גליוני הש"ס/יומא/פג/א: הבדלים בין גרסאות בדף

פ"ג א' פשיטא מ"ד האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקמיבעית סבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל לב יודע מרת נפשו, ל' הבה"ג ה' יוה"כ וכן ברי"ף כאן:

שם שומעין לרופא, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רע"א ומ"ש דאין סומכין על רופא עכו"ם בקי האומר שהוא מסוכן אם החולה אומר שאינו מסוכן ומכירין העומדין עליו שאינו מסוכן ע"ש הוא דבר הצריך בירור שאם אותם העומדים עליו אינם בקיאים ורופאים לכאורה נ' פשוט דה"ל ספק סכנה מיהת ומחללין עליו את השבת:

שם תונבא הוא דנקט לי', נ"ב כלשון זה נדה ל"ז ב':

שם טבל ונבילה כו', נ"ב עמ"ש באתוון דאוריתא כלל י' ד"ה ולעניין אי תרומה כו' וע' שו"ת הרד"ך בית י"ח ד"ה ומעתה אני אומר דכ' קולא בתרומה מבנבילה שכן תרומה אין איסורו נוהג בכל זמן שבזמן בית שני הותר איסורו ואין איסורו איסור גמור שאיסור גמור אין לו הפסק כנבילה כו' ע"ש בארוכה וע' מה שהעתקתי משם עוד בגליון יבמות פ"ב ב':

שם כי פליגי בדלא אפשר, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קל"ה וע"ש חידוש דתרומה שחזרה למקומה חוזר הכל להיות טבל כראשונה ע"ש וע"ש ח"ב סי' צ"ט דסמך ע"ז להלכה למעשה בחלת ח"ל ע"ש וקצת ראי' נגד זה מקומץ דמנחה דאפי' חזר למקומו אין המנחה חוזרת להיות טבל כמבואר במנחות כ"ג א' במשנה דאם נתערב קומצה בשירי' אם הקטיר עולה לבעלים וכן בגמ' שם ב' אמר שירים אי קא הוי טיבלא ואי איתא הא אפשר להם להעשות טבל ע"י חזרת הקומץ לתוכם וע"ע שם ו' א' במשנה קמץ בשמאל פסול בן בתירא אומר יחזור ובגמ' שם ב' ושם ז' א' וכי מהדר לי' לקומץ לדוכתי' תקדוש ולפסול וע' אריכות בסוגי' דכאן בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז וסי' ל"ח ומש"ש התשב"ץ בסי' ל"ח לחלק בין טבל לנבילה דכיון דטבל יש לו היתיר ע"י תיקון לכן לגבי חולה איננו איסור כלל דהיתיר פ"נ המתירו הוי כמו היתיר התיקון וכאילו נתקן דמי דאינו טבל עוד ומשא"כ בנבילה דלא שייך זה עש"ה הנה למ"ד בטל כמאן דאיתה דמי גם בנבילה י"ל דכאילו הותר ע"י ביטול דמי כיון דיש לו היתיר ע"י ביטול בעודו במציאות והוא אוכל ודו"ק ומש"ש בתשב"ץ עוד דכיון דפ"נ מתיר האיסור ה"ל לעניין טבל כדגן עכו"ם שהוא פטור מתרומה ומעשרות עש"ה וזו סברא אחרת דלא דנחשב נתקן רק נחשב תבואה פטורה שא"צ תיקון ואולם סברא זאת צ"ע הבנתה דהא גם תבואת עכו"ם חייבת אם כבר באה לכלל חיוב כגון הביא שליש ביד ישראל ומכרו לעכו"ם ע' גיטין מ"ז א' וא"כ ה"נ טבל זה שכבר נתחייב בתרומה כו' קודם שהוצרך לחולה זה א"כ א"א לך לומר שישוב פטור רק שמה שמחויב בתיקון היתיר הפ"נ כתקונו נחשב וכסברתו הראשונה ודו"ק היטיב אולם היכא דצריך למרח תבואה לצורך חולה לכאורה תתכן שפיר סברתו השני' הנ"ל דאין חל עלי' חיוב תרומה בשעת מירוח לגבי החולה וכאילו לא הוטבלה ע"י המירוח דמי ולפי"ז יהי' חילוק לדינא בין כשצריך למרח תבואה לחולה ולהאכילו לבין כשצריך להאכילו טבל שנתמרח כבר ודו"ק היטיב ולענ"ד יש לחלק עוד בין נבילה לטבל דטבל ע"כ איירי בתבואת החולה דאי בתבואת אחרים הא ה"ל לגבי החולה רק דרבנן דתבואת זרעך בעי' ע' פנ"י פסחים ט' א' וקידושין כ"ו ב' במעשה דר"ג וזקינים כו' דאפי' לבניו ובני ביתו הוא דרבנן ע"ש וא"כ תבואת החולה שוב הא לכ"ע בלא"ה שרי מפאת תבואת זרעך ולחולה הרי חליו מתירו ולכן שב היתיר גמור ומשא"כ נבילה א"א שתוחשב היתיר אחרי שלאחרים אסורה באכילה ולא דמי לשבת דהותר לכל ישראל לחלל שבת עבור החולה ואילו הנבילה רק לאכילתו היא נצרכת ובאכילה הרי היא אסורה לאחרים ודו"ק היטיב וגוף סברת התשב"ץ דהיתיר פ"נ הוי כמו היתיר התיקון ע' כ"מ פ"ז מביכורים ה"ח עש"ה:

{{ניווט כללי תחתון}}

{{פורסם בנחלת הכלל}}