ספר המקנה/קידושין/סב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מי יימר דמיזדקקו לי' הני תלתא וכו'.''' נראה לפרש לשון הני תלתא ולא אמר סתם מי יימר דמיזדקקו לי' תלתא משום דלפמ"ש תוס' ד"ה גר וכו' דדוקא בקבלת מצות הוא דבעינן ג' וכו' א"כ לכאורה היכא דכבר קיבל המצות אע"ג שלא טבל עדיין יכול לקדש אשה לאחר שיטבול ולא משמע הכי מסתמא המתני' גם בסוגי' דיבמות [[בבלי/יבמות/מו/א|דף מ"ו]] איתא טבל ועלה הרי הוא כישראל גמור דאי קידש אשה וכו' משמע דקודם טבילה אינו יכול לקדש אע"ג שכבר קיבל המצות וא"ל דאכתי כיון שצריך עדים על הטבילה כדאיתא ביבמות [[בבלי/יבמות/מז/א|דף מ"ז ע"א]] ובי"ד סי' רס"ח לא הוי בידו דהא מדקאמר גר צריך שלשה משמע דמטעם עדים הוי בידו דבקל יכול להזמין עדים. ונראה די"ל דהא דמשמע דת"ח יושבים מבחוץ בשעת טבילה אע"ג דלא בעינן שלשה אלא בשעת קבלת מצות מ"מ כיון דקי"ל דבר ולא חצי דבר וכתבו תוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/ע/א|דף ע']] דאפי' לרבנן דפליגי אר"ע וס"ל דבר ואפילו חצי דבר מכל מקום צריך שיועיל עדותן לאיזה דבר דאם לא כן הוי חצי עדות א"כ כיון דקבלת מצוה בהטבילה אין מועיל זה בלא זה כלום לכך אמר דאותם ת"ח שקיבל בפניהם הם יהיו ג"כ בשעת טבילה כדי שיעידו כולה דבר ולפ"ז י"ל דהיינו דקאמר הכא דאפי' לאחר קבלת מצות בפני ג' אפ"ה לא הוי בידו דמי יימר דמזדקק ליה הני תלתא דאע"ג שכתבנו שבקל יכול להזמין עדים והיינו עדים בעלמא אבל הכא כיון שצריך אותן עדים עצמן שקיבל בפניהם דוקא מי יימר דמזדקק לית הני תלתא לטבילה וכ"ש דאתי שפיר לפי מה דמוקי לה ביבמות [[בבלי/יבמות/צג/א|דף צ"ג]] דמתניתן אתיא כר"ע דבעי כולה דבר מיהא אי נימא אפילו לרבנן בעינן שיהא הב"ד בשעת הטבילה צ"ל דהא דקאמר ביבמות שם אי שלא טבל לקריו היינו משום דמטעם זה ה"ל כידוע לב"ד עצמו שטבל וכסברא זו כתבו התוספת ביבמות שם [[תוספות/יבמות/מה/ב#מי|דף מ"ה ע"ב]] ד"ה מי לא טבלה וכו' ועדיין צ"ע לדינא ודוק:

'''שם מתקיף לי' ראב"מ וכו' הכי השתא התם מעיקרא בהמה וכו'.''' פירש רש"י הלכך אין לך מחוסר מעשה גדול מזה הקשה הרשב"א ז"ל למה לא משני לעיל גבי הכי. ועוד יש לדקדק לשון הכי השתא דמשמע דמתמה עלי' דהא מילתא דפשיטא ונר' משום דבאמת צריך להבין מנ"ל לראב"מ דבנותן פרוטה לשפחתו לא הוי קדושין וצ"ל בדוחק משום דסתמא נקיט במתני' כדמשמע מירושלמי דמקשה הגע עצמך הרי היתה שפחתו וכו'. ויותר נראה דמשמע ליה לראב"מ דמתניתן מיירי ג"כ שאמר לשפחתו דהא הקשה תוספת בכתובות [[בבלי/כתובות/נח/א|דף נ"ח]] דר"מ דפליג הא מודה ר"מ דבעי עבידי דאתי ותירצו וז"ל ועוד מתרץ דמיירי כגון ששמע מרבו שרוצה לשחררו וכן באינך עוד תירצו שם בתירץ הראשון דכיון דהגוף בעולם לא בעי עבידי דאתי א"כ י"ל דס"ל לראב"מ לדוחק תירוץ הנ"ל דמיירי ששמע מרבו לכך מוקי בשפחתו דכיון דדעתו לשחררה שפיר הוה עבידי דאתי דמהאי טעמא לא הקשו תוס' שם בלאחר שאתגייר או שתתגיירי כיון דתל' בדעת עצמך דעתו להתגי' הוי עבידי דאתי אלא כיון דאכתי באינ' במתני' כגון לאח' שיחלוץ לך יבמיך כיון שדוחק היו דשמע היבמ' ע"כ צ"ל כשהגוף בעולם לא בעי' עבידי דאתי ע"כ צ"ל הא דנדחק לאוקמי בשפחתו היינו משום דס"ל כיון דמעיקרא בהמה וכו' ה"ל כאילו אין הגוף בעולם ובעי עבידי דאתי' היינו דהשיב לו הכי השתא כיון דאתה בעצמך עיקר קושייתך מחמת סברא זו. וממילא דמתורץ הא דלא משני הכי לעיל משום דבאמת אין סברא זו מוכרחת ולא השיב אלא לדבריו תדע דע"כ לר"ה דס"ל דמודה ר"מ דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ע"כ צ"ל דלית ליה סברת דרב אבא בר ממל דהשתא בהמה וכו' וס"ל דשחרור הוי כדבר שבא לעולם כיון דהגוף בעולם דאל"כ קשה קושי' התו' בכתובות [[בבלי/כתובות/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]] דלאחר שאשתחרור ה"ל לדבר שלא בא לעולם ותירצו כיון שהגוף בעולם מהני אפי' לדשלב"ל ע"ש וכן בירושלמי לא משני הכי משום דכבר כתבנו דהירושלמי מקשה מסתמא דמתניתן ולית ליה הך סברא כלל כאילו אינו בעולם כמו שיבואר בסמוך ולפ"ז צ"ל דבלאחר שאשתחרר ס"ל לראב"מ דמיירי ג"כ שאמר עבד לרבו בתך מקודשת לי דאל"כ כיון דס"ל דלא מיחשב גוף בעולם לא הוי עבידי דאתי והא דלא מקשה מלאחר שאשתחרר משום דבשפחתו הוי בידו טפי כמו בידו דרבי יוחנן או כמ"ש לעיל דהמ"ל דלדבר שלא בא לעולם גרע ולא מהני בידו. ודוק:

'''בתוס' ד"ה נהי דבידו לגרשה וכו'. וה"ה נמי דמצי לשנוי לעיל הכי ובאמת בירושלמי משני הכי על קושי' דהאומר לשפחתי ע"ש.''' ונראה משום דהתו' הקשו בכתובות [[בבלי/כתובות/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]] לרב הונא דס"ל דמודה ר"מ בלדבר שבא לעולם דאינו יכול להקנות דאתגייר ואשתחרר ה"ל לדבר שלא בא לעולם ותירצו כיון דהגוף בעולם עדיף טפי ולכאורה אכתי קשה איפכא על ר' נחמן דס"ל במזכה לעובר כשתלד דמהני אפי' לרבנן וכמ"ש התוס' בגיטן [[תוספות/גיטין/יג/ב#|דף י"ג ע"ב]] ובכמה דוכתא א"כ מ"ט פליגי באתגייר ואשתחרר דה"ל לדבר שלא בא לעולם ונראה דע"כ צ"ל לר"נ דהא דמהני במזכה לעובר לכשתלד היינו משום דאינו מחוסר מעשה אבל היכא דמחוסר מעשה מודה דלא מהני ועיין מ"ש לקמן בזה בשיט' הרשב"ם והמרדכי והנ' נר' לענ"ד דלמאי דמשני דנהי דבידו לגרש' וכו'. ר"ל דאע"ג דאינו מחוס' מעש' הגרושין דהא כל שבידו לאו כמחוסר מעש' מ"מ כיון שאינו ידוע אם תתרצה אז לאחר גירושין ה"ל דשלב"ל מ"מ אינו אלא כמחוסר זמן דהא ליכא שום חיסרון מעשה וא"כ תקשה לר"נ מאתגייר ואשתחרר דה"ל דבר שלא ב"ל ומה טעמא דרבנן ואף דאין בידו לקדשה מ"מ כיון דליכא חיסרון מעשה מודים רבנן דמהני וע"כ צריך לשנוי' משום דגר צריך שלשה ובשפחה משום דמעיקרא בהמה דפי' רש"י דאין לך חסרון מעשה גדול מזה דלא מהני כמ"ש מהרש"א ז"ל. יצא לנו דלר"נ ע"כ מוכרח לשנוי' דלעיל וכבר כתבנו דלר"ה לא אתי שפיר דמעיקרא בהמה דהא לדידי' דס"ל לדבר שבא לעולם מודה ר"מ ע"כ צ"ל באתגייר ואשתחרר דכיון דהגוף בעולם עדיף טפי דלר"ה באמת א"צ לשנוי' קמא די"ל משום דאין בידו לקדשה כשיטת הירושלמי דמשני אקושי' שפחתו משום דאין בידו לקדשה ה"ל דעת אחרת ועמ"ש לקמן בשיטת הירושלמי ובזה נר' לענ"ד לתרץ מה שהקשה תוס' בכתובות [[תוספות/כתובות/נה/ב|דף נ"ה ע"ב]] בד"ה לאחר שאתגייר וכו' וא"ת א"כ מאי פריך הכי וקאמר נמי מההיא אין וכו' וי"ל כיון דבמקצת סבר ר"מ כראב"י וכו' ולכאורה אין תירץ זה מספיק דהא ראב"י ס"ל דוקא באגם ושחת ומדמה ליה בשמעתין למעוברת ומנ"ל מעשה ידי' שאינו בעולם כלל וכ"ש לפי מה שיבואר לקמן בס"ד בשיטת הרשב"ם והרא"ש דר"נ ס"ל דעובר חשיב קצת כילוד א"כ מנ"ל לר"נ דס"ל לר"מ במעשה ידי' שאינו בעולם כלל ולפמ"ש אתי שפיר דלר"נ לשיטתו ס"ל הך סברא דמעיקרא בהמה וכו' ה"ל כאילו אינו בעולם כלל ושפיר יליף מזה דה"ה למעשה ידי' ולר"ה שכתבנו דלית ליה הך סברא דמעיקרא בהמה וכו' לשיטתו הוא ס"ל דעובר אינו כילוד כלל וא"כ שפיר כתבו תוס' דמוכח מראב"י דאפי' אינו בעולם כלל והא דמצריך ראב"י אגם ושחת היינו משום דאל"ה לא הוי עבידי דאתי משא"כ במעשה ידי' דעבידי דאתי כן נלע"ד הדברי' ברורים ודו"ק:

'''עוד''' הי' נראה בישוב קושיא זו דלא משני בסוגי' דידן גבי שפחתו משום דאין בידו לקדשה כדמשני בירושלמי משום דלכאורה קשה בהא דקאמר אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו וכו' הא קי"ל יד עבד כיד רבו והנותן מתנה לעבדו לא קנה כדאיתא לעיל [[בבלי/קידושין/כג/א|דף ך"ג]] דבשטר ע"י עצמו אמרינן גיטו וידו באים כא' וזה לא שייך הכא וא"כ אין לה יד לקבל קידושין ואפי' אי נימא דמשכחת קידושין ע"י אחרים כדאיתא לעיל תן מנה לפלוני וכו'. מ"מ לפמ"ש בפשטות הא דפסיקא ליה דאפי' בשפחתו לא הוי קידושין היינו משום דמתניתין סתמא קתני משמע דאפי' בשפחתו ואמאי הא י"ל דקתני סתמא משום דלא שייך גבי שפחתו דהיא ל"ל יד כלל לקבל הקידושין מיד רבה והי' נראה דאתי שפיר לפמ"ש הראב"ד ז"ל דהא דמקשה גבי הא דר' אושעי' דהוי בידו לגרש אע"ג דצריך סופר ועדים לכתיבת הגט וניחא ליה דמיירי הכא שכבר גיטו בידו כתוב וחתום אפ"ה משמע מדר' אושעי' דלא מהני ולפ"ז צ"ל דהא דמקשה גבי שפחתו דבידו לשחררה אע"ג דצריך ג"כ גט בסופר ועדים כמו גט אשה וצ"ל שכבר שטר שחרור בידו ואמרינן בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/יט/א|דף י"ט]] דלאביי דס"ל עבז"ל לרבנן דר"מ דס"ל זכות הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות משתחרר למפרע היכא דמטא גיטא לידו משעת החתימה וכיון דמתני' הוא רבנן דר"מ שפיר הקשה דוודאי אף שפחתו בכלל דהא אית לה יד לקבל קידושין משום דעדים בחתומי זכין למפרע משעה שחתמו העדים וכבר הי' לה יד ובזה אתי שפיר דקושי' איתא אפילו לרשב"א דס"ל לעיל [[בבלי/קידושין/כג/א|דף כ"ג]] דבשטר ע"י אחרים דוקא דלדידי' לא הוי בידו לשחררו דמי יימר דמזדקקי ליה אחרים ולפמ"ש דהקושי' הוא היכא דהגט כבר חתום עבז"ל לשחררו דכיון דמטא לידי משתחררת למפרע ע"י אחרים דהיינו העדים החתומים בו ולפ"ז י"ל דהוצרך לשנוי' משום דמעיקרא בהמה דאי לאו דמעיקרא בהמה היה בידו לקדש' מעכשיו ולכשתשתחררה דאז תהיה משוחררת משעת חתימ' ושוב לא יועיל אם תחזור בקידושין שהרי קידשה למפרע אלא דמשני מעיקרא בהמה ובאמת אינה מתקדשת למפרע אפילו יאמר מעכשיו כיון דעכ"פ בשעה שקידשה מחוסר מעשה גדול ה"ל דבר שלא בא לעולם ועמ"ש לקמן בזה ולפ"ז י"ל דהירושלמי דמתרץ בשפחתו משום דיש לה דעת אחרת דאין בידו לקדשה באמת דס"ל כרב אסי דפליג אדאביי ול"ל סברא דעבז"ל ועיין בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/יט/ב|דף י"ט ע"ב]] בד"ה ברייתא וכו' דמשמע דראב"מ לית ליה דאביי ובירושלמי מתרץ ראב"מ כשתשתחרר נתלה בדעת אחרת אלא דלפ"ז קשה על שיטת הירושלמי תיפוק ליה דאין לשפחה יד לקבל קידושין מיד רבה ונראה דס"ל דאף דלא קנתה מ"מ הוי כפיקדון בידה ומיירי שישנו בעין לאחר שחרור ומתקדשת בפיקדון שתחת ידה ולא בעינן הכא נתינה מידו כמו גט שחרור דילפינן מגט אשה דכתיב בה ונתן בידה אלא דצ"ע דמה מועיל אמיר' דהשתא בשעה שהיא שפחה שתתקדש לאחר שחרור בפיקדון שבידה אפי' אי לא הוי דבר שלא בא לעולם כיון דהאמירה לא הוי סמוך לנתינה כמ"ש הט"ז סי' כ"ח סט"ו בשם תוס' רי"ד ועיין מ"ש בזה דף מ"ח גבי עשה לי שיריים וכו' ודף נו"ן בד"ה חוששין ודו"ק:

'''בפי' רש"י בד"ה כי היכא וכו' תפסו בה קידושין.''' משמע דמיבעי' ליה אי נימא דבכה"ג כיון דאם יגרשה ייחולו הקידושין מעכשיו ועתה עדיין הי' פנוי' ולא הוי דבר שלא בא לעולם כלל או נימא דאפ"ה מחוסר מעשה כיון דכל זמן שאינה מגורשת אין מקום לחול קידושי שני' הוי דבר שלא בא לעולם ולכאורה קשה דלפי מה דמשני דנהי דבידו לגרשה בידו לקדשה והיינו משום דיכולה לחזור בה אי נימא דאיירי במעכשיו כיון דאינה יכולה לחזור ליכא למיבעי מידי דוודאי הוי קידושין כיון דהוי בידו וע"כ דלא איירי במעכשיו ונראה דמזה למד הרשב"א בתשובת והביאו הר"ן והמגיד אפי' אמר מעכשיו לאחר שאגרשך שניהם יכולים לחזור מקדושי שנים כיון שאינם יכולין לחול על קידושין הראשונים ושפיר שייך בי' דאין בידו לקדשה כיון דיכולין להחזיר בה. אך לפמ"ש בשם הראב"ד דהא דאמרינן דבידו לגרשה היינו דהי' בידו גט כתוב וחתום דאל"ה מי יימר דמזדקקו לי' סופר ועדים א"כ הכא באיבעי' דר"א ע"כ ליכא למימר שהי' כבר גט כתוב וחתום דהא איתא ביבמות [[בבלי/יבמות/נב/א|דף נ"ב]], אמר רמי בר חמא הרי אמר א' ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשינה ה"ז גט וכו' ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה וע"כ צ"ל שאין בידו גט א"כ אין בידו לגרשה כיון שאין גט כתוב וחתום בידו ודו"ק:

'''והנה''' הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ז מה"ל אישות בהך איבעי' דר"א דמקודשת ותמהו עליו וה"ה כתב דנפקא לי' מסוגי' דכתובות [[בבלי/כתובות/נט/א|דף נ"ט]] דבשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה תקדש כיון דבידו לקדש מעכשיו חל הקדש ואכתי לא מיישב דסותר לסוגי' זו ונראה דתלי' בפלוגתא דרבה לעיל [[בבלי/קידושין/נא/א|דף נ"א]] דס"ל דכל שאינו בזא"ז אפי' בבת א' אינו א"כ הכא ליכא למימר דקידושין מעכשיו דכיון שנותן לו שני פרוטות וא"א לשני קידושין שיחולו בבת א' א"כ ליכ' למימ' דבידו לקדש' מעכשיו כיון שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ועיין לעיל שם גבי לחמי תודה דס"ל לר"י דלא קדשו ארבעים מתוך שמונים והיינו משום דס"ל כרבה א"כ שפיר קאמר הכא אליבא דר"י דה"ל דבר שלא בא לעולם דע"כ לא מיירי במעכשיו ואפ"ה משני הש"ס דלמא כי היכא דתפיס וכו' דאפ"ה איכא לספוקי כיון דהא יכול לקדש בפרוטה א' מעכשיו לא הוי דבר שבא לעולם אי נמי משום דה"ל כאילו קונה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ביחד די"ל דקונה שניהם כדאית' בהגהת רמ"א בח"מ סי' ר"ג ועיין בסמ"ע שם וה"נ כיון דנתן שני פרוטות ביחד קונה קידושי שני' אגב זה והיינו דקאמר דלמא כי היכא דתפיס וכו' ולפי מאי דקי"ל בעירובין [[בבלי/עירובין/נ/א|דף נ' ע"א]] כשמואל דפליג על רבה דס"ל דאף שאינו בזה אחר זה ישנו בבת א' א"כ לא שייך הך איבעי' דר"א כאן דיכול לקדשה מעכשיו ושפיר פסק הרמב"ם וכמ"ש ה"ה דנפקא לי' מסוגי' דכתובות ודו"ק:

'''בתוס' בד"ה ואמר ר"ח וכו' וא"ת מנ"ל וכו' וי"ל משום וכו'.''' דבריהם אינם מובנים דאם קושיתם הוא דמנ"ל דאתי' ברייתא כראב"י דלמא אתי' כרבנן דפליגי אפי' באגם ושחת דדמי להוכר עוברה ע"ז לא מתרצא תוס' מידי דנהי דר"מ מודה באינה מעוברת דלמא ברייתא כרבנן ובמעוברת וע"כ צריך לפרש דמשום הא לא קשי' להו דמוקי ברייתא כראב"י משום דמשנתו קב ונקי אלא דקשיא להו מנ"ל דראב"י מודה קודם שהגיע לאגם או שחת דלמא ראב"י אמר דברים קיימים אפי' לא הגיע לאגם ושחת וממילא ברייתא אתי כרבנן ואהא מתרצי דמוכח מדלא תני בהך דפליג ר"מ בברייתא לקמן דלשיטה זו צ"ל בההוא עובדא דנכסי להאי דמעברתא ב[[בבלי/בבא בתרא/קמא/ב|דף קמ"א ע"ב]] דמיירי בברי דלפמ"ש התוס' שם דמיירי בשכ"מ דדבריו ככתובין ומסורין דמי א"כ עיקר הקנין בדיבור ובשעה זו לא היה בעולם מיהא י"ל דאלמוה רבנן לצוואת שכיב מרע דכל מה דאיתא בברי איתא בשכיב מרע מיהא בעיקר מה שהוציא הג"א ורמ"א לכל דבר שלא ב"ל דמהני כשאומר שיקנה לכשיבוא לעולם והוציאו כן מפי' רשב"ם דף קל"א גבי ירתון קשה לכאורה דלא אמר הרשב"ם כן אלא לגבי בנין דכרין דכיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כדמפרש ר"י במתניתין וקיי"ל כוותיה כדאיתא בדברי כל הפוסקים בסימן ר"ט ה"נ ס"ל להרשב"ם דמהני כשאומר לכשתלד אפי' קודם זמן שהיתה מעוברת אבל באדם אחר אין הוכחה משם כלל ונראה לענ"ד דז"א דכיון דגבי נכסי בנין דכרין מקני אפי' הנכסים שהקנה אח"כ והוה כמקנה דבר שלא בא לעולם והך מלתא דר"י דדעתו של אדם קרובה אצל בנו לא שייך אלא לענין להקנות לדבר שלא בא לעולם אבל מקנה בדבר שלא בא לעולם אין חילוק בין בנו לאחר תדע דהא לא כתבו כל הפוסקים בסימן ר"ט גבי מקנה דבר שלא בא לעולם לחלק בין מקנה לבנו או לאדם אחר וכן מוכח מהא דאיתא בבבא בתרא [[בבלי/בבא בתרא/קלט/א|דף קל"ט]] גבי מתניתן דאב תולש ומאכיל אמר עולא ל"ק כאן בבנו כאן באדם אחר ודעתו של אדם קרובה אצל בנו שפירשו כל הפוסקים דדוקא בבנו מקנה הפירות מחוברים ולא לאחר ולא פירשו כפשוטו דבבנו מהני מה שמקנה לו הפירות מחוברים אע"ג דהוה דבר שלא בא לעולם משום דדעתו קרובה כדאמר ר"י במתני' אם תלד אשתך זכר משא"כ באחר כיון שכבר גדלו הפירות ברשותו אינו מועיל מה שמקנה דבר שלא בא לעולם ולפמ"ש א"ש לענין להקנות דבר שלא בא לעולם אין חילוק בין בנו לאחר וע"כ צ"ל כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו דעתו שיקנה בנו הפירות מתחלת גידולם. וכ"ש דא"ש לפי שיטה זו כיון שהשטר ביד בנו ופירות מחוברי' דינם כמו קרקע קונה אותה בשעת מיתה אבל באחר אין דעתו להקנות פירות האילן.