גליוני הש"ס/סוכה/מד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

שם ב' ור' חסדא כו' אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב ביו"ט הראשון של חג, נ"ב ובגליון ר"מ מוחק זה ובפשיטות הדין עמו אולם ראיתי ברוקח סי' רכ"א דכ' וז"ל קיי"ל בפ' לולב וערבה ערבה הלמ"מ הכל מודים שאין אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב עכ"ל ואין מובן כלל דהרי הוא פלוגתא כאן ואיך כ' הכל מודים וע"כ דהית' גירסתו ביו"ט הראשון של חג אבל בשבוע של ערבה לכ"ע אין אדם יוצא כו':

שם אפי' עלה אחד ובד אחד עלה אחד ובד אחד ס"ד אלא אימא אפי' עלה אחד בבד אחד, נ"ב דוגמתו מנחות ל' א' אפי' פסוק אחד ואפי' דף אחד פסוק אחד ס"ד אלא אימא פסוק אחד בדף אחד ועוד בעירובין ס' א' אפי' בית אחד וחצר אחת חצר אחת ס"ד אלא אימא בית אחד בחצר אחת:

שם קסבר מנהג נביאים הוא, נ"ב פי' מנהג נביאים הוא שלא לברך, יריאים סי' קכ"ד וע"ש וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ד ושוב ראיתי שדברי היריאים הובאו בס' תניא רבתי סי' פ"ו ע"ש וע' כל בו סי' ע"א הביא עוד דיעה דמנהג נביאים דערבה היינו דנביאים נהגו לעצמם כן ואחרים למדו מהם וע"כ אין טעון ברכה ומשא"כ הלל "ח דהוקבע המנהג מיד אל הציבור שפיר טעון ברכה וע' ס' הישר לר"ת דמ"ג ע"א דפוס וויען דכ' עוד לסתור הראיה מכאן דלא מברכי' אמנהגא וז"ל ועוד דלא מייתי ראי' דלא מברכינן אמנהג אלא מדלא בירך מייתי ראי' דמנהג הוא עכ"ל נ' כוונתו דהש"ס מייתי ראי' דע"כ דהוא רק מנהג דאילו הי' יסוד נביאים פשיטא שהי' לו לברך וע"כ דהוא רק מנהג נביאים וס"ל לר"א בר צדוק דאמנהגא לא מברכינן ובהא דס"ל דאמנהגא לא מברכי' בזה באמת אין הלכה כמותו ואולי הטעם באמת משום דמנהג הברכה על הלל ויו"ט שני חולק עליו ואמרי' בכמו זה פוק חזי מאי עמא דבר] ולפי"ז לפי ההלכה צריך לברך גם על חביטת ערבה ודו"ק:

שם אריך, נ"ב ע' רש"י והוזכר עוד ב"מ ע"ה א' ואריך וגם שם ברש"י כדבריו כאן:

שם לחשוכיא, נ"ב פי' עניים ונקראים כן ע"ש שמתפרנסים מאחרים ע' ביצה ל"ב ב' כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו כו' ע"ש:

שם תוד"ה כאן כ' ואי משום דמברכין תקיעת שופר ביו"ט שני של ר"ה כו', נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ו:

{{ניווט כללי תחתון}}

{{פורסם בנחלת הכלל}}