גליוני הש"ס/מגילה/ז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עוגנים ועיצוב
(עוגנים ועיצוב)
(עוגנים ועיצוב)
תגית: שוחזרה
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ז' ע"ב'''}}
{{מרכז|'''דף ז' ע"א'''}}


'''{{עוגן1|מחלפי}} סעודתיהו להדדי.''' נ"ב כל' זה מועד קטן כ"ז ב' וע"ע דוגמא ב"מ צ' ב':
'''{{עוגן1|ומחלוקת}} בקהלת כו'.''' נ"ב המחלוקת הוא אם נאמר ברוה"ק ע' רש"י ד"ה והלא כבר נאמר וידבר וד"ה תא שמע וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ס"ו מש"ש ועוד בירושלמי כ' בהדיא דמגילת קינות ורות ושיר השירים מברכין אבל קהלת לא הוזכר כו' ומסתמא הטעם דאמרי' בפ' במה מדליקין שביקשו לגנוז ספר קהלת א"כ על כרחך לאו ברוה"ק נאמר דא"כ איך ציוו לגונזו נהי דמסיק דלא ציוו לגונזו מ"מ לא ציוו לקרותו לכן אין מברכין עכ"ל ומ"ש דמהך דביקשו לגנוז יש ראי' דלא נאמר ברוה"ק אינו מובן דהא יש מחלוקת כאן אם נאמר ברוה"ק וע"כ ה"נ גם הם עצמם היו מסופקין בזה וכשראו בו דברים שלא היו נראים להם כהוגן דנו מזה עצמו שלא נאמר ברוה"ק ושוב כאשר ראו שתחלתו יראת שמים וסופו יראת שמים ותחלתו וסופו מוכיחים על כולו היות כולו כהוגן שוב שפיר יכול להיות ג"כ דנאמר ברוה"ק:


'''{{עוגן1|מיחייב}} איניש לבסומי בפוריא.''' נ"ב פירש"י להשתכר ביין וצ"ע מנהא דהחיוב דווקא ביין ואינו יוצא גם בשאר משקה המשכר ומתיבת משתה דקרא אין ראי' דבא רק לאסור תענית ע' לעיל ה' ב' וגם התיבה גופה אין הוראתה דווקא יין רק כל שתי' דניחא לי' וע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תס"ב דמוכח ג"כ דהמצוה דוקא יין ע"ש וכן ברוקח סי' רל"ז מיחייב איניש לאבסומי בפוריא כו' פי' ירבה במשתה היין עכ"ל וצ"ע וע' ב"ב ע"ג ב' סוף העמוד ודמו כמאן דמיבסמי וגנו אפרקיד וברשב"ם ד"ה גנו שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין ולא כ' כשכורים ומשמע דסתם ביסום היינו משתיית יין ובגוף עניין שמחת פורים ע' רש"י סנהדרין ס"ד ב' ד"ה רבא אמר כמשוורתא דפוריא דמשמע דהי' מנהג בזמן הש"ס שיקפצו התינוקות על חפירות בפורים משפה לשפה משום שמחה ע"ש ולא ראיתי מביאים ומדברים ממנהג זה בשום מקום:
'''{{עוגן1|שתי}} מתנות לשני בני אדם.''' נ"ב ע' שו"ת מהריסי' נ"ו וע' שו"ת משפטים ישרים סי' ק"כ כמה ספיקות ומה שנסתפק בשולח מנות ע"י שליח ואכלם השליח בדרך וכששמע המשלח אמר ליהוי מנות באכילת השליח אם יוצא בזה ע"ש לענ"ד אין כאן מקום ספק דכשאכלם השליח גזלן הי' ונתחייב ממון וכשאומר עתה ליהוי מנות כו' אין זה רק מחילה לשליח על הממון שנתחייב לו ואפי' תהי' מחילה זאת כמתנה מ"מ הרי איננה רק נתינת ממון לא נתינת מנות וא"כ פשוט דאין יוצא וגוף מאי דפשיטא לי' שם דבנתינת מנות מיד ליד אפי' שלא ע"י שליח יוצאין ידי משלוח מנות ג"כ לא פשיטא כל כך דנתינה מיד ליד איננה שילוח והרי נאמר משלוח במקרא ומחלפי סעודתיהו להדדי דסוגין י"ל ג"כ דהי' ע"י שליח אולם הרי רש"י ז"ל לא פי' כן וגם י"ל דתלוי בפלוגתא דעלמא אי בעי' קרא כדכתיב ודו"ק:
 
'''{{עוגן1|עד}} דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.''' נ"ב בחידושי אגודה הנדפסים עם מהרי"ו דפוס קאפוסט דס"א ע"א כ' י"מ לחשבו כי חשבון זה כזה:


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

תפריט ניווט