באר שבע/תמיד/כה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{מרכז|{{גופן|5||'''תוספות על מסכת תמיד - פרק ראשון'''}}{{ש}}'''דף כ"ה ע"ב'''}}

'''הכהנים שומרים בבית המקדש כו'.''' פירש המפרש ובגמרא נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור דאי לא נפקא לן מקרא הוה אמינא דלא צריך שומרים דאין עניות במקום עשירות ואי גנבי כלי מקדש יקנו אחרים כו'. ואני אומר זה לא היה ולא נברא דהא דפריך הגמרא מנה"מ אי אפשר לפרש כמו שעלה על דעתו דפריך מנה"מ דבית המקדש צריך שימור וזה מכמה טעמים חדא דא"כ הוה קא מתמה הגמרא מנה"מ והא קרא כתיב כדקמתמה הגמרא בכל מקום דפריך מנה"מ על דבר דכתיב ביה קרא מפורש דהא הכא נמי מקרא מלא כתוב דבית המקדש צריך שימור ולא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות כדכתיב ושמרו את משמרת אהל מועד והוא מצות עשה וכתיב נמי ושמרתם את משמרת הקדש ולשון שמירה אזהרה היא דאם בטלו השמירה עברו בלא תעשה כמו שאמרו בהדיא במכילתא ושמרו את משמרת אהל מועד אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש כו' וכך הם דברי הרמב"ם והראב"ד ושאר המחברים במנין המצות עשה ולא תעשה ואם כן היאך אסתפק להו מעיקרא מנלן מן הפסוק דבית המקדש צריך שימור דהא כתיב  ביה קרא מפורש כמו שנתבאר וכבר מצינו נמי להראשונים ז"ל  שכתבו בשם רבינו האי גאון ז"ל במסכת שבת אההיא דריש פרק הזורק הוצאה גופא היכא כתיבא כו' וז"ל לא גרסינן היכא כתיבא וטעות הוא דמעיקרא לא אסתפק להו דהא כתיב ביה קרא מפורש אל יצא איש ממקומו אלא מנלן דהויא מלאכה כו' ע"כ. ועוד דא"כ מאי משני אביי לקמן אמר קרא והחונים לפני המשכן קדמה וגו' דהא בקרא זה לא אשכחן אזהרה כלל דבית המקדש צריך שימור רק שכתוב בו סדר ואופן השמירה וא"כ י"ל שאין חיוב כלל לשמור בית המקדש רק שבא הכתוב לאורויי סדר ואופן שמירה אם רוצים לשמור ולכן הוכרח במכילתא למילף דבית המקדש צריך שימור מקראי אחריני שהבאתי לעיל ואמאי פריך הגמ' לקמן על תירוץ אביי אמרי אין שימור בעלמא אשכחן כו' עדיפא מינה ה"ל למיפרך הלא לא משני כלל על מה שהקשה מנה"מ ועדיין הקושיא מנה"מ במקומה עומדת אפילו אחר כל התירוצים דקאמר לקמן בגמרא והא ודאי דמעיקרא נמי לא אסתפק להו דהך שמירה אינה מחמת פחד לסטים גנבים אלא מפני שהוא כבוד וגדולה לבית שלא יהא בלא שומרים כי אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים כמו שאמרו בספרי זוטא פרשת קרח על פסוק וזר לא יקרב הלכך בעל כרחך צריך אתה לפרש הא דפריך הגמרא מנה"מ לא פריך אלא על סדר ואופן השמירה דקתני המשנה דבעינן ג' שומרים בג' מקומות פריך מנה"מ דלמא בחד שומר סגי ואת"ל דבעינן ג' שומרים דלמא כולהו בחד מקום לחוד ומה שכתוב לקמן בגמרא שלפנינו אמרי אין שימור בעלמא אשכחן דבעי כהנים שימור טעות דלוג סופר יש שם וצריך להיות דבעי ג' כהנים שימור כמו שכתוב בספרים המדוייקים והמפרש גופיה פירש לקמן בגמרא מנא הני מילי כלומר מנלן מן הפסוק דבעינן שלשה שומרים ולא פירש מנא הני מילי דבית המקדש צריך שימור ואולי חזר בו מכח הטעמים שפירשתי. ועוד פירש המפרש שצריך לבית המקדש שיהיו שומרים יום ולילה וגם זה לא היה ולא נברא לפי שאין מצות שמירה זו אלא דוקא בלילה אבל לא ביום וכן כתבו בהדיא הרמב"ם וסמ"ג ור"ש ור"ע מברטנורה ז"ל בריש מדות ומיהו קשה לי על המכילתא שהבאתי ועל הגמרא דידן דהא כל הני קראי במשכן ואהל מועד שהיה במדבר כתיב בבית עולמים מנלן ואי אפשר לומר דמשכן ומקדש גמרינן מהדדי דהא כה"ג ממש פריך הגמרא ביומא בפרק טרף בקלפי גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד ובפרק הוציאו לו גבי מעלה עשן ובפרק שני שעירי גבי מדב' המדבר' ומצריך קרא להשוות מקדש למשכן וכן בסוטה פרק היה מביא גבי עפר סוטה ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן פריך הגמרא שילה ובית עולמים מנין ומצריך התם קרא לרבות שילה ובית עולמים וכן בפ"ב דשבועות אמרינן מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי נכתוב או אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן משכן ומקדש למה לי כו' ש"מ בהדיא דאע"ג דמקדש איקרי משכן לא גמרי מהדדי אי לאו דכתיב קראי יתירי ושמא י"ל דקים להו שיש אהל מועד מיותר לכך צריך להשוות מקדש למשכן וכה"ג תירצו התוספות בריש עירובין גבי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהם פתוחין ולא בזמן שהם נעולין והא כי כתיב האי במשכן כתיב אשכחן מקדש דאיקרי משכן משמע דמשכן ומקדש גמרינן מהדדי וכן בפ"ק דחולין גבי לוים בשנים קאמר יכול אף שילה ובית עולמים כך ת"ל לעבוד עבודת עבודה וגו' אלמא אי לאו קרא הוה גמרינן מהדדי וזה סותר לכל הני גמרות שהבאתי ותירצו דשמא קים ליה לגמרא שיש אהל מועד מיותר לכך להשוות מקדש למשכן ועוד י"ל כמו שפירש רבינו חיים כהן בפרק ב' דשבועות דדבר שאינו תלוי בקדושת מקום כההיא דעירובין ודחולין התם סגי בחד קרא לשניהם אבל בשבועות דתלוי בקדושת מקום לא גמרינן מהדדי מטעמא דמפרש רבי אלעזר התם וכן בכל הני דיומא שהבאתי דנעשין בפנים הוי תלוי בקדושת מקום ושילוח שעיר המדברה בא מכלל חבירו שנעשה בפנים וכן ההיא דסוטה דצריך קרקע המשכן ע"כ ולפי ששמירת המשכן והמקדש נמי אינו תלוי בקדושת מקום כמו ההיא דעירובין ודחולין הלכך לא צריך קרא להשוות מקדש משכן. כן נ"ל:

'''איש כסותו בארץ.''' נראה לי דלא גרסינן כסותו אלא כסתו מלשון כר וכסת ומכאן מביאין התוספות ראיה בע"א בפרק השוכר את הפועל דכסת הוא המצע קטן שקורין קישין שנותן האדם תחת ראשו וכר הוא המצע גדול שכל גופו של אדם שוכב עליו והעולם טועה שאומר לקטן כר ולגדול כסת ואני שמעתי ולא אבין מנא להו דהאי איש כסותו בארץ ר"ל שהיו נותנין איש כסותו בארץ תחת ראשו למראשותיו דילמא פירושו שהיו שוטחין איש כסתו בארץ תחת כל גופו ושכב עליו וכן משמע קצת לקמן בגמרא. ומה שכתבו שהעולם טועה שאומר לקטן כר כו' נראה לי שהעולם סומכין על הרמב"ם ז"ל שפירש כן בהדיא בסוף פ' במה טומנין במשנה ונותן לתחת הכר או תחת הכסת ונגרר אחריו ר"ע מברטנורה ז"ל שם בפירוש המשנה ובפרק י"ו ובפרק עשרים דכלים ומיהו בעל הערוך פירש כדברי התוספות והביא ראיה מפרק השולח אמרה ליה ברתיה לריש לקיש לא בעי מידי למזגא אמר לה בתי כרסי כרי וגם התוספות הביאו ראיה זו והביאו עוד ראיות אחרות מהא דתנן בפרק כ"ח מכלים כר שעשאו סדין וכסת עשאו מטפחת אלמא דבר גדול מכסת ומהא דגרסינן בפרק בתרא דעירובין ונעשית כר לבעלה ור"ע מברטנורה ז"ל גופיה בפ"י דמסכת מקואות פירש כדברי התוספות והערוך:

{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>