"כ אין נאמנים, עד כאן, הנה דבעשה תשובה אדם משים עצמו רשע, ואף דהרמב"ן חולק עליו, וכן פסק בטוש"ע דאפי' אומרים עשינו תשובה, היינו טעמא דאמרינן לי' לדבריך רשע היית בשעה שנפסלת והוי תחילתו בפסול דבשעה שראית פסול היית, אבל אי אפשר לפוסלו משום אדם קרוב אצל עצמו, שהרי אינו מעיד על עצמו כלל כיון שעכשיו עשה תשובה, וע"כ לא שייך בזה פלגינן דיבורא כיון דאין פסולו משום בע"ד רק משום פסול רשעות כנ"ל: | ||
==כג== | ==כג== | ||
| שורה 108: | שורה 110: | ||
==כה== | ==כה== | ||
כה) ועוד בה שלישי' לפמ"ש התוס' יבמות (ג') טומאה דגבי בועל לא חשיבא כעריות יע"ש, וכן משמע לי מדלא מצינו בשום מקום דסוטה לא תפסי קידושין לבועל, והדבר פשוט בפוסקים דקידושי בועל תפסי בה, ועי' ב"ש סי' קע"ג ובמל"מ פ"י מה' יבום, וא"כ הוי כחייבי לאוין דכיון דתופסין בה קידושין בני חליצה נינהו ואין פוטרות צרותיהן כדאיתא ביבמות (כ':) ודווקא סוטה דבעל דהא דתפסי בה קידושין אפי' לאחר שגירשה, היינו משום שכבר הי' לו בה קידושין לאחר שנאסרה עליו ואין הוולד ממזר, ה"ה דאין הוולד ממזר לאחר גירושין, דמה גריעותא יש בה אח"כ יותר, וכיון שכן תפסי בה קידושין אח"כ ג"כ וכמבואר תוס' קידושין (ס"ח) יע"ש, מסקנת דבריהם, אבל ליבם שלא הי' לו בה קידושין מעולם שפיר הוי ערוה לגבי', אבל בועל שלא הי' לו בה קידושין מעולם, ואעפי"כ לא חשיבה ערוה לגבי' ותופסין לו בה קידושין ה"ה ליבם לא חשיבה ערוה, וזה ברור, וכיון דלבועל לא הוי ערוה, שוב ע"א נאמן בה, כמו בשאר איסורין לפי מה שהעלה בש"ש שמעתתא ו' פרק ט"ו דגרושה וזונה לכהן לא חשוב דבר שבערוה, וכן העליתי בתי', וכתבתי ע"ז קונטרס מיוחד, וא"כ אף קרוב ובע"ד נאמן ואין העדות בטל כלל לגבי עצמו ג"כ: | כה) ועוד בה שלישי' לפמ"ש התוס' יבמות (ג') טומאה דגבי בועל לא חשיבא כעריות יע"ש, וכן משמע לי מדלא מצינו בשום מקום דסוטה לא תפסי קידושין לבועל, והדבר פשוט בפוסקים דקידושי בועל תפסי בה, ועי' ב"ש סי' קע"ג ובמל"מ פ"י מה' יבום, וא"כ הוי כחייבי לאוין דכיון דתופסין בה קידושין בני חליצה נינהו ואין פוטרות צרותיהן כדאיתא ביבמות (כ':) ודווקא סוטה דבעל דהא דתפסי בה קידושין אפי' לאחר שגירשה, היינו משום שכבר הי' לו בה קידושין לאחר שנאסרה עליו ואין הוולד ממזר, ה"ה דאין הוולד ממזר לאחר גירושין, דמה גריעותא יש בה אח"כ יותר, וכיון שכן תפסי בה קידושין אח"כ ג"כ וכמבואר תוס' קידושין (ס"ח) יע"ש, מסקנת דבריהם, אבל ליבם שלא הי' לו בה קידושין מעולם שפיר הוי ערוה לגבי', אבל בועל שלא הי' לו בה קידושין מעולם, ואעפי"כ לא חשיבה ערוה לגבי' ותופסין לו בה קידושין ה"ה ליבם לא חשיבה ערוה, וזה ברור, וכיון דלבועל לא הוי ערוה, שוב ע"א נאמן בה, כמו בשאר איסורין לפי מה שהעלה בש"ש שמעתתא ו' פרק ט"ו דגרושה וזונה לכהן לא חשוב דבר שבערוה, וכן העליתי בתי', וכתבתי ע"ז קונטרס מיוחד, {{עוגן|לב־ב}}וא"כ אף קרוב ובע"ד נאמן ואין העדות בטל כלל לגבי עצמו ג"כ: | ||
==כו== | ==כו== | ||
כו) עוד יש להשיב ע"ז, דוודאי מי שעבר עבירה שיש בה מיתת ב"ד אף שבזמה"ז בטל ד' מיתות ב"ד מ"מ מנדין אותו, דלא גרע מעובר על דברי סופרים, וכ"כ בטור חו"מ סי' תנ"ה בשם רב נטרונאי גאון, דעל כל חייבי מיתות ב"ד מנדין אותו ומכין אותו מכות מרדות והרמ"א השמיט הא דמכין] ומבדילין אותו מן הקהל, ולפי דברי התוס' יבמות (כ"ב:) דמי שנתחייב נידוי אפי' עשה תשובה לא פטרינן אותו מהנידוי ומנדין אותו, א"כ אכתי הוי עדות לעצמו: | כו) עוד יש להשיב ע"ז, דוודאי מי שעבר עבירה שיש בה מיתת ב"ד אף שבזמה"ז בטל ד' מיתות ב"ד מ"מ מנדין אותו, דלא גרע מעובר על דברי סופרים, וכ"כ בטור חו"מ סי' תנ"ה בשם רב נטרונאי גאון, דעל כל חייבי מיתות ב"ד מנדין אותו ומכין אותו מכות מרדות [והרמ"א השמיט הא דמכין] ומבדילין אותו מן הקהל, ולפי דברי התוס' יבמות (כ"ב:) דמי שנתחייב נידוי אפי' עשה תשובה לא פטרינן אותו מהנידוי ומנדין אותו, א"כ אכתי הוי עדות לעצמו: | ||
==כז== | ==כז== | ||
| שורה 128: | שורה 130: | ||
==ל== | ==ל== | ||
ל) ובזה מיושב ג"כ קושיית הגאון רעק"א ז"ל על הנמק"י ב"ב | ל) ובזה מיושב ג"כ קושיית הגאון רעק"א ז"ל על הנמק"י ב"ב () באומר זה בני אינו {{עוגן|לב:}}{{עוגן|לב־ג}}נאמן כשמשים עצמו רשע ואף דרשע ג"כ יש לו נאמנות לומר זה בני, וא"כ מאי טעמא יהי' נאמן לומר הרגתיו למ"ד גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה, ולמה שכתבתי מיושב, דבהא דנמק"י כיון שאינו נאמן לענין לעשות עצמו רשע אי אפשר להאמינו ג"כ על מה שאומר זה בני: | ||
==לא== | ==לא== | ||
לא) וע"כ ההיתר זה אינו ברור אצלי רק לדעת הר"י מיגאש דס"ל באומר עכשיו עשה תשובה אדם משים עצמו רשע, וכבר חלקו עליו כל הפוסקים ועי' יור"ד שס"ב סעיף ה' ובש"ך שם], מלבד זה הלא דעת מהרי"ט דבשעת עשיית עבירה אינו פסול לעדות, וא"כ הוי תחילתו וסופו בכשרות, מיהו בהא י"ל לדעת הרמב"ם דעל קריבה דג"ע לוקה, א"כ נפסל עוד קודם עשיית עבירה: | לא) וע"כ ההיתר זה אינו ברור אצלי רק לדעת הר"י מיגאש דס"ל באומר עכשיו עשה תשובה אדם משים עצמו רשע, וכבר חלקו עליו כל הפוסקים [ועי' יור"ד שס"ב סעיף ה' ובש"ך שם], מלבד זה הלא דעת מהרי"ט דבשעת עשיית עבירה אינו פסול לעדות, וא"כ הוי תחילתו וסופו בכשרות, מיהו בהא י"ל לדעת הרמב"ם דעל קריבה דג"ע לוקה, א"כ נפסל עוד קודם עשיית עבירה: | ||
==לב== | ==לב== | ||
לב) ועוד יש ההיתר של תשו' הרשב"א סי' אלף רל"ז דבאומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבורא, וראייתו מדלא נקט ר' יוסף רבעתי את פלוני, ואף שהנוב"י תמה עליו דלא משכחת לאונסו דאין קישוי אלא לדעת, כבר תפסו עליו הבאים אחריו דמשכחת שאמר שנתקשה לאשתו, והדבקוהו עלי', והרשב"א לא אמר שם רק דלא פלגינן דיבורא לומר כך מעצמינו, אבל שפיר משכחת שאמר כך בפירוש, ועוד י"ל דמשכחת שאמר שרצו להורגו, והרשב"א לטעמי' ריש הבא על יבמתו דלא חייב מיתה כהאי גוונא, אף שמחוייב למסור עצמו, כשלא מסר עצמו אנוס הוא ודלא כרמב"ם דמשום דאין קישוי אלא לדעת לא הוה אונס יע"ש] וא"כ לא מיפסל לעדות דהוי לאו שאין בו מלקות, וא"כ לר' יוסף דאומר לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ובאונס מיתה דלא מיפסל לעדות לא שייך אל תשת רשע עד, ומה שהקשה על הרשב"א מפ"ק דגיטין (ח:) דאמרינן פלגינן דיבורא בכל נכסיי, אינו קושיא להמעיין בחי' הרשב"א שם שכתב דפלגינן דיבורא דכל נכסיי לא תלי בפלגינן דיבורא דעלמא, דאף דבעלמא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' שאני הכא שלא נתבטל עדות נכסים אלא שמחוסר קיום, ועפי"ז יישב דברי הרי"ף פ"ק דמכות יע"ש: | לב) ועוד יש ההיתר של תשו' הרשב"א סי' אלף רל"ז דבאומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבורא, וראייתו מדלא נקט ר' יוסף רבעתי את פלוני, ואף שהנוב"י תמה עליו דלא משכחת לאונסו דאין קישוי אלא לדעת, כבר תפסו עליו הבאים אחריו דמשכחת שאמר שנתקשה לאשתו, והדבקוהו עלי', והרשב"א לא אמר שם רק דלא פלגינן דיבורא לומר כך מעצמינו, אבל שפיר משכחת שאמר כך בפירוש, ועוד י"ל דמשכחת שאמר שרצו להורגו, והרשב"א לטעמי' ריש הבא על יבמתו דלא חייב מיתה כהאי גוונא, אף שמחוייב למסור עצמו, כשלא מסר עצמו אנוס הוא [ודלא כרמב"ם דמשום דאין קישוי אלא לדעת לא הוה אונס יע"ש] וא"כ לא מיפסל לעדות דהוי לאו שאין בו מלקות, וא"כ לר' יוסף דאומר לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ובאונס מיתה דלא מיפסל לעדות לא שייך אל תשת רשע עד, ומה שהקשה על הרשב"א מפ"ק דגיטין (ח:) דאמרינן פלגינן דיבורא בכל נכסיי, אינו קושיא להמעיין בחי' הרשב"א שם שכתב דפלגינן דיבורא דכל נכסיי לא תלי בפלגינן דיבורא דעלמא, דאף דבעלמא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' שאני הכא שלא נתבטל עדות נכסים אלא שמחוסר קיום, ועפי"ז יישב דברי הרי"ף פ"ק דמכות יע"ש: | ||
==לג== | ==לג== | ||
לג) עוד הקשה הנוב"י מהא דשלהי פ"ק דמכות דאילעי וטובי' קרובים דערבא ואמרו שנפרע החוב, שהקשו הראשונים נימא פלגינן דיבורא, ואף שאי אפשר לחלק התיבות והכל עדות ודיבור אחד שנפרע החוב, ויותר מזה שאף הענין אי אפשר לחלק, מ"מ הקשו דנימא שמאמינים לגבי הלוה ולא לגבי הערב, ולק"מ דהתם אמרינן לגבי הלוה הכל אמת ולגבי הערב אנו אומרים הכל שקר | לג) עוד הקשה הנוב"י מהא דשלהי פ"ק דמכות דאילעי וטובי' קרובים דערבא ואמרו שנפרע החוב, שהקשו הראשונים נימא פלגינן דיבורא, ואף שאי אפשר לחלק התיבות והכל עדות ודיבור אחד שנפרע החוב, ויותר מזה שאף הענין אי אפשר לחלק, מ"מ הקשו דנימא שמאמינים לגבי הלוה ולא לגבי הערב, ולק"מ דהתם אמרינן לגבי הלוה הכל אמת ולגבי הערב אנו אומרים הכל שקר [וכהא דאשה שהלכה היא ובעלה למדה"י ובאה ואמרה מת בעלי היא מותרת וצרתה אסורה] אבל בפלוני רבעני לרצוני וכן באומר אני זניתי עם אשתך אי אפשר לומר לגבי הרובע ואשת חבירו אנו אומרים הכל אמת, דא"כ הוה לי' רשע, וע"כ אתה אומר שמה שאמר על עצמו שקר, וע"כ באומר אני זניתי עם אשתך כיון שבהתיבות אני זניתי שקר, ע"כ תיבות אלו בטלין ואין כאן עדות, ומיושב ג"כ הא דכל נכסיי, דהתם לגבי העבד אנו תופסין כל הדיבור אמת, ותדע דהתם אי אפשר לומר חציו אמת וחציו שקר, שהרי אין חוששין שחתמו בשקר אלא שמזוייף, וממנ"פ אם מזוייף הכל בטל, ואם אינו מזוייף הכל קיים, וע"כ לגבי העבד אינו תופסין הכל אמת, משא"כ בהא דאני זניתי עם אשתך: | ||
==לד== | ==לד== | ||
| שורה 156: | שורה 158: | ||
==לז== | ==לז== | ||
לז) ונראה דהרמב"ם סובר תרווייהו צריכי, דמנקי וצדיק ילפינן במעשים מתחלפים אין {{עוגן|לג.}}{{עוגן|לג־א}}מצטרפים, והיינו זה אמר עבד לחמה וזה אמר עבד ללבנה | לז) ונראה דהרמב"ם סובר תרווייהו צריכי, דמנקי וצדיק ילפינן במעשים מתחלפים אין {{עוגן|לג.}}{{עוגן|לג־א}}מצטרפים, והיינו זה אמר עבד לחמה וזה אמר עבד ללבנה [דכה"ג לרבנן דריב"ק אפי' בממון אין מצטרפין] אבל במעשה אחת אחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה [דכה"ג בממון מצטרפין לכ"ע כמ"ש הריטב"א ספ"ק דמכות בהא דאמר ר"נ עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות] לא נוכל ללמוד מונקי וצדיק, שהרי יש שני עדים על מעשה אחת, והדבר מבורר שהוא אמת, ואין צד זכות לנקותו צריך קרא דלא יומת עפ"י ע"א, דכיון שהאחד אינו מסייע חבירו, אפשר דאף שהמעשה אמת, מ"מ אחד לא ראה, ונמצא שהב"ד ימיתו איש עפ"י ע"א, ואי לאו קרא דונקי וצדיק הו"א קרא דלא יומת למעשים מתחלפים, ולרבנן דריב"ק לא קשי קרא דונקי וצדיק למה לי, דהאי קרא אינו מיותר, דאיצטריך להא דיליף מינה פרק אחד דיני ממונות מנין ליצא מב"ד חייב וכו': | ||
==לח== | ==לח== | ||
| שורה 168: | שורה 170: | ||
==מ== | ==מ== | ||
מ) וע"כ ניחא הכל, דהא דפרק השולח עדות מיוחדת בגט דלפטור ממיתה ודאי מהני עדות מיוחדת, אבל נמצא אחד קרוב או פסול בדיני נפשות לר' יוסי אפי' לפטור לא מהני, וכן בלא דרוח"ק דאפי' לפטור לא מהני, ע"כ עידי מיתה לענין דרישה וחקירה דמיין טפי לדיני נפשות מעידי קידושין כסברת הרשב"א דעידי מיתה באים להשיאה וכשתנשא עדים אלו פוטרים אותם ממיתה, משא"כ עידי קידושין שבאים לאוסרה לעלמא ולא תנשא, ובהכי ניחא הדמיון שדימה מהר"א ששון עדות לאוסרה על בעלה לעידי קידושין אף דסוטה אינה במיתה אלא בלאו, דהא בפרק אחד דיני ממונות בהא דמנין ליצא מב"ד חייב כו' דנפקא לי' מנקי וצדיק אמר חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע, הנה דלהני מילתי דנפקא לן מונקי וצדיק ילפינן גם לחייבי מלקיות מגז"ש. וה"ה דילפינן מינה לפטור, עדות מיוחדת במעשים מתחלפים דנפקא מהאי קרא כדברי הרמב"ם הנ"ל: | מ) וע"כ ניחא הכל, דהא דפרק השולח עדות מיוחדת בגט דלפטור ממיתה ודאי מהני עדות מיוחדת, אבל נמצא אחד קרוב או פסול בדיני נפשות לר' יוסי אפי' לפטור לא מהני, וכן בלא דרוח"ק דאפי' לפטור לא מהני, ע"כ עידי מיתה לענין דרישה וחקירה דמיין טפי לדיני נפשות מעידי קידושין כסברת הרשב"א דעידי מיתה באים להשיאה וכשתנשא עדים אלו פוטרים אותם ממיתה, משא"כ עידי קידושין שבאים לאוסרה לעלמא ולא תנשא, ובהכי ניחא הדמיון שדימה מהר"א ששון עדות לאוסרה על בעלה לעידי קידושין אף דסוטה אינה במיתה אלא בלאו, דהא בפרק אחד דיני ממונות בהא דמנין ליצא מב"ד חייב כו' דנפקא לי' מנקי וצדיק אמר חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע, הנה דלהני מילתי דנפקא לן מונקי וצדיק ילפינן גם לחייבי מלקיות מגז"ש. וה"ה דילפינן מינה לפטור, {{עוגן|לג־ב}}עדות מיוחדת במעשים מתחלפים דנפקא מהאי קרא כדברי הרמב"ם הנ"ל: | ||
==מא== | ==מא== | ||
מא) ובזה מיושב עוד מה שהקשה הנוב"י על פירוש הר"ן הנ"ל באות ל"ה שפירש התוספתא משום דלגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו, א"כ למה נקטה התוספתא אחד בשחרית אחד בין הערבים אפי' שניהם מעידין ביחוד אחד, וזה רואה מחלון זה וזה רואה מחלון זה נמי לא יצטרפו כיון דכדיני נפשות דמיא, וחשב זאת לקושיא גדולה וחזקה על הר"ן, וסיים שהיא ראי' נכונה שאין עלי' תשובה, ולפמ"ש ניחא, דהנה בתוס' סנהדרין (פ"ו:) ד"ה גניבה אתחלתא דמכירה מבואר דפשיטא להו דבשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל והוזמו עידי קידושין ג"כ, עידי קידושין לא מיקטלי מאחר שאין החיוב רק על הביאה, לא חשיב שהעידי קידושין חייבוהו מיתה ולא נגמר הדין למות ע"י] עיי"ש, ולפי זה צ"ל דברי הר"ן דעידי קידושין בבת אחת בעינן להו דחשוב כדיני נפשות, הלא דיני נפשות דפסול עדות מיוחדת ילפינן מלא יומת עפ"י ע"א, והא לא חשיב הומת עפ"י עידי קידושין כדברי התוס' הנ"ל ודו"ק, אך עפ"י דברי הרמב"ם הנ"ל ניחא, דבמעשים מתחלפים הא ילפינן מונקי וצדיק דיש צד לזכותו הואיל ובכל מעשה אין כאן רק ע"א, אולי שניהם שקר, והאי טעמא שייך גם בעידי קידושין במעשים מתחלפים דשמא שניהם שקר ופנוי' היא ויש צד לנקותו, וכל זה בנתייחדה שחרית בעד אחד ובין הערבים בע"א, אבל באחד מחלון זה ואחד מחלון זה דעל אותו מעשה יש שני עדים ובוודאי המעשה אמת אין צד לנקותו רק מלא יומת ע"פ ע"א ילפינן כנ"ל. והרי אינו מומת עפ"י העידי קידושין כמבואר בתוס' הנ"ל דהעידי קידושין אין מתחייבים בדין הזמה וע"כ לא חשוב שהומת על פיהם ודו"ק: | מא) ובזה מיושב עוד מה שהקשה הנוב"י על פירוש הר"ן הנ"ל באות ל"ה שפירש התוספתא משום דלגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו, א"כ למה נקטה התוספתא אחד בשחרית אחד בין הערבים אפי' שניהם מעידין ביחוד אחד, וזה רואה מחלון זה וזה רואה מחלון זה נמי לא יצטרפו כיון דכדיני נפשות דמיא, וחשב זאת לקושיא גדולה וחזקה על הר"ן, וסיים שהיא ראי' נכונה שאין עלי' תשובה, ולפמ"ש ניחא, דהנה בתוס' סנהדרין (פ"ו:) ד"ה גניבה אתחלתא דמכירה מבואר דפשיטא להו דבשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל והוזמו עידי קידושין ג"כ, עידי קידושין לא מיקטלי [מאחר שאין החיוב רק על הביאה, לא חשיב שהעידי קידושין חייבוהו מיתה ולא נגמר הדין למות ע"י] עיי"ש, ולפי זה צ"ל דברי הר"ן דעידי קידושין בבת אחת בעינן להו דחשוב כדיני נפשות, הלא דיני נפשות דפסול עדות מיוחדת ילפינן מלא יומת עפ"י ע"א, והא לא חשיב הומת עפ"י עידי קידושין כדברי התוס' הנ"ל ודו"ק, אך עפ"י דברי הרמב"ם הנ"ל ניחא, דבמעשים מתחלפים הא ילפינן מונקי וצדיק דיש צד לזכותו הואיל ובכל מעשה אין כאן רק ע"א, אולי שניהם שקר, והאי טעמא שייך גם בעידי קידושין במעשים מתחלפים דשמא שניהם שקר ופנוי' היא ויש צד לנקותו, וכל זה בנתייחדה שחרית בעד אחד ובין הערבים בע"א, אבל באחד מחלון זה ואחד מחלון זה דעל אותו מעשה יש שני עדים ובוודאי המעשה אמת אין צד לנקותו רק מלא יומת ע"פ ע"א ילפינן כנ"ל. והרי אינו מומת עפ"י העידי קידושין כמבואר בתוס' הנ"ל דהעידי קידושין אין מתחייבים בדין הזמה וע"כ לא חשוב שהומת על פיהם ודו"ק: | ||
==מב== | ==מב== | ||
| שורה 188: | שורה 190: | ||
==מה== | ==מה== | ||
מה) והנה דברי הרמב"ם בס' המצוות שכתב כגון אחד ראה אותו עובר על אחת והאחר ראה אותו עובר על אחרת הנה לא יהרג, משמע ששני הראיות יכולין להיות אמת ולא מצטרפי, ומה שהקשה הרמב"ן מלא יומת עפ"י ע"א נפקא, נראה ליישב דמהא דונקי וצדיק ילפינן למעשים מתחלפים ואייתר קרא דלא יומת עפ"י ע"א דאפי' אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אין מצטרפין, והא דהעמידו אותם בבועל את הערוה דהוי מעשים מתחלפים, בלאו הכי צריך להבין מה ולא עוד, הא במעשים מתחלפים יותר מסתבר שאין מצטרפין וצ"ל דכשראה אותם בועל מחלון זה ושוב הלך מחלון וראה השני הולך אל החלון ושניהם העידו שרואים אותו בועל כל אחד ואחד מבינים עפ"י האומדנא שחבירו ג"כ ראה ואעפי"כ לא מצטרפים, וזה נלמוד רק מלא יומת עפ"י ע"א, ומ"מ גם לדעת רמב"ן דאסמכתא, נראה דמ"מ לפטור מועיל עדות מיוחדת, דמקרא דלא יומת אי אפשר ללמוד ממנו רק שלא יועיל לחיוב, שהרי גבי קרובים אמרינן בגמ' אשכחן לחוב לזכות מנלן ת"ל לא יומתו תרי זימני, א"כ גבי עדות מיוחדת דכתיב רק חד לא יומת, אין כאן לימוד רק לחוב שלא יומת עפ"י עדות מיוחדת, אבל לא לזכות שלא יצילהו ממיתה עפ"י מיוחדת: | מה) והנה דברי הרמב"ם בס' המצוות שכתב כגון אחד ראה אותו עובר על אחת והאחר ראה אותו עובר על אחרת הנה לא יהרג, משמע ששני הראיות יכולין להיות אמת ולא מצטרפי, ומה שהקשה הרמב"ן מלא יומת עפ"י ע"א נפקא, נראה ליישב דמהא דונקי וצדיק ילפינן למעשים מתחלפים ואייתר קרא דלא יומת עפ"י ע"א דאפי' אחד מחלון זה ואחד מחלון זה אין מצטרפין, והא דהעמידו אותם בבועל את הערוה דהוי מעשים מתחלפים, בלאו הכי צריך להבין מה ולא עוד, הא במעשים מתחלפים יותר מסתבר שאין מצטרפין וצ"ל דכשראה אותם בועל מחלון זה ושוב הלך מחלון וראה השני הולך אל החלון ושניהם העידו שרואים אותו בועל כל אחד ואחד מבינים עפ"י האומדנא שחבירו ג"כ ראה ואעפי"כ לא מצטרפים, וזה נלמוד רק מלא יומת עפ"י ע"א, ומ"מ גם לדעת רמב"ן דאסמכתא, נראה {{עוגן|לג־ד}}דמ"מ לפטור מועיל עדות מיוחדת, דמקרא דלא יומת אי אפשר ללמוד ממנו רק שלא יועיל לחיוב, שהרי גבי קרובים אמרינן בגמ' אשכחן לחוב לזכות מנלן ת"ל לא יומתו תרי זימני, א"כ גבי עדות מיוחדת דכתיב רק חד לא יומת, אין כאן לימוד רק לחוב שלא יומת עפ"י עדות מיוחדת, אבל לא לזכות שלא יצילהו ממיתה עפ"י מיוחדת: | ||
==מו== | ==מו== | ||
| שורה 200: | שורה 202: | ||
==מח== | ==מח== | ||
מח) ועיקר תירוץ התוס' דלשבועה מיהא איתא לא נתברר לי, דא"כ גבי רוצח נמי יועיל עדות מיוחדת להורגו דע"כ לא קאי ארוצח | מח) ועיקר תירוץ התוס' דלשבועה מיהא איתא לא נתברר לי, דא"כ גבי רוצח נמי יועיל עדות מיוחדת להורגו דע"כ לא קאי ארוצח [וקרא דמכה אדם הא קאי במכה אביו ואמו] דהא עדות מיוחדת מועיל בו להכניסו לכיפה כדאיתא בסנהדרין (פ"א:), וזה יותר משבועה, דמה שמחייבין אותו שבועה אין עושין לו כלום, שאם האמת כדבריו ישבע ומה איכפת לי', והכנסה לכיפה סוף סוף הוא מת רק שאין ממיתין אותו בידים רק ע"י גרמא ומ"מ הוא מומת, ועוד דהא קרא דולא יומת עפ"י ע"א פירש הש"ס אחד אחד לומר שאין מצטרפין והא מצי קאי גם אדיני ממונות לומר שאין מצטרפין לחייבו ממון, ולשבועה הא אינו צריך צירוף: | ||
==מט== | ==מט== | ||
| שורה 232: | שורה 234: | ||
==נו== | ==נו== | ||
נו) אך י"ל דאפי' להב"י אינו מוכרח שיועיל עדות מיוחדת בזנות ממש, דהנה בגיטין (ע'.) ת"ר אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז לא ביטלו דברי האחרון את הראשון רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז פירש"י אמר לה בפני שנים ולא מסר לה בפניהם, דאי מסר לה איגרשה לה בהאי תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנה לה לא אמסרנו אלא על מנת כן] אבל אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי שלש מאות זוז ביטל האחרון את הראשון ופירש"י ודאי עקר לי' לתנאה קמא] ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין פירש"י להעיד שהי' תנאי בגט זה, וכל זמן שלא יבואו שנים כאחד ויעידו באחד מן התנאים כשר ע"י עידי חתימה ולאו כל כמינייהו לשווייא תנאי בגיטא] אהייא אילימא אסיפא הרי ביטל | נו) אך י"ל דאפי' להב"י אינו מוכרח שיועיל עדות מיוחדת בזנות ממש, דהנה בגיטין (ע'.) ת"ר אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז לא ביטלו דברי האחרון את הראשון רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים זוז [פירש"י אמר לה בפני שנים ולא מסר לה בפניהם, דאי מסר לה איגרשה לה בהאי תנאה ותו לא מצי לאתנויי {{עוגן|לד־ב}}תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנה לה לא אמסרנו אלא על מנת כן] אבל אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי שלש מאות זוז ביטל האחרון את הראשון [ופירש"י ודאי עקר לי' לתנאה קמא] ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין [פירש"י להעיד שהי' תנאי בגט זה, וכל זמן שלא יבואו שנים כאחד ויעידו באחד מן התנאים כשר ע"י עידי חתימה ולאו כל כמינייהו לשווייא תנאי בגיטא] אהייא אילימא אסיפא הרי ביטל [פירש"י פשיטא דאין אחד מן הראשונים כלום שהרי אפי' באו שניהם אינו כלום, דהא בטיל לי' האי תנאה]: | ||
==נז== | ==נז== | ||
| שורה 244: | שורה 246: | ||
==נט== | ==נט== | ||
נט) והנה במנחות (כ"ד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא אחד מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מי אמרינן שבע לה טומאה או לא, [רש"י ונטמא אחד מהם, ואח"כ הניח לשניהם בביסא ואין נוגעין וכו' ואח"כ חזר טבול יום ונגע בטמא מהו שיקבל טומאה זו כדי לפסול את חבירו] ואביי פשיט למסקנא דלא אמרינן שבע לה טומאה מברייתא דשני סדינין המקופלים ומונחים זה על זה וישב עליהן זב שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס [משום שנגע בעליון], ורבא מחלק התם בבת אחת הכא בזה אחר זה, ופירשו התוס' (כ"ה) {{עוגן|לד:}}{{עוגן|לד־ג}}ד"ה בשני כשיש אויר בין הסדינין וקדם בעליון טומאת מדרס לטומאת מגע ע"כ לא אתי מגע וחייל, ובתחתון כשנוגע עליון לתחתון אתי לה טומאת מדרס ומגע מדרס בבת אחת, וא"ת לאביי דאינו מחלק בין בב"א לזאח"ז תקשי לי' מ"ש תחתון מעליון ועליון נמי יטמא מגע מדרס דהא נגע בתחתון, וי"ל דיודע הי' אביי שיש חילוק אלא לרבא הוה מקשה משום דאית לי' שבע לה טומאה אפי' היכי דמהני מגעו לטמא חצי עשרון אחר, דא"כ בבת אחת נמי נימא שבע לה טומאה עכ"ל: | נט) והנה במנחות (כ"ד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא אחד מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מי אמרינן שבע לה טומאה או לא, [רש"י ונטמא אחד מהם, ואח"כ הניח לשניהם בביסא ואין נוגעין וכו' ואח"כ חזר טבול יום ונגע בטמא מהו שיקבל טומאה זו כדי לפסול את חבירו] ואביי פשיט למסקנא דלא אמרינן שבע לה טומאה מברייתא דשני סדינין המקופלים ומונחים זה על זה וישב עליהן זב שהעליון טמא מדרס והתחתון טמא מדרס ומגע מדרס [משום שנגע בעליון], ורבא מחלק התם בבת אחת הכא בזה אחר זה, ופירשו התוס' (כ"ה.) {{עוגן|לד:}}{{עוגן|לד־ג}}ד"ה בשני כשיש אויר בין הסדינין וקדם בעליון טומאת מדרס לטומאת מגע ע"כ לא אתי מגע וחייל, ובתחתון כשנוגע עליון לתחתון אתי לה טומאת מדרס ומגע מדרס בבת אחת, וא"ת לאביי דאינו מחלק בין בב"א לזאח"ז תקשי לי' מ"ש תחתון מעליון ועליון נמי יטמא מגע מדרס דהא נגע בתחתון, וי"ל דיודע הי' אביי שיש חילוק אלא לרבא הוה מקשה משום דאית לי' שבע לה טומאה אפי' היכי דמהני מגעו לטמא חצי עשרון אחר, דא"כ בבת אחת נמי נימא שבע לה טומאה עכ"ל: | ||
==ס== | ==ס== | ||
| שורה 252: | שורה 254: | ||
==סא== | ==סא== | ||
סא) ולכאורה קשה דהא איסור סוטה לבעלה טומאה היא וכל ספק טומאה ברה"י מסוטה גמרינן לה] ולפי דברי הב"ש סי' י"א סק"ג דאשת כהן שזינתה באונס הואיל ונטמאה לבעלה כהן נטמאה נמי לבועל אף דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבועל, היינו משום דלא נאסרה לבעל, אבל אשת כהן דנאסרה לבעל נאסרה לבועל, ש"מ דסבירא לי' איסורא דבועל באיסורא דבעל תלוי, וא"כ כמו כן נאמר להיפוך היכי דלא נטמאה לבעל לא תהי' טמאה לבועל ג"כ, וא"כ מאי מקשה בסנהדרין (מ"א) בהא דמקשה לריב"ב באשה חבירה דמיקטלא היכי משכחת לה הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהעדים יאמרו לאוסרה על בעלה באנו, ומשני שזינתה וחזרה וזינתה, וחזר והקשה יאמרו לאוסרה על בועלה שני באנו, ומאי קושיא, הא לבעל לא נטמאת בזנות שני' דשבע לה טומאה, דכיון שאין הזנות שני מוסיף טומאה לכ"ע אמרינן שבע לה טומאה, וכיון שאין מיטמאה לבעל לא תיטמא לבועל ג"כ לפי משמעות הב"ש הנ"ל: | סא) ולכאורה קשה דהא איסור סוטה לבעלה טומאה היא [וכל ספק טומאה ברה"י מסוטה גמרינן לה] ולפי דברי הב"ש סי' י"א סק"ג דאשת כהן שזינתה באונס הואיל ונטמאה לבעלה כהן נטמאה נמי לבועל אף דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבועל, היינו משום דלא נאסרה לבעל, אבל אשת כהן דנאסרה לבעל נאסרה לבועל, ש"מ דסבירא לי' איסורא דבועל באיסורא דבעל תלוי, וא"כ כמו כן נאמר להיפוך היכי דלא נטמאה לבעל לא תהי' טמאה לבועל ג"כ, וא"כ מאי מקשה בסנהדרין (מ"א) בהא דמקשה לריב"ב באשה חבירה דמיקטלא היכי משכחת לה הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהעדים יאמרו לאוסרה על בעלה באנו, ומשני שזינתה וחזרה וזינתה, וחזר והקשה יאמרו לאוסרה על בועלה שני באנו, ומאי קושיא, הא לבעל לא נטמאת בזנות שני' דשבע לה טומאה, דכיון שאין הזנות שני מוסיף טומאה לכ"ע אמרינן שבע לה טומאה, וכיון שאין מיטמאה לבעל לא תיטמא לבועל ג"כ לפי משמעות הב"ש הנ"ל: | ||
==סב== | ==סב== | ||
| שורה 260: | שורה 262: | ||
==סג== | ==סג== | ||
סג) ולכאורה יש לדון בזה לפמ"ש הרא"ש פ"ק דיבמות סי' ד' גבי צרת סוטה, דסוטה ספק שקינא לה ונסתרה לא חשיבא אפי' כספק ערוה רק עשה איכא, ובתוס' סוטה (כ"ח.) דסוטה אפי' באמת לא זינתה וטהורה היא נענש בב"ד של. מעלה אם בא עלי' כמו על חייבי עשה ולא כאוכל ספק חלב ואח"כ נודע לו שהוא שומן ואע"ג שצריך כפרה מיהו לא חמיר כחייבי עשה, וא"כ סתירה שני' לא הוסיפה כלום, כיון דאינו אלא עשה ולא ספק לאו כמ"ש הרא"ש, ובעשה הוא כבר מסתירה ראשונה אפי' לא זינתה כדברי התוס', לא קשיא דאיתא בספרי הטעם דעשתה התורה ספק כוודאי טומאה משום שיצא עלי' שם רע, וכיון שלא הי' בסתירה ראשונה רק ע"א ולא הוה לי' נאמנות עלי' כלל ולא יצא עלי' שם רע ולא חייל עלי' טומאה עד סתירה שני' שנצטרפו העדים: | {{עוגן|לד־ד}}סג) ולכאורה יש לדון בזה לפמ"ש הרא"ש פ"ק דיבמות סי' ד' גבי צרת סוטה, דסוטה ספק שקינא לה ונסתרה לא חשיבא אפי' כספק ערוה רק עשה איכא, ובתוס' סוטה (כ"ח.) דסוטה אפי' באמת לא זינתה וטהורה היא נענש בב"ד של. מעלה אם בא עלי' כמו על חייבי עשה ולא כאוכל ספק חלב ואח"כ נודע לו שהוא שומן ואע"ג שצריך כפרה מיהו לא חמיר כחייבי עשה, וא"כ סתירה שני' לא הוסיפה כלום, כיון דאינו אלא עשה ולא ספק לאו כמ"ש הרא"ש, ובעשה הוא כבר מסתירה ראשונה אפי' לא זינתה כדברי התוס', לא קשיא דאיתא בספרי הטעם דעשתה התורה ספק כוודאי טומאה משום שיצא עלי' שם רע, וכיון שלא הי' בסתירה ראשונה רק ע"א ולא הוה לי' נאמנות עלי' כלל ולא יצא עלי' שם רע ולא חייל עלי' טומאה עד סתירה שני' שנצטרפו העדים: | ||
==סד== | ==סד== | ||
| שורה 276: | שורה 278: | ||
==סז== | ==סז== | ||
סז) קיצור הדברים, דיש כמה צדדים להתיר, היתר הא' דעת הראב"ן שאם העד השני אמר ג"כ כמו העד הנואף לא מצטרף, אך על דעת ראב"ן חולקים רוב הפוסקים, היתר הב' לדעת הר"י מיגאש דהיכי דעכשיו עשה תשובה לא שייך אין אדם משים עצמו רשע והעדות נפסל משום תחילתו בפסול, ואף לדעת מהרי"ט דבשעת עשיית עבירה לא נפסל, הלא דעת הרמב"ם דעל קורבה דג"ע לוקה ונפסל קודם הביאה שנאסרת בה, אך על סברת הר"י מיגאש חולקים רוב פוסקים, וכתבנו לעיל די"ל טעמייהו משום דלדבריך רשע אתה, מ"מ אין נראה כן, ולמה דקיי"ל דלא כר"י מיגאש אזדא להיתר זה ג"כ, היתר הג' מכח סברת הרשב"א ג"כ רוב פוסקים חולקים, היתר הד' משום דעידי הזנות כדיני נפשות כדעת הר"ן ומהרי"ט ומהר"א ששון, והראיתי הרבה פנים לשיטה זו, מ"מ קשה לחלוק על הב"י והאחרונים, [כי ההיתר מהא דשבע לה טומאה אינו, רק בצירוף סברת הרשב"א יועיל טעם זה שלא נאמר פלגינן דיבורא ושוגג הי', והא סברת הרשב"א חולקין עליו רוב המחברים], מ"מ מחמת צירוף השיטות לא אכניס עצמי לאוסרה, אך אם זנות שהעיד עד השני מוקדם לזנות שהעיד הנואף יש להתיר משום ממנ"פ כמבואר אצלנו בהיתר הראשון באריכות, בשגם שלפי {{עוגן|לה.}}{{עוגן|לה־א}}הנראה מהגב"ע לא נחקרו העדים ועדיין אין העדות כלום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה לתירוץ ראשון שבתוס' פ"ק דמכות דשייך דין הזמה בעדות כאלו שאי אפשר לקיים כאשר זמם דמלקות חשוב כאשר זמם, ורוב ראשונים הסכימו לתירוץ זה, א"כ מחמת שאף אם נעשה דרישה וחקירה נראה להתיר, טוב שלא לעשות דו"ח מחדש, אך אם אין זנות השני מאוחר לזמן הראשון אינני אומר בזה לא איסור ולא היתר: | סז) קיצור הדברים, דיש כמה צדדים להתיר, '''היתר הא'''' דעת הראב"ן שאם העד השני אמר ג"כ כמו העד הנואף לא מצטרף, אך על דעת ראב"ן חולקים רוב הפוסקים, '''היתר הב'''' לדעת הר"י מיגאש דהיכי דעכשיו עשה תשובה לא שייך אין אדם משים עצמו רשע והעדות נפסל משום תחילתו בפסול, ואף לדעת מהרי"ט דבשעת עשיית עבירה לא נפסל, הלא דעת הרמב"ם דעל קורבה דג"ע לוקה ונפסל קודם הביאה שנאסרת בה, אך על סברת הר"י מיגאש חולקים רוב פוסקים, וכתבנו לעיל די"ל טעמייהו משום דלדבריך רשע אתה, מ"מ אין נראה כן, ולמה דקיי"ל דלא כר"י מיגאש אזדא להיתר זה ג"כ, '''היתר הג'''' מכח סברת הרשב"א ג"כ רוב פוסקים חולקים, היתר הד' משום דעידי הזנות כדיני נפשות כדעת הר"ן ומהרי"ט ומהר"א ששון, והראיתי הרבה פנים לשיטה זו, מ"מ קשה לחלוק על הב"י והאחרונים, [כי ההיתר מהא דשבע לה טומאה אינו, רק בצירוף סברת הרשב"א יועיל טעם זה שלא נאמר פלגינן דיבורא ושוגג הי', והא סברת הרשב"א חולקין עליו רוב המחברים], מ"מ מחמת צירוף השיטות לא אכניס עצמי לאוסרה, אך אם זנות שהעיד עד השני מוקדם לזנות שהעיד הנואף יש להתיר משום ממנ"פ כמבואר אצלנו בהיתר הראשון באריכות, בשגם שלפי {{עוגן|לה.}}{{עוגן|לה־א}}הנראה מהגב"ע לא נחקרו העדים ועדיין אין העדות כלום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה לתירוץ ראשון שבתוס' פ"ק דמכות דשייך דין הזמה בעדות כאלו שאי אפשר לקיים כאשר זמם דמלקות חשוב כאשר זמם, ורוב ראשונים הסכימו לתירוץ זה, א"כ מחמת שאף אם נעשה דרישה וחקירה נראה להתיר, טוב שלא לעשות דו"ח מחדש, אך אם אין זנות השני מאוחר לזמן הראשון אינני אומר בזה לא איסור ולא היתר: | ||
==סח== | ==סח== | ||
סח) עוד זאת צריך למודעי, כי לפי הנראה מהגב"ע שהנואף לא הכחיש את העד השני בעדותו, רק שהוא לא אמר בפירוש הזנות שהעיד העד השני, וא"כ עדיין אם נגבה עדות מהנואף על זנות שהעיד העד השני יעיד ג"כ, וא"כ יפול היתר הראשון וגם היתר אחרון של מהר"א ששון, אך לדעתי לכתחילה אין לגבות עדות מהנואף, כי כל העדות מחמת פלגינן דיבורא ושלא הוא הי' הנואף רק אחר, שהרי אם הוא הי' רשע הוא ואל תשת רשע עד, רק שאחר הי', והרי על זנות אחר אין קול כלל, ולמה נגבה עדות על זה, ועוד יש לעיין אם בשעה שהעיד העיד בפירוש שמזנות עם אחר איננו יודע כלל אם יהי' שייך לומר פלגינן דיבורא בכה"ג כלל, ובאמת משמע מהגמ' שאם אחר שהעיד אמר שמאחר איננו יודע כלל לא יועיל, דאל"כ קשה כקושיית הש"ס פסחים (י"ב ומה אלו דייקינן בהני סהדי דהאי דקאמר שלש בתחילת שלש כו' ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה, וה"נ נהי' מחוייבין לשואלו אם יודע זנות מאחר, אך אפשר דאח"כ יחשב חוזר ומגיד, כיון שתחילה הי' נחשב עדותו כאילו העיד שזינתה עם אחר, אך אם בשעת מעשה או קודם שנחקרה עדותו יאמר כן אפשר שלא נאמר פלגינן דיבורא, כי איך נחשוב עדותו שזנתה עם אחר והוא אומר בפירוש שאינו יודע מזנות עם אחר מאומה, וא"כ כשירצה בתחילה לגבות עדות ראוי לשאול בפירוש אם יודע עם אחר כדי לחפש אחר ההיתר, וצריך אני לעשות לי רב בדין זה, עכ"פ זאת נ"ל ברור דעכ"פ בנ"ד [שיש צדדי היתר אף אם יעיד הנואף על זנות השני, ההיתר של ר"י מיגאש וההיתר של ראב"ן והיתר של רשב"א] אין לגבות מחדש על זנות שהעיד העד השני מהנואף: | סח) עוד זאת צריך למודעי, כי לפי הנראה מהגב"ע שהנואף לא הכחיש את העד השני בעדותו, רק שהוא לא אמר בפירוש הזנות שהעיד העד השני, וא"כ עדיין אם נגבה עדות מהנואף על זנות שהעיד העד השני יעיד ג"כ, וא"כ יפול היתר הראשון וגם היתר אחרון של מהר"א ששון, אך לדעתי לכתחילה אין לגבות עדות מהנואף, כי כל העדות מחמת פלגינן דיבורא ושלא הוא הי' הנואף רק אחר, שהרי אם הוא הי' רשע הוא ואל תשת רשע עד, רק שאחר הי', והרי על זנות אחר אין קול כלל, ולמה נגבה עדות על זה, ועוד יש לעיין אם בשעה שהעיד העיד בפירוש שמזנות עם אחר איננו יודע כלל אם יהי' שייך לומר פלגינן דיבורא בכה"ג כלל, ובאמת משמע מהגמ' שאם אחר שהעיד אמר שמאחר איננו יודע כלל לא יועיל, דאל"כ קשה כקושיית הש"ס פסחים (י"ב.) ומה אלו דייקינן בהני סהדי דהאי דקאמר שלש בתחילת שלש כו' ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה, וה"נ נהי' מחוייבין לשואלו אם יודע זנות מאחר, אך אפשר דאח"כ יחשב חוזר ומגיד, כיון שתחילה הי' נחשב עדותו כאילו העיד שזינתה עם אחר, אך אם בשעת מעשה או קודם שנחקרה עדותו יאמר כן אפשר שלא נאמר פלגינן דיבורא, כי איך נחשוב עדותו שזנתה עם אחר והוא אומר בפירוש שאינו יודע מזנות עם אחר מאומה, וא"כ כשירצה בתחילה לגבות עדות ראוי לשאול בפירוש אם יודע עם אחר כדי לחפש אחר ההיתר, וצריך אני לעשות לי רב בדין זה, עכ"פ זאת נ"ל ברור דעכ"פ בנ"ד [שיש צדדי היתר אף אם יעיד הנואף על זנות השני, ההיתר של ר"י מיגאש וההיתר של ראב"ן והיתר של רשב"א] אין לגבות מחדש על זנות שהעיד העד השני מהנואף: | ||
הק' אברהם. | {{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}} | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||