176,202
עריכות
דבר אברהם/ג/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שיפורים והוספות
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפורים והוספות) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==א== | ==א== | ||
א) '''אשר''' עמד ע"ד התוס' יבמות | א) '''אשר''' עמד ע"ד התוס' יבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/לב/א#בע"מ|דף ל"ב]] ד"ה בע"מ}} בהא דאיפלגו ר' חייא ובר קפרא בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה אי חייב שתים, וכתבו התוס' ז"ל הא דלא נקט זר (ששימש בטומאה) כדנקט לעיל היינו משום דאטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרון ואל בניו וינזרו וגומ' דהא דקאמר טומאה לכל נאסרה היינו אפילו בעלי מומין עכ"ל, והביא שבהגהות מצפה איתן כתב ע"ז שהוא נגד הספרי הובא בילקוט פ' קרח דיליף ק"ו דחייב אכניסה בטומאה כ"ש אשימוש בטומאה, וי"ל דהיינו למ"ד דעונשין מן הדין וצ"ע עכ"ד, הנה תירוצו אינו עולה יפה דז"ל הספרי והזר הקרב יומת אפילו עובד בטהרה או (אפילו) [מלת אפילו שנמצאת בתוך חצי לבנה כנראה ט"ס הוא ומיותרת] עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב קל וחומר לעבודה ומה תלמוד לומר והזר הקרב יומת אפילו עובד בטהרה יומת, והשתא למ"ד אין עונשין מן הדין מנין לו כל עיקר דזר שעובד בטהרה יומת אימא קרא בטומאה דוקא קאי ואי דאיכא ק"ו מכניסה הא אין עונשין מה"ד, והנה המצפ"א תפס בספרי כמשמעו דהשאלה היא דנילף בק"ו דזר ששימש בטומאה חייב וקרא למ"ל, ואיכא למידק דע"כ ליכא למילף עבודה בטומאה מכניסה שהרי על הכניסה חייב על זדונו כרת ועל שגגתו קרבן עו"י ועל עבודה בטומאה אפילו בכהנים חייב רק מיתה ביד"ש ובודאי לא חמירי זרים מכהנים בזה, ומסתמא איכא איזה טעם דא"א למילף עבודה מכניסה אפילו למ"ד עונשין מה"ד, ולכאורה הי' אפשר לומר דשאלת הספרי היא למ"ל לחיובי מיתה בידי שמים משום עבודה תיפוק לי' דחייב כרת משום כניסה, (ואין לומר לעבור עליו בשני איסורין כמ"ש התוס' ב"מ דף ס"א ע"א ד"ה לעבור עליו בשני לאוין), ואמנם כן ראיתי דמפרש לה המג"א הכי בזית רענן אלא דפריך עלה משבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/יז/א|דף י"ז ע"א]]}} דהכי פריך הש"ס אלא דקיי"ל טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה אי דלא שהה היכי עביד עבודה אי דשהה בר כרת הוא ומשני דבהדי דנפק הפך בצינורא וה"נ אפשר בהכי, עיי"ש מה שתירץ, ואין לומר דאיצטריך לחייבו במלקות גם משום שימוש בטומאה (עיין רמב"ם [[רמב"ם/ביאת מקדש/ד#א|פ"ד מביאת מקדש ה"א]]), דא"כ באזהרה סגי ועונש למ"ל: | ||
==ב== | ==ב== | ||
ב) '''והנה''' הרמב"ם | ב) '''והנה''' הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/ביאת מקדש/ט#יא|פ"ט מביאת המקדש הי"א]]}} כתב כהן טבו"י ומחו"כ שנטמא וכו' ועבד חייב על כל אחד ואחד ואם הי' זר אינו לוקה אלא אחת משום זרות, וכתב הכ"מ דמקורו בתוספתא דזבחים פרק י"ב וטעמא משום דלא הוזהר מלעבוד טמא כו' אלא מי שהוא ראוי לעבוד אבל זר הואיל ואינו ראוי לעבוד אינו עובר. והתוס' כתבו טעם אחר קצת דאטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו וגו'. ונראה דאיכא נפקותא בין שני הטעמים לענין במה שהזר כשר בה, דלטעם התוס' נראה דגם בבמה פטור אטומאה דמ"מ נאמרה רק לכהנים ואילו לטעמו של הכ"מ חייב שהוא ראוי לעבוד שם, והוא כשיטת הרמב"ם ז"ל בפיה"מ שלהי זבחים ועיי' מ"ש בזה בארוכה [[דבר אברהם/ג/א|לעיל סי' א']]. אמנם מצאתי להמאירי בחי' ליבמות שם שכ' על זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה דה"ה בשני אלו אם היה בהפך ר"ל זר ששימש בטומאה ובע"מ ששימש בשבת, והוא דלא כהתוס' והרמב"ם, וקשה עליו טובא מתוספתא מפורשת זו. אבל באמת נראה דלא זו בלבד דאין פירסא מהך תוספתא להמאירי אלא דאיכא מינה בם קצת סייעתא לדבריו, ותמוה מה שהכ"מ הראה מכאן מקור להרמב"ם שלכאורה משמע מזה להיפוך, דז"ל התוספתא כהן שעבד טמא טבו"י כו' אין חייב אלא אחת, זר שעבד טמא טבו"י כו' אין חייב אלא אחת. ומכל הלשון משמע דשתי הבבות בכהן ובזר כאחת הן ובשתיהן טעמא משום דאין איסור חל על איסור ואין שום סייעתא להרמב"ם ולטעמו של הכ"מ, ואדרבא משמע להיפוך דאי לאו דאאחע"א הוה חייב שתים גם בזר, ולפי פשטות הדברים סייעתא מכאן להמאירי. ויותר נראה דמקורו של הרמב"ם מסוגיין דיבמות מדר' חייא ובר קפרא דתני שבת בזר וטומאה בבע"מ וכן בדף ל"ג ע"ב בפלוגתא דר' יוסי ור"ש כמו שדייקו התוס', והמאירי לא חש לזה: | ||
==ג== | ==ג== | ||
ג) '''ועל''' עיקר הדבר שבספרי, עפ"י הבנת המצפ"א שכן היא גם פשטות משמעותו דעיקר הדבר שאנו יודעין דזר שעבד בטהרה חייב הוא משום דבעבד בטומאה לא איצטריך קרא ולעבור בשתים אינו שייך כיון שענשו רק במיתה ביד"ש כמש"ל, קשיא לי דא"כ למ"ד בסנהדרין | ג) '''ועל''' עיקר הדבר שבספרי, עפ"י הבנת המצפ"א שכן היא גם פשטות משמעותו דעיקר הדבר שאנו יודעין דזר שעבד בטהרה חייב הוא משום דבעבד בטומאה לא איצטריך קרא ולעבור בשתים אינו שייך כיון שענשו רק במיתה ביד"ש כמש"ל, קשיא לי דא"כ למ"ד בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כד/א|דף כ"ד ע"א]]}} דיומת דכתיב בזר הוא מיתת בי"ד בסקילה או בחנק לכל חד כדאית לי' שפיר איכא לאוקמיה קרא בעובד בטומאה ובא לחייבו מיתת ב"ד תר שעבד בטהרה מנלן דחייב וכ"ת אה"נ דלהך מ"ד אינו חייב אלא עובד בטומאה. ז"א חדא דלא אישתמיט מאן דלימא הכי והלכה רווחת היא דזר אינו עובד ומחלל בכל ענין. ועוד דבסוגיין דיבמות תנינן זר ששימש בשבת ובע"מ בטומאה וכו' ר"ש אומר אין כאן אלא משום זרות ובעל מום כו' והנה מיירי בזר ששימש בטהרה דאי בטומאה אמאי נקט זר ליתני סתמא טמא שעבד בשבת, והרי ר"ש דאית לי' התם בספרי דזר ששימש חייב סקילה ומוכח דלכו"ע קרא דזר מירי אף בטהרה, ונ"ל דלא ס"ל כאידך דספרי שאנו עסוקין בו ולאו דכו"ע הוא, וממילא מיושב קושית המצפ"א (ומההוא דספרי דר"ש ס"ל דזר ששימש בסקילה יש לדקדק קצת ברש"י (דף ל"ב ע"ב) חייב ב', ב' איסורי קחשיב דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים. ובמסקנא דשמעתין איירינן דאזדא אליבא דר"ש): | ||
==ד== | ==ד== | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ד) '''ובההיא''' דשבועות שהזכרנו כתבו התוס' (ד"ה אי)ת"ל הקשה ר"ת, מה בכך אם הוא בר כרת מ"מ איכא נפקותא טובא דהא קי"ל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה. (דאף דחייבי מיתה ביד"ש כמי חייבין מלקות ואם לקו נראה דנפטרו מידי מיתתן מ"מ בלקה מחמת מלקות דביאת מקדש לא נפטר מידי מיתה דעבודה): | ד) '''ובההיא''' דשבועות שהזכרנו כתבו התוס' (ד"ה אי)ת"ל הקשה ר"ת, מה בכך אם הוא בר כרת מ"מ איכא נפקותא טובא דהא קי"ל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה. (דאף דחייבי מיתה ביד"ש כמי חייבין מלקות ואם לקו נראה דנפטרו מידי מיתתן מ"מ בלקה מחמת מלקות דביאת מקדש לא נפטר מידי מיתה דעבודה): | ||
'''ונ"ל''' ליישב קצת. דבמכות (דף כ"ג ע"א) תנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם כו' דברי ר' תנינא בן גמליאל ואמרין עלה א"ר יוחנן חלוקין עליו חבריו עלי' דר' חנינא בן גמליאל, וכתב הריטב"א שם איזהו המה חבריו ר' ישמעאל ור"ע דס"ל ג"כ במכות | '''ונ"ל''' ליישב קצת. דבמכות (דף כ"ג ע"א) תנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם כו' דברי ר' תנינא בן גמליאל ואמרין עלה א"ר יוחנן חלוקין עליו חבריו עלי' דר' חנינא בן גמליאל, וכתב הריטב"א שם איזהו המה חבריו ר' ישמעאל ור"ע דס"ל ג"כ במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/יג/ב|דף י"ג ע"ב]]}} דחייבי כריתות חייבין מלקות וס"ל דאין נפטרין מידי כריתתם. ובספרי שאנו עסוקין בו וכן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פד/א|דף פ"ד ע"א]]}} איתא זר ששימש במקדש תניא ר' ישמעאל אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת כו' מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים, ושפיר פריך ר' זירא לרבה זר ששימש היכי משכחת לה למ"ד דאינו אלא ביד"ש ור' ישמעאל היא דליכא תנא אחרינא דס"ל מפורש הכי, ולכה"פ לר' ישמעאל מיהא תיקשא, וליכא למימר כ"מ אם יפטר מכרת ע"י המלקות דר' ישמעאל לא ס"ל כלל דמלקות פוטרין: | ||
==ה== | ==ה== | ||