גליוני הש"ס/פסחים/צט/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

צ"ט ב' סמוך למנחה, נ"ב פירש"י חצי שעה קודם וצ"ע אם זה כלל בכל ל' סמוך דחכמים דהוא חצי שעה והך דסמוך לחפיפה טבילה דנדה ס"ו ב' דעת היריאים סי' קצ"ב דהוא ג' שעה וע' נדה ט' א' א"ד כיון דסמיך לה חזאי ע"ש ברש"י ד"ה ואח"כ הוכר עוברה דהאי סמוך היינו מיד:

שם תוד"ה לא יאכל אדם כ' כל האוכל מצה כו', נ"ב הובא ברי"ף סוף אלו עוברין ובבה"ג פרק ב' מה' פסח ע"ש ובמהרי"ו סי' קצ"ג כ' להסביר דארוסתו בעי ז' ברכות וכן קודם שהותר לו מצה בעי' ז' ברכות והם בפה"ג א' קידוש ב' שהחיינו לא חשבינן דאומרו אפי' בשוק וברכה דטיבול ראשון לא חשבינן דחיובא לדרדקי ואשר גאלנו ג' בפה"ג ד' ענ"י ה' המוציא ו' על אכילת מצה ז' ולאשיר"י דאינו מברך בפה"ג אכוס שני שמא חשיב אשר גאלנו ב' ברכות תחלה וסוף וברכת לקרוא את ההלל לא חשבינן אפי' לדברי רבותינו המצריכין לברך משום דיש מקומות שלא נהגו לומר הלל על השלחן עכ"ל ז"ל ובס' תניא רבתי סי' מ"ד כ' ג"כ כזה אך דחושב שם ז' הברכות באופן אחר וז"ל יין, קידוש, זמן, בפה"א על טיבול ראשון, אשר גאלנו ובפה"ג על כוס שני, המוציא ועל אכילת מצה, וברכת ענט"י לא חשבינן שאי אפשר שלא נטל ידיו באכילתה עכ"ל ומ"ש שאי אפשר כו' אינו מובן ואולי צ"ל שאפשר שלא יטול ידיו באכילתה והיינו במקום דלא שכיח מים דנוטל ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו כמבואר בחולין ק"ו ב' והנה לפי דרכן של ראשונים ז"ל הנ"ל דבאין להמציא ז' ברכות מתירות למצה כז' ברכות המתירות לארוסה לכאורה לענ"ד לולי דבריהם ז"ל אין לחשוב כלל ברכות בפה"ג דקידוש ודכוס שני שהרי גם אם אין לו כוס אוכל מצה ומקדש על הפת ואין אלו ברכות מתירות למצה וכן ברכת בפה"א דטיבול ראשון אין לחשוב דאי לית לי' ירקות לטיבול ראשון אין שם ברכה זאת ועכ"ז הרי שפיר אוכל מצה ואפי' לר' חסדא לקמן קט"ו א' דבלית לי' שאר ירקי מברך אחסא בפה"א ועל אכילת מרור מ"מ הא משכחת בלית לי' מרור כלל וע"כ לענ"ד יש לחשוב חשבון ז' ברכות עד"ז ברכת קידוש וזמן והמוציא ועל אכילת מצה וב' דאשר גאלנו תחלה וסוף והשביעית מה שיסדו ז"ל לומר בהגדה ברוך המקום דמקום הוא שמו של הקב"ה וה"ל כברכת בריך רחמנא מארי' דהאי פיתא דהוא ברכה שלימה ואפי' למ"ד דבעי' נמי מלכות מ"מ מה שאומרים ברוך שנתן תורה לעמו ישראל הוי כמו מלכות כי נתינת התורה לעמו ה"ל כמלך הגוזר על עמו והם מחויבים לעשות גזירותיו מפאת מלכותו וממשלתו עליהם כן מ"ת לעמו הוא מפאת מלכותו וממשלתו ית' עליהם וכן הי' מ"ת בממשלה ומלכות כי כפאם על כך וכמ"ש ז"ל שכפה עליהם הר כגיגית וכן יסדו ז"ל כל מלכיות דר"ה רק בדיבור ממתן תורה ואמרו בו גם העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלות"ך מלכנ"ו ללמד לעמך תורה כו' הרי דמ"ת הי' התגלות מדת מלכותו ית' ויש רמז בתיבות העולם כולו חל מפניך ובריות ס"ת מלכו"ת וע' תוס' ברכות מ' ב' ד"ה אמר כתבו כזה דאלק"י אברהם וכן הקל הקדוש שאין כמוהו הוי במקום מלכות דברכה ע"ש הרי דלא בעינן מלכות ממש רק דבר המורה על מלכות וע' שו"ת הלכות קטנות סי' רס"ח שאלה מי שאמר ברוך אתה ד' אלקינו ולא הזכיר מלכות מהו תשובה מלכות שלימה היא כמו שמע ישראל עכ"ל וע"ע שם חלק ב' סי' א' עש"ה וע"ע ברכות נ"ד א' דא"ק ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל וגו' וק' דהא אין שם מלכות וצ"ל ג"כ דאשר הציל הוא במקום מלכות דההצלה הוא בכח מלכותו וממשלתו ית' דמי שאינו מלך ומושל אין בו כח להציל וע' ברכות נ' א' התם מוכחא מילתא מאן עבד ניסי קודשא בריך הוא ולפי"ז בברכת שעשה ניסים כו' יוצאין לכ"ע גם בלי הזכרת מלכות ויל"ע בזה וע"ע רוקח ה' פסח סי' ר"פ כ' ואסור לאכול מצה בערב פסח דכתי' בערב תאכלו מצות עכ"ל משמע דהאכילה ביום הוא להבמכ"ע כפסח דדרשי' בלילה ולא ביום וחשבינן לי' להבמכ"ע ע' לעיל מ"א ב' וצ"ע וע' בבעה"מ ורמב"ן במלחמות סוף אלו עוברין וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר"ס עש"ה וי"ל ג"כ דברכת ברוך המקום היא היא הברכה שנתקנה תחת ברכת מצות סיפור יציאת מצרים שהי' ראוי להיות ברכה עליו כעל כל המצוות וכמו שעמדו ז"ל ע"ז ולהנ"ל י"ל דע"ז יסדו באמת ברכת ברוך המקום והנך ז' ברכות דכתיבנא הם ברכות שא"א שיוחסרו לו באכלו המצה ושפיר הם ז' ברכות מתירות למצה וגם י"ל דגוף ההלל הנאמר בהגדה במקום ברכה עומד שהרי למדו ברכת הנהנין מקרא דקודש הלולים בברכות ל"ה א' הרי דהילול הוא ברכה כנלענ"ד:

{{ניווט כללי תחתון}}

{{פורסם בנחלת הכלל}}