דבר אברהם/א/מסגרת זהב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ובעיקר''' סברתי דבכל הקדש הא דאחרי שהקדישו אינו שלו זהו רק לענין מה דשייך ונוגע להקדש ולא יותר, נלע"ד כפת להביא ראיה לזה מהא דאיתא בזבחים דף ק"ג ע"א על הברייתא שם עולת איש [עורה לכהנים] פרט לעולת הקדש, ר' אייבו א"ר ינאי סרט למתפיס עולה לבדק הבית לא מיבעיא למ"ד קדשי בדה"ב תפסי מדאורייתא אלא אפילו למ"ד לא תפסי הנ"מ בשר חבל עור תפיס, ופירש"י בד"ה אלא אפילו למ"ד מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא לא הנ"מ דמדאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה על דבר שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו ביה תפוס. והנה אין להקשות מהא דאי' בירושלמי פ"ג דפסחים הל' ג' על מתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט, ויקדישנה [פי' יקרא עליה שם חלה] וישליכנה לאשפה [שיהיה הפקר] ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו, בתמיה, הרי דאע"ג דאכתי לא זכה הכהן דלא מטא לידיה מ"מ הוי כבר אינו של בעלים משקרא עליה שם חלה לענין דאינו יכול להפקיר וא"כ ה"נ אע"ג דאכתי לא זכו הכהנים נימא דא"י להתפיסו לבדה, דזה אינו דהכא אין כוונת רש"י ז"ל במש"כ וכהנים אכתי לא זכו ביה על שלא בא עדיין ליד הכהנים רק הכוונה דלית להו עדיין הזכות עליה כלל לפני שחיטה וזריקה, [וכל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה, וגם בשאר קדשי קדשים לית להו זכות על העור לפני שו"ז], משא"כ בחלה דגם קודם דמטא ליד כהן ולא הוי עדיין קנין ממונו של כהן מ"מ כבר אית להו לכהנים הזכות על החלה שתנתן להם מיד שנקרא עליה שם חלה ולכן גם קודם דמטא לידא דכהן כבר נפקע בזה מהבעלים שאינו עוד ממונו של בעלים מיד שקרא עליה שם חלה. אך בלאו הירושלמי הנ"ל יקשה לכאורה בהך דזבחים דאף ע"ג דאכתי און לכהנים זכיה ביה מקמי שחיטה וזריקה ולכן מצד הכהנים ל"ל דהוי אינו של בעלים מ"מ מצד ההקדש הוי אינו שלו מיד שהקדישו ולא יוכל להתפיסו לבדה"ב נמי שאינו יכול להתפיס על הבשר [מדאורייתא] להך מ"ד, דהרי ההקדש עולה ודאי חל גם על העור מיד שהקדיש העולה ואע"ג דהעור אינו למזבח מ"מ חל גם עליה ההקדש לשיתקיים בו אח"כ דין חלוקה לכהנים שהוא מדיני קדשי מזבח [דקדשי קדשים] ואם נפסלה לפני זריקה או קודם הפשט] תנן בזבחים שם ע"ב דהעור ג"כ בשריפה. וברור הוא דגם מועלין בעור [של כשירה] דקדשי קדשים לפני זריקה. ע' במתני' דמעילה ד"ט ע"א העולה מועלין בה משהוקדשה כו' נזרק דמה כו' ואין מועלין בעורות, ובודאי משמע דרק אחר שנזרק דמה אין מועלין בעורה ורישא מועלין בה משהוקדשה קאי גם על העור, וכדתנן התם כהאי גוונא גבי חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור' בבשר ה"נ בעולה [וה"ה באינך קדשי קדשים] בעור, וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מעילה ה"ב וג' ע"ש, [ומה שלא הזכיר שם דמשנזרק הדם אין מועלין בעור היינו משום דמבואר הוא ממש"כ בהל' ב' משנזרק הדם מוטלין בהם בדבר שכולו לאישים וכן בהני ג' גבי עולה ממש"כ עד שיצאו אחר שריפתן לבית הדשן, הרי פרט רק הנקטרים]. וכן מבואר להדיא מדברי התוספות במעילה ד"ח ע"א בד"ה אין מועלין בעורות כו' שכתבו וז"ל דמאחר שזרק דמה זכה המזבח בבשר כו' והכהנים בעורות ונפקי להו מכלל קדשי ה' וכן מתבאר מדברי התוספות בבכורות דכ"ו ע"א בד"ה התולש צמר מעולה תמימה ע"ש. [ומהא דמבואר בפסחים דל"ג ע"א דמועלין בגיזי עולה אין להביא דכ"ש בעור, פ' עירובין דכ"ז ע"ב דהא גיזה [שגיזז מחיים או לפני זריקה] אינה לכהנים ובעור אנו דנין משום דתנתן אחר זריקה לכהנים ואי דמ"ש [לענין טעם זה] מבשרקדשי קדשים הנאכלין לכהנים דמועלין בהם לסגי זריקה, יש מקום גדול לחלק ביניהם דהבשר מגופא ועיקרא דקרבן הוא, וגם דבאכילת כהנים לבשר תליא קצת כפרה וכדאמרינן בכ"ד מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין, ותו דבקדושין דנ"ב ע"ב תנן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים כו' אינה מקודשת ובגמ' שם תניא רי"א מקודשת ור' יוסי אומר אינה מקודשת אר"י שניהם מקרא אחד דרשו וזה יהיה לך מקה"ק מן האש כו' ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה, וז"ל הרמב"ם בפ"ה מה' אישות ה"ה כהן שקידש בחלקו כ' אינה מקודשת מפני שלא הותרו אלא לאכילה בלבד, והוא ע"פ הסוגיא הנ"ל ומבואר לכאו' מזה דעיר {{עוגן|קמג.}}דקדשי קדשים אינו בכלל המקדש בחלקו דמתניתין, ואף דמקודם קאמר הש"ס טעמא דאינה מקודשת משום דמשולחן גבוה קא זכו, וטעם זה נ' לכאורה דשייך גם בעור, דהא גם בעור לא זכו הכהנים פד אחר הזריקה ושייך ביה ג"כ משולחן גבוה קא זכו, אך מהא דאמר ר"י בתר הכי הטעם מדכתיב מן האש מה אש לאכילה כו' מבואר לכאורה דהא דאמרינן לעיל טעמא דמשולחן גבוה קא זכו היינו רק דמשו"ה גם בקדשים קלים לריה"ג [דקאי שם עליה] אינה מקודשת לאח"ש כמו בקדשי קדשים, [וצ"ע על קושית התוספות בזבחים דמ"ד ע"ב ובמנחות דע"ג ע"א על הא דאמרינן התם דהמקדש בגזל הגר מקודשת לפי המבואר מדברי רש"י ז"ל במנחות דמ"ה דבגזל הגר נ"כ משולחן גבוה קא זכו מ"ש מהמקדש בחלקו דאינה מקודשת מה"ט, ולפי הר"ל דעיקר טעמא בהמקדש בחלקו הוא מקרא דמן האש דלא הותרו אלא לאכילה ולא קאמר הש"ס מקודם טעמא דמשולחן גבוה קא זכו רק להשוות מה"ט קדשים קלים לריה"ג לקדשי קדשים לענין זה בלאח"ש ולחלקו ממחיים, א"כ לכאו' קושיתם, והא דאצטריך התם קרא דהמקדש בגזל הגר מקודשת י"ל משום דקי"ל בב"ק דק"י דהחזירו בלילה או לחצאין לא יצא משום דאשם קרייה רחמנא והו"א מזה דגם אחר חלוקה לכהנים אינו ממון כהן לקדש בו את האשה ועיין בתוספות מנחות שם וצ"ל לכאורה דהתוספות בזבחים ובמנחות שהקשו שם כנ"ל סברי דסוגיא דקדושין הנ"ל דקאמר מקודם טעמא דמשולחן גבוה קא זכו פליגא על ר"י דקאמר אח"כ טעמא דר' יוסי מקרא דמן האש, ולפי"ז י"ל דלטעם הא' הוי גם העור בכלל המקדש בחלקו, ומשמע ג"כ מדברי התוספות הנ"ל דקי"ל כספם הא' ולפי"ז יבואר דהתוס' חולקים על הרמב"ם הנ"ל, וצ"ע בזה גם להתוספות דאילו בעור לא אמרינן משולחן גבוה קא זכו], וא"כ הא מבואר דאחר הזריקה והחלוקה לכהנים לא דמי כלל דין העור לדין הבשר, ואף דלענין מעילה גם בבשר ליכא מעילה אחר הזריקה משום דכל שניתר לכהנים אין בו מעילה, אבל מ"מ לענין לפני זריקה י"ל דחלוק העור מהבשר לענין מעילה מטעמא דחלוקים הם בדיניהם לאחר זריקה וחלוקה לענין לקדש בהם וכדומה דהבשר לא הוי ממונם לכל דבר רק לאכילה משא"כ בעור כנ"ל, אך כבר הבאתי ממשמעות המשנה דמעילה ומהמבואר מדברי הרמב"ם והתוספות דמועלין בעור לפני זריקה].