טורי אבן/ראש השנה/כח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

אבל אאל"כ ומצידה תברא דהא פריך לקמן אדר"ז דא' משמיע ב"כ מהא דנתכוון שומע קתני משמיע דומיא דשומע מה שומע שומע לעצמו אף משמיע משמי' לעצמו ומשום הא קושיא מוקי לדר"ז בתנאי וכיון דמוכח מהא ברייתא דבמשמיע לעצמו סגי איך ס"ד מיהא להוכיח דמצ"כ השתא כוונת משמיע דחמיר לא בעינן כ"ש דכוונה מצו' דקיל מיני' ל"ב א"ו כוונת מצוה חמיר מכוונת משמיע וקס"ד אע"ג דכוונת משמיע לא בעינן אפ"ה כוונת מצוה דעדיף מיני' בעינן:

מיהו בספרי בפ' ראה תניא לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו מכאן אמרו הנתנין במתנה אחת שנתערבו בנתנין במתנות ארבע ינתנו במתנה אחת ד"א ל"ת עליו מנין שאין מוסיפין לא על הלולב ולא על הציצית ת"ל לא תוסיף עליו ומנין שאין פוחתין מהם ת"ל לא תגרע ממנו מנין שאם פתח לברך ברכה כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלקיכם יוסף עליכם וגו' ת"ל דבר אפי' דיבור אל תוסיף עליו ומדקתני מנין שאינו מוסי' לא על הלולב ולא על הציצית ת"ל לא תוסיף ומסיים עלה ומנין שאי פוחתין מהם ת"ל לא תגרע. ש"מ דבלולב וציצית שייך לאו דבל תגרע אע"ג דמעכבין זא"ז ובשלמא מציצית לק"מ דאיכא למימר דתנא דספרי כר"י ס"ל דתנן ספ"ג דמנחות (דף ל"ח) ד' ציצית מעכבין זא"ז שארבעתן מצוה אחת רי"א ארבעתן ארבע מצות ומיירי בדאית לי' כל הד' ציציות ופוחת מהם ומטיל ג' בטלית דלא שייך כאן לומר שיבא עשה וידחה ל"ת כיון דיכול לקיים שניהם שהרי בידו כל ארבעתן וכדאמ' ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב כו' אבל בלולב קשי' דהא לכ"ע ד' מינים שבלולב מזא"ז ואפ"ה עובר על ב"ת בפוחת מהן אלא כפאו שד והא תניא עתים חלים וכו' כ"כ בפנ"י דה"פ ואמאי יצא בכופו שד כיון דבאותו שעה הוה שוטה ופטור מן המצות אכילה דאותו שעה לאו כלום הוא וכי הדר ה"ל חלים באותו לילה ונעשו ב"ח צריך לחזור ולאכול ואכילה קמייתא לא פטרתו כיון דלא הי' באותן שעה בר חיוב מצות אבל אין לפרש דה"פ דכשהוא שוטה ה"ה כשוטה לכ"ד ופטור מן המצות ה"ל דיחוי ואי בתחילת ליל פסח כפאו ונעשו שוטה ופקע חובת מצות מיני' אע"פ שחזר וחלים באותו לילה לא הדר חיוב אכילות מצה עליו דהואיל ואידחי בשטותו אידחי לאחר מכאן אפי' כי קחזר וחלים וכ"ש אי כפאו בתוך ליל פסח ובכניסת הלילה הי' בריא אע"פ שחזר וחלים באותו לילה דגרע טפי דה"ל נראה ונדחה דגרע מדיחוי מעיקרא קרא כדאמ' בפ"ג דסוכה גבי הדם שהי' ענביו מרובים מעליו דפסול ומאי יצא דקאמ' הא לאו ב"ח מצה הוא כלל באותו ליל פסח לגמרי. ואע"ג דהתם הוי בעי' דלא אפשוט אי יש דיחוי לגבי מצות או לא ה"מ בדחוי החפץ ההוא הראוי למצוה זו אבל בדיחוי דגברא שנדחה מחיוב המצוה גרע טפי ולכ"ע אפי' דיחוי מעיקרא גבי גברא הוה דיחוי ול"ד דהא דאמרי' בפ"ד דיבמות (דף לד) כגון דאייתי ב' שערות בשבת אתיא לי' שבת וזרות בהדי הדדי ול"א הואיל ואידחי מאיסורא דשבת זה קודם דאייתי ב"ש אידחי לגמרי אפי' בתר דאייתי דשאני שבת דמצוותו רמי עלי' כולי יומא ואפי' אי שמר תחילתו חייב לשומרו עד סופו ואין תחילתו פוטר סופו וכל רגע ממנו חיובא בפ"ע הוה מש"ה אין סופה נידחי אע"ג דבתחילתו לא הי' ב"ח. אבל אכילת מצה אין קיום מצותו אלא שעה אחת ובאיזה שעה מן הלילה שאכל כזית פוטרו לגמרי וכיון שהוא פטור בתחילתו כגון שהי' שוטה או קטן אע"פי שנשתפה באותו הלילה או אייתי ב' שערות והגדיל הואיל ונידחי בתחילתו אידחי לגמרי אפי' בתר שנתחייב ושוב לא חל עליו חיוב מצה לגמרי דא"א ל"כ דכל כה"ג ל"ש לומר דיחוי מחמת דגברא לא הי' ב"ח בתחילת חלות חיוב המצוה והא חגיגה למ"ד בפ"ק דחגיגה (דף ט) כולן תשלומין זא"ז חיגר ביום א' ונתפשט ביו' ב' חייב ול"א הואיל ונדחי ביום א' ידחה לגמרי ואפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון מודה דחיגר ביום ראשון בתחילתו ובסופו בו ביום נתפשט דחייב ול"א הואיל ואידחי ידחה. א"ו הא דפריך מעתים חלים היינו כדפריך דאם חזר וחלים אינו נפטר במה שאכל בהיות שוטה. ומכאן ק"ל על מש"כ הרמ"בם (בפ"ה מה' פסחים) גר שנתגייר בין פסח ראשון לפ"ש וכן קטן שהגדיל בין ב' פסחי' חייבין לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור ואמאי פטור כיון דבא' לאו ב"ח הי' שהי' עודנו קטן [ע"כ מאבני מלואים]:

מיהו מפי' רש"י שם פ"י דעירובין משמע די"ל כאן דעשה דוחה לא תעשה דאמר התם תני חדא אם עלה פי' באילן בשבת מותר לירד וכו' ורצה לומר התם דאתי כר' אליעזר דאמר קום עשה עדיף ה"נ מותר לירד ופירש"י ר"א סבר קום ועשה מצוה. עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לב"ת דבכור אלמא ס"ל דה"ט דר"א משום דאתי עשה ודוחה ל"ת. וקשה על פי' זה א"כ מאי פריך ר"י לר"א הרי הוא עובר על ב"ת ול"ל לר"א לשנויי לא נאמר ב"ת אלא כשהוא בעצמו ת"ל דעשה דחי לה לל"ת דב"ת:

ואע"ג שהתוס' פי' בפ"ג דכריתות [דף יג] גבי הא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב נותר מן המוקדשי' ביוה"כ והא דלא חשיב כגון שנשבע שלא יאכלנו ואכלה י"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה אבל ל"ל דא דאיירי בבכור שהרי קאמ' בגמ' אקדשי' מיגו דאיתוסף וכו' דאי הוי מיירי בבכור לא הוי או' אקדשי' שהרי קדש בפטר רחם אלמא לאחר שחיטה וזריקה ליתי' בשאלה וא"כ אין עשה דמתן ד' בשאלה לאחר שנתן מתן א' דכיון דנתן מתן א' כיפר ושריא בשר באכילה ושאר המתנות אינו אלא למצוה בעלמא כדתנן רפ"ד דזבחים (דף לו) ה"ל לאחר זריקה ושוב אינו בשאלה ויבא עשה דמתן ד' וידחי ל"ת דב"ת:

אומר אני אף דא לא תברא דהא מ"ע להקריב פסח בזמנו בי"ד בניסן ואם בשעה שנעשה נותר שהוא ט"ו בניסן ישאל עליו וה"ל חולין למפרע ולא יי"ח פסח ועשה זו של חיוב פסח אינו בשאל' ואע"פ דעשה דשריפת נותר אפשר לעקרו ע"י שאלה מ"מ כיון דע"י שאלה זו היא גרמא לעקור מצות עשה של פסח למפרע דלא שייך גבי שאלה נמצא אם אית' דעשה דוחה ל"ת די"ט ראוי' הי' לשריפת נותר למידחי י"ט דא"א בשאלה דא"כ אתה מבטל ועוקר למפרע למצו' עשה שאינו תלוי בשאלה אלא ש"מ דאין עשה דוחה לל"ת די"ט ומכאן אתה למד לעשה דמילה נמי והשתא דאתית להכי א"ש נמי האי דלא עולת חול בי"ט דאפ"ת דהוי אפשר בשאלה מ"מ הי' מבטל למפרע מ"ע של קרבנות ציבור שזמנו קבוע. אבל ההיא דמתן ד' שנתערבו במתן א' מיירי בקרבן יחיד שאין זמנו קבוע ואפי' אם אתה שואל עליו וה"ל חולין למפרע ואפי' הוא מקרבנות חובה אפ"ה לא נתבטל מ"ע של קרבן זה דהא אפשר להביא למחר וליומא חדא ואפילו בקרבנות ציבור שזמנו קבוע ואי עבר יומא בטל קרבנו מ"מ בנתערבו הדמים עדיין יש לו תקנה להקריב אחר אם יש עדיין שהות ביום משא"כ שריפת נותר ועולת חול בי"ט שא"א אלא לאחר יום הקבוע לקרבנו ואם אתה שואל עליו וה"ל חולין למפרע נתבטל ממילא מ"ע של חיוב קרבן זה שאין לו תקנה בשעבר יומא אלא דאכתי קשה הא אי מיתשל עליו נמי גורם לבטל למפרע עשה דאיסור חולין שנשחטו בעזרה דה"ל לאו הבא מכלל עשה כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה בסוף פרק ב' דקידושין (דף נח). וא"כ האי תערובת דמים נמי לא הוה ליה עשה שישנו בשאלה כיון דאם ישאל עליו עובר בלאו הבא מכלל עשה דחולין שנשחטו בעזרה דה"ל עשה ודמי להני עשה דשריפת נותר ועולת חול בי"ט וי"ל כיון דבשעת שחיטה כדין שחט שהי' עלי' שם קדשי' אע"ג דע"י השאלה נעשה חולין למפרע ל"ל בה דחולין בעזרה ממילא הוי וכה"ג מצינו בפ"ד דמנחות (דף מח) גבי שחט ב' כבשים על ד' חלות מושך ב' מהן ומניפן והשער נאכלות בפדיון ופריך דלא כרבי דאמר שחיטה מקדש דפריק להו היכי אי מאבראי כיון דכתיב לפני ה' איפסל ביוצא אי בגואי הא מעייל חולין בעזרה ומשני לעולם כרבי ופריק להו גוואי וחולין ממילא קא הוי מיהו לא דמי כולי האי דהתם כי פריק להו מכאן ולהבא הוא דנעשה חולין ובשעת שעשה מעשה והכניסו לעזרה הי' קודש ואף כי פריק לה מ"מ עד השתא שם קודש עליו ואין בו משום איסור חולין בעזרה אלא מההיא שעתא דפריק לה כשהוא בעזרה והא אין בו מעשה וממילא הוי אבל כי שאל עלה כיון דקימ"ל חכם עוקר את הנדר מעיקרא נמצא איגלי מילתא דלמפרע בשעת כניסה לעזרה ובשעת שחיטה שעשה מעשה הכניס ושחט חולין בעזרה ואין זה ממילא אלא מעשה גמור נעשה באיסור מ"מ אין סברא זו מוכרחת ועוד הא איכא למ"ד בפ"ב דפסחים (דף כב) חולין בעזרה לאו דאורייתא אפי' (אפי' איסור) [צ"ל היה באיסור] שחיטתו ועוד יש לחלק בכמה גווני ואין זה מקומו: