13,565
עריכות
שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קכא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
קטע נפרד כבדפו"י, קישור להשמטות, ועוד
(שות רעקא גרסה ראשונית מדיקטה) |
(קטע נפרד כבדפו"י, קישור להשמטות, ועוד) |
||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
אמנם עדיין יש לדון ממ"ש היש"ש יבמות להכריע כדברי הר"י דבנטען מן הפנוי', כיון דאלו ודאי בא עליה אפילו מצוה איכא, ממילא בקול אין להחמיר וכתב שם דאם הגיעה לעונת ווסת כיון דמסתמא לא טבלה לנדתה, הוי נטען על נדה דאורייתא דאיכא כרת, וכיון דנטען מן השפחה דאיכא לאו לא יכנוס, מכ"ש נטען על נדה עיי"ש. ודברי מהרש"ל צריכים ביאור, כיון דבנטען מן פנויה שלא היתה נדה, היינו דנין אף שהוא בכלל נטען מ"מ כיון דאיכא צד מצוה לא מחינן ביה, א"כ דלמא גם בנטען עליה כשהיא נדה ומה זה למוד הק"ו משפחה דלמא במקום צד מצוה עדיף, גם למה לא למד בק"ו מנטען על נכרית דהוי רק דרבנן דב"ד של שם גזרו והנראה כי לכאורה דברי הרשב"א הנ"ל תמוהים דהא בנטען על השפחה שאינו שלו ונשתחררה הא ל"ש הטעם דיאמרו דנשתחררה משום כך, דהא זה אין בידה, והאדון שלה משחררה בע"כ דידה, וכמו כן קשה בדברי תוס' דשמעתין ד"ה א"כ לכתחילה נמי, דבל"ז הי' הטעם שמא נתגיירה בשביל כך, איך אפשר לומר כן, דבשפחה מה טעם יש וחידוש בעיני שלא מצאתי מי שהערה מזה. ולזה צ"ל. דודאי בשפחה דאיכא לאו מדאורייתא הטעם משום לעז שיאמרו שבא עליה ועבר על לאו, אבל בנכרית דליכא דאורייתא לא הי' ס"ל לס"ד לאסור בשביל כך, אלא רק מטעם דשמא נתגיירה בשביל כך ואין גירותה גירות, והתרצן משני דמ"מ איכא לזות שפתים, אי כפירש"י דמ"מ חששו ללעז זו אי כהרשב"א דהלעז שנתגיירה בשביל כך, אבל בשפחה בודאי הטעם משום לעז דביאת איסור ולזה ס"ל למהרש"ל לסמוך על הר"י בפנויה משום סרך מצוה, היינו בצירוף שיטת הרשב"א הנ"ל, דממילא ל"ש כן בפנויה, אבל בנטען על הנדה דבזה הק"ו משפחה, היינו דבזה גם להרשב"א הלעז משום ביאת האיסור, ומכ"ש באיסור כרת, בזה כיון דליכא סניף היתר מדעת הרשב"א לא סמכינן על הר"י להתיר משום סרך מצוה, וכיון שכן בנידון דידן ניחוש כיון דאתחזקו אמה ובתה לגיורת ניחוש דהאמת כן דבתה גם כן נתגיירה, ויש בה איסור נדות והוי כנטען על הנדה ואין לנו סייעתא מדעת הרשב"א אך י"ל דנראה משטחיות דברי מהרש"ל כיון דבקלא בעלמא ליכא מצוה לישא אותה וכדהשיב באמת הרא"ש על הר"י, בזה לא סמכינן על הר"י רק באינה נדה אבל בנדה לא משא"כ היכא דבודאי בא עליה דבאמת איכא מצוה, לא גזרו כלל לבטל המצוה, אף בבא על הנדה כן הוא, א"כ י"ל בנ"ד הוי כודאי בא עליה כמ"ש רומעכ"ת ני' דהודה ולא בוש, דמותר מטעם מצוה, ואף דאם לא נתגיירה ליכא מצוה כיון דבא עליה בעודה נכרית, מ"מ י"ל דלא מהימנינן לאמה דלא נתגיירה וכנ"ל, או מסברא הנ"ל כיון דאם לא נתגיירה לא הוי נטען על דאורייתא סמכינן על הרשב"א דבנטען על הנכרית הוי הטעם דיאמרו שנתגיירה משום כך ול"ש כן בנ"ד דהחזיקה עצמה כבר לגיורת והיתה סבורה לדעתה שבאמת היא גיורת, וכנ"ל, ואם כן בממנ"פ מותרת: | אמנם עדיין יש לדון ממ"ש היש"ש יבמות להכריע כדברי הר"י דבנטען מן הפנוי', כיון דאלו ודאי בא עליה אפילו מצוה איכא, ממילא בקול אין להחמיר וכתב שם דאם הגיעה לעונת ווסת כיון דמסתמא לא טבלה לנדתה, הוי נטען על נדה דאורייתא דאיכא כרת, וכיון דנטען מן השפחה דאיכא לאו לא יכנוס, מכ"ש נטען על נדה עיי"ש. ודברי מהרש"ל צריכים ביאור, כיון דבנטען מן פנויה שלא היתה נדה, היינו דנין אף שהוא בכלל נטען מ"מ כיון דאיכא צד מצוה לא מחינן ביה, א"כ דלמא גם בנטען עליה כשהיא נדה ומה זה למוד הק"ו משפחה דלמא במקום צד מצוה עדיף, גם למה לא למד בק"ו מנטען על נכרית דהוי רק דרבנן דב"ד של שם גזרו והנראה כי לכאורה דברי הרשב"א הנ"ל תמוהים דהא בנטען על השפחה שאינו שלו ונשתחררה הא ל"ש הטעם דיאמרו דנשתחררה משום כך, דהא זה אין בידה, והאדון שלה משחררה בע"כ דידה, וכמו כן קשה בדברי תוס' דשמעתין ד"ה א"כ לכתחילה נמי, דבל"ז הי' הטעם שמא נתגיירה בשביל כך, איך אפשר לומר כן, דבשפחה מה טעם יש וחידוש בעיני שלא מצאתי מי שהערה מזה. ולזה צ"ל. דודאי בשפחה דאיכא לאו מדאורייתא הטעם משום לעז שיאמרו שבא עליה ועבר על לאו, אבל בנכרית דליכא דאורייתא לא הי' ס"ל לס"ד לאסור בשביל כך, אלא רק מטעם דשמא נתגיירה בשביל כך ואין גירותה גירות, והתרצן משני דמ"מ איכא לזות שפתים, אי כפירש"י דמ"מ חששו ללעז זו אי כהרשב"א דהלעז שנתגיירה בשביל כך, אבל בשפחה בודאי הטעם משום לעז דביאת איסור ולזה ס"ל למהרש"ל לסמוך על הר"י בפנויה משום סרך מצוה, היינו בצירוף שיטת הרשב"א הנ"ל, דממילא ל"ש כן בפנויה, אבל בנטען על הנדה דבזה הק"ו משפחה, היינו דבזה גם להרשב"א הלעז משום ביאת האיסור, ומכ"ש באיסור כרת, בזה כיון דליכא סניף היתר מדעת הרשב"א לא סמכינן על הר"י להתיר משום סרך מצוה, וכיון שכן בנידון דידן ניחוש כיון דאתחזקו אמה ובתה לגיורת ניחוש דהאמת כן דבתה גם כן נתגיירה, ויש בה איסור נדות והוי כנטען על הנדה ואין לנו סייעתא מדעת הרשב"א אך י"ל דנראה משטחיות דברי מהרש"ל כיון דבקלא בעלמא ליכא מצוה לישא אותה וכדהשיב באמת הרא"ש על הר"י, בזה לא סמכינן על הר"י רק באינה נדה אבל בנדה לא משא"כ היכא דבודאי בא עליה דבאמת איכא מצוה, לא גזרו כלל לבטל המצוה, אף בבא על הנדה כן הוא, א"כ י"ל בנ"ד הוי כודאי בא עליה כמ"ש רומעכ"ת ני' דהודה ולא בוש, דמותר מטעם מצוה, ואף דאם לא נתגיירה ליכא מצוה כיון דבא עליה בעודה נכרית, מ"מ י"ל דלא מהימנינן לאמה דלא נתגיירה וכנ"ל, או מסברא הנ"ל כיון דאם לא נתגיירה לא הוי נטען על דאורייתא סמכינן על הרשב"א דבנטען על הנכרית הוי הטעם דיאמרו שנתגיירה משום כך ול"ש כן בנ"ד דהחזיקה עצמה כבר לגיורת והיתה סבורה לדעתה שבאמת היא גיורת, וכנ"ל, ואם כן בממנ"פ מותרת: | ||
כל זה כתבתי לצדד להיתר אבל לא למעשה, ואף לפי שעה שעת הדחק איני רוצה לסמוך עלי, ואנשי ק"ק ליבויא יפרידו את הזוג עד ישאלו לשני גדולים מפורסמים. ואם יסכימו להתיר אהיה סניף להם, ואם מעכ"ת ני' יסכים עמי בהיתירא יצרף עמו עוד גדול אחד להתיר, כנלענ"ד ודרך גררא אעורר במה דלא יפה עושים שמחזיקין משרתת נכרית שמחזקת עצמה להתגייר ונוהגת בכל דבר כישראלית ממש, דמצוה זו עבירה היא, דשובתת בשבת לשם שבת, והיא אסורה לעשות כן דבן נח ששבת חייב מיתה, וראוי למחות בזה, או שתטבול לשם גירות, או שתעשה איזה מלאכה בשבת ידידו דו"ש. | כל זה כתבתי לצדד להיתר אבל לא למעשה, ואף לפי שעה שעת הדחק איני רוצה לסמוך עלי, ואנשי ק"ק ליבויא יפרידו את הזוג עד ישאלו לשני גדולים מפורסמים. ואם יסכימו להתיר אהיה סניף להם, ואם מעכ"ת ני' יסכים עמי בהיתירא יצרף עמו עוד גדול אחד להתיר, כנלענ"ד: | ||
ודרך{{הערה|עי' ב[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/השמטות#קכא|השמטות]].}} גררא אעורר במה דלא יפה עושים שמחזיקין משרתת נכרית שמחזקת עצמה להתגייר ונוהגת בכל דבר כישראלית ממש, דמצוה זו עבירה היא, דשובתת בשבת לשם שבת, והיא אסורה לעשות כן דבן נח ששבת חייב מיתה, וראוי למחות בזה, או שתטבול לשם גירות, או שתעשה איזה מלאכה בשבת ידידו דו"ש. | |||
{{יישור לשמאל|'''עקיבא במ"ו הרב ר' משה גינז'''}} | {{יישור לשמאל|'''עקיבא במ"ו הרב ר' משה גינז'''}} | ||
[אאב"ה שמעתי תלונת רבים אשר הם מלינים על הגאב"ד דק"ק וולאזין כבוד הרב המנוח מהר"ר חיים זצלה"ה על כי ראו ספר אחד, [[תקלין חדתין]] שמו, שם שם המחבר מקצת מתשובה זו שאלה כאלו שאול שאל כבוד אבא מארי ני' שאלה זו קדם הרב דוולאזין, והעמיד דברי הרב הנ"ל דרך תשובה על מה שנשאל מאאמ"ו ני', ורצה המחבר בזה להרבות כבוד הרב דוולאזין, לאמר שגם אאמ"ו ני' מריץ אליו שאלותיו, והרואים האמינו שהי' יד הרב עצמו במעל הזה, להתכבד במילא דכזיבא, ובהסכמתו וידיעתו נעשה הדבר, והיות אנכי יודע ועד על הפכו, כי אך יצוא יצא הספר הנ"ל העריך הרב זצ"ל אגרת ערוכה וארוכה לעומתו דמרן אבא מ"ו ני', הרבה לדבר בענוה גדולה ונפלאה, בכה וצעק ככרוכיא על זה המחבר, וסיפר המעשה איך הי' כי שמע שהשיג הגאב"ד דהאזינפוט תשובה, ונכסף לראות דברי קדשו דמר אבא ני' ע"כ דרשהו על ככה לשלוח לו העתק, והוא סידר על זה קונטרס, ושלח אותו ליד אחי הרב ר' שלמה ני' אשר הי' לו הכרות עמו, ובקש לעיין בו ולשלחו אח"כ לאאמ"ו ני', ומיראתו כי יכוה בגחלתו דאבא מארי ני', כי נקט לי' בלבו עליו, הפציר גם באחי הרב המפורסם ר' שלמה ני' לכתוב לאאמ"ו ני' לבקש עבורו מטא ולהשתדל לו שיכתוב אאמ"ו ני' אליו איזה שורות של שלום לתשובה על אגרתו, להגיד לו כי עוזב התרעומות מלבו, וכה הי' דברו כאש בוערת, שבאם לא ישיג מכתב כזה לבו לא ינוח, רעיוניו בל ישקוטו כל הימים אשר יהי' עוד בחיים, ואאמ"ו ני' כתב לו שלא פנה אל הדבר כלל, ובלבו אין תלונה ואין הקפדה, זה אני מעיד נאמנה להצדיק את הצדיק, כ"א המחבר ספר תקלין חדתין מדעת עצמו עשה כן, שלא בדעת ושלא בהשכל.] | [אאב"ה{{הערה|'''א'''מר '''א'''ברהם '''ב'''ן '''ה'''מחבר.}} שמעתי תלונת רבים אשר הם מלינים על הגאב"ד דק"ק וולאזין כבוד הרב המנוח מהר"ר חיים זצלה"ה על כי ראו ספר אחד, [[תקלין חדתין]] שמו, שם שם המחבר מקצת מתשובה זו שאלה כאלו שאול שאל כבוד אבא מארי ני' שאלה זו קדם הרב דוולאזין, והעמיד דברי הרב הנ"ל דרך תשובה על מה שנשאל מאאמ"ו ני', ורצה המחבר בזה להרבות כבוד הרב דוולאזין, לאמר שגם אאמ"ו ני' מריץ אליו שאלותיו, והרואים האמינו שהי' יד הרב עצמו במעל הזה, להתכבד במילא דכזיבא, ובהסכמתו וידיעתו נעשה הדבר, והיות אנכי יודע ועד על הפכו, כי אך יצוא יצא הספר הנ"ל העריך הרב זצ"ל אגרת ערוכה וארוכה לעומתו דמרן אבא מ"ו ני', הרבה לדבר בענוה גדולה ונפלאה, בכה וצעק ככרוכיא על זה המחבר, וסיפר המעשה איך הי' כי שמע שהשיג הגאב"ד דהאזינפוט תשובה, ונכסף לראות דברי קדשו דמר אבא ני' ע"כ דרשהו על ככה לשלוח לו העתק, והוא סידר על זה קונטרס, ושלח אותו ליד אחי הרב ר' שלמה ני' אשר הי' לו הכרות עמו, ובקש לעיין בו ולשלחו אח"כ לאאמ"ו ני', ומיראתו כי יכוה בגחלתו דאבא מארי ני', כי נקט לי' בלבו עליו, הפציר גם באחי הרב המפורסם ר' שלמה ני' לכתוב לאאמ"ו ני' לבקש עבורו מטא ולהשתדל לו שיכתוב אאמ"ו ני' אליו איזה שורות של שלום לתשובה על אגרתו, להגיד לו כי עוזב התרעומות מלבו, וכה הי' דברו כאש בוערת, שבאם לא ישיג מכתב כזה לבו לא ינוח, רעיוניו בל ישקוטו כל הימים אשר יהי' עוד בחיים, ואאמ"ו ני' כתב לו שלא פנה אל הדבר כלל, ובלבו אין תלונה ואין הקפדה, זה אני מעיד נאמנה להצדיק את הצדיק, כ"א המחבר ספר תקלין חדתין מדעת עצמו עשה כן, שלא בדעת ושלא בהשכל.] | ||
{{שולי הגליון}} | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||