176,570
עריכות
ברכת רצ"ה/צב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
השלמה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השלמה) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השלמה) |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
רעגירערס שכרו אורענדא והחזיקו נאמן א' שימכור היי"ש ליהודים ולערלים ונתנו לו ש"ט יו"ד זהובים לשבוע אח"כ נשתתפו עם ראובן בהאורנדא וכי ראובן יהי' הנאמן ויקבל ש"ט כנ"ל אח"כ כשלש' ירחים השכירו כל האורנדא לשמעון וכאשר ראובן הלך לקבול ע"ז להאדונים נשתתף שמעון עם ראובן וכי ראובן יהי' הנאמן כמקדם ויקבל שכרו כנ"ל ובכל שנה עשו חשבון ביניהם כן היו שתי שנים ועתה שכר ראובן בעצמו האורנדא על שנה השלישית כי שמעון לא רצה להיות שותף עוד בהעסק והזמין כעת שמעון את ראובן לד"ת ותבע אותו שבכל החשבונות לא חשב המעט אשר ישאר אחרי השותים ומה שאינם ממלאים המדה שעולה לסך מסוים במשך שתי שנים וגם שהמדה חצי שטאף שמכר עליה היא חסירה ועלה ג"כ לסך רב וראובן השיב שעל הטפות הנ"ל אין מקפידים כלל ונגד זה נצרך פעם להשלים מה שנחסר מהחביתין כשעומדים ומה שנשפך לפעמים. ועוד כי גם עם הנאמן הראשון לא נחשב זה מאומה וע"ד כן השכיר א"ע פעם ראשונה ושניה ושמעון לא דבר עמו בהיפוך ואדרבה בכל החשבונות אשר עשו שתק ג"כ וכן נחשב אתו אחרי הג"ח שהיה נאמן בראשונה ובל"ס כי אם היה מדבר עמי לא הייתי מתרצה להיות עוסק עם אשתי יום ולילה בעד שכירות מצער כזה ושמעון השיב שעם הנאמן הראשון לא נחשב כזאת יען שנעשה אתו שלא כמשפט לדחותו באמצע הזמן ובעת עשיית החשבונות גילה להדיין דשם שיתבע ממנו בעת גמר השותפות כי א"י להתקוטט עמו עכת"ד וטענותיהם וכאשר נשאל לבקיאים עלה ביד כ"ת אחרי חליפות דברים שונים כי הטפות הללו היינו הנשאר בהכלי ומה שנחסר למילוי המדה עולה חמשה פריצענט ואך כאשר יחשב כזאת עם הנאמן משכורתו לא פחות משלשה רו"כ לשבוע עכ"ת השאל' בקיצור וכ"ת בקש מאתי להגיד לו דבר המשפט הזה. | רעגירערס שכרו אורענדא והחזיקו נאמן א' שימכור היי"ש ליהודים ולערלים ונתנו לו ש"ט יו"ד זהובים לשבוע אח"כ נשתתפו עם ראובן בהאורנדא וכי ראובן יהי' הנאמן ויקבל ש"ט כנ"ל אח"כ כשלש' ירחים השכירו כל האורנדא לשמעון וכאשר ראובן הלך לקבול ע"ז להאדונים נשתתף שמעון עם ראובן וכי ראובן יהי' הנאמן כמקדם ויקבל שכרו כנ"ל ובכל שנה עשו חשבון ביניהם כן היו שתי שנים ועתה שכר ראובן בעצמו האורנדא על שנה השלישית כי שמעון לא רצה להיות שותף עוד בהעסק והזמין כעת שמעון את ראובן לד"ת ותבע אותו שבכל החשבונות לא חשב המעט אשר ישאר אחרי השותים ומה שאינם ממלאים המדה שעולה לסך מסוים במשך שתי שנים וגם שהמדה חצי שטאף שמכר עליה היא חסירה ועלה ג"כ לסך רב וראובן השיב שעל הטפות הנ"ל אין מקפידים כלל ונגד זה נצרך פעם להשלים מה שנחסר מהחביתין כשעומדים ומה שנשפך לפעמים. ועוד כי גם עם הנאמן הראשון לא נחשב זה מאומה וע"ד כן השכיר א"ע פעם ראשונה ושניה ושמעון לא דבר עמו בהיפוך ואדרבה בכל החשבונות אשר עשו שתק ג"כ וכן נחשב אתו אחרי הג"ח שהיה נאמן בראשונה ובל"ס כי אם היה מדבר עמי לא הייתי מתרצה להיות עוסק עם אשתי יום ולילה בעד שכירות מצער כזה ושמעון השיב שעם הנאמן הראשון לא נחשב כזאת יען שנעשה אתו שלא כמשפט לדחותו באמצע הזמן ובעת עשיית החשבונות גילה להדיין דשם שיתבע ממנו בעת גמר השותפות כי א"י להתקוטט עמו עכת"ד וטענותיהם וכאשר נשאל לבקיאים עלה ביד כ"ת אחרי חליפות דברים שונים כי הטפות הללו היינו הנשאר בהכלי ומה שנחסר למילוי המדה עולה חמשה פריצענט ואך כאשר יחשב כזאת עם הנאמן משכורתו לא פחות משלשה רו"כ לשבוע עכ"ת השאל' בקיצור וכ"ת בקש מאתי להגיד לו דבר המשפט הזה. | ||
וזה החלי בעזר צור גואלי. ותחל' נבוא לדון האם נאמר דאף שהשכיר עצמו ביו"ד זהובים מ"מ הרי קיי"ל דשכירות יש להם אונא' ואף לאחר זמן מרובה. דלא קצבו זמן דכפי שיראה לתגר וכו' רק במכר אבל לא בשכירות ועיין בהה"מ פי"ג מה' מכירה ובסמ"ע בחו"מ סי' רכ"ז ע"ש וכיון ששמו בקיאים דאם לא ינתן לנאמן כזה שום הטבה אחרת שוה השכירות עכ"פ כפלים ג' רו"כ לשבוע א"כ צריך להחזיר לו האונאה עכ"פ ואף דאנן קיי"ל דבשוכר חברו לזמן אין לו אונאה דהוי כקונה אותו לזמן ועבדים אין להם אונאה מ"מ הרי גם בעבדים דעת {{עוגן|קכח.}}{{עוגן|קכח־א}}גדולי המורים דהא דאין להם אונאה הוא דוקא עד פלגא אבל ביותר מפלגא יש להם אונאה וכפי | וזה החלי בעזר צור גואלי. ותחל' נבוא לדון האם נאמר דאף שהשכיר עצמו ביו"ד זהובים מ"מ הרי קיי"ל דשכירות יש להם אונא' ואף לאחר זמן מרובה. דלא קצבו זמן דכפי שיראה לתגר וכו' רק במכר אבל לא בשכירות ועיין בהה"מ פי"ג מה' מכירה ובסמ"ע בחו"מ סי' רכ"ז ע"ש וכיון ששמו בקיאים דאם לא ינתן לנאמן כזה שום הטבה אחרת שוה השכירות עכ"פ כפלים ג' רו"כ לשבוע א"כ צריך להחזיר לו האונאה עכ"פ ואף דאנן קיי"ל דבשוכר חברו לזמן אין לו אונאה דהוי כקונה אותו לזמן ועבדים אין להם אונאה מ"מ הרי גם בעבדים דעת {{עוגן|קכח.}}{{עוגן|קכח־א}}גדולי המורים דהא דאין להם אונאה הוא דוקא עד פלגא אבל ביותר מפלגא יש להם אונאה וכפי הנראה מלשון השאל' שוה השכירות עוד יותר מעט עכ"פ מכפלים וכיון שראובן מוחזק פשיטא דאינו יכול להוציא ממנו ועיין ש"ך [[ש"ך/חושן משפט/רכז#יז|סי' רכ"ז ס"ק י"ז]] שהעלה דהעיקר כהרי"ף וסייעתו דאין אונאה כלל בעבדים וקרקעות ולדינא מסיק דהוי ספיקא דדינא ופשיטא דא"י להוציא ממנו דאולי הלכה כדעת הסוברים דיש אונאה ביתר מפלגא. ועיין סמ"ע דאף בפלגא גופא יש אונאה ע"ש ופשיטא דיכול לומר קים לי ויכול א"כ להחזיק לעצמו האונאה. וענין ביטול מקח ל"ש בכאן שכבר עשה מלאכתו ואנו דנין שישלם עכ"פ פחות שבשכירות כמה שוה וכמבואר. ועדיין יש לעורר דכיון שראובן טוען שידע בעצמו. שהשכירות שוה יותר שאומר שלא היה מתרצה אם היה מדבר עמו שלא יהי' לו חסרון מילוי המדות ומה שנשאר אחרי השותים בשכירות מצער כזה א"כ אם נאמר שאינו יכול להחזיק מהמילוי ומהנשאר לעצמו אחרי שלא דברו מזה רק משכירות קצוב יו"ד זהובים לשבוע גם האונאה א"י לתבוע דהרי מודה שידע בהאונאה ודמי להך דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי דחייב אף שיש עדים שלוה ופרע דמהני הודאתו למה שהוא לחובתו וכיון שמודה שידע בהאונאה יש לומר א"כ דידע ומחיל. וכאשר התבוננתי בזה ראיתי להרמ"א ז"ל בחו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/רכז#ז|סי' רכ"ז סעיף ז']] דאם היה הלוקח יודע בשעה שלקחו שנתאנה ושתיק ומיד אחר הלקיחה בתוך זמן כדי שיראה כו' תובע אונאתו לא אמרינן דמחיל בשביל דידע עייש"ה שהביא כן בשם המרדכי ז"ל ב"מ ע"ש. אמנם הב"ח ז"ל תמה ע"ז דכיון דלא נתברר שדעתו היה לתובעו אח"כ וזה נתברר שידע שיש בו אונאה היה לנו לומר דמתנה יהיב לי' דהרי אף בטועה בכדי שאין הדעת טועה פסקינן דאמרינן דודאי ידע ומחיל עיין לעיל סי' ר"כ ס"ח וכ"ש א"כ היכי שנתברר שבודאי ידע. ולכאורה עלה על לבי דהנה במקדש אחותו פליגי רב ושמואל דרב ס"ל דמעות חוזרין דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון ושמואל ס"ל דמעות מתנה דאדם יודע וכו' וגמר ונתן לשם מתנה עיין בש"ס קידושין דף מ"ו וכיוצא בזה פליגי בהך דהכיר בה שאינו שלו בב"מ דף ט"ו. והנה לענין פסק הלכה דעת קצת פוסקים דהלכתא כרב בשניהם והרא"ש כתב לחלק בין מקדש אחותו להכיר בה שאינו שלו דוקא בהכיר בה שאינה שלו הלכה כרב דלא יהיב אינש מתנה לנוכראה עיין כ"ז בפוסקים. | ||
ולכאורה צריך להבין לפ"ז דאמאי בהך דשאין הדעת טועה אמרינן דמתנה יהיב לי' ולמה לא אמרינן דנתן היותר לשום פקדון דלא יהיב איניש מתנה לאיש נכרי וכנ"ל בהך דהכיר בה שאינו שלו דקיי"ל דמעות יש לו וכרב. [א"ה עיין לעיל סימן פ"ג שהביא קושיא זו בשם התוס'] ואשר אחזה בחילוק הענינים דשאני הך דשאין הדעת טועה מהך דהכיר בה שאינו שלו דהתם אין אנו דנין רק מצד נותן המעות היינו הלוקח דכיון דידע שאינו שלו למה נתן ושילם דמים וע"כ או שנתן לו מתנה או לשום פקדון ובזה ס"ל לרב דיותר יש לתלות שבפקדון נתן לו והא דלא אמר לו היינו משום דסבר לא מקבל מנאי ולא תלינן במתנה והכי קיי"ל משום דלא יהיב איניש מתנה לנוכרא' וכנ"ל בשם הרא"ש ז"ל. משא"כ בהך דשאין הדעת טועה שיש לדון בין מצד המוכר ובין מצד הלוקח דכיון שאין הדעת טועה בזה איך עלה על דעת המוכר לשאול סך כזה בעד חפץ שהכל יודעים שאינו שוה כ"כ וכ"כ מצד הלוקח שאיך נתן סך רב כזה ועל המוכר ל"ש לומר ששאל מאתו המותר לשום פקדון שיפקד אצלו המותר וע"כ שכוונתו הי' שיתן לו המותר במתנה וכשנתן לו א"כ הלוקח כרצונו הנה הסכים לדעתו שמוחל לו המותר לשום מתנה. אבל בהך {{עוגן|קכח־ב}}דהכיר בו שאינו שלו מצד המוכר אין שום ראיה דפשיטא די"ל דרצונו הי' להטעותו שסבר שאין הלוקח יודע מאומה מזה שאינו שלו ורק מצד הלוקח אנו דנין דכיון שידע שאינו שלו למה קנה מאתו ונתן לו הדמים ובזה שפיר יש לומר דלשום פקדון נתן לו דסבר דלא יקבל ממנו והבן זה. | |||
ומעתה כ"ז בהך דכדי שאין הדעת טועה אבל בהך דאונאה דאין ראי' מצד המוכר שרצה שימחול לו המותר דיש לומר יותר שבא להטעות אותו בהמקח דהטעות מצויה בזה שהוא בכדי שהדעת טועה ורק שאנו דנין מצד הלוקח דאחרי שידע שיש בו אונאה למה שילם לו יותר וזה דמי שפיר להך דהכיר בה שאינו שלו דקיי"ל דלא תלינן במתנה ורק דלשום פקדון נתן לו דלא יהיב איניש מתנה לנוכרא' ודברי המרדכי ז"ל והרמ"א ז"ל שהביא דבריו להלכה א"כ נכונים ונסתלק תמיהת הב"ח ז"ל ודו"ק: | |||
'''{{עוגן1|והנה}}''' כמה יקרא שאין הדעת טועה מצאתי בש"מ ב"ב ד' ע"ח דהיינו יותר מכדי דמיהם דבזה ודאי אין הדעת טועה ולפ"ז בנדון דידן שהאונא' כפי הנראה מלשון השאל' היא יותר מפלגא דמלבד מה שמודה שידע בהאונא' היא כדי שאין הדעת טועה ואם דנין א"כ מצד הפועל וגם מצד מי ששכרו שפיר הו"ל לומר לפי הנ"ל דמתנה הוא דיהיב ליה שאנו אומרים דכיון שאין הדעת טועה בזה הבעה"ב ששכרו בפחות כ"כ היינו שרצה שימחול לו המותר והפועל שנתרצה בשכירות כזה הסכים לדעתו ומחיל לו המותר וכנ"ל. אמנם בגוף הדבר דכל שהוא יותר מכדי דמיהם הו"ל כדי שאין הדעת טועה וכנ"ל בשם הש"מ יש לעורר הרבה דאם כה נאמר יקשה בהך דקרקעות דדעת התוס' ואתם להקת הקדמונים ז"ל דיותר מפלגא יש להם אונא' וכדאיתא בירושלמי דאין ראי' מש"ס דילן שחולק בזה דכיון שהוא יותר מפלגא [עמש"ל בשם הש"ך ז"ל והסכימו אתו האחרונים דפלגא גופא אין להם אונאה] א"כ הו"ל כדי שאין הדעת טועה דגם במטלטלין אמרינן דמתנה יהיב לי'. | '''{{עוגן1|והנה}}''' כמה יקרא שאין הדעת טועה מצאתי בש"מ ב"ב ד' ע"ח דהיינו יותר מכדי דמיהם דבזה ודאי אין הדעת טועה ולפ"ז בנדון דידן שהאונא' כפי הנראה מלשון השאל' היא יותר מפלגא דמלבד מה שמודה שידע בהאונא' היא כדי שאין הדעת טועה ואם דנין א"כ מצד הפועל וגם מצד מי ששכרו שפיר הו"ל לומר לפי הנ"ל דמתנה הוא דיהיב ליה שאנו אומרים דכיון שאין הדעת טועה בזה הבעה"ב ששכרו בפחות כ"כ היינו שרצה שימחול לו המותר והפועל שנתרצה בשכירות כזה הסכים לדעתו ומחיל לו המותר וכנ"ל. אמנם בגוף הדבר דכל שהוא יותר מכדי דמיהם הו"ל כדי שאין הדעת טועה וכנ"ל בשם הש"מ יש לעורר הרבה דאם כה נאמר יקשה בהך דקרקעות דדעת התוס' ואתם להקת הקדמונים ז"ל דיותר מפלגא יש להם אונא' וכדאיתא בירושלמי דאין ראי' מש"ס דילן שחולק בזה דכיון שהוא יותר מפלגא [עמש"ל בשם הש"ך ז"ל והסכימו אתו האחרונים דפלגא גופא אין להם אונאה] א"כ הו"ל כדי שאין הדעת טועה דגם במטלטלין אמרינן דמתנה יהיב לי'. | ||