178,036
עריכות
טורי אבן/ראש השנה/כא/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
רווח בין הדיבורים
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (נבדק + עוגנים) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (רווח בין הדיבורים) |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
מיהו ראיתי בשאלתות דרב אחאי פ' בא בזה הלשון ויומא דכיפורא משום דל"א למינקט תרי יומי דתרין יומי ותרין לילותא בדלא אכל איכ' דאתי לידי סכנה. נקטינן חד יומא ול"ח למילתא דילמא מליו. ואפילו אתי ואמרו מליו לאלול ולא שמעינן מפי ב"ד מקודש ל"ח לה למילתא. כי הא דרב איבו בר נגרי ורבי חייא ב"ר איקלעו לבבל בחד עשר לבבל אמרו בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמר ליה אסהודו אמרו לא שמענו מפי בית דין מקודש דילמא אמליכו ולא קידשוהו למחר ושויה חסר. הרי לפי גירסא זו אף על גב דהיו תרתי ר"א ור"ח אפילו הכי לא אסהידו הואיל ולא שמעו מפי בית דין מקודש אלא דלפי גירסתו משמע דמט"א לא אסהדו דאע"ג דלא קדשו ב"ד את החדש ביום ל' אכתי א"ל דביום ל"א יקדשו ב"ד למפרע את יום (ל"א) [צ"ל למ"ד] והיינו דמסיים דילמא אמליכהו ולא קידשוה למחר ושויוה חסר ס"ל קידוש למפרע מהני וכשיטות הרמב"ם מש"ה אע"ג דה"ל תרי לא אסהודו. מ"מ גם על גירסא זו ק"ל הא דהקשתי על פי' הרז"ה דא"כ מאי קאמרי בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא הא לדידהו גופי' לא פסיקא להו יומא רבה דמערבא דילמא נמלכו ב"ד וקידשו יום ל' למפרע כיון דלמפרע מהני ועוד עיקר הדבר תמוה לומר דקידוש למפרע מהני וכמש"ל. עוד כתוב שם בשאלתות ברם צריך חד כי אתא ואמר מליוה לירח' וקידשוהו מי סמכוהו עלי' מי אמרינן ככל עדיו' שבתורה דבעינן תרין א"ד הא מילתא דעבידי לגלוי הוא ולא משקר בי' אינשי וגילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' חד (מנהון) (וצ"ל מהימן) ת"ש דכי אתי עולא אמר קדשהו לירחא אר"כ ל"מ עולא דג"ר הוא דמהימן כו' עד ובמילתא דעבידין לגלוי ל"מ אינשי כדאי' בפ"ק וכן הילכתא ע"כ בשאלתות משמע דס"ל דבעיבור נמי ע"א נאמן דלא כמו שפי'. ומה שפי' נראה נכון דאקידוש לחוד בתשרי ע"א נאמן אבל אעיבור אין ע"א נאמן מן הדין אפילו להחמיר וכעובדא דלוי ועובדא דר"נ דלקמן ומהשאלתות אין ראי' דספרו שבידנו משובש הוא והכי מוכח מיני' ובי' והא דהתענה ר"נ בי"א ע"פ ע"א דמדהריא לקמן ר"נ החמיר על עצמו ולא מן הדין: | מיהו ראיתי בשאלתות דרב אחאי פ' בא בזה הלשון ויומא דכיפורא משום דל"א למינקט תרי יומי דתרין יומי ותרין לילותא בדלא אכל איכ' דאתי לידי סכנה. נקטינן חד יומא ול"ח למילתא דילמא מליו. ואפילו אתי ואמרו מליו לאלול ולא שמעינן מפי ב"ד מקודש ל"ח לה למילתא. כי הא דרב איבו בר נגרי ורבי חייא ב"ר איקלעו לבבל בחד עשר לבבל אמרו בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמר ליה אסהודו אמרו לא שמענו מפי בית דין מקודש דילמא אמליכו ולא קידשוהו למחר ושויה חסר. הרי לפי גירסא זו אף על גב דהיו תרתי ר"א ור"ח אפילו הכי לא אסהידו הואיל ולא שמעו מפי בית דין מקודש אלא דלפי גירסתו משמע דמט"א לא אסהדו דאע"ג דלא קדשו ב"ד את החדש ביום ל' אכתי א"ל דביום ל"א יקדשו ב"ד למפרע את יום (ל"א) [צ"ל למ"ד] והיינו דמסיים דילמא אמליכהו ולא קידשוה למחר ושויוה חסר ס"ל קידוש למפרע מהני וכשיטות הרמב"ם מש"ה אע"ג דה"ל תרי לא אסהודו. מ"מ גם על גירסא זו ק"ל הא דהקשתי על פי' הרז"ה דא"כ מאי קאמרי בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא הא לדידהו גופי' לא פסיקא להו יומא רבה דמערבא דילמא נמלכו ב"ד וקידשו יום ל' למפרע כיון דלמפרע מהני ועוד עיקר הדבר תמוה לומר דקידוש למפרע מהני וכמש"ל. עוד כתוב שם בשאלתות ברם צריך חד כי אתא ואמר מליוה לירח' וקידשוהו מי סמכוהו עלי' מי אמרינן ככל עדיו' שבתורה דבעינן תרין א"ד הא מילתא דעבידי לגלוי הוא ולא משקר בי' אינשי וגילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' חד (מנהון) (וצ"ל מהימן) ת"ש דכי אתי עולא אמר קדשהו לירחא אר"כ ל"מ עולא דג"ר הוא דמהימן כו' עד ובמילתא דעבידין לגלוי ל"מ אינשי כדאי' בפ"ק וכן הילכתא ע"כ בשאלתות משמע דס"ל דבעיבור נמי ע"א נאמן דלא כמו שפי'. ומה שפי' נראה נכון דאקידוש לחוד בתשרי ע"א נאמן אבל אעיבור אין ע"א נאמן מן הדין אפילו להחמיר וכעובדא דלוי ועובדא דר"נ דלקמן ומהשאלתות אין ראי' דספרו שבידנו משובש הוא והכי מוכח מיני' ובי' והא דהתענה ר"נ בי"א ע"פ ע"א דמדהריא לקמן ר"נ החמיר על עצמו ולא מן הדין: | ||
'''{{עוגן1|כל}} היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבדו תרי יומי.''' ק"ל מדנקט כל היכי דמטו ש"נ משמע דאע"ג דלא מטו שלוחי תשרי להתם וצריכן לעשות שני ימים משום הא גזירה דניסן אטו תשרי אפ"ה בניסן הולכין ומטים השלוחי' להתם והשתא ל"ל לטרוח השלוחים להתם כיון דמכל מקום צריכין לעשות ב"י ודוחק הא דנקט כל היכי דמטי ש"נ היינו אם הי' הולכין לשם אבל כיון דגזרינן אטו תשרי שוב להלך. דלישנא ל"מ הכי אלא דמטו ממש קאמר ועוד בעובד' דבסמוך משמע דמטו ממש הוי מדעבדי חד יומא ותו לא ש"מ דהודיעו להם שלוחי ב"ד יום הקביעו' וב"ד וודאי לא עשו שלא כהוגן לתת כהוגן לתת מכשו' לעם לעשו' יו' א' וגם ר"י לא הקפי' אלא על תלמידי ולא על הב"ד ששלחו שלוחי לשם ש"מ שראוי לשלוח שלוחי וגם מפרש"י ותוס' לקמן גבי על כולן שלוחי' יוצאי' מבער' מוכרח לומר כן וכמ"ש שם ואמאי כיון דמ"מ צריכין לעשות ב"י טורח זה למה ולא עוד הא עי"ז אפשר לבא לידי תקלה ומכשול שלא יטעו ולא יעשו אלא יום א' בלבד כמ"ש וי"ל דאע"ג דעושין ב"י משום גזיר' אפ"ה מטו שלוחים להתם דנ"מ לענין מת ורפואה דאי עבדי ב"י בלי שלוחי' ה"ל יום שני ספק י"ט וא"א לקבור בו מת או לעשות בו רפואה ע"י ישראל דה"ל ספק י"ט של תורה ולחומרא אבל השתא דנפקי שלוחים וידעי יום הקביעות ואין עושין י"ט אלא משום גזירה דרבנן בלבד מת ורפואה נעשין ע"יד ישראל כמו לדידן דקים לן בקביע דירחא ואין עושין י"ט שני אלא מדרבנן משום שמא יחזור הדבר לקילקולא כדפי' במתני' ועי"ל דמש"ה הולכין השלוחים להתם אע"ג דמכל מקום צריכין לעשות ב"י דהולכין לשם להודיע להן שלא עיברו ב"ד את השנה לעשות אדר שני ופסח הוא בחדש זה דהא מה"ט שלוחים יוצא על ניסן למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר משום ספיקא דעיבור השנה וכמ"ש שם: | '''{{עוגן1|כל}} היכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבדו תרי יומי.''' ק"ל מדנקט כל היכי דמטו ש"נ משמע דאע"ג דלא מטו שלוחי תשרי להתם וצריכן לעשות שני ימים משום הא גזירה דניסן אטו תשרי אפ"ה בניסן הולכין ומטים השלוחי' להתם והשתא ל"ל לטרוח השלוחים להתם כיון דמכל מקום צריכין לעשות ב"י ודוחק הא דנקט כל היכי דמטי ש"נ היינו אם הי' הולכין לשם אבל כיון דגזרינן אטו תשרי שוב להלך. דלישנא ל"מ הכי אלא דמטו ממש קאמר ועוד בעובד' דבסמוך משמע דמטו ממש הוי מדעבדי חד יומא ותו לא ש"מ דהודיעו להם שלוחי ב"ד יום הקביעו' וב"ד וודאי לא עשו שלא כהוגן לתת כהוגן לתת מכשו' לעם לעשו' יו' א' וגם ר"י לא הקפי' אלא על תלמידי ולא על הב"ד ששלחו שלוחי לשם ש"מ שראוי לשלוח שלוחי וגם מפרש"י ותוס' לקמן גבי על כולן שלוחי' יוצאי' מבער' מוכרח לומר כן וכמ"ש שם ואמאי כיון דמ"מ צריכין לעשות ב"י טורח זה למה ולא עוד הא עי"ז אפשר לבא לידי תקלה ומכשול שלא יטעו ולא יעשו אלא יום א' בלבד כמ"ש וי"ל דאע"ג דעושין ב"י משום גזיר' אפ"ה מטו שלוחים להתם דנ"מ לענין מת ורפואה דאי עבדי ב"י בלי שלוחי' ה"ל יום שני ספק י"ט וא"א לקבור בו מת או לעשות בו רפואה ע"י ישראל דה"ל ספק י"ט של תורה ולחומרא אבל השתא דנפקי שלוחים וידעי יום הקביעות ואין עושין י"ט אלא משום גזירה דרבנן בלבד מת ורפואה נעשין ע"יד ישראל כמו לדידן דקים לן בקביע דירחא ואין עושין י"ט שני אלא מדרבנן משום שמא יחזור הדבר לקילקולא כדפי' במתני' ועי"ל דמש"ה הולכין השלוחים להתם אע"ג דמכל מקום צריכין לעשות ב"י דהולכין לשם להודיע להן שלא עיברו ב"ד את השנה לעשות אדר שני ופסח הוא בחדש זה דהא מה"ט שלוחים יוצא על ניסן למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר משום ספיקא דעיבור השנה וכמ"ש שם: | ||
'''{{עוגן1|גזירה}} ניסן אטו תשרי.''' ונ"ל דלפי גזי' זו אין עושין יום אחד אלא אותן הדרים בכדי מהלך עשרה ימי' מירושלי' ששם היו הב"ד הקובעי' חדשים ושנים אבל הרחוקים לא. דהא לפעמים יש בתשרי הפסק ד' ימי' שא"א לשלוחים לילך בהן כגון דאיכא ב' שבתות בין ר"ה לחג ור"ה ויוה"כ הרי ד' ימים וא"כ בכל תשרי הרחוקים יותר ממהלך עשרה ימים צריכין לעשות ב"י אפי' בדחל ר"ה או יוה"כ בשבת דליכ' הפסק מהלך לשלוחין בשנים אלו אלא בכדי מהנך ג' ימים בלבד דהשתא ניסן אטו תשרי גזרינן תשרי אטו תשרי לא כ"ש וכיון דהני צריכין בכל תשרי לעשות ב"י בע"כ ניסן נמי עבדי ב"י גזי' ניסן אטו תשרי ואין זה כמו גזי' לגזירה דכיון דאיכא תשרי דיש בהן לפעמים הפסק הליכות השלוחים כדי מהלך ד' ימי' גזרינן כל ניסן ותשרי אטו תשרי הללו וזה ברור שוב ראיתי להרמב"ם (בפ"ב מהל' קה"ח) שתלה הדבר בכדי מהלך עשרה ימים שכתב כל מקום שיש בינו וירושלים מהלך יותר על י' ימים גמורים עושין ב"י לעולם שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעים אלא מקום שבינו לירושלים מהלך י' ימים או פחות כיון למש"כ ולקמן גבי ע"כ שלוחים יוצאים מבערב אכתוב עוד בזה. מ"מ ק"ל כיון דגזרינן ניסן אטו תשרי א"כ נגזור כל המועדות אטו ר"ה דהא ר"ה הוא לעולם בא' בתשרי שהוא בר"ח וביום הקידוש ואין השלוחים מגיעי' להודיע להם יום הקידוש אלא בסמוך למקום הוועד שקידשו בו את החדש וא"כ מאי גזירה ניסן אטו תשרי דקאמר הא אפי' מועדות דתשרי גופי כגון חג ושמיני שלו אע"ג דמטו השלוחים לעבדו תרי יומי ויש ליישב בדוחק: | '''{{עוגן1|גזירה}} ניסן אטו תשרי.''' ונ"ל דלפי גזי' זו אין עושין יום אחד אלא אותן הדרים בכדי מהלך עשרה ימי' מירושלי' ששם היו הב"ד הקובעי' חדשים ושנים אבל הרחוקים לא. דהא לפעמים יש בתשרי הפסק ד' ימי' שא"א לשלוחים לילך בהן כגון דאיכא ב' שבתות בין ר"ה לחג ור"ה ויוה"כ הרי ד' ימים וא"כ בכל תשרי הרחוקים יותר ממהלך עשרה ימים צריכין לעשות ב"י אפי' בדחל ר"ה או יוה"כ בשבת דליכ' הפסק מהלך לשלוחין בשנים אלו אלא בכדי מהנך ג' ימים בלבד דהשתא ניסן אטו תשרי גזרינן תשרי אטו תשרי לא כ"ש וכיון דהני צריכין בכל תשרי לעשות ב"י בע"כ ניסן נמי עבדי ב"י גזי' ניסן אטו תשרי ואין זה כמו גזי' לגזירה דכיון דאיכא תשרי דיש בהן לפעמים הפסק הליכות השלוחים כדי מהלך ד' ימי' גזרינן כל ניסן ותשרי אטו תשרי הללו וזה ברור שוב ראיתי להרמב"ם (בפ"ב מהל' קה"ח) שתלה הדבר בכדי מהלך עשרה ימים שכתב כל מקום שיש בינו וירושלים מהלך יותר על י' ימים גמורים עושין ב"י לעולם שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעים אלא מקום שבינו לירושלים מהלך י' ימים או פחות כיון למש"כ ולקמן גבי ע"כ שלוחים יוצאים מבערב אכתוב עוד בזה. מ"מ ק"ל כיון דגזרינן ניסן אטו תשרי א"כ נגזור כל המועדות אטו ר"ה דהא ר"ה הוא לעולם בא' בתשרי שהוא בר"ח וביום הקידוש ואין השלוחים מגיעי' להודיע להם יום הקידוש אלא בסמוך למקום הוועד שקידשו בו את החדש וא"כ מאי גזירה ניסן אטו תשרי דקאמר הא אפי' מועדות דתשרי גופי כגון חג ושמיני שלו אע"ג דמטו השלוחים לעבדו תרי יומי ויש ליישב בדוחק: | ||