אבני נזר/חושן משפט/קל: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} {{מרכז|'''סימן קל'''}}

{{עוגןמ|ב}} ב"ה יום '''ו' עש"ק דברים'''.

{{עוגןמ|ג}} :שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה '''זאב נחום''' נ"י.

{{עוגןמ|ד}} '''מכתבך''' היקר היום הגיעני:

{{עוגןמ|ה}} '''אשר''' הקשית עלי לפי דברי ירושלמי דמיעט אביו ספק נימא דילמא לאו אביו, הנה בעצמך הקשית על קהל ודאי נימא לאו אביו ויהי' קהל ספק ותרצת כיון שמוחזק מכח רוב לכל מילי נעשה ודאי כמו שמוציאין ממון ברוב זה וזה יספיק גם לקושיא זו:

{{עוגןמ|ו}} '''אולם''' אשר כתבת דיחוי דהתם ע"כ המיעוט רק לתרתי דסתרי דאל"כ קרא למה לי זה נכון, מ"מ יש בזה סמך לדברי מהרי"ט דמצינו מיעוט התורה בתרתי דסתרי, ובעצמי כתבתי דיחוי זה לההיא דנדה וחזרתי לדחות דיחוי זה כמבואר בתשובתי, אולם רצית לדחות ההיא דנדה דהתם משום דמשונה מיעטי' הכתוב ולא משום ספק, וזה מבואר להדיא בתוס' בכורות {{ממ|מ"א:}} ד"ה ואתי דטומטום משום ספק נתמעט ורק אנדרוגינוס נתמעט משום שהוא משונה ושקולים הם ויבואו שניהם עיי"ש היטב:

{{עוגןמ|ז}} '''אשר''' הקשית בבכורות עיין בתוס' שם {{ממ|כ"ב:}} ד"ה ובלבד ישבו זה בטוב:

{{עוגןמ|ח}} '''אשר''' לא הקשיתי על גלגלין בתחילתו עי' נזיר נ"א] כי י"ל כדברי המרדכי דהיכי שהמבטל בא לעולם בתערובת לא בטיל, רק מסופו קשה שכבר נעשה רקב, וא"כ איך ילמוד סופו מתחילתו, דילמא תחילתו שאני דלא שייך בו ביטול:

{{עוגןמ|ט}} '''אשר''' הבאתי ראי' מירושלמי דחגיגה, הנה לפי פירוש הק"ע יש ראי' לדבריי רק לפירוש פ"מ מסקנת הירושלמי להיפוך ובאמת שני הפירושים לא נתחוורו בעיני, ולפענ"ד פירושי הוא הנכון, ומ"מ בין לפירושי בין לפירוש הק"ע יש ראי' לדבריי והק"ע  הוא נתקבל יותר, ובפירוש שמעתי מחמי הקדוש זצ"ל מקאצק שאמר שעם פירוש הק"ע יכולים ללמוד הירושלמי:

{{עוגןמ|י}} '''אשר''' כתבת כיון דפ"ד למד רק מממזר כיון שבממזר אסור רוב להרשב"א וב"ש ה"ה פ"ד, לפענ"ד הסברא להיפוך, דהלימוד רק לענין ספק וממילא לא שייך בפ"ד טענות רוב:

{{עוגןמ|יא}} '''מ"ש''' שמדברי התוס' משמע דאם בפירוש נתקבלה רק לזה לא אמרינן אין גז"ש למחצה ויש לחוש שמא בפירוש נתקבלה רק לענין בידי אדם, הנה פשוט דמסתמא אין לנו לחוש לזה, גם י"ל דהתם יש ראיות דאין למדין לכל מילי כמבואר בשטמ"ק שם, ובנ"ד יש ראי' שנתקבלה סתם, דאי בפירוש לענין בידי אדם א"כ לרבא דיליף מהפצוע גז"ש ל"ל אלא ודאי נתקבלה סתם, בתשו' צ"צ לר"מ ז"ל מליבאוויטש פסק ג"כ ספק פ"ד מותר מדאורייתא ולענין דרבנן לא פלפל כלום:

{{עוגןמ|יב}} '''אשר''' כתבת כי זה ספיקא דדינא [הנה הבאתי ראי' מבכורות שגם ספיקא דדינא מיעטה התורה ספק, רק מ"מ דווקא בעשירי ספק אף שנצמח מחמת הדין מ"מ התורה אמרה עשירי והרי ספק אם זה עשירי, אבל אם נחליט שאינו מוליד ויש מתירין אפי' באופן זה א"כ לדעת האוסרין דלא נדע המציאות אשר התורה אסרה לשיטתם כל שאינו מוליד, ואולי אשיגרות לישנא בדבריך] ז"ל הרמב"ם בפירוש המשניות ובכלל כל חולי אשר יתחדש בכלי הזרע ממה שיתחייב חכמת הטבע שהוא לא יזריע בהן הוא פסול, וכן לשון הרמב"ם בספר המצוות סי' ש"ס הזהיר מי שנפסדו ממנו כלי המשגל שא"א לו שיוליד מלבוא על כו' והוא אמרו לא יבא פ"ד וכו' וז"ל החינוך סי' תקנ"ט שנמנע מי שנפסדו לו כלי המשגל עד שאינו ראוי להוליד, וכן בגמ' בהאי דאפיק גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים קסבר במקומה מבשלא, וכן חילוק בין כקולמוס בין כמרזב האי שליט בה אוירא, הרי שלמדו הדינים שלא מן המקרא רק כל שעפ"י הטבע אינו ראוי להוליד פסול ובכלל פ"ד הוא, מזה נראה שהתורה סתמה כל שפצוע ואינו ראוי להוליד פסול ותלתה בדעת חכמים מי ראוי להוליד מי לא ראוי וכשאינו ידוע אם ראוי אם לא ספק דמציאות הוא כנ"ל הרי שהתורה סתמה ואמרה כל שנפצע ונדכך באופן שיתקלקל פסול אבל לא שהתורה אסרה בפירוש ביצה אחת] וא"כ שפיר הוי ספק אם הוא זה שאסרה התורה לא שהדבר ספק מה אסרה התורה רק זה ידוע שהתורה אסרה כל שלא יוליד כדברי הרמב"ם ואנחנו לא נדע אם זה ג"כ לא יוליד:

{{עוגןמ|יג}} '''אשר''' כתבת כיון שלדעת ר"ת רוב בנין ומנין חולקים וכשהדבר ספק אם גם לדעת ר"ת מותר הוי מיעוטא דמיעוטא, הנה ב"ה רבים כנגד ב"ש ומ"מ כשהדבר ספק לב"ש מותר בערלה בח"ל כמבואר בש"ס ברכות וכבר כתבתי זה בפרט שר"ת בספר הישר והרא"ש כו' רק זה אפי' לבעלי הש"ע ע"כ לא נפיק מספק:

{{עוגןמ|יד}} '''בסוף''' דבריך סיימת שכדעתי אעשה באמת קשה עלי המשא לבדי באיסור עולם מחמת שהוא ע"ש קצרתי:

{{עוגןמ|טו}} {{-}}{{יישור לשמאל|נאום בנך הק' '''אברהם'''.}}{{-}}