גליוני הש"ס/גיטין/לח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

שם ב' מנהג הפקר נהגו בה, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ו':

שם מצוה שאני' נ"ב בס' יריאים סי' ר"פ כ' הטעם עפ"י גמ' ב"מ ע"ג ב' ראית מי שאינו נוהג כשורה מניין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו ובאחיכם הילכך יש לנו לומר בהם דומי' דאחיכם מה אחיכם אי אתה רשאי להשתעבד בו אלא במקום שאין ביטול מצוה ע"י השיעבוד שהרי בנוהג כשורה אסור להשתעבד בו והטעם דנוהג כשורה עסקו במצוות ד' וע"י השיעבוד יתבטל מקיום מצוותיו ית' ה"נ בעבד אין חיוב דלעולם בהם תעבודו אלא במקום שאין ביטול מצוה על ידו ע"ש וצ"ל לפי"ז דהא דבעבד אפי' נוהג כשורה יש חיוב דלעולם בהם תעבודו כדמוכח מטבי עבדו של ר"ג דב"ק היינו משום דאין עבד מצווה במ"ע שהז"ג וע"כ אין ע"י היותו משועבד לאדונו ביטול מצוות כמו שיש בישראל נוהג כשורה דוגמת נשים דכ' האבודרהם בטעם פטורן ממ"ע שהז"ג עבור שמשועבדות לבעליהן הרי דהנפטר ממ"ע שהז"ג אין ההשתעבדות מזיק לו עוד לקיום שאר מ"ע ול"ת והסברא מחייבת כן דשוא"ת יוכל לקיים לעולם וקו"ע נמי שאין לו זמן קבוע אם לא יעשהו בשעה שהוא עובד ועושה עבור רבו יעשהו אח"כ בשעה פנוי' וע"כ אין ללמוד עבד נוהג כשורה לפוטרו מלעולם בהם תעבודו מישראל נוהג כשורה ורק אי איתרמי בפרט שהשיעבוד הוא במקום ביטול מצוה כהך דר"א שלא מצא עשרה אז שפיר יש ללמדו מישראל נוהג כשורה דאין אז חיוב שיעבוד הואיל והוא במקום ביטול מצוה ודו"ק וע' ר"ן כאן דכ' דלעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום תנינה דידהו קעביד כו' וצ"ע דלא תחנם הוא רק בעכו"ם לא בעבד ושוב ראיתי שהרשב"א בסוגיין עמד ע"ז ודע דלר"ן הנ"ל י"ל דאיסור שיחרור עבד תלוי בפלוגתא אי עבדי כמקרקעי דמי או לא די"ל דהאיסור מפאת לא תחנם לא תתן להם חניי' בקרקע לא מפאת מתנת חנם ע' ע"ז כ' א' וא"כ האיסור רק לסברא דעבדא כמקרקעי דמי ובזה יש ליישב קצת קושית הרשב"א ע"ש אולם גם איסור חניי' בקרקע הוא רק בא"י מה"ת ע' ע"ז כ"א א' ועבד אף אם הוא בא"י מ"מ כיון דנייד ויכול ללכת לחו"ל אינו מקרקעי דא"י וגם הרי אינו נותן לו קרקע כלל דאחרי שזוכה בעצמו הרי נעשה ב"ח וב"ח הרי אינו כקרקע ונמצא שהוויית הקרקע היא מסתלקת ומתאבדת ע"י השיחרור לא שהעבד זוכה בה וראיתי בס' מנחת פתים או"ח סי' צ' דיבר מעניין לא תחנם בעבד והביא רא' דאין ל"ת בעבד מש"ס ערכין י"ג ב' במשנה אחד שהעריך את הנאה שבישראל כו' ובגמ' בישראל אין בעכו"ם לא כו' מלתא אגב אורחא קמ"ל דאסור לאדם שיאמר כמה נאה עכו"ם זה ופירש"י משום לא תחנם לא תתן להם חן ושם י"ד ב' במשנה תנן אחד שהמית את הנאה שבעבדים כו' הרי דבעבד ליכא לא תחנם עכ"ד ויפה העיר ודע דסברת הר"ן דכיון דמשום טובת עצמו הוא שעושה לקיים מצוה לית בי' משום לא תחנם וכזה בחידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל עירובין ס"ד ב' עמ"ש התוס' שם להקשות דאיך נתן הגלוסקין לעכו"ם הא אסור מלא תחנם וכ' ע"ז וז"ל ולא ידעתי להבין קושי' זאת כי הוא הי' צריך לטלטל את הגלוסקין מפני שאין מעבירין על האוכלין והי' טורח עליו לשאת אותה ולכך הי' לו לטובה כאשר קיבל העכו"ם הגלוסקין וכה"ג מותר עכ"ל ז"ל ודע דהיכא דאין בשיחרור העבד משום לעולם בהם תעבודו כגון במשחררו משום איסורא או מצוה או בדעבד לי' נייחא לנפשי' דשרי כמבואר ברשב"א אז שוב השיחרור אינו רשות לבד רק מצוה וחיוב לשחררו כדי להכניסו תחת כנפי השכינה, כן יש ללמוד מדברי המרדכי במכלתין פ"ק רמז שכ"ח דכ' דכיון דגילה דעתו לשחררו כו' ונ' כוונתו דכיון דגילה דעתו וכל אדם יש לו חזקת כשרות ובוודאי דלא אתי למיעבר אלעולם בהם תעבודו וע"כ דמותר בכך אי משום דעבד לי' נייח נפשי' כמ"ש התוס' שם דאיירי בהכי או מאיזה טעם אחר וע"כ שוב מחויב לשחררו כדי להכניסו כו' ואולי אף דהאדון מצווה בכך מ"מ יש לו להעבד לכתוב שטר על דמיו דומיא. דח"ע וחב"ח דג"כ ליכא משום לעב"ת ועכ"ז כותב שטר כיון דמשחררו לתקנתו לקיים פ"ו וה"נ משחררו לתקנתו כדי להכניסו כו':