13,152
עריכות
שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קלג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חלוקה לקטעים ותיקונים ע''פ דפו''י
(שות רעקא גרסה ראשונית מדיקטה) |
(חלוקה לקטעים ותיקונים ע''פ דפו''י) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{מרכז|'''סימן קלג'''}} | {{מרכז|'''סימן קלג'''}} | ||
נגשו לפני לדין פה ק"ק פרידלאנד ה"ה ר' מאיר, ומגרת ביתו אלמנת ר' פלק, ר"מ תובע שמגיע לו מבעלה ר"פ שכר דירה מן ב' שנים שעברו, ומשנה זו שתכלה תוך איזה חדשים, והאלמנה הודית בכל דבריו, אולם אמרה דהיא באה לגבות מחפצי בעלה בכח כתובתה, דהיינו עיקר כתובת אלמנה, ולא נדוניא ולא תוספת שלא הכניסה לו כלום, ומיד אחר פטירת ר"פ נחתם הארגז שמונח תוכו חפצי בעלה בחותם ב"ד משום תביעת ר"מ הנזכר לעיל, ומבלעדי זה ישנם עוד חפצים בבית מטה מוצעת שלו וכדומה, ועדיין לא נישומו, ואין ידוע אם יעלה לפרעון עיקר כתובתה או לא: | עובדא נגשו לפני לדין פה ק"ק פרידלאנד ה"ה ר' מאיר, ומגרת ביתו אלמנת ר' פלק, ר"מ תובע שמגיע לו מבעלה ר"פ שכר דירה מן ב' שנים שעברו, ומשנה זו שתכלה תוך איזה חדשים, והאלמנה הודית בכל דבריו, אולם אמרה דהיא באה לגבות מחפצי בעלה בכח כתובתה, דהיינו עיקר כתובת אלמנה, ולא נדוניא ולא תוספת שלא הכניסה לו כלום, ומיד אחר פטירת ר"פ נחתם הארגז שמונח תוכו חפצי בעלה בחותם ב"ד משום תביעת ר"מ הנזכר לעיל, ומבלעדי זה ישנם עוד חפצים בבית מטה מוצעת שלו וכדומה, ועדיין לא נישומו, ואין ידוע אם יעלה לפרעון עיקר כתובתה או לא: | ||
הנה בשני בע"ח כה"ג הדבר פשוט דבמטלטלין אין דין קדימה וחולקים בשוה, אולם אם לבע"ח א' מפורש בשט"ח שעבוד מטלטלי' ומקרקע כדרך שנוהגים לכתוב בכתובות שלנו, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, ולאחד אין לו שעבוד במפורש, בזה בודאי אותו ששעבודו במפורש עדיף, דהוא גבוה מדינא דהש"ס, והאידך גובה רק מתקנת הגאונים, ודבר זה למדנו מתורתו של רבינו הרשב"א, דכתב בתשובה {{ממ|סי' תתקי"ד הובא בב"י סי' ק"ד}} בראובן שלוה משמעון מנה בע"פ בשנה א' של שמיטה, וחזר ולוה מלוי מנה בשנה ב' של שמיטה בשטר, ושעבד לו בפירוש שקנה ושיקנה מטלטלי אג"ק, ומת ראובן, ועמדו היתומים ופרעו לשמעון מעות, וכתב דמע"פ ומלוה בשטר המוקדם בזמן קודם לגבות מבנ"ח דשעבודא דאורייתא, וכ"כ רה"ג בתשו' וכו', הלכך שמעון זה אם בא לגבות ממקרקע כדי אותו מנה שבע"פ שקודם בזמן הוא גובה, אבל אם בא לגבות ממטלטלי דיתמי לוי קודם, דמדינא מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדא, ונשתעבדו ללוי שכ' לו בפירוש אג"ק, אע"פ שמתקנת הגאונים מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח, לא אתיא תקנת הגאונים ומפקי מידי מלוה בשטר שנשתעבדו מדינא עיי"ש, ונלענ"ד דלאו דוקא בכתב ללוי מטלטלי אג"ק אלא אף בכתב לו מטלטלי ומקרקע ג"כ הכי הוא, כיון דסוף סוף משתעבדא לו מדינא כמ"ש הרשב"א שם בתשוב' דעשה שורו אפותיקי ומכרו דאין בע"ח גובה ממנו, דדוקא מכרו אבל מיתמי גובים עיי"ש | הנה בשני בע"ח כה"ג הדבר פשוט דבמטלטלין אין דין קדימה וחולקים בשוה, אולם אם לבע"ח א' מפורש בשט"ח שעבוד מטלטלי' ומקרקע כדרך שנוהגים לכתוב בכתובות שלנו, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, ולאחד אין לו שעבוד במפורש, בזה בודאי אותו ששעבודו במפורש עדיף, דהוא גבוה מדינא דהש"ס, והאידך גובה רק מתקנת הגאונים, ודבר זה למדנו מתורתו של רבינו הרשב"א, דכתב בתשובה {{ממ|סי' תתקי"ד הובא בב"י סי' ק"ד}} בראובן שלוה משמעון מנה בע"פ בשנה א' של שמיטה, וחזר ולוה מלוי מנה בשנה ב' של שמיטה בשטר, ושעבד לו בפירוש שקנה ושיקנה מטלטלי אג"ק, ומת ראובן, ועמדו היתומים ופרעו לשמעון מעות, וכתב דמע"פ ומלוה בשטר המוקדם בזמן קודם לגבות מבנ"ח דשעבודא דאורייתא, וכ"כ רה"ג בתשו' וכו', הלכך שמעון זה אם בא לגבות ממקרקע כדי אותו מנה שבע"פ שקודם בזמן הוא גובה, אבל אם בא לגבות ממטלטלי דיתמי לוי קודם, דמדינא מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדא, ונשתעבדו ללוי שכ' לו בפירוש אג"ק, אע"פ שמתקנת הגאונים מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח, לא אתיא תקנת הגאונים ומפקי מידי מלוה בשטר שנשתעבדו מדינא עיי"ש, ונלענ"ד דלאו דוקא בכתב ללוי מטלטלי אג"ק אלא אף בכתב לו מטלטלי ומקרקע ג"כ הכי הוא, כיון דסוף סוף משתעבדא לו מדינא כמ"ש הרשב"א שם בתשוב' דעשה שורו אפותיקי ומכרו דאין בע"ח גובה ממנו, דדוקא מכרו אבל מיתמי גובים עיי"ש: | ||
אכן בנ"ד בכתובה ובע"ח, בזה אמרו חז"ל בכתובות {{ממ|דף פ"ו ע"א}} אמר אמימר משמיה דר"ח האי מאן דאיכא עליה כתוב' אשה ובע"ח, וליכא אלא חד ארעא לבע"ח יהבינן, לכתוב' אשה לא יהבינן, מ"ט יותר ממה דהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא, ועיין תוס' שם, דה"נ לענין מטלטלי לבתר תקנת הגאונים, וכ"כ הרי"ף ועיין בחלקת מחוקק {{ממ|סי' ק"ב ס"ק ב'}} דאף בכתב לה מטלטלי ומקרקע דנמצא דגובית מדינא, אפ"ה בע"ח עדיף עיי"ש, אמנם באמת דברי ח"מ אלו צריכים ראיה גדולה, דדלמא כיון דלה משתעבדי מדינא ולבע"ח רק מתקנה, איהי עדיפא [וכאשר ראיתי אח"ז שגם חביבי הגאון מוהר"ם נ"י בספרו בית מאיר פקפק בזה מטעמא דידן]: | |||
ונראה ראיה ברורה לדברי דלא כהח"מ מדברי בעה"ת {{ממ|שער ו' סי' ג'}} שכתב וז"ל עתה יש לנו לברר עסק המטלטלין והמעות שאין לה בהם כ"א אחריות לכתובתה מה דין המלוה עמה בהן, והא ודאי פשיטא לן, דאם קדם בע"ח ותפסן דזכה בהם, דהא קיי"ל במטלטלין בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולית להו דין קדימה היכא דלא אקני לה מטלטלי אג"ק, וכיון דכן נהי דמשעבדי לה מתקנתא דשמעון בן שטח ומפני שהיו כתובין לה בכתובתה, אין בהם דין קדימה, וכיון שתפסן זכה בהן לעולם, אף לכשתתאלמן או תתגרש, ולכאורה תמוה למה לו לזכות להמלוה מדין קדם וגבה הא בלא"ה אם באים לפנינו לגבות, הדין דבדבר שאין בו קדימה נותנים לבע"ח, [ועי' בגד"ת שם דהקשה, הא בלא"ה אף בלא קדם וגבה מחלים לבע"ח, כיון דלא ניתן כתובה לגבות מחיים, ותירץ דבא לומר אף שיהיה בע"ח לעולם אף כשתתאלמן בזה צריכים לטעמא דקדם וגבה עיי"ש, אך עדיין קשה קושייתינו, דהא גם בנתאלמנה ובאים לגבות כא' נותנים לבע"ח] אע"כ מוכח דלא כדעת הח"מ, והדין דבכתב לה בפירוש מטלטלי ומקרקע כיון דמשתעבד לה מדינא ולב"ח רק מתקנה היא עדיפא, א"כ י"ל דמזה מיירי בעה"ת וכדדייקא בלישנא, מפני שהם כתובים בכתובתה, מש"ה הוצרך לזכות להבע"ח מדין קדם וגבה כיון דלא נכתב לה מטלטלים אג"ק ודוק וביותר נ"ל להביא ראיה נגד דעת הח"מ, ממ"ש הר"ן והרא"ש להקשות כיון דהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלין מהאשה ונותנין לבע"ח, והוכיחו מזה דלוה ולוה וקנה אם קדם אחד וגבה מה שגבה גבה, הלכך מגבין מהב"ד לבע"ח, מטעמא דיותר מה דהאיש רוצה לישא כו', ולאחר שהגבו לו זכה בהן מדין מה שגבה גבה עיי"ש, הרי מבואר דאם היה הדין דקדם וגבה לא מהני לא היה הדין נותן להגבות לבע"ח ולגזול מן האשה: | |||
והנה בנידון דהח"מ כיון דשעבדו לה מטלטלי ומקרקע בזה היה הדין אף אם קדם הבע"ח וגבה לא מהני, כמבואר מדברי תשו' הרשב"א הנ"ל, דהרי התם כבר הגבו היתומים לשמעון ואעפ"כ משמע דס"ל דלא מהני לגבי לוי, וכיון דקדם וגבה לא מהני, ממילא א"א לזכות להבע"ח לומר דבע"ח קדים, דהוי כגוזלים מן האשה אמנם י"ל דמה דמבואר ברשב"א הנ"ל דאף שכבר הגבו לשמעון מפקינן מיניה ונותנים ללוי, זהו רק בגוונא דהתם דשעבד ללוי מטלטלי אל"ק, דכיון דלשמעון ליכא שעבוד מדינא רק מתקנתא, אין לשמעון זכות בהם רק משעת גביה ואילך, והוי כאלו לוי מוקדם דבודאי לא מהני אם קדם שמעון וגבה, דהא במטלטלי אג"ק אפילו מלקוחות גובין, אבל בלאו אג"ק אלא דשעבד בפירוש מטלטלין ומקרקע י"ל אף דלכתחילה הוא קודם מ"מ אם קדם וגבה מהני, כיון דעכ"פ מתקנתא דהגאונים גבה אותם כדין, הו"ל כקנה דאין מוציאין ממנו, והתבונן, וכדמוכח מדברי בעה"ת דביארנו דמיירי בכתב לה מטלטלין ומקרקע, ואפ"ה קדם בע"ח ותפסן מהני ונ"ל דאף להח"מ, מ"מ מודה דאם קדמה האשה ותפסה מהני, ויש לדמותו למ"ש שם {{ממ|סק"ט}} להסתפק דאפילו להי"א דתפסה מוציאין, היינו רק במטלטלין דלא משעבדא מדינא, אבל בקרקע י"ל דמהני תפיסתה, {{ממ|ומה דהקשה בספר בית מאיר הא במטלטלין גם לבע"ח לא משעבד מדינא, וא"כ כח שניהם שוין הן בקרקע הן במטלטלין, נ"ל להליץ בעד הח"מ, די"ל במטלטלין כיון דלכתחילה הדין דינתן לבע"ח ממילא בכה"ג לא תקנו הגאונים לה שעבוד על המטלטלים במקום בע"ח, כיון דהדין שלא ליתנם לה, והדרא לדינא כאלו לא תקנו לה כלל בנידון כזה, וממילא לא מהני תפיסתה], א"כ מכ"ש בנ"ד דלאשה מדינא משתעבדי ולבע"ח רק מתקנתא בודאי מהני תפיסתה, ובפרט למה דסיים שם הח"מ דאף במטלטלי קשה לפסוק נגד דעת הרא"ש והרמב"ם דס"ל דמהני תפיסתה א"כ הדבר ברור בנ"ד דודאי מועיל תפיסתה. אולם בנ"ד אף דהחפצים ברשותה, מכל מקום כיון דלא עשתה מעשה קנין בהם לא מקרי תפיסה, כדאיתא בשו"ת הריב"ש (סי' שס"ד}} וז"ל, ודע כי הנכסים שהם בבית הבעל אעפ"י שכשמת נשארו הנכסים בידה ואוהלים כאשר המה אין זה כלום, שכל תופס צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר בא' מדרכי הקנאות וכו', וא"כ הבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורשי' ואינה נקראת תופסת מפני תפיסת המפתחות וכו' [והועתק בקצרה להלכה בהגהת ש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף כ"ג] ואדרבא יותר הי' נראה לדון דה"ה ר' מאיר שהוא המשכיר הוא התופס, למה דקיי"ל בש"ע חוה"מ {{ממ|סי' שי"ג ס"ג}} דהמשכיר חצרו לחבירו הוי חצירו של משכיר לזכות במציאה: | והנה בנידון דהח"מ כיון דשעבדו לה מטלטלי ומקרקע בזה היה הדין אף אם קדם הבע"ח וגבה לא מהני, כמבואר מדברי תשו' הרשב"א הנ"ל, דהרי התם כבר הגבו היתומים לשמעון ואעפ"כ משמע דס"ל דלא מהני לגבי לוי, וכיון דקדם וגבה לא מהני, ממילא א"א לזכות להבע"ח לומר דבע"ח קדים, דהוי כגוזלים מן האשה אמנם י"ל דמה דמבואר ברשב"א הנ"ל דאף שכבר הגבו לשמעון מפקינן מיניה ונותנים ללוי, זהו רק בגוונא דהתם דשעבד ללוי מטלטלי אל"ק, דכיון דלשמעון ליכא שעבוד מדינא רק מתקנתא, אין לשמעון זכות בהם רק משעת גביה ואילך, והוי כאלו לוי מוקדם דבודאי לא מהני אם קדם שמעון וגבה, דהא במטלטלי אג"ק אפילו מלקוחות גובין, אבל בלאו אג"ק אלא דשעבד בפירוש מטלטלין ומקרקע י"ל אף דלכתחילה הוא קודם מ"מ אם קדם וגבה מהני, כיון דעכ"פ מתקנתא דהגאונים גבה אותם כדין, הו"ל כקנה דאין מוציאין ממנו, והתבונן, וכדמוכח מדברי בעה"ת דביארנו דמיירי בכתב לה מטלטלין ומקרקע, ואפ"ה קדם בע"ח ותפסן מהני ונ"ל דאף להח"מ, מ"מ מודה דאם קדמה האשה ותפסה מהני, ויש לדמותו למ"ש שם {{ממ|סק"ט}} להסתפק דאפילו להי"א דתפסה מוציאין, היינו רק במטלטלין דלא משעבדא מדינא, אבל בקרקע י"ל דמהני תפיסתה, {{ממ|ומה דהקשה בספר בית מאיר הא במטלטלין גם לבע"ח לא משעבד מדינא, וא"כ כח שניהם שוין הן בקרקע הן במטלטלין, נ"ל להליץ בעד הח"מ, די"ל במטלטלין כיון דלכתחילה הדין דינתן לבע"ח ממילא בכה"ג לא תקנו הגאונים לה שעבוד על המטלטלים במקום בע"ח, כיון דהדין שלא ליתנם לה, והדרא לדינא כאלו לא תקנו לה כלל בנידון כזה, וממילא לא מהני תפיסתה], א"כ מכ"ש בנ"ד דלאשה מדינא משתעבדי ולבע"ח רק מתקנתא בודאי מהני תפיסתה, ובפרט למה דסיים שם הח"מ דאף במטלטלי קשה לפסוק נגד דעת הרא"ש והרמב"ם דס"ל דמהני תפיסתה א"כ הדבר ברור בנ"ד דודאי מועיל תפיסתה. אולם בנ"ד אף דהחפצים ברשותה, מכל מקום כיון דלא עשתה מעשה קנין בהם לא מקרי תפיסה, כדאיתא בשו"ת הריב"ש (סי' שס"ד}} וז"ל, ודע כי הנכסים שהם בבית הבעל אעפ"י שכשמת נשארו הנכסים בידה ואוהלים כאשר המה אין זה כלום, שכל תופס צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר בא' מדרכי הקנאות וכו', וא"כ הבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורשי' ואינה נקראת תופסת מפני תפיסת המפתחות וכו' [והועתק בקצרה להלכה בהגהת ש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף כ"ג] ואדרבא יותר הי' נראה לדון דה"ה ר' מאיר שהוא המשכיר הוא התופס, למה דקיי"ל בש"ע חוה"מ {{ממ|סי' שי"ג ס"ג}} דהמשכיר חצרו לחבירו הוי חצירו של משכיר לזכות במציאה: | ||