178,036
עריכות
אמרי בינה/דיני שחיטה/כא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
'''{{עוגן1|אך}}''' י"ל דס"ל להת"ש כיון דעכ"פ היתה בחיה בחזקת שאינה זבוחה ומחזקינן לה לענין זה דאינה זבוחה אף דלענין טומאה לא נוכל להוסיף להחזיקה בודאי כיון דלאו בחזקת טומאה קיימא מ"מ לא נוכל לאסור עי"ז את השני שיש לו ג"כ חזקת היתר ובפרט לדעת רמב"ם דספקא שרי מה"ת רק מדרבנן לחומרא א"כ לא החמירו בזה לאסור מס' דדלמא שחיטה מעליא הי' לראשון כיון דלא נולד ריעותא בגופו דהשני ומוקמינן על חזקת היתר ואף די"ל להיפך דדומה למ"ש הת"ש בבהמה דאכלה חלתית דלא מוקמינן על החזקה דהחזקה לא תבררה שדבר זה אינה מנקב הב"מ. והח"ד השיג עליו מהא דאלמנות עיסה כתובות {{ממ|דף י"ד}} דמוקמינן לה אחזקה נימא ג"כ הכי וכי משום שהאשה יש לה חזקת כשרות האיש הזה אינו חלל כי הגט היה קרוב לו א"ו הטעם משום ס' אין מוציאין אותו מחזקת כשרות. אולם דברי הת"ש ודאי נכונים דמה שנשאר בס' בטבע ולא נולד הספק על בהמה זאת דוקא רק בטבע הדבר שהלעטוה אם מנקב או לא לא יברר החזקה דבר שהוא בטבע עומד לעולם בס' ובאלמנות עיסה י"ל דשם הטע' כיון דגם הס' גרוש' היינו מוקמינן מן הדין על החזקה רק לחומרא מדרבנן לא סמכינן על החזקה כמבואר ביבמות {{ממ|דף ל"א}} בנ"י שם וכמו שכתבו האחרונים {{ממ|סי' נ'}} ואכ"מ בזה. א"כ ה"נ החזקת היתר של השני לא תברר שהראשון לא נשחט כדין וכן מוכח סברא זו מתוס' חולין {{ממ|דף פ"ו}} ד"ה מאי דהקשו ורבנן מ"ט אם רוב מעשיהן מתוקנין יהיה מותר ויספוג ארבעים על השני ואי פלגא ופלגא יהיה מותר לשחוט אחריהם וכ' דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהן מתוקנין או מקולקלין דהשתא ל"מ חזקה מידי והיינו דהחזקה לא תכריע טבע מעשיהן של חשו"ק מ"מ דעת הת"ש כיון דודאי נבלה הוא ללקות רק לענין טומאה נשארה בס' לא נוכל להוציא בזה מן חזקת היתר להשני וצ"ע: | '''{{עוגן1|אך}}''' י"ל דס"ל להת"ש כיון דעכ"פ היתה בחיה בחזקת שאינה זבוחה ומחזקינן לה לענין זה דאינה זבוחה אף דלענין טומאה לא נוכל להוסיף להחזיקה בודאי כיון דלאו בחזקת טומאה קיימא מ"מ לא נוכל לאסור עי"ז את השני שיש לו ג"כ חזקת היתר ובפרט לדעת רמב"ם דספקא שרי מה"ת רק מדרבנן לחומרא א"כ לא החמירו בזה לאסור מס' דדלמא שחיטה מעליא הי' לראשון כיון דלא נולד ריעותא בגופו דהשני ומוקמינן על חזקת היתר ואף די"ל להיפך דדומה למ"ש הת"ש בבהמה דאכלה חלתית דלא מוקמינן על החזקה דהחזקה לא תבררה שדבר זה אינה מנקב הב"מ. והח"ד השיג עליו מהא דאלמנות עיסה כתובות {{ממ|דף י"ד}} דמוקמינן לה אחזקה נימא ג"כ הכי וכי משום שהאשה יש לה חזקת כשרות האיש הזה אינו חלל כי הגט היה קרוב לו א"ו הטעם משום ס' אין מוציאין אותו מחזקת כשרות. אולם דברי הת"ש ודאי נכונים דמה שנשאר בס' בטבע ולא נולד הספק על בהמה זאת דוקא רק בטבע הדבר שהלעטוה אם מנקב או לא לא יברר החזקה דבר שהוא בטבע עומד לעולם בס' ובאלמנות עיסה י"ל דשם הטע' כיון דגם הס' גרוש' היינו מוקמינן מן הדין על החזקה רק לחומרא מדרבנן לא סמכינן על החזקה כמבואר ביבמות {{ממ|דף ל"א}} בנ"י שם וכמו שכתבו האחרונים {{ממ|סי' נ'}} ואכ"מ בזה. א"כ ה"נ החזקת היתר של השני לא תברר שהראשון לא נשחט כדין וכן מוכח סברא זו מתוס' חולין {{ממ|דף פ"ו}} ד"ה מאי דהקשו ורבנן מ"ט אם רוב מעשיהן מתוקנין יהיה מותר ויספוג ארבעים על השני ואי פלגא ופלגא יהיה מותר לשחוט אחריהם וכ' דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהן מתוקנין או מקולקלין דהשתא ל"מ חזקה מידי והיינו דהחזקה לא תכריע טבע מעשיהן של חשו"ק מ"מ דעת הת"ש כיון דודאי נבלה הוא ללקות רק לענין טומאה נשארה בס' לא נוכל להוציא בזה מן חזקת היתר להשני וצ"ע: | ||
'''{{עוגן1|והיכא}}''' דנמצא שמוטה ונעשה בה משמוש חזק וא"י אם נשמטה הגרגרת קודם שחיטה או לאחר שחיטה דעת הלבוש דתלינן במשמוש והת"ש השיג עליו כיון דהוי ס' בשחיטה וראי' מדברי מהרי"ק שורש {{ממ|ל"ה}} דמייתי לה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפילו נתעסק באותו מין כל היום כולו אחר טבילה דאפשר ומסתבר לתלות בו אפ"ה לא עלתה לו טבילה ולא מפקינן ליה מחזקתו אלא בברי וה"נ כ"ז שאין ברור גמור אע"ג דאיכא למסתבר למיתלי לא תלינן והחות דעת {{ממ|סי' ק"י}} העל' דרק אם יש לס' בשעת השחיטה שמא עשה עיקור בסכין ומחמת זה נשמט דהוי הס' במעשה המכשיר דעיקר אינו שחוטה כלל אבל אם נודע בודאי דבשעת השחיטה שחט כהוגן ואין ס' במעשה המכשיר רק שיש ס' שמא הי' שמוטה קודם השחיטה או דנעשה אח"כ דמי לשאר ס' טריפות וכס' נקב בושט דתלינן ולכאורה לדבריו א"כ בס' שמוטה הוא דוקא בכה"ג שהס' במעשה המכשיר ובס' אם קודם שחיטה או לאח"כ דומה לשאר ס' טריפות ולהחולקים על רבינו יונה והרשב"א דשיטו' התוס' הוא דאזלינן בתר חזקה כמו בכל ס' טריפות מהראוי להכשיר ס' זה ולדבריהם הא דקתני בברייתא שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמוטה וא"י כו' | '''{{עוגן1|והיכא}}''' דנמצא שמוטה ונעשה בה משמוש חזק וא"י אם נשמטה הגרגרת קודם שחיטה או לאחר שחיטה דעת הלבוש דתלינן במשמוש והת"ש השיג עליו כיון דהוי ס' בשחיטה וראי' מדברי מהרי"ק שורש {{ממ|ל"ה}} דמייתי לה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפילו נתעסק באותו מין כל היום כולו אחר טבילה דאפשר ומסתבר לתלות בו אפ"ה לא עלתה לו טבילה ולא מפקינן ליה מחזקתו אלא בברי וה"נ כ"ז שאין ברור גמור אע"ג דאיכא למסתבר למיתלי לא תלינן והחות דעת {{ממ|סי' ק"י}} העל' דרק אם יש לס' בשעת השחיטה שמא עשה עיקור בסכין ומחמת זה נשמט דהוי הס' במעשה המכשיר דעיקר אינו שחוטה כלל אבל אם נודע בודאי דבשעת השחיטה שחט כהוגן ואין ס' במעשה המכשיר רק שיש ס' שמא הי' שמוטה קודם השחיטה או דנעשה אח"כ דמי לשאר ס' טריפות וכס' נקב בושט דתלינן ולכאורה לדבריו א"כ בס' שמוטה הוא דוקא בכה"ג שהס' במעשה המכשיר ובס' אם קודם שחיטה או לאח"כ דומה לשאר ס' טריפות ולהחולקים על רבינו יונה והרשב"א דשיטו' התוס' הוא דאזלינן בתר חזקה כמו בכל ס' טריפות מהראוי להכשיר ס' זה ולדבריהם הא דקתני בברייתא שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמוטה וא"י כו' אמרו כל ס' בשחיטה פסול ע"כ איירי דהס' הי' במעשה שחיטה היינו בשעת מעשה נשמט וכדאמרו בש"ס לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג והיינו בס' שמא בעור נפגמה וקאמר לא לאתויי ס' שהה ס' דרס ועי"ש בתוס' דמשמע שבא לרבות אפילו דבר שנוטה להתיר יותר מלאסור ובס' שהה הרבותא הוא אע"ג דלא עביד דשהה ודריס דמסתמא שחט כדרך השוחטין ועי"ש תוס' חולין {{ממ|דף יו"ד}} והשתא בשלמא אם נאמר דאף הס' אם נשמטה בחיים קודם השחיטה או לאחר השחיטה ג"כ טריפה מטעם ס' בחיים א"ש דאף דרוב אינו שמוטה ובכ"ז אסור מס' כן נמי בס' שהה או דרס אף דרוב לא עביד דשהה ודרס מ"מ כיון דנולד לו הס' לא אזלינן בתר רוב' וכמ"ש הר"ן שם כיון דיש ריעות' לפנינו דמספקי לי' אם שהה או דרס אבל אם נאמר דזה ל"ה ס' בשחיטה רק אם נולד הס' שמא עשה עיקור בסכין ומחמת זה נשמט דהוי הס' במעשה המכשיר וכיון דגם בזה קתני בבריית' דפסול ק"ו אם נולד לו הס' בדעתו דלמא שהה או דרס. | ||
'''{{עוגן1|אולם}}''' באמת צריך להבין בלא"ה הא ע"כ הא דס' שהה טריפה הוא מטעם דאיתרע הרוב שוחטין שפיר ובנמצא שמוטה למה לא נאמר דאזלינן בתר רוב דאינן שמוטין בחיהן ולמה לא נאמר דאח"כ נעשה השמטה וצריך לומר הטעם כמ"ש דיותר שכיח לשמוט מחיים וכ"כ הפ"מ {{ממ|סי' כ"ד ס"ק כ"ז}} וכ' אף דיש לתלות שנעשה אח"כ כגון שזרק מידו וכ' ועוד דאיכא חזקה דבהמה בחייה וחזקה דהשתא וכה"ג אפשר דאין רובא עדיף נגד ב' חזקות עכ"ד. ולכאורה אף אם נאמר כמ"ש הריב"ש דשני חזקות עדיפין מן רוב או שקולין ואף אם נאמר דחזקה דהשת' מילת' הוא רק דעדיף חזקה דמעיקר' מ"מ חזקה דהשת' מילת' הו' יש לדון למ"ש דלא מחזקינן רעותא ממקום למקום כמו בנגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת דאזלינן בתר שעת מציאתן ודוקא במקום מציאתן כמבוא' ריש מס' נדה א"כ מבעל חי למת בפרט היכא דיש לתלות דנעשה ע"י זריקה הוי כמו ממקום למקום ולמה נדון מדהשתא על חיי העוף ולומר כמו דהשתא נשמט כ"כ מקודם ניזול בתר חזקת הגוף דמעיקרא של"ה שמוט. ועוד א"כ אף במקום שיש לתלות דנעשה ע"י זריקה ג"כ אין תולין מאי קאמר כל כו' לאתויי מאי נימא דאתי לאתויי אף אם יש מקום לתלות דהיינו שנעשה לאחר שחיטה ע"י זריקה ג"כ אסור ובפ"מ במשבצו' {{ממ|ס"ק י"ג}} כתב דודאי מדאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף ומדרבנן הוא דאסו' וכ' דהא דכל ס' בשחיטה אסור ל"ה אלא מדרבנן ובאמת ז"א דבס' שהה {{עוגן|כ א}}מבואר בר"ן דכיון דמספקא לי' איתרע הרוב וכן אם ל"ה סיבה נודעת מהשמט' ל"ש למיזל בתר רוב דרוב עופות לא ישמטו הסימנים ע"י הפירכס דלאחר שחיטה וא"כ כנראה בלא יש מקום לתלות הוא אסור מה"ת רק ע"י זריקה או מישמוש חזק בזה אם נאמר דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ נאמר דכל אתי לאתויי על שמוטה אף היכא דיש מקום לתלות וא"כ יותר מיושב ומתוקן דברי הש"ס אם נאמר כמ"ש הח"ד דודאי כל ס' בשחיטה ממש אינו מועיל אף הרוב להוציא מחזקת איסור אבל היכא דאינו ספק במעשה השחיטה רק ממ"א תלינן באמת להכשיר. | '''{{עוגן1|אולם}}''' באמת צריך להבין בלא"ה הא ע"כ הא דס' שהה טריפה הוא מטעם דאיתרע הרוב שוחטין שפיר ובנמצא שמוטה למה לא נאמר דאזלינן בתר רוב דאינן שמוטין בחיהן ולמה לא נאמר דאח"כ נעשה השמטה וצריך לומר הטעם כמ"ש דיותר שכיח לשמוט מחיים וכ"כ הפ"מ {{ממ|סי' כ"ד ס"ק כ"ז}} וכ' אף דיש לתלות שנעשה אח"כ כגון שזרק מידו וכ' ועוד דאיכא חזקה דבהמה בחייה וחזקה דהשתא וכה"ג אפשר דאין רובא עדיף נגד ב' חזקות עכ"ד. ולכאורה אף אם נאמר כמ"ש הריב"ש דשני חזקות עדיפין מן רוב או שקולין ואף אם נאמר דחזקה דהשת' מילת' הוא רק דעדיף חזקה דמעיקר' מ"מ חזקה דהשת' מילת' הו' יש לדון למ"ש דלא מחזקינן רעותא ממקום למקום כמו בנגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת דאזלינן בתר שעת מציאתן ודוקא במקום מציאתן כמבוא' ריש מס' נדה א"כ מבעל חי למת בפרט היכא דיש לתלות דנעשה ע"י זריקה הוי כמו ממקום למקום ולמה נדון מדהשתא על חיי העוף ולומר כמו דהשתא נשמט כ"כ מקודם ניזול בתר חזקת הגוף דמעיקרא של"ה שמוט. ועוד א"כ אף במקום שיש לתלות דנעשה ע"י זריקה ג"כ אין תולין מאי קאמר כל כו' לאתויי מאי נימא דאתי לאתויי אף אם יש מקום לתלות דהיינו שנעשה לאחר שחיטה ע"י זריקה ג"כ אסור ובפ"מ במשבצו' {{ממ|ס"ק י"ג}} כתב דודאי מדאורייתא רובא וחזקה רובא עדיף ומדרבנן הוא דאסו' וכ' דהא דכל ס' בשחיטה אסור ל"ה אלא מדרבנן ובאמת ז"א דבס' שהה {{עוגן|כ א}}מבואר בר"ן דכיון דמספקא לי' איתרע הרוב וכן אם ל"ה סיבה נודעת מהשמט' ל"ש למיזל בתר רוב דרוב עופות לא ישמטו הסימנים ע"י הפירכס דלאחר שחיטה וא"כ כנראה בלא יש מקום לתלות הוא אסור מה"ת רק ע"י זריקה או מישמוש חזק בזה אם נאמר דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ נאמר דכל אתי לאתויי על שמוטה אף היכא דיש מקום לתלות וא"כ יותר מיושב ומתוקן דברי הש"ס אם נאמר כמ"ש הח"ד דודאי כל ס' בשחיטה ממש אינו מועיל אף הרוב להוציא מחזקת איסור אבל היכא דאינו ספק במעשה השחיטה רק ממ"א תלינן באמת להכשיר. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
'''{{עוגן1|ברם}}''' שם במומין י"ל דעדיף דהא מעש' הקידושין הוי מעשה המברר' אשר לעולם חלין ואף אם הי' בה המומין אז מ"מ אם ל יקפיד חלין כשימחול על התנאי משא"כ בס' נקב או שמוטה דאם היה אז קודם השחיטה ל"ה שום אופן שיחול דלאו שם שחיטה הוא שפיר י"ל דהוי ס' בשחיטה. ובדברי מהרי"א המובא ברמ"א דהשוחט נאמן דכ' אף דאם היה שמוט ל"ה בידו מעולם מ"מ נאמן דל"ש חזקת איסור אדרבא הו"ל ח"ה להאי מילתא דרוב בהמות אינן שמוטות רק חזקת אבר מה"ח דהו"ל והאי איסור הוי בידו לתקנו. ואינו מובן הא מ"מ הו"ל חזקת איסור אינו זבוח וצ"ל כוונתו דהי"ל חה"ת לכשישחוט א"כ שוב הוי ס' השקול ועכ"פ ול"ל הטעם דהוי בידו לתקנו ואולי סובר דמחזקינן מאיסור לאיסו' כשיט' {{עוגן|כ ב}}אבמה"ח או בשר מן החי חל מחיים ומחזקינן מאיסור זה לאיסור אחר כד' רש"י ורי"ף ורמב"ם וגם וזבחת הוי מ"ע והוי תרי חזקות דנגד חזקה דאבמה"ח נאמן דהוי בידו ודוחק: | '''{{עוגן1|ברם}}''' שם במומין י"ל דעדיף דהא מעש' הקידושין הוי מעשה המברר' אשר לעולם חלין ואף אם הי' בה המומין אז מ"מ אם ל יקפיד חלין כשימחול על התנאי משא"כ בס' נקב או שמוטה דאם היה אז קודם השחיטה ל"ה שום אופן שיחול דלאו שם שחיטה הוא שפיר י"ל דהוי ס' בשחיטה. ובדברי מהרי"א המובא ברמ"א דהשוחט נאמן דכ' אף דאם היה שמוט ל"ה בידו מעולם מ"מ נאמן דל"ש חזקת איסור אדרבא הו"ל ח"ה להאי מילתא דרוב בהמות אינן שמוטות רק חזקת אבר מה"ח דהו"ל והאי איסור הוי בידו לתקנו. ואינו מובן הא מ"מ הו"ל חזקת איסור אינו זבוח וצ"ל כוונתו דהי"ל חה"ת לכשישחוט א"כ שוב הוי ס' השקול ועכ"פ ול"ל הטעם דהוי בידו לתקנו ואולי סובר דמחזקינן מאיסור לאיסו' כשיט' {{עוגן|כ ב}}אבמה"ח או בשר מן החי חל מחיים ומחזקינן מאיסור זה לאיסור אחר כד' רש"י ורי"ף ורמב"ם וגם וזבחת הוי מ"ע והוי תרי חזקות דנגד חזקה דאבמה"ח נאמן דהוי בידו ודוחק: | ||
'''{{עוגן1|עוד}}''' כ' מע"כ נ"י לדון דא"ל דס' שמוטה אסור מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דע"כ ל"ה רק מיעוטא דמיעוטא דאל"כ איך אוכלין בישרא וכמ"ש מהרש"א. ולמ"ש לעיל י"ל דהוי מיעוט טוב ע"י מעש' השחיט'. גם י"ל כמו דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה כ"כ אם הרוב לא תליא במעשה והמיעוט תליא במעשה י"ל דל"א סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ בשמוטה המיעוט תליא במעשה למה מצרפינן לחזקה וע"כ צ"ל דשכיח יותר שיעשה השמטה מחיים. ובילדותי העירותי בהא דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו אף דחבושין בבית האסורין מ"מ אין אפוטרופס לעריות דיקשה הא התוס' כתבו בהא דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות דל"ה תליא במעשה דממילא אדם נזקק לאשתו והיינו כיון דידענו דנעשה המעשה כדרך כל ארץ והמעשה שתתעבר ותלד הוא מתהלוכות הטבע משא"כ בבהמה תליא במעשה. ולפי"ז שוב הרוב בעילות אחר הבעל הוי כדבר דממילא דלא תליא במעשה והמיעוט דנתעברה ממעשה זנות לא הוי דבר דממילא רק תליא במעשה וא"כ מנ"ל למיזל בתר רובא אף דלא תליא במעשה אם המיעוט ג"כ לא תליא במעש' והוא דבר דממילא בטבע ופלפלתי בזה הרבה ובדברי פנ"י פ"ב דכתובו' בהא דרוב עכו"ם פרוצין בעריות אכ"מ. עכ"פ יהיה איך שיהי' הסומך גם בשמוטה ע"ד הח"ד מי ימחה בידו ואף המחמיר בזה יש לומר דשכיח יותר מנקב ובנקב בושט כשיש לתלות בחוזק המשמוש יש יותר להקל ולסמוך על הנך אשלי רברבי דל"ה ס' בשחיטה בפרט למה דהמחברים הביאו מדברי רא"ש ורש"י קידושין{{ממ|דף נ"ז}}וס' המכריע דל"ה רק טריפה ומתוספתא דחולין המובא מהרש"א חולין {{ממ|דף ל"ב}} ובאמת לדעתי ל"ש כלל להיות נקב עגול מחוזק המשמוש אבל אם אינו עגול ויש לתלות יותר בלאחר שחיטה המתיר בזה לא הפסיד. ע"כ הי' תשובתי בזה: | '''{{עוגן1|עוד}}''' כ' מע"כ נ"י לדון דא"ל דס' שמוטה אסור מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דע"כ ל"ה רק מיעוטא דמיעוטא דאל"כ איך אוכלין בישרא וכמ"ש מהרש"א. ולמ"ש לעיל י"ל דהוי מיעוט טוב ע"י מעש' השחיט'. גם י"ל כמו דלא אזלינן בתר רובא דתליא במעשה כ"כ אם הרוב לא תליא במעשה והמיעוט תליא במעשה י"ל דל"א סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ בשמוטה המיעוט תליא במעשה למה מצרפינן לחזקה וע"כ צ"ל דשכיח יותר שיעשה השמטה מחיים. ובילדותי העירותי בהא דיליף הש"ס דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו אף דחבושין בבית האסורין מ"מ אין אפוטרופס לעריות דיקשה הא התוס' כתבו בהא דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות דל"ה תליא במעשה דממילא אדם נזקק לאשתו והיינו כיון דידענו דנעשה המעשה כדרך כל ארץ והמעשה שתתעבר ותלד הוא מתהלוכות הטבע משא"כ בבהמה תליא במעשה. ולפי"ז שוב הרוב בעילות אחר הבעל הוי כדבר דממילא דלא תליא במעשה והמיעוט דנתעברה ממעשה זנות לא הוי דבר דממילא רק תליא במעשה וא"כ מנ"ל למיזל בתר רובא אף דלא תליא במעשה אם המיעוט ג"כ לא תליא במעש' והוא דבר דממילא בטבע ופלפלתי בזה הרבה ובדברי פנ"י פ"ב דכתובו' בהא דרוב עכו"ם פרוצין בעריות אכ"מ. עכ"פ יהיה איך שיהי' הסומך גם בשמוטה ע"ד הח"ד מי ימחה בידו ואף המחמיר בזה יש לומר דשכיח יותר מנקב ובנקב בושט כשיש לתלות בחוזק המשמוש יש יותר להקל ולסמוך על הנך אשלי רברבי דל"ה ס' בשחיטה בפרט למה דהמחברים הביאו מדברי רא"ש ורש"י קידושין {{ממ|דף נ"ז}} וס' המכריע דל"ה רק טריפה ומתוספתא דחולין המובא מהרש"א חולין {{ממ|דף ל"ב}} ובאמת לדעתי ל"ש כלל להיות נקב עגול מחוזק המשמוש אבל אם אינו עגול ויש לתלות יותר בלאחר שחיטה המתיר בזה לא הפסיד. ע"כ הי' תשובתי בזה: | ||
'''{{עוגן1|ובהא}}''' דמשמע קצת מדברי תוס' ורשב"א בלא בדוק בסימנים דרובא דתליא במעשה דל"ה רוב הוא רק מדרבנן ראיתי במחברים דעמדו ע"ז מיו"ד {{ממ|סי' שי"ו}} דאפילו לאחר שנתה הוי ס' בכור ואין הגוי המוכר נאמן במסיח לפי תומו ועי"ש בש"ך ואם נאמר דמה"ת אזלינן בתר רובא אף דתליא במעשה למה א"נ ובאמת אינו ראיה כיון דחששו על גוף איסור תורה א"נ ועיין תשובת רע"א ז"ל {{ממ|סי' ל"ז}} ובמ"ש בדיני יו"ט{{ממ|סי' י"ז}} אולם בלא"ה נראה דלדעת תוס' ורשב"א דזה הוי רוב דשוחט רוב סימנים הוי כמו כל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין דלא תליא במעש' כיון דאמרינן דלא ישחוט אם אינו מומחה כן נמי לענין שחיטת רוב סימני' לכך כתבו דל"ה רק דרבנן. ועיין ש"מ כתובות {{ממ|סוף פ"א}} דכתב להקשות אם מביאין בהמה לביתו של שוחט לא נסמוך על הרוב דלהוי כקבוע דהוא מע"מ וכתב דהאי רוב חזקה ורגלים הוא דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ בקי ועיין בכ"ופ {{ממ|סי' ק"י}} דהקשה אף דרוב ע"ה מעשרין מ"מ הא איכא מיעוטא דאינן מעשרין א"כ אם אנו באין ליקח מהן הוי כקבוע דכמע"מ דמי ודומה לדברי רמ"א {{ממ|סי' קי"ג}} גבי כבשים ומתרץ דשם מעולם לא איקבע איסורא דאולי לא הגיע לידי חיוב מעשר דהכניס דרך גגין וזה דוחק גדול דמ"מ כיון דחששו למיעוט' דאין מעשרין כנראה הוי זה מיעוט' דמיעוטי ואע"ג דבש"ס פסחים חשבו זה לספק היינו בחבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן אבל ע"ה למה להו להכניס דרך גגין ואף דיש לדחות למ"ש במ"א מ"מ לדברי הש"מ הנ"ל א"ש טובא דה"נ הך רוב ע"ה מעשרין הוי רוב וחזקה ורגלים הוא דרוב מקיימין מצות מעשר ולא ימכור דבר שאינו מעושר ובזה ל"ש קבוע דרוב וחזקה המברר מהני גם בספק הנולד בקבוע. ומטעם זה לא אמרינן ברוב מצוין אצל שחיטה ודכוותי' סמוך מיעוטא לחזקה דהך רוב חזקה המבררת הוא ועי' תוס' יבמות {{ממ|דף קי"ט}} ד"ה מחוורתא דכ' על דמאי דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו והיינו כמ"ש וז"פ. ולכך ברובא דשוחטין רוב סימנים כ' תוס' דל"ה רק מדרבנן הואיל דתליא במעשה אבל במיעוט בטבע בזה י"ל מצטרף לחזקה נגד רוב דתליא במעשה אף מה"ת: | '''{{עוגן1|ובהא}}''' דמשמע קצת מדברי תוס' ורשב"א בלא בדוק בסימנים דרובא דתליא במעשה דל"ה רוב הוא רק מדרבנן ראיתי במחברים דעמדו ע"ז מיו"ד {{ממ|סי' שי"ו}} דאפילו לאחר שנתה הוי ס' בכור ואין הגוי המוכר נאמן במסיח לפי תומו ועי"ש בש"ך ואם נאמר דמה"ת אזלינן בתר רובא אף דתליא במעשה למה א"נ ובאמת אינו ראיה כיון דחששו על גוף איסור תורה א"נ ועיין תשובת רע"א ז"ל {{ממ|סי' ל"ז}} ובמ"ש בדיני יו"ט {{ממ|[[אמרי בינה/דיני יום טוב/יז|סי' י"ז]]}} אולם בלא"ה נראה דלדעת תוס' ורשב"א דזה הוי רוב דשוחט רוב סימנים הוי כמו כל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין דלא תליא במעש' כיון דאמרינן דלא ישחוט אם אינו מומחה כן נמי לענין שחיטת רוב סימני' לכך כתבו דל"ה רק דרבנן. ועיין ש"מ כתובות {{ממ|סוף פ"א}} דכתב להקשות אם מביאין בהמה לביתו של שוחט לא נסמוך על הרוב דלהוי כקבוע דהוא מע"מ וכתב דהאי רוב חזקה ורגלים הוא דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ בקי ועיין בכ"ופ {{ממ|סי' ק"י}} דהקשה אף דרוב ע"ה מעשרין מ"מ הא איכא מיעוטא דאינן מעשרין א"כ אם אנו באין ליקח מהן הוי כקבוע דכמע"מ דמי ודומה לדברי רמ"א {{ממ|סי' קי"ג}} גבי כבשים ומתרץ דשם מעולם לא איקבע איסורא דאולי לא הגיע לידי חיוב מעשר דהכניס דרך גגין וזה דוחק גדול דמ"מ כיון דחששו למיעוט' דאין מעשרין כנראה הוי זה מיעוט' דמיעוטי ואע"ג דבש"ס פסחים חשבו זה לספק היינו בחבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן אבל ע"ה למה להו להכניס דרך גגין ואף דיש לדחות למ"ש במ"א מ"מ לדברי הש"מ הנ"ל א"ש טובא דה"נ הך רוב ע"ה מעשרין הוי רוב וחזקה ורגלים הוא דרוב מקיימין מצות מעשר ולא ימכור דבר שאינו מעושר ובזה ל"ש קבוע דרוב וחזקה המברר מהני גם בספק הנולד בקבוע. ומטעם זה לא אמרינן ברוב מצוין אצל שחיטה ודכוותי' סמוך מיעוטא לחזקה דהך רוב חזקה המבררת הוא ועי' תוס' יבמות {{ממ|דף קי"ט}} ד"ה מחוורתא דכ' על דמאי דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו והיינו כמ"ש וז"פ. ולכך ברובא דשוחטין רוב סימנים כ' תוס' דל"ה רק מדרבנן הואיל דתליא במעשה אבל במיעוט בטבע בזה י"ל מצטרף לחזקה נגד רוב דתליא במעשה אף מה"ת: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||