176,460
עריכות
טורי אבן/מגילה/כא/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
+הערה מקונטרס אחרון
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערה מקונטרס אחרון ועוגנים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערה מקונטרס אחרון) |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
מיהו למאי דפי' התוספות בפ"ק דפסחים בשם ריב"א למ"ד דהבערה ללאו יצאת לא הי' אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' א"כ לפי"ז שריפת נותר בי"ט מותר כיון דאין כאן חילול י"ט בשריפתו דאפי' לחזקיה ואביי דצ"ל מקרא בע"כ ה"ט דממעט קרא משום איסור מלאכה ולא מגזה"כ דהא מיני' נ"ל דמילה של"ב אינו דוחה י"ט וכיון שכן אם אין אסור הבערה בי"ט א"א למדרש קרא בהכי לאסור עולה חול א"נ שריפת נותר בי"ט כיון דאין בזה איסור מחמת י"ט. והשתא א"ל דר"א ס"ל הבערה ללאו יוצאת ואין בו איסו' כלל בי"ט ומצ"מ אתה שורף היינו שריפה ממש אלא שק"ל על פי' ריב"א אי ס"ד דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת אין בו איסור בי"ט א"כ מנ"ל להגמ' דהני תנאי כהני תנאי ור"א ור"י בפלוגתא דראב"ע ור"ע פליגי דר"י דאמר עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צ"מ כר"ע ור"א דאמר מצ"מ אתה שורף כרא"בע דאינו נאכל אלא ע"ח דאל"כ מאי בינייהו{{הערה|'''מאי דמקש' על הריב"א שבתו' פסחים שכ' דלמ"ד הבער' ללאו יצאתה אין בו איסור כלל ביו"ט א"כ מנ"ל להגמ' בברכות (ט' א') דהני תנאי כ"ת ור"א דאמר מועד למ"מ אתה שורף כראב"ע ס"ל דאינו נאכל אלא עד חצות דאל"כ מאי בנייהו דילמא כו'.''' ולענ"ד נראה אף שרש"י שם פי' דדיוקא דהש"ס הוא כן דאל"כ מ"ב. אבל נראה שזה הוא דחיק מאוד אשר על כן נ"ל לפרש בדרך אחר. והוא דחזינן דזריחת השמש נקרא יציאה (השמש יצא על הארץ ואוהביו כצאת השמש) ושקיעתה נקרא ביאה. שנראה כמו שעיקר מקומה הוא תחת האופק והיא יוצאת ממעונה בבוקר לפעול פעולתה עדי ערב שחוזרת לביתה ונקרא ביאה. והנה לא נוכל לקרוא ביאה אלא עד חצות הלילה אבל משעברה אופן חצי הלילה ומתקרבת והולכת לצאת על האופק לא נוכל לקרותו בשם ביאה. והנה ר"א שלא נתן מועד לזמן סוף אכילה ע"כ מפ' כבוא השמש אתה אוכל היינו כ"ז שנקרא ביאה. והוא עד חצות ור"י ס"ל כבוא השמש היינו תחילת ביאה הוא התחלת זמן אכילה ועד מתי אתה אוכל כו' ומעתה ממילא שקטה קושיתו על פי' ריב"א:{{ש}} | מיהו למאי דפי' התוספות בפ"ק דפסחים בשם ריב"א למ"ד דהבערה ללאו יצאת לא הי' אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' א"כ לפי"ז שריפת נותר בי"ט מותר כיון דאין כאן חילול י"ט בשריפתו דאפי' לחזקיה ואביי דצ"ל מקרא בע"כ ה"ט דממעט קרא משום איסור מלאכה ולא מגזה"כ דהא מיני' נ"ל דמילה של"ב אינו דוחה י"ט וכיון שכן אם אין אסור הבערה בי"ט א"א למדרש קרא בהכי לאסור עולה חול א"נ שריפת נותר בי"ט כיון דאין בזה איסור מחמת י"ט. והשתא א"ל דר"א ס"ל הבערה ללאו יוצאת ואין בו איסו' כלל בי"ט ומצ"מ אתה שורף היינו שריפה ממש אלא שק"ל על פי' ריב"א אי ס"ד דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת אין בו איסור בי"ט א"כ מנ"ל להגמ' דהני תנאי כהני תנאי ור"א ור"י בפלוגתא דראב"ע ור"ע פליגי דר"י דאמר עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צ"מ כר"ע ור"א דאמר מצ"מ אתה שורף כרא"בע דאינו נאכל אלא ע"ח דאל"כ מאי בינייהו{{הערה|'''מאי דמקש' על הריב"א שבתו' פסחים שכ' דלמ"ד הבער' ללאו יצאתה אין בו איסור כלל ביו"ט א"כ מנ"ל להגמ' בברכות (ט' א') דהני תנאי כ"ת ור"א דאמר מועד למ"מ אתה שורף כראב"ע ס"ל דאינו נאכל אלא עד חצות דאל"כ מאי בנייהו דילמא כו'.''' ולענ"ד נראה אף שרש"י שם פי' דדיוקא דהש"ס הוא כן דאל"כ מ"ב. אבל נראה שזה הוא דחיק מאוד אשר על כן נ"ל לפרש בדרך אחר. והוא דחזינן דזריחת השמש נקרא יציאה (השמש יצא על הארץ ואוהביו כצאת השמש) ושקיעתה נקרא ביאה. שנראה כמו שעיקר מקומה הוא תחת האופק והיא יוצאת ממעונה בבוקר לפעול פעולתה עדי ערב שחוזרת לביתה ונקרא ביאה. והנה לא נוכל לקרוא ביאה אלא עד חצות הלילה אבל משעברה אופן חצי הלילה ומתקרבת והולכת לצאת על האופק לא נוכל לקרותו בשם ביאה. והנה ר"א שלא נתן מועד לזמן סוף אכילה ע"כ מפ' כבוא השמש אתה אוכל היינו כ"ז שנקרא ביאה. והוא עד חצות ור"י ס"ל כבוא השמש היינו תחילת ביאה הוא התחלת זמן אכילה ועד מתי אתה אוכל כו' ומעתה ממילא שקטה קושיתו על פי' ריב"א:{{ש}} | ||
'''ובדברינו''' אלה יובנו דברי התו' ברכות (ב' ב') ד"ה דילמא ע"ש. דלכאורה לפי פירושם איפכא מ"ל למימר דביאת אורו מאוחר לביאת השמש. וכן הוא באמת גי' הגאונים שהביא המאור ע"ש (וכבר העיר בזה בעט"ר) ולפמש"כ דלזאת נקרא שקעה"ח בלשון ביאה לפי שעיקר מקומה מתחת לארץ. וא"כ אורה נכנס תחילה למתחת הארץ תיכף אחר תחילת שקעה"ח. אבל גוף השמש אינו בא אלא אחר גמר השקיעה. ודו"ק. מהרב מוהרש"ש נ"י:[[קטגוריה:רבי שמואל שטראשון: הערות על טורי אבן: מגילה]] {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}} דלמא ר"א נמי כר"ע ס"ל דזמן אכילות פסח כל הלילה והא איכא בנייהו דלר"י הבערה לחלק יצאת ואסורה בי"ט ובע"כ מצ"מ לאו לשריפה אתא דאינו דוחה י"ט אלא לזמן אכילה בלחוד אתא אבל ר"א ס"ל דהבערה ללאו יצאת ושריא בי"ט ולדידי' מצ"מ לאתה שורף נמי אתא דשרי וחייב לשרפו מיד בי"ט והא דנקט שריפה ולא אכילה רבותא קמ"ל דמותר לשרפו בי"ט ומצ"מ אתה חיוב לשרפו אלא ש"מ דלכ"ע הבערה אסורה בי"ט אפי' למ"ד ללאו יצאת ואין שורפין נותר בי"ט ובע"כ פליגי בפלוגתא דרא"בע ור"ע וא"כ אכתי קשה מצ"מ אתה שורף דקא' ר"א למנ"מ. וי"ל דנ"מ בהא דכ"ר מצ"מ אתה שורף לומר שזמן שריפות נותר ומצוותו הגיעה בעלות השחר של ט"ו ואע"ג שאין רשאי לשרפו דאין מצוות שריפת נותר דוחה י"ט מטעמא דכל הני אמוראי. אפ"ה אם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה דה"ל לאו דל"ת כל מלאכה כמאן דליתא דמי דעשה דשריפות נותר דוחה אותה וכה"ג פי' התוס' בספ"ב דחולין אהא דפריך בפ"ג דפסחים (דף מ"ז) וא"א הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי דם צפור והקשה ריב"א הא י"ט עשה ול"ת הוא ותי' נהי דל"ד מיהו אינו עובר על אותו לאו דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתא דעשה דחה לי' וה"נ לר"א דא' שבתון עשה הוא ומש"ה אין עשה דשריפת נותר דוחה י"ט מ"מ לאו די"ט נדחה מפני עשה זו ופקע לי' מלקות אם עבר ושרף בי"ט לאחר שיעלה עה"ש וה"נ להני אמוראי דנ"ל מקראי ל"א דאהדרי' קרא לאסור קמא ללקות עליו משום לאו דלא תעשה מלאכה ואינו עובר אלא בעשה ול"ד להא דאמ' בפ"ק דביצה (דף י"ב) השוחט עולות נדבה בי"ט לוקה לב"ש אבל לב"ה דס"ל דאמ' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אין לוקין ופי' התוספות אע"ג דלב"ה נמי מכלל עשה ואע"ג דבגיזת פסולי המוקדשין דנ"ל מתזבח ולא גיזה נו"נ א"ק בי"ט ונ"ל מלכם ולא לגבוה. אפ"ה א"ל דאינו אלא לאו הבא לוקין אלמא אמרי' כיון דאהדרי' קרא אהדר לי' לאסורה קמא קודם שנפסל דאיכא לאו דלא תגוז וה"נ נימא דאהדרי' ללאו דל"ת מלאכה. שאני התם שלא הותר פסולי המוקדשין בהדי' לפיכך מוקמינן לי' באיסור' קמא אבל הכא אוכל נפש הותר בהדיא וה"ה נו"נ מתוך שהותרה וכיון דאשכחן דהותר בהדי' ל"א דאהדרי' לאסור קמא אלא למאי דאהדרי' וקאי דווקא בעשה וה"נ דכוותי' דהא שריפת נותר בי"ט כאלו הותר בהדי' כיון דנ"ל מקרא בפ"ק דיבמות דעשה דוחה ל"ת ל"א דאהדרי' לאסורא קמא ולא קאי אלא בעשה בעלמא ואם עבר ושרף נותר בי"ט א"ע בלאו דמלאכה והיינו בזמן שעלה השחר דקמ"ל קרא דמצ"מ אתה שורף כלומר דכבר חל מצות שריפתו ולאו די"ט נדחה מפני עשה דשריפות נותר ונהי דאין, רשאי לשרפו בי"ט מכח מיעוטא דקרא אפ"ה לאו ליכא ואם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה ובמ"א יתבאר עוד [ע"כ מאבני מלואים]: | '''ובדברינו''' אלה יובנו דברי התו' ברכות (ב' ב') ד"ה דילמא ע"ש. דלכאורה לפי פירושם איפכא מ"ל למימר דביאת אורו מאוחר לביאת השמש. וכן הוא באמת גי' הגאונים שהביא המאור ע"ש (וכבר העיר בזה בעט"ר) ולפמש"כ דלזאת נקרא שקעה"ח בלשון ביאה לפי שעיקר מקומה מתחת לארץ. וא"כ אורה נכנס תחילה למתחת הארץ תיכף אחר תחילת שקעה"ח. אבל גוף השמש אינו בא אלא אחר גמר השקיעה. ודו"ק. מהרב מוהרש"ש נ"י:[[קטגוריה:רבי שמואל שטראשון: הערות על טורי אבן: מגילה]] {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}} דלמא ר"א נמי כר"ע ס"ל דזמן אכילות פסח כל הלילה והא איכא בנייהו דלר"י הבערה לחלק יצאת ואסורה בי"ט ובע"כ מצ"מ לאו לשריפה אתא דאינו דוחה י"ט אלא לזמן אכילה בלחוד אתא אבל ר"א ס"ל דהבערה ללאו יצאת ושריא בי"ט ולדידי' מצ"מ לאתה שורף נמי אתא דשרי וחייב לשרפו מיד בי"ט והא דנקט שריפה ולא אכילה רבותא קמ"ל דמותר לשרפו בי"ט ומצ"מ אתה חיוב לשרפו אלא ש"מ דלכ"ע הבערה אסורה בי"ט אפי' למ"ד ללאו יצאת ואין שורפין נותר בי"ט ובע"כ פליגי בפלוגתא דרא"בע ור"ע וא"כ אכתי קשה מצ"מ אתה שורף דקא' ר"א למנ"מ{{הערה|'''מנ"ל להגמרא דהני תנאי כהני תנאי כו' אימא דר"א ס"ל הבערה ללאו יצאתה כו'.''' הרב בעל משכיל לאיתן כתב דבסוף פרק ד"מ בעובדא דר"א חלה כו' ואמר האיך מניחין איסור סקילה. ופרש"י הדלקת הנר והטמנת חמין. הרי דר"א קרי לי' איסור סקילה ומוכח דס"ל הבערה לחלק יצאתה. הנה לפי מה שפרש"י שם גם הטמנת חמין. א"כ י"ל דהאי איסור סקילה דקאמר הוא משום הטמנת חמין לחוד. אכן בירושלמי סוף פרק במה מדליקין איתא האיך מניחין מצות הנר כו' וחייבין עלי' כרת ע"ש. וא"כ קשה כנ"ל ותי' '''הרב הגאון מוה' אברהם אבלי נ"י''' דאיסור סקילה דקאמר ר"א הוא משום כיבוי דר"א לשיטתי' דס"ל בשבת (דף ך"ט ע"א) דאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת. וא"כ יהי' צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}. וי"ל דנ"מ בהא דכ"ר מצ"מ אתה שורף לומר שזמן שריפות נותר ומצוותו הגיעה בעלות השחר של ט"ו ואע"ג שאין רשאי לשרפו דאין מצוות שריפת נותר דוחה י"ט מטעמא דכל הני אמוראי. אפ"ה אם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה דה"ל לאו דל"ת כל מלאכה כמאן דליתא דמי דעשה דשריפות נותר דוחה אותה וכה"ג פי' התוס' בספ"ב דחולין אהא דפריך בפ"ג דפסחים (דף מ"ז) וא"א הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי דם צפור והקשה ריב"א הא י"ט עשה ול"ת הוא ותי' נהי דל"ד מיהו אינו עובר על אותו לאו דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתא דעשה דחה לי' וה"נ לר"א דא' שבתון עשה הוא ומש"ה אין עשה דשריפת נותר דוחה י"ט מ"מ לאו די"ט נדחה מפני עשה זו ופקע לי' מלקות אם עבר ושרף בי"ט לאחר שיעלה עה"ש וה"נ להני אמוראי דנ"ל מקראי ל"א דאהדרי' קרא לאסור קמא ללקות עליו משום לאו דלא תעשה מלאכה ואינו עובר אלא בעשה ול"ד להא דאמ' בפ"ק דביצה (דף י"ב) השוחט עולות נדבה בי"ט לוקה לב"ש אבל לב"ה דס"ל דאמ' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אין לוקין ופי' התוספות אע"ג דלב"ה נמי מכלל עשה ואע"ג דבגיזת פסולי המוקדשין דנ"ל מתזבח ולא גיזה נו"נ א"ק בי"ט ונ"ל מלכם ולא לגבוה. אפ"ה א"ל דאינו אלא לאו הבא לוקין אלמא אמרי' כיון דאהדרי' קרא אהדר לי' לאסורה קמא קודם שנפסל דאיכא לאו דלא תגוז וה"נ נימא דאהדרי' ללאו דל"ת מלאכה. שאני התם שלא הותר פסולי המוקדשין בהדי' לפיכך מוקמינן לי' באיסור' קמא אבל הכא אוכל נפש הותר בהדיא וה"ה נו"נ מתוך שהותרה וכיון דאשכחן דהותר בהדי' ל"א דאהדרי' לאסור קמא אלא למאי דאהדרי' וקאי דווקא בעשה וה"נ דכוותי' דהא שריפת נותר בי"ט כאלו הותר בהדי' כיון דנ"ל מקרא בפ"ק דיבמות דעשה דוחה ל"ת ל"א דאהדרי' לאסורא קמא ולא קאי אלא בעשה בעלמא ואם עבר ושרף נותר בי"ט א"ע בלאו דמלאכה והיינו בזמן שעלה השחר דקמ"ל קרא דמצ"מ אתה שורף כלומר דכבר חל מצות שריפתו ולאו די"ט נדחה מפני עשה דשריפות נותר ונהי דאין, רשאי לשרפו בי"ט מכח מיעוטא דקרא אפ"ה לאו ליכא ואם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה ובמ"א יתבאר עוד [ע"כ מאבני מלואים]: | ||