בנין ציון/ב/קלא: הבדלים בין גרסאות בדף

ב"ה אלטאנא יום ה' י"ג ניסן תרי"ג לפ"ק.

'''על''' קושיתי בספרי ע"ל יבמות (ד' ל"ג) במה דקאמר שם זר ששימש במאי אי בהקטרה הבערה ללאו יצאת דדלמא החיוב משום מכבה דכשמשים החלבים על האש תחלתו מכבה. השיב מר נ"י והנני כמבוקשו להשיב על כל דבריו ובתחלה אזכיר שמה שכתב לתרץ קושיתי למה לא קאמר דחייב משום מכבה שזה הוי מלאכה שא"צ לגופה ור' יוסי ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור שלא ראה בספרי ערוך לנר במקומו שכבר תירצתי שם כן ורק בזה לא דבר נכונה שמשמע למסקנא שכ"ע ס"ל כן מדדייק רבא לישנא דמתני' שז"א שהרי עולא דמתרץ שם דר"י ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב לא חזר בו וגם הגמ' לא הקשה עליו מדיוקא דרבא וע"כ לא חשיב ליה דיוק או דס"ל דר"י האמת קאמר שעושה פחם אבל באמת גם אי הוי מלשאצ"ל ג"כ הוי מחייב ולכן כתבתי בספרי שהגמ' דיבמות אזיל אליבא דר' יוחנן דס"ל אליבא דר"י מלאכה שאצ"ל פטור ועל כן לא קאמר משום מכבה אבל הירושלמי י"ל דס"ל כעולא דר' יוסי ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב ומה שלא אמר בירושלמי דחייב משום מכבה משום דבלא"ה קאמר שפיר דחייב משום מבעיר או משום מבשל ולא נחית להחילוק אי לענין מכבה מקרי פסיק רישא או לא דאי לא הוי פ"ר פשיטא דלא שייך לחייב משום מכבה דהוי דבר שאינו מתכוון כמו שכתבתי בספרי שם ובזה נסתר מה שהשיג מר נ"י על דברי התשובה מאהבה דאיך יקרא תקון מה שמתיר בשר באכילה דהוי תקון אצל אחרים שז"א שרק למ"ד מלאכה שאצ"ל פטור צריך תקון בגוף הדבר אבל למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב אפי' תקון אצל אחרים חשיב תקון כמבואר בשבת (דף ק"ו) וברמב"ן ורשב"א שם והירושלמי אפשר שס"ל אליבא דר"י מלשאצ"ל חייב וכעולא: