אבני נזר/אבן העזר/קיח: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

בש"ס יבמות (קי"ז:) אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר"מ אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר"י ור"ש אומרים הואיל אלו ואלו מודים שאינו קיים ינשאו וקי"ל כר"י ור"ש:

א) ראיתי לבאר בשני עדים דעלמא אחד אומר מת ואחד אומר נהרג מה הדין ובפוסקים ראיתי מחלוקת בזה, הריא"ז פוסק דאין נאמנים והרא"ש פוסק דנאמנים ובש"ע פוסק כהרא"ש, והנה לכאורה מוכח מר"מ לדעת המקשן דלפליג ר"מ ברישא באחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת וכן לר"א דאמר במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש הוא, וא"כ טעמא דר"מ משום דצרה נאמנת להכחיש ע"כ לא ינשאו, ממילא בעדים דעלמא דנאמנים להכחיש אף ר"א ור"ש מודים דלא ינשאו, וכן משמע עוד מהא דמתרץ במחלוקת שנוי' ור"י ור"ש הוא, דמוכח מדר"י ור"ש דאינה נאמנת להכחיש, מוכח דס"ל דאי היתה נאמנת הי' אסורין להנשא, אך לפמ"ש התוס' בטעמא דר"מ משום בדדמי אין ראי':

ב) ואין להקשות דא"כ איך מוכח מדר"מ דנאמנת להכחיש, דלא קשיא דאי הוה תלינן דמכחשת כדי לקלקלה שלא תנשא לא הי' חשש בדדמי מדשניהם באים להתיר בשני טענות, די"ל דצרתה באה לאוסרה וערומי קמערמא, ואף דר' יוחנן ס"ל חשש בדדמי אף דאינה נאמנת להכחיש, י"ל דבהא פליגי:

ג) ובזה יתיישב מה דקשה טובא לר"מ למה דקי"ל בדיני ממונות מנה שחור, מנה לבן, לא הוי הכחשה, למה יחשב הכחשה מה שזו אומרת מת וזו נהרג, ואפי' לדעת הרמב"ם דזה אומר בסייף וזה בארירן הוי חקירות, ודומה לזה אומר חביות יין וזה חביות שמן, זה שייך לגבי להרוג הרוצח שנהרג על מעשה שלו וכשמחולקים איך הי' המעשה חשוב בגופו של עדות, אבל כשבאים להתיר האשה לבעלה והאשה ניתרת במיתת הבעל, מה נ"מ מה הי' הסיבה לזה אם הוחלה מעצמו או אחר חתך ראשו, מה ענין זה לגופו של עדות הא בגופו של עדות אינם מחולקים כלל, אך להטעם דבדדמי אתי שפיר:

ד) אך ראיתי בתוספי הרא"ש שכתב טעמא דבדדמי רק לר' יוחנן, ובמאי דמשני במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש הוא כתב אבל לר"מ הואיל ומכחישות זא"ז ודאי אחת מהן משקרת, וא"כ תקשה להרא"ש שפסק בעדים דעלמא נאמנים לר"מ אליבא דר"א:

ה) והנראה לי בזה דכיון דהצרה נאמנת להכחיש ולא להעידה, א"כ נאמנת זו שאומרת נהרג לגבי צרתה שלא מת, ובמה שאומרת נהרג אינה נאמנת לגבי צרתה, אבל בשני עדים אחד מת ואחד נהרג ממנ"פ האחד אומר אמת משא"כ בצרות דנאמנים להכחיש ולא להעיד:

ו) אך ראיתי בירושלמי שהוכיח מר"י ור"ש דמתירים, דשתי כיתי עדים מכחישים זא"ז לא בטלה העדות ממנ"פ עיי"ש דמחלק בין שני כתות מכחישות זא"ז בין שני עדים מכחישים זא"ז, ולפי מה שחלקנו לא מוכח מידי:

ז) אך י"ל דכיון דנאסרת רק משום הכחשתה שוב נאמנת גם להתירה משום הפה שאסר הפה שהתיר, ודומה לשני כיתי עדים דנאמנים בין להכחיש בין להעיד, ולגמ' דידן י"ל כיון שאם צרתה אומרת אמת במה שמכחישה, האשה בעצמה יודעת ששקר אומרת אין צרתה נאמנת לגבה משום הפה שאסר הפה שהתיר שהיא יודעת שלא מת בלעדי צרתה ועיין בקצוה"ח סי' וא"כ איך נתירנה להנשא כיון שצרתה נאמנת להכחיש שלא מת, והרי יודעת שכן הדבר שלא מת ואסורה להנשא:

ח) אך יש לומר הירושלמי לשיטתו דאחד אומר מת ואחד אומר לא מת ונשאת לעד שאומר מת ואומרת ברי לי לא תצא, וה"נ לגבי הבעל שנושאה איכא הפה שאסר, ולגבי דידה מהני ברי דידה, ובנ"ד כיון דאין עד המכחיש בפירוש וזה וזה אומרים שאינו קיים אפי' לכתחילה ינשאו:

ט) וגמ' דידן לשיטתו כמ"ש הרמב"ן שחולק על הרמב"ם ובעד ועד בבת אחת אפי' נשאת לאותו עד ואומרת ברי לי תצא והוכיח כן משמעתא דכתובות, ע"כ לר"מ משום דס"ל דצרתה נאמנת להכחיש לא ינשאו אף דבשני עדים זה מת וזה נהרג מותרת, וכן נראה עיקר להלכה, דהא קי"ל בסנהדרין  כר"ש בן אלעזר דאפי' לב"ש דנחלקה עדותן בשתי כיתי עדים חייב ממנ"פ, ומינה נשמע לב"ה במקום שנחלקה עדותן כגון באחת אומרת יין ואחת שמן מחוייב לשלם ממ"נ כפחות שבכתות, וכיון דבירושלמי מפורש דאחת אומרת מת ואחת נהרג דומה לשני כיתי עדים אחת מת ואחת נהרג, הדין ברור למה דקי"ל כרשב"א דתנשא:

י) ומ"מ צריך להבין ראיית הרא"ש מר"י ור"ש דעד אומר מת ועד אומר נהרג מותרת, כיון דבגמ' מפורש משום דצרתה אין נאמנת להכחיש:

יא) והנ"ל בזה דהנה בירושלמי מקשה אהא דאשה שאמרה מת בעלי היא מותרת וצרתה אסורה משום דחשודה לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה א"כ אף היא תהי' אסורה, ומשני מתוך שהיא יודעת שלא עשו דברי' אצל חברתה כלום אף היא אומרת אמת, וא"כ איך פסקינן הרי אלו ינשאו, הא י"ל שכל אחת אומרת כדי לקלקל צרתה, וע"כ משום שיודעת כו', א"כ היא כעד דעלמא לפי הפסק שמתירין אותם כל אחת עפ"י עדותה ויודעין כו' ואיך מותרין:

יד) סוף דבר הכל נשמע להלכה עד אומר מת ועד אומר נהרג תנשא מכמה טעמים, טעם אחד כיון דבירושלמי מפורש דדומה לשני כיתי עדים מכחישים זא"ז, ובכהאי גוונא קי"ל בממון דמועיל עדות כת אחת ממנ"פ טעם ב' דדומה למנה שחור מנה לבן וטעמא דר"מ רק משום בדדמי ואנן לא קי"ל הכי:

טו) שוב ראיתי דיש לפקפק לשיטת התוס' דמשמע מדבריהם דאפי' לר"א הטעם משום בדדמי רק אם אינה נאמנת להכחיש גם חשש בדדמי ליכא, והיינו טעמא דר"ש ור' יהודה וכמו שהארכנו לעיל ממילא בעדים מכחישים זה את זה כ"ע מודים דחיישינן לבדדמי ואפי' לר' יוחנן אף דר"מ לא חייש לבדדמי אף שנאמנת להכחיש ור"י ור"ש לא חיישי לבדדמי, וכיון דקי"ל כר"י ור"ש אין לנו לחוש לבדדמי כלל, מ"מ אין הדבר מוכרח דיש לומר בהא פליגי דלר"מ חשש בדדמי עדיף מהכחשה בפירוש, ולר"י ור"ש כשם שחשו למשקרת כמו כן נחוש למערמת ולא אמרה בדדמי, אבל במקום שנאמן להכחיש שוב חיישינן לבדדמי, ומהיכי תיתי נשוי פלוגתא בין ר"א בין ר' יוחנן בהא:

טז) מיהו בשני עדים כשרים הדבר ברור דלא חיישינן לבדדמי וכמ"ש הרמב"ן במלחמה שהתורה האמינתם וכמו בדיני ממונות דלא חיישינן ואפי' בשני קרובים יש לומר דלא חשו חכמים לבדדמי אלא בדידה שרוצה להתיר עצמה, וכמו שהוא דעת הרמב"ן והרשב"א דלעד עצמו לעולם לא חיישינן לבדדמי, והבעיא [דעד אחד במלחמה] בשוה בין שאומר קברתיו בין שאין אומר קברתיו, וכן לדעת רש"י ובעה"מ והרא"ש דשניהם אומרים בדדמי והכא דהיא דייקא לא חיישינן לבדדמי בעד:

יז) אך לדעת הרי"ף והרמב"ם דהבעיא בקברתיו ובלא קברתיו חיישינן לבדדמי בעד כמו באשה א"כ גם בעד חיישינן לבדדמי בנ"ד מיהו לפי מה שביארתי שם שיטת הרי"ף גם בנ"ד אם נשאת לא תצא וכיון דלדפע פוסקים הנ"ל אף לכתחילה תנשא פשיטא דסמכינן אפוסקים הנ"ל כיון דרק חשש בעחמא לכתחילה:

יח) וכ"ש לדעת התוספי הרא"ש דלר"א אין הטעם  כלל משום בדדמי, וא"כ לא מצינו כלל בחשש בדדמי חילוק בין צרתה לאחרת, וא"כ כיון דקיי"ל כר"י ור"ש אין לחוש לבדדמי כלל: