12,342
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הוספת דברי רבינו יונה בחומר ד"ת מד"ס שהם מפורשים בתורה
(←מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא: כ''נ להגיה) |
(הוספת דברי רבינו יונה בחומר ד"ת מד"ס שהם מפורשים בתורה) |
||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
והנה כל זה הוא רק לדברי התוספות שלא נאמר כלל זה אלא בקל וחומר יש לומר כדברי הגרנ"ג, אך אם הוא כלל כללי בכל דרשות חז"ל, במה מצינו, ק"ו, היקש וגזירה שוה, וכדעת הר"ן ושאר ראשונים, משמע שטעמו טעם אחר - כללי יותר - הנוגע לכל אופני הדרשות ולא רק לקל וחומר שהוא היקש שכלי שיש לחוש שמא יש לו פירכא, או שאין עונשין מכוחו. | והנה כל זה הוא רק לדברי התוספות שלא נאמר כלל זה אלא בקל וחומר יש לומר כדברי הגרנ"ג, אך אם הוא כלל כללי בכל דרשות חז"ל, במה מצינו, ק"ו, היקש וגזירה שוה, וכדעת הר"ן ושאר ראשונים, משמע שטעמו טעם אחר - כללי יותר - הנוגע לכל אופני הדרשות ולא רק לקל וחומר שהוא היקש שכלי שיש לחוש שמא יש לו פירכא, או שאין עונשין מכוחו. | ||
וביד מלאכי {{ממ|[[יד מלאכי/מ/תיח|מערכת המ"ם אות תיח]]}} כתב טעם אחר בשם ספר קנאת סופרים כת"י {{ממ|והוא ספר קנאת סופרים לרבי חנניה קאזיס, [[קנאת סופרים/ב|שורש ב]]}} ש"יש ללמוד מאותה | וביד מלאכי {{ממ|[[יד מלאכי/מ/תיח|מערכת המ"ם אות תיח]]}} כתב טעם אחר בשם ספר קנאת סופרים כת"י {{ממ|והוא ספר קנאת סופרים לרבי חנניה קאזיס, [[קנאת סופרים/ב|שורש ב]]}} ש"יש ללמוד מאותה טירחא לאחמורי ביה טפי ממה שאינו כתוב להדיא, דודאי לאו לאטרוחי בכדי הוא", ע"כ. דהיינו שהטעם שטרח וכתב לה קרא אף שהוא נלמד בדרשה אחרת - לפי שבא הכתוב בטרחתו זו להורות לנו שיש להחמיר ולהזהר בדבר זה. | ||
ויש לדון אם עצם מה שהוצרכה התורה לשנות הדבר פעם שניה בא להורות על החומר שבו, או שככל שהדבר מפורש יותר בתורה הוא ראיה שהוא חמור יותר, כפי שמצאנו בכמה מקומות שלמדו חכמינו על חומרת הזהירות מאונאת הגר שכפלה התורה דבר זה בכמה וכמה מקומות. וכך משמע שהבין גם היד מלאכי ולכן הוסיף לציין שם שגם איסורים דרבנן אם אסמכינהו אקראי הרי הם חמורים יותר, והרי כאן אין כפילות בהזכרת האיסור, אלא שעצם מה שהדבר כמפורש בתורה הוא הנותן לו חומר יותר מדבר שאין לו רמז בתורה. והוא הדין לענין 'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא' שמה שפירשה התורה הדבר להדיא בתורה בא להורות על חומר הדבר. | ויש לדון אם עצם מה שהוצרכה התורה לשנות הדבר פעם שניה בא להורות על החומר שבו, או שככל שהדבר מפורש יותר בתורה הוא ראיה שהוא חמור יותר, כפי שמצאנו בכמה מקומות שלמדו חכמינו על חומרת הזהירות מאונאת הגר שכפלה התורה דבר זה בכמה וכמה מקומות. וכך משמע שהבין גם היד מלאכי ולכן הוסיף לציין שם שגם איסורים דרבנן אם אסמכינהו אקראי הרי הם חמורים יותר, והרי כאן אין כפילות בהזכרת האיסור, אלא שעצם מה שהדבר כמפורש בתורה הוא הנותן לו חומר יותר מדבר שאין לו רמז בתורה. והוא הדין לענין 'מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא' שמה שפירשה התורה הדבר להדיא בתורה בא להורות על חומר הדבר. | ||
| שורה 55: | שורה 55: | ||
ולכאורה אם טעם הדין הוא משום ש'אין עונשין מן הדין', אם כן הרי בגזירה שוה עונשין, וכן בריבוי, ואם כן עדיין היה מקום לסברא זו. אמנם אם הטעם הוא להורות על חומר הדבר, וכפי שנתבאר שהחומר אינו נלמד מכפילות האזהרה אלא מכתיבתה בפירוש בתורה, אם כן יבואר היטב שבמקום ששניהם לימודים, שוב אין כאן תוספת חומרא בדבר ולכן אין אומרים כלל זה בכהאי גוונא. | ולכאורה אם טעם הדין הוא משום ש'אין עונשין מן הדין', אם כן הרי בגזירה שוה עונשין, וכן בריבוי, ואם כן עדיין היה מקום לסברא זו. אמנם אם הטעם הוא להורות על חומר הדבר, וכפי שנתבאר שהחומר אינו נלמד מכפילות האזהרה אלא מכתיבתה בפירוש בתורה, אם כן יבואר היטב שבמקום ששניהם לימודים, שוב אין כאן תוספת חומרא בדבר ולכן אין אומרים כלל זה בכהאי גוונא. | ||
;ביאור רבינו יונה בחומר דברי תורה מדברי סופרים שהם מפורשים בתורה | |||
ובעיקר טעם הקנאת סופרים שיש ללמוד מאותה טירחא לאחמורי ביה טפי מהמ שאינו כתוב להדיא, וכמו שנתבאר שהחומרא היא במה שנתפרש הדבר ולא ממה שנכפל, יש בנותן טעם להביא דברי רבינו יונה בשערי תשובה {{ממ|[[שערי תשובה/ג/א|שער השלישי אות ]]}} בביאור החילוק בחומרת דברי תורה על דברי סופרים, אף שהחיוב לציית לדברי סופרים אף הוא - לדעת רבינו יונה - מדאורייתא, וזה לשונו: וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורונ, אכן מצינו עשה מן התורה חמורה מדבריהם, מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלקים מפורש וציוה השם יתברך עליו בפרט, ע"כ. | |||