13,616
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא: כנדצ''ל
(תיקונים) |
(←מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא: כנדצ''ל) |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
אמנם יש להעיר על הדברים שכן הר"ן בנדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/ג/א|ג. ד"ה לנדור]]}} מחדש: דכי היכי דאמרינן בריש פ"ק דקידושין מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, הכא נמי מילתא דאתיא בהיקישא אפשר טרח וכתב לה קרא. ובריש איזהו נשך אמרינן מילתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא וכו', עכ"ד. ונמצא שכלל זה הוא כלל כללי בכל דבר לא רק ב'היקש שכלי שפעמים שיש לו פירכא'. ובשלמא גזירה שוה הרי באופן שאינו מופנה יש לו פירכא, וכן במופנה מצד אחד יש מ"ד שיש לו פירכא, אבל היקש הרי 'אין משיבין על ההיקש' ואעפ"כ נקט הר"ן שיש לומר בו 'מילתא דאתיא בדרשה טרח וכתב לה קרא'. | אמנם יש להעיר על הדברים שכן הר"ן בנדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/ג/א|ג. ד"ה לנדור]]}} מחדש: דכי היכי דאמרינן בריש פ"ק דקידושין מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, הכא נמי מילתא דאתיא בהיקישא אפשר טרח וכתב לה קרא. ובריש איזהו נשך אמרינן מילתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא וכו', עכ"ד. ונמצא שכלל זה הוא כלל כללי בכל דבר לא רק ב'היקש שכלי שפעמים שיש לו פירכא'. ובשלמא גזירה שוה הרי באופן שאינו מופנה יש לו פירכא, וכן במופנה מצד אחד יש מ"ד שיש לו פירכא, אבל היקש הרי 'אין משיבין על ההיקש' ואעפ"כ נקט הר"ן שיש לומר בו 'מילתא דאתיא בדרשה טרח וכתב לה קרא'. | ||
אלא שכבר כתב היד מלאכי {{ממ|[[יד מלאכי/ | אלא שכבר כתב היד מלאכי {{ממ|[[יד מלאכי/כללי התלמוד/תכ|מערכת המ"ם אות תכ]]}} שאף שכדברי הר"ן כתב הרשב"א בשבת {{ממ|[[רשב"א/שבת/כה/ב|כה:]]}} שאף בג"ש אומרים 'מילתא דאתיא טרח וכתב לה קרא'. וכ"כ לענין היקש, הרמב"ן, הרשב"א והר"ן {{ממ|[[בבלי/שבת/סד/א|שבת סד.]]}}. אבל בדברי התוספות בבבא מציעא {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/סא/א|סא. ד"ה ג"ש]]}} מבואר שהם חולקים בזה על דעת הר"ן והרשב"א, שכן בגמרא שם איתא: אילו לא נאמר קרא הייתי אומר גזירה שוה, עכשיו שנאמר קרא גזירה שוה לא צריך, אלא גזירה שוה למה לי וכו', הרי שלולי הפסוק הייתי לומד הדבר מגזירה שוה ואעפ"כ טרח הכתוב והזכיר הדבר בפירוש, וזהו מקור דברי הר"ן. | ||
אמנם התוספות שם הקשו למה לי קרא, ויישבו מה שיישבו, הרי שהתוספות לא ניחא להו לומר כדברי הר"ן שהוא משום 'מילתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא', ומשמע שהתוספות סוברים שלא נאמר כלל זה אלא בקל וחומר דוקא. וכ"כ המשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/מלוה ולוה/ד#א|מלוה ולוה פ"ד ה"א]]}}. | אמנם התוספות שם הקשו למה לי קרא, ויישבו מה שיישבו, הרי שהתוספות לא ניחא להו לומר כדברי הר"ן שהוא משום 'מילתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא', ומשמע שהתוספות סוברים שלא נאמר כלל זה אלא בקל וחומר דוקא. וכ"כ המשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/מלוה ולוה/ד#א|מלוה ולוה פ"ד ה"א]]}}. | ||
| שורה 36: | שורה 36: | ||
ודוגמא לדבר מביא הפרי מגדים את סוגיית הגמרא בקידושין הנזכרת בראש הדברים, שעל דברי אביי המפרש שהפסוק בא ללמדנו שאיילונית יוצאת בבגרות, מקשה הגמרא למה לי קרא קל חומר הוא, ומיישבת דמילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. [ואמנם הגמרא מעמידה את הדברים להיפך, דהיינו שמר בר רב אשי דוחה באמת את דברי אביי מכח קושיא זו, והגמרא רק שואלת מדוע לא נדחה את קושייתו מכח כלל זה ודוחה ש'כל היכא דאיכא לשנויי משנינן'. אך מכל מקום מבואר שלולי טעם זה היה מקום לומר כאן 'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא']. | ודוגמא לדבר מביא הפרי מגדים את סוגיית הגמרא בקידושין הנזכרת בראש הדברים, שעל דברי אביי המפרש שהפסוק בא ללמדנו שאיילונית יוצאת בבגרות, מקשה הגמרא למה לי קרא קל חומר הוא, ומיישבת דמילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. [ואמנם הגמרא מעמידה את הדברים להיפך, דהיינו שמר בר רב אשי דוחה באמת את דברי אביי מכח קושיא זו, והגמרא רק שואלת מדוע לא נדחה את קושייתו מכח כלל זה ודוחה ש'כל היכא דאיכא לשנויי משנינן'. אך מכל מקום מבואר שלולי טעם זה היה מקום לומר כאן 'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא']. | ||
וק"ו זה יכול להביא לידי חיוב מיתה, באופן שהאדון ייעד את האמה לעצמו או לבנו לאחר בגרותה, ואדם אחר בא עליה. או להיפך, שאדם אחר קידשה ואחר כך בא עליה האדון. שאם ננקוט שבגר איילונית מוציאה מרשות האדון אם כן נמצא שאין קידושיו קידושין, ואם ננקוט שאין בגר דאיילונית כלום, אם כן הרי היא של האדון | וק"ו זה יכול להביא לידי חיוב מיתה, באופן שהאדון ייעד את האמה לעצמו או לבנו לאחר בגרותה, ואדם אחר בא עליה. או להיפך, שאדם אחר קידשה ואחר כך בא עליה האדון. שאם ננקוט שבגר איילונית מוציאה מרשות האדון אם כן נמצא שאין קידושיו קידושין, ואם ננקוט שאין בגר דאיילונית כלום, אם כן הרי היא של האדון וקידושיו קידושין והשני חייב מיתה. והיה מקום לומר שאף באופן זה 'אין עונשין מן הדין', ולכן 'טרח וכתב לה קרא' כדי למנוע פתחון פה זה. | ||
לפי זה ממשיך הפרי מגדים ומבאר את הטעם לחלק בין קל וחומר לבמה הצד ולומר דמילתא דאתיא מבינייהו לא טרח וכתב לה קרא. וזאת על פי מה שכתב הכנסת הגדולה {{ממ|[[כנסת הגדולה/אורח חיים/כללי קל וחומר#ב|או"ח כללי קל וחומר אות ב]]}} שאף שאין עונשין מן הדין, אבל עונשין במה הצד. ואם כן כיון שכל הטעם ש'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא' הוא משום החשש שיבואו לומר שאין עונשין מן הדין אם מכח דין זה יבואו לידי עונש מלקות או מיתה, ממילא בלימוד של 'במה הצד' אין טעם זה שייך. | לפי זה ממשיך הפרי מגדים ומבאר את הטעם לחלק בין קל וחומר לבמה הצד ולומר דמילתא דאתיא מבינייהו לא טרח וכתב לה קרא. וזאת על פי מה שכתב הכנסת הגדולה {{ממ|[[כנסת הגדולה/אורח חיים/כללי קל וחומר#ב|או"ח כללי קל וחומר אות ב]]}} שאף שאין עונשין מן הדין, אבל עונשין במה הצד. ואם כן כיון שכל הטעם ש'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא' הוא משום החשש שיבואו לומר שאין עונשין מן הדין אם מכח דין זה יבואו לידי עונש מלקות או מיתה, ממילא בלימוד של 'במה הצד' אין טעם זה שייך. | ||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
והנה כל זה הוא רק לדברי התוספות שלא נאמר כלל זה אלא בקל וחומר יש לומר כדברי הגרנ"ג, אך אם הוא כלל כללי בכל דרשות חז"ל, במה מצינו, ק"ו, היקש וגזירה שוה, וכדעת הר"ן ושאר ראשונים, משמע שטעמו טעם אחר - כללי יותר - הנוגע לכל אופני הדרשות ולא רק לקל וחומר שהוא היקש שכלי שיש לחוש שמא יש לו פירכא, או שאין עונשין מכוחו. | והנה כל זה הוא רק לדברי התוספות שלא נאמר כלל זה אלא בקל וחומר יש לומר כדברי הגרנ"ג, אך אם הוא כלל כללי בכל דרשות חז"ל, במה מצינו, ק"ו, היקש וגזירה שוה, וכדעת הר"ן ושאר ראשונים, משמע שטעמו טעם אחר - כללי יותר - הנוגע לכל אופני הדרשות ולא רק לקל וחומר שהוא היקש שכלי שיש לחוש שמא יש לו פירכא, או שאין עונשין מכוחו. | ||
וביד מלאכי {{ממ|[[יד מלאכי/ | וביד מלאכי {{ממ|[[יד מלאכי/כללי התלמוד/תיח|מערכת המ"ם אות תיח]]}} כתב טעם אחר בשם ספר קנאת סופרים כת"י {{ממ|והוא ספר קנאת סופרים לרבי חנניה קאזיס, [[קנאת סופרים/ב|שורש ב]]}} ש"יש ללמוד מאותה טירחא לאחמורי ביה טפי ממה שאינו כתוב להדיא, דודאי לאו לאטרוחי בכדי הוא", ע"כ. דהיינו שהטעם שטרח וכתב לה קרא אף שהוא נלמד בדרשה אחרת - לפי שבא הכתוב בטרחתו זו להורות לנו שיש להחמיר ולהזהר בדבר זה. | ||
ויש לדון אם עצם מה שהוצרכה התורה לשנות הדבר פעם שניה בא להורות על החומר שבו, או שככל שהדבר מפורש יותר בתורה הוא ראיה שהוא חמור יותר, כפי שמצאנו בכמה מקומות שלמדו חכמינו על חומרת הזהירות מאונאת הגר שכפלה התורה דבר זה בכמה וכמה מקומות. וכך משמע שהבין גם היד מלאכי ולכן הוסיף לציין שם שגם איסורים דרבנן אם אסמכינהו אקראי הרי הם חמורים יותר, והרי כאן אין כפילות בהזכרת האיסור, אלא שעצם מה שהדבר כמפורש בתורה הוא הנותן לו חומר יותר מדבר שאין לו רמז בתורה. והוא הדין לענין 'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא' שמה שפירשה התורה הדבר להדיא בתורה בא להורות על חומר הדבר. | ויש לדון אם עצם מה שהוצרכה התורה לשנות הדבר פעם שניה בא להורות על החומר שבו, או שככל שהדבר מפורש יותר בתורה הוא ראיה שהוא חמור יותר, כפי שמצאנו בכמה מקומות שלמדו חכמינו על חומרת הזהירות מאונאת הגר שכפלה התורה דבר זה בכמה וכמה מקומות. וכך משמע שהבין גם היד מלאכי ולכן הוסיף לציין שם שגם איסורים דרבנן אם אסמכינהו אקראי הרי הם חמורים יותר, והרי כאן אין כפילות בהזכרת האיסור, אלא שעצם מה שהדבר כמפורש בתורה הוא הנותן לו חומר יותר מדבר שאין לו רמז בתורה. והוא הדין לענין 'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא' שמה שפירשה התורה הדבר להדיא בתורה בא להורות על חומר הדבר. | ||