13,451
עריכות
פירוש/יסודי התורה/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
המשך הקלדה
(המשך הקלדה) |
(המשך הקלדה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''ספר ראשון והוא ספר המדע.''' קראו ספר המדע לפי שכלל בו המצות התלויות במחשבה ובמדע ובדעות. והלכות ראשונות הלכות יסודי התורה קראן כך לפי שהמצות הנכללות בהן הן עיקר התורה ויסודותיה. שאם לא יתאמת מציאות השם ושהוא יודע מעשה בני האדם לא תהיה האמנה בתורה. ולפיכך קורין למי שאינו מודה במציאות השם כופר בעיקר מפני שהאל יתברך הוא עיקר הכל. וטעם המצות הנכללות בהלכות יסודי התורה ידוע שעיקר הדת לידע שיש שם אלוה שאין עמו אלוה אחר. ונכלל תחת ידיעת שתי מצות אלו ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה שמידיעתם יודעו הראיות על מציאות הבורא ושהוא לבדו ראשון וצור לכל. ואחר שיתאמת בלב מציאות הבורא ושאין כמוהו בעולם ראוי לאהבו וליראה ממנו ולקדש שמו ולשמוע משלוחיו הנביאים. והמצות נחלקים לשני חלקים. האחד מצות שבין אדם למקום. והשני מצות שבין אדם לחבירו. והתחיל בזו ההלכה במצות שבין אדם למקום: ועתה נחזור לבאר דברי הגאון ז"ל: | '''ספר ראשון והוא ספר המדע.''' קראו ספר המדע לפי שכלל בו המצות התלויות במחשבה ובמדע ובדעות. והלכות ראשונות הלכות יסודי התורה קראן כך לפי שהמצות הנכללות בהן הן עיקר התורה ויסודותיה. שאם לא יתאמת מציאות השם ושהוא יודע מעשה בני האדם לא תהיה האמנה בתורה. ולפיכך קורין למי שאינו מודה במציאות השם כופר בעיקר מפני שהאל יתברך הוא עיקר הכל. וטעם המצות הנכללות בהלכות יסודי התורה ידוע שעיקר הדת לידע שיש שם אלוה שאין עמו אלוה אחר. ונכלל תחת ידיעת שתי מצות אלו ענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה שמידיעתם יודעו הראיות על מציאות הבורא ושהוא לבדו ראשון וצור לכל. ואחר שיתאמת בלב מציאות הבורא ושאין כמוהו בעולם ראוי לאהבו וליראה ממנו ולקדש שמו ולשמוע משלוחיו הנביאים. והמצות נחלקים לשני חלקים. האחד מצות שבין אדם למקום. והשני מצות שבין אדם לחבירו. והתחיל בזו ההלכה במצות שבין אדם למקום: ועתה נחזור לבאר דברי הגאון ז"ל: | ||
| שורה 51: | שורה 50: | ||
==ט== | ==ט== | ||
'''אם''' כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו וכו'. התורה ניתנה לכל המון ישראל אנשים ונשים וטף והשם יודע המחשבות שידע שמאחר שהם גופים מחוברים מארבעה יסודות א"א שישיגו הנפרד על בוריו לפיכך דבר עמהם בלשון שתוכל דעתם לסבול. ואח"כ כשיתבוננו ויבינו וישיגו מאמתת השם מה שיוכלו להשיג. ידעו שכל הדברים | '''אם''' כן מה הוא זה שנאמר בתורה ותחת רגליו וכו'. התורה ניתנה לכל המון ישראל אנשים ונשים וטף והשם יודע המחשבות שידע שמאחר שהם גופים מחוברים מארבעה יסודות א"א שישיגו הנפרד על בוריו לפיכך דבר עמהם בלשון שתוכל דעתם לסבול. ואח"כ כשיתבוננו ויבינו וישיגו מאמתת השם מה שיוכלו להשיג. ידעו שכל הדברים האלה לא נאמרו אלא בדרך השאלה. ועל זה הענין ארז"ל דברה תורה כלשון בני אדם. כלומר דברה עמהם כלשונן שיבינו אותו. שמאחר שהם גופים לא ישיגו הנפרד על בוריו. ומאחר שבא הכתוב בלשונן שאין בו ספק שהוא משל והוא אם שנותי ברק חרבי נדמה לו הכל ונאמר שהכל משל וכנוי: | ||
'''ראיה''' לדבר זה שנביא אחד אומר שראה הקב"ה לבושיה כתלג חיור וכו'. ר"ל מאחר שאמרו הנביאים שראוהו בצורות משונות כבר נתבאר שאינו גוף ולא ישתנה. ופי' כתלג חיור כשלג לבן. ופי' חמוץ בגדים אדום כמו סוסים ברודים אמוצים {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/ו#|זכריה ו']]}} כמו חמוצים בחילוף א' בח': | |||
==י== | |||
'''מהו''' זה שבקש משה להשיג כשאמר הראני נא את כבודך וכו'. פי' לפי שאמר למעלה ואמתת הדבר אין דעתו של אדם יכולה להשיגו אמר א"כ הדבר מה הוא זה שבקש משה. אם בקש להשיג אמתת הבורא הרי הקדמנו שזה א"א. ואם בקש באומרו כבודך תואר מתוארי השם או מדה ממדותיו או דבר נברא. זה אינו צריך לו שהרי הודיעו הקב"ה כמו ששאל וידע אמתת כל נברא מדכתיב בכל ביתי נאמן הוא. והתשובה שבקש להשיג אמתת המצאו של בורא כדי שיהא נחקק בלבו, מפני שחשב שיוכל להשיג זה על דרך מופת. והודיעו השם שזה א"א אלא יודיעו מה שיוכל להשיג מה שהוא שלם במין האדם. ושאר הענין פשוט: | |||
==יא== | |||
'''וכיון''' שנתברר שאינו גוף יתברר שלא יארעו לו אחד ממאורעות הגוף לא חיבור ולא פירוד וכו'. החיבור לא יהיה אלא למחובר והנפרד אינו מחובר. והפירוד לא יהיה אלא למחובר שלא יפרד אלא מחובר: | |||
'''ולא''' מקום וכו'. כל דבר שהוא במקום הוא גוף או כח בגוף ומי שאינו גוף לא יהיה במקום. ולא מדה וכו'. המדה מקרה לגוף: | |||
'''ולא''' עלייה ולא ירידה וכו'. כל עולה ויורד מתנועע והתנועה לא תמצא אלא לגוף או לכח בגוף שגם התנועה מקרה לגוף: | |||
'''ולא''' ימין ולא שמאל וכו'. כל שיש לו ימין ושמאל ופנים ואחור הוא גוף שדבר שאין לו גוף אין לו צד מן הצדדין: | |||
'''ואינו''' מצוי בזמן וכו'. אילו היה מצוי בזמן היה הזמן קודם לו. א"כ לא יהיה קדמון שהקדמון לא יקדים אותו שום דבר. וכיון שאינו מצוי בזמן לא יהיה לו תחלה וסוף שהוא ראשית ואחרית. ולא מנין שנים וכו'. שכל זה מענין הזמן והזמן ממקרה הכמות: | |||
'''ואינו''' משתנה וכו'. השנוי לא יהיה אלא מצד המקרים. והוא ית' אינו גוף שיהיה לו מקרים: | |||
'''ואין''' לו לא מות ולא חיים וכו'. המות הוא ההעדר. והבורא מחוייב המציאות ומחוייב המציאות לא יעדר: | |||
'''וחייו''' אינם כחיי הגוף. שהם מוספין על מהותו. ולא יאמר עליו חי אלא להורות שהוא מצוי ואינו מועדר. והחכמה והסכלות המצויים למי שהוא גוף הם כחות משתנים והחכמה היא דבר מוסף על המהות והוא ית' חכמתו היא מהותו: | |||
'''ולא''' שינה ולא הקיצה וכו'. כל אלו הם מקרים לנפש האדם והקב"ה אינו נפש ולא גוף שיהיו לו אלו המקרים: | |||
'''ולא''' דבור כדבור האדם וכו'. שהוא בחתוך המלות בשפה ובלשון ובגרון והקב"ה אינו גוף כגוף האדם שיש לו אברים. וזה שנאמר וידבר ה' ודבר ה' הוא כנוי לשפע המגיע מאצל הבורא לנביא על ידי מלאך או בקול נברא: | |||
'''וכך''' אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה וכו'. זה המאמר לרז"ל במס' חגיגה בפרק אין דורשין. ופירשו המפרשים עפוי מלשון עייפות. ויש אומרים שהוא מלשון תנועה מדכתיב ועפו בכתף פלשתים {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#|ישעיה י"א]]}} שפירושו ינועו ישראל לרוח פלשתים לשלול אותם שפירוש כתף רוח וצד כמו ולכתף השנית {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כו#|שמות כ"ו]]}} כלומר אין לו תנועה: | |||
==יב== | |||
'''והואיל''' והדבר כן הוא וכו'. כל זה נכנס תחת מאמרם ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם, והוא כשבקש להודיענו שהקב"ה רצה בדבר פלוני כלומר שנעשה כרצונו יאמר עליו שהוא שמח בו. וכשנעשה דבר שלא כרצונו כגון שנעבור על מצו' (חמורות) ממצותיו יאמר עליו שהוא כועס. כדי שנדע שהוא נפרע מעושה אותו מעשה שהמובן מענין הכעס הוא שהוא נפרע מהעובר על דבריו וכן בשאר המדות. ושאר הענין מבואר: | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||