1,567
עריכות
רשב"א/ברכות/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(הערת שוליים) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
הכי גריס רש"י ז"ל '''וממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא, דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא.''' פירוש האי וממאי אברייתא דקתני ובא השמש ביאת שמשו מעכבתו ואין כפרתו מעכבתו קא מקשה, כלומר מנא לן דאין כפרתו מעכבתו ואתה מפרש ובא השמש דהיינו שקיעת החמה וטהר יומא מן השמש לגמרי דהיינו צאת הכוכבים, דילמא ביאת אורו, כלומר זריחת אורו של יום השמיני הוא, ומאי וטהר טהר גברא בקרבנותיו הכל כמו שפירש הוא ז"ל בפירושיו. | הכי גריס רש"י ז"ל '''וממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר יומא, דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא.''' פירוש האי וממאי אברייתא דקתני ובא השמש ביאת שמשו מעכבתו ואין כפרתו מעכבתו קא מקשה, כלומר מנא לן דאין כפרתו מעכבתו ואתה מפרש ובא השמש דהיינו שקיעת החמה וטהר יומא מן השמש לגמרי דהיינו צאת הכוכבים, דילמא ביאת אורו, כלומר זריחת אורו של יום השמיני הוא, ומאי וטהר טהר גברא בקרבנותיו הכל כמו שפירש הוא ז"ל בפירושיו. | ||
'''ואינו''' נכון, חדא דאין ביאה בכל מקום גבי שמש זריחה אלא שקיעה, כי בא השמש {{ממ|בראשית כח, יא}} ויהי השמש לבא {{ממ|שם טו, יב}} לא יבא עוד שמשך {{ממ|ישעיה ס, כ}}, ואף על גב דכתיב קומי אורי כי בא אורך {{ממ|שם שם, א}}, גבי שמש מיהא לא אשכחן. ועוד, דההוא גופיה היינו שקיעה, כלומר כי נשקע אורך שהיית משתמשת בו ושוב אינך צריכה לו כי כבוד השם יתעלה עליך יזרח. וכענין שכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם {{ממ|שם שם, יט}}{{הערה|וברד"ק {{ממ|[[רד"ק/ישעיה/ד#א|ישעיה ס א]]}} הביא שני פירושים בזה, שיונתן תרגם 'ארי מטא זמן פורקנך' וא"כ בא אורך היינו הזריחה. ומאידך הביא יש מפרשים ש'בא אורך' היינו שקע אורך כמו ובא השמש, שהוא דרך משל ששקע אורך שהוא אור בעולם הזה ויהיה לך תמורתו אור גדול וכן אמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. וכן כתב האבן עזרא: כי בא אורך, לשבח. ולפי דעתי, שביאת האור הוא חושך כמו 'בא ערב' ונפסק האור שהיה לך וזרח עליך כבוד ה', והעד, לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם.}}. ועוד דאם כן במערבא דמיבעיא להו אמאי פשטוה מברייתא ליפשטיה ממתניתין דנגעים {{ממ|שם}}, דתנן בהדיא העריב שמשו אוכל בתרומה. אי נמי לידוק ממתניתין דידן דקתני משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואי אמרת דדילמא מתניתין איכא לדחויא בכהנים שאינן מחוסרי כפרה, אם כן ברייתא נמי דקתני סימן לדבר צאת הכוכבים דילמא בשאינן מחוסרי כפרה. | '''ואינו''' נכון, חדא דאין ביאה בכל מקום גבי שמש זריחה אלא שקיעה, כי בא השמש {{ממ|בראשית כח, יא}} ויהי השמש לבא {{ממ|שם טו, יב}} לא יבא עוד שמשך {{ממ|ישעיה ס, כ}}, ואף על גב דכתיב קומי אורי כי בא אורך {{ממ|שם שם, א}}, גבי שמש מיהא לא אשכחן. ועוד, דההוא גופיה היינו שקיעה, כלומר כי נשקע אורך שהיית משתמשת בו ושוב אינך צריכה לו כי כבוד השם יתעלה עליך יזרח. וכענין שכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם {{ממ|שם שם, יט}}{{הערה|וכ"כ הריטב"א שני דחיות אלו. ובבעל המאור דחה הראיה וכתב שפירוש אחר יש בפסוק, וכוונתו לדברי רבינו. וברד"ק {{ממ|[[רד"ק/ישעיה/ד#א|ישעיה ס א]]}} הביא שני פירושים בזה, שיונתן תרגם 'ארי מטא זמן פורקנך' וא"כ בא אורך היינו הזריחה. ומאידך הביא יש מפרשים ש'בא אורך' היינו שקע אורך כמו ובא השמש, שהוא דרך משל ששקע אורך שהוא אור בעולם הזה ויהיה לך תמורתו אור גדול וכן אמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. וכן כתב האבן עזרא: כי בא אורך, לשבח. ולפי דעתי, שביאת האור הוא חושך כמו 'בא ערב' ונפסק האור שהיה לך וזרח עליך כבוד ה', והעד, לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם.}}. ועוד דאם כן במערבא דמיבעיא להו אמאי פשטוה מברייתא ליפשטיה ממתניתין דנגעים {{ממ|שם}}, דתנן בהדיא העריב שמשו אוכל בתרומה. אי נמי לידוק ממתניתין דידן דקתני משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואי אמרת דדילמא מתניתין איכא לדחויא בכהנים שאינן מחוסרי כפרה, אם כן ברייתא נמי דקתני סימן לדבר צאת הכוכבים דילמא בשאינן מחוסרי כפרה. | ||
'''אלא''' ודאי הכי גרסינן '''וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא, ומאי וטהר טהר יומא, דילמא ביאת שמשו הוא, ומאי וטהר טהר גברא.''' וכן גירסת הגאונים ז"ל. ואמאי דאמרינן לעיל הא קא משמע לן דכהני אימת אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים קא מהדר, כלומר, וממאי דלא אכלי בתרומה עד צאת הכוכבים וקאי דרשת ובא השמש ביאת אורו שנסתלק אורו לגמרי מחללו של עולם דהיינו סוף השקיעה ומאי וטהר טהר יומא שנטהר היום לגמרי מן השמש, דילמא ביאת שמש הוא כלומר תחילת השקיעה שבא השמש בעוביו של רקיע בלבד, ואף על פי שאין יציאת הכוכבים עד לאחר מכן כשיעור ארבעת מילין, ומאי וטהר טהר גברא, כלומר, שטבל והעריב עליו השמש, והיינו דלא פשטוה במערבא אלא מברייתא דקתני בהדיא סימן לדבר צאת הכוכבים. | '''אלא''' ודאי הכי גרסינן '''וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא, ומאי וטהר טהר יומא, דילמא ביאת שמשו הוא, ומאי וטהר טהר גברא.''' וכן גירסת הגאונים ז"ל. ואמאי דאמרינן לעיל הא קא משמע לן דכהני אימת אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים קא מהדר, כלומר, וממאי דלא אכלי בתרומה עד צאת הכוכבים וקאי דרשת ובא השמש ביאת אורו שנסתלק אורו לגמרי מחללו של עולם דהיינו סוף השקיעה ומאי וטהר טהר יומא שנטהר היום לגמרי מן השמש, דילמא ביאת שמש הוא כלומר תחילת השקיעה שבא השמש בעוביו של רקיע בלבד, ואף על פי שאין יציאת הכוכבים עד לאחר מכן כשיעור ארבעת מילין, ומאי וטהר טהר גברא, כלומר, שטבל והעריב עליו השמש, והיינו דלא פשטוה במערבא אלא מברייתא דקתני בהדיא סימן לדבר צאת הכוכבים. | ||