גליוני הש"ס/פסחים/סח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

שם ב' בא וראה כמה חביבה כו', נ"ב עמ"ש בקונטרס גבורות שמונים אות ל"ב ויל"ע עוד דהא ההכרח שיהי' מותר להקטירן בשבת דאל"כ גם במוצ"ש יהי' אסור להקטירם מפאת דאין לך עבודה כשיר' מערב ועד בוקר אלא זו בלבד ע' תוס' מנחות פ"ט א' ד"ה אין לך וגם יל"ע מהך דביצה כ' ב' זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב ועוד שם ואם הית' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה כו' ואמאי הא כיון דאסור להקטיר ביום תו גם בלילה א"א להקטיר אם מפאת עשה דהשלמה ואם מפאת דאין לך עבודה כשיר' מערב עד בוקר כו' כנ"ל וצ"ע:

שם רא"א אין לו כו', נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י סי' ד' דנ' מדבריו דפסק כר"א ולא כר' יהושיע עש"ה וצ"ע וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' דגם לר"א אם נשבע שלא לטעום כלום ביו"ט אין השבועה חלה דחשוב נשבע לבטל את המצוה אע"ג דאפשר ביושב ושונה ע"ש:

שם חלקהו חציו לאכילה כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' שמ"ח הביא גמ' דכאן בזה"ל רא"א אין לו לאדם ביו"ט ושבת אלא אוכל ושותה או יושב ושונה רי"א חלקהו חציו לגבוה וחציו לכם ודיקדק מכאן דכיון דקיי"ל דהלכה כר"י לגבי ר"א דר"א שמותי ע"כ מותר להתענות בשבת עד ו' שעות ולא יותר והקשה מכאן אירושלמי תענית דאמר דאסור להתענות בשבת עד ו' שעות ע"ש וצ"ע דפלוגתא דר"א ור"י כאן הוא ביו"ט לבד ואילו בשבת אמר כאן דהכל מודים דבעי' נמי לכם ומצוה ליישב:

שם וא"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד כו' ר"א סבר או כולו לד' או כולו לכם ור"י סבר חלקהו חציו לד' וחציו לכם, נ"ב כזה זבחים נ"ח א' ה"ק ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי סבר כולו לעולה וכולו לשלמים ור' יוסי בר יהודה סבר חציו לעולה וחציו לשלמים:

שם ור' יהושיע סבר חלקהו, נ"ב במהרי"ו דנ"ט ע"א דפוס קאפוסט כ' המתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא איני מקיים חציו לד' וחציו לכם צריך לקיים כולו לד' דבהא מודה ר' יהושיע לר"א עכ"ל וצ"ע מנ"ל וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' פ"ב עש"ה:

שם מר ברי' דרבינא כולי' שתא הוי יתיב בתעניתא כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ב:

שם עצרת יום שניתנה בו תורה, נ"ב ע' רוקח סי' רצ"ה וז"ל לא מצינו שלמי ציבור כ"א בעצרת ע"כ אסור להתענות ביום עצרת אפי' אם מתענה בכל יום כדאמר בפסחים כו' מר ברי' דרבינא יתיב כולי שתא כו' ע"כ צריכין ישראל לשמוח שמוחל הקב"ה עונותיהם דאמרי' בירושלמי כו' בכל הקרבנות כתי' חטאת ובעצרת לא כתי' חטאת אמר להם הקב"ה לישראל מכיון שקבלתם עול התורה עליכם מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם עכ"ל נ' שבא להוסיף טעם על איסור התענית מלבד טעמא דיום שניתנה בו תורה והוסיף טעם מפאת שהציבור מביאין בו שלמים וכוונתו דכיון דשלמים הם לאכילת בעלים וזה גוף עניין הקרבן שע"ש זה נקרא שלמים שעושה שלום בין מזבח וכהן ובעלים דיש בו אכילת כולם ולכן אין להתענות בשבועות ומ"ש עוד משמחת מחילת עוונות אולי כוונתו גם בזה לטעם איסור התענית ואולם טעם זה נכלל שפיר בדברי הגמ' כאן דאמר יום שניתנה בו תורה הוא דמפאת זה הוא שנמחלין העוונות הואיל ומקבלין עול תורה:

שם אי לא האי יומא כו' כמה יוסף איכא בשוקא, נ"ב דוגמת ל' זה בקידושין ל"ג א' אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא:

שם ותלי וקאי בעברא דדשא, נ"ב כזה סוכה נ"ב א' אזל תלא נפשי' בעיבורא דדשא וחגיגה ט"ו ב' אשכחי' שמואל לר' יהודה דתלי בעיברא דדשא ובגיטין ל"ב ב' רבינא אשכחי' לר' נחמן בר יצחק דתלי וקאי בעיברא דדשא:

{{ניווט כללי תחתון}}

{{פורסם בנחלת הכלל}}