13,565
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/ח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ברכת 'שהשמחה במעונו' בפדיון הבן: כנדצ"ל
אין תקציר עריכה |
(←ברכת 'שהשמחה במעונו' בפדיון הבן: כנדצ"ל) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
בגמרא במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/ח/א|ח.]]}} מובא: רב חביבא איקלע לבי מהולא, בריך שהשמחה במעונו. ולית הלכתא כוותיה, משום דטרידי, דאית ליה צערא לינוקא. | בגמרא במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/ח/א|ח.]]}} מובא: רב חביבא איקלע לבי מהולא, בריך שהשמחה במעונו. ולית הלכתא כוותיה, משום דטרידי, דאית ליה צערא לינוקא. | ||
וב[[תוספות הרא"ש/כתובות/ח/א|תוספות הרא"ש]] הביא יש אומרים שבפדיון הבן יש לברך שהשמחה במעונו. והיינו שכשם שבברית מילה היה ראוי לומר שהשמחה במעונו, ורק מחמת שיש צערא לינוקא אין אומרים כן, ממילא בפדיון הבן ששמחתו כשמחת המילה ומאידך אין בו צער לינוקא - אומרים בו שהשמחה במעונו. וכך היא דעת מהר"ם מרוטנבורג {{ממ|הו"ד במרדכי [[מרדכי/יבמות/רכז|יבמות סימן רכז]]}} ומהר"י וויל {{ממ|שו"ת מהר"י וויל/קפט|סימן קפט]]}}. וכך מנהג בני רינו"ס {{ממ|[[תרומת הדשן/רסח|תרומת הדשן סימן רסח]]}}. | וב[[תוספות הרא"ש/כתובות/ח/א|תוספות הרא"ש]] הביא יש אומרים שבפדיון הבן יש לברך שהשמחה במעונו. והיינו שכשם שבברית מילה היה ראוי לומר שהשמחה במעונו, ורק מחמת שיש צערא לינוקא אין אומרים כן, ממילא בפדיון הבן ששמחתו כשמחת המילה ומאידך אין בו צער לינוקא - אומרים בו שהשמחה במעונו. וכך היא דעת מהר"ם מרוטנבורג {{ממ|הו"ד במרדכי [[מרדכי/יבמות/רכז|יבמות סימן רכז]]}} ומהר"י וויל {{ממ|[[שו"ת מהר"י וויל/קפט|סימן קפט]]}}. וכך מנהג בני רינו"ס {{ממ|[[תרומת הדשן/רסח|תרומת הדשן סימן רסח]]}}. | ||
ובשם הר"ר טוביה כתב התוספות הרא"ש שאין לברך כן, כי גם בפדיון הבן שייך צערא, באופן שמת הבן לאחר שלושים שצריך לפדותו. וכיון שבכהאי גוונא איכא צערא לכך לא מברכים בשום פעם. | ובשם הר"ר טוביה כתב התוספות הרא"ש שאין לברך כן, כי גם בפדיון הבן שייך צערא, באופן שמת הבן לאחר שלושים שצריך לפדותו. וכיון שבכהאי גוונא איכא צערא לכך לא מברכים בשום פעם. | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
אך באמת הריטב"א העמיד סברת הר"ר טוביה: וכיון דכן הוא הדין כשהוא חי, שלא לתת דברינו לשיעורין. וכך גם האבודרהם {{ממ|שם}} שאם נאמר שכשלא מת הבן מברכין וכשמת הבן אין מברכין, אם כן נתת דבריך לשיעורין, שפעמים מברכין ופעמים אין מברכין. וכנגד סברא זו העמיד הריטב"א את דבריו. | אך באמת הריטב"א העמיד סברת הר"ר טוביה: וכיון דכן הוא הדין כשהוא חי, שלא לתת דברינו לשיעורין. וכך גם האבודרהם {{ממ|שם}} שאם נאמר שכשלא מת הבן מברכין וכשמת הבן אין מברכין, אם כן נתת דבריך לשיעורין, שפעמים מברכין ופעמים אין מברכין. וכנגד סברא זו העמיד הריטב"א את דבריו. | ||
גם עיקר דבריו צ"ב שכן כשמת הילד אין עושים כלל סעודה, ואם כן כיצד הוכיח משם שאין השמחה בעצם קיום המצוה, שמא השמחה היא בקיום המצוה ואעפ"כ אין אומרים 'שהשמחה במעונו' כיון שאין שם סעודה. ואם כן חילוק הריטב"א בין מקום שיש בו סעודה למקום שאין בו סעודה, שריר וקיים, אם כי לא מטעמו - שכן הריטב"א העמיד את | גם עיקר דבריו צ"ב שכן כשמת הילד אין עושים כלל סעודה, ואם כן כיצד הוכיח משם שאין השמחה בעצם קיום המצוה, שמא השמחה היא בקיום המצוה ואעפ"כ אין אומרים 'שהשמחה במעונו' כיון שאין שם סעודה. ואם כן חילוק הריטב"א בין מקום שיש בו סעודה למקום שאין בו סעודה, שריר וקיים, אם כי לא מטעמו - שכן הריטב"א העמיד את הדברים כנגד סברת נתת דבריך לשיעורין, אך הדברים נכונים גם ביחס לסברת המעיר שיש להוכיח מפדיון הבן כשמת הבן שאין השמחה תלויה במצוה. | ||