גליוני הש"ס/עבודה זרה/יט/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עוגנים ועיצוב
(גרסה ראשונית)
 
(עוגנים ועיצוב)
 
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
י"ט א' אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתק"י שכ' עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם להתפלל אלא במקום שלבו חפץ כי היכא דאמרי' אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ כו' עכ"ל ונקט ז"ל ל' דכאן אף שכוונתו למקום ממש ע"ש ואילו כאן הוא עניין אחר וע"ש שכ' עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהי' לו נפש יתיר' וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם וזהו שנא' והיו עיניך רואות את מוריך כו' וכן התהלל רבינו הקדוש שאם הי' רואה את פני הרב הי' מגיע למדריגה עליונה כו' ומש"ה א"ר יוסי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה ומכאן התירו שילך אדם למקום אחר ללמוד תורה אעפ"י שאביו אומר לו שלא ילך כו' וזה הטעם בעצמו בתפלה כי בהביט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה תתעורר נפשו אל הכוונה השלימה כו' וע"ש בתשובה הנ"ל שכ' ג"כ ואי לאו דמסתפינא ה"א דטב לי' להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם עכ"ל:
{{מרכז|'''דף י"ט ע"א'''}}


שם תוד"ה אשרי כ' דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למעוטי איש אחר, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ח ע"ש בתשובתו אות ב' דכ' דהאיש ממעט טפי אשה מאיש דומי' דהאזרח להוציא את הנשים עש"ה וכמדומה דבמחכת"ה אישתמיטו לי' דברי תוס' דכאן דאפי' הי' מקום לתרץ מ"מ ה"ל לאתויי דבריהם ודע דסברת תוס' דכאן דה"א דהוי מיעוט המיעוט רק באיש איש זה ולא אחר ולא נפקא אשה אע"ג דבפשיטות אין אשה בכלל איש דגמתו יש בל' חכמים ע' יבמות ב' א' תוד"ה חמש דאי הוי תני ט"ו עריות הוי מפיק רק שאר עריות שאינן אותן ט"ו אבל נשים אסורות שאינן עריות לא הי' מוציא ודוק:
'''{{עוגן1|אין}} אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ.''' נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתק"י שכ' עוד יש טעם אחר דאין ראוי לאדם להתפלל אלא במקום שלבו חפץ כי היכא דאמרי' אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ כו' עכ"ל ונקט ז"ל ל' דכאן אף שכוונתו למקום ממש ע"ש ואילו כאן הוא עניין אחר וע"ש שכ' עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהי' לו נפש יתיר' וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם וזהו שנא' והיו עיניך רואות את מוריך כו' וכן התהלל רבינו הקדוש שאם הי' רואה את פני הרב הי' מגיע למדריגה עליונה כו' ומש"ה א"ר יוסי לא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה ומכאן התירו שילך אדם למקום אחר ללמוד תורה אעפ"י שאביו אומר לו שלא ילך כו' וזה הטעם בעצמו בתפלה כי בהביט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה תתעורר נפשו אל הכוונה השלימה כו' וע"ש בתשובה הנ"ל שכ' ג"כ ואי לאו דמסתפינא ה"א דטב לי' להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם עכ"ל:
 
'''תוד"ה {{עוגן1|אשרי}}''' כ' '''דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למעוטי איש אחר.''' נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ח ע"ש בתשובתו אות ב' דכ' דהאיש ממעט טפי אשה מאיש דומי' דהאזרח להוציא את הנשים עש"ה וכמדומה דבמחכת"ה אישתמיטו לי' דברי תוס' דכאן דאפי' הי' מקום לתרץ מ"מ ה"ל לאתויי דבריהם ודע דסברת תוס' דכאן דה"א דהוי מיעוט המיעוט רק באיש איש זה ולא אחר ולא נפקא אשה אע"ג דבפשיטות אין אשה בכלל איש דגמתו יש בל' חכמים ע' יבמות ב' א' תוד"ה חמש דאי הוי תני ט"ו עריות הוי מפיק רק שאר עריות שאינן אותן ט"ו אבל נשים אסורות שאינן עריות לא הי' מוציא ודוק:


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

תפריט ניווט