אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/לה: הבדלים בין גרסאות בדף

בגמרא במסכת יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/יב/ב|יב:]]}} איתא: תני רב ביבי קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך; קטנה, מעוברת ומניקה. קטנה, שמא תתעבר ושמא תמות. מעוברת, שמא תעשה עוברה סנדל. מניקה, שמא תגמול בנה וימות... דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קטז#ו|תהילים קטז ו]]}} "שומר פתאים ה'".

ולכן ביארו התוספות שכל דברי הגמרא הם שתטיל מוך אחר תשמיש לקנח יפה, ואין בכך איסור כי הוא משמש כדרכו, והרי זה כבא על קטנה ואילונית שאף שאינם בני בנים כיון שמשמש כדרכו אין בכך משום הוז"ל. וגם האשה בנתינת המוך אינה עוברת כלל, כי לא הוזהרה על השחתת זרע, כיון שאינה מצווה בפריה ורביה. ולפי זה ביארו התוספות שדברי הגמרא 'משמשות במוך' לא באו '''להתיר''' את נתינת המוך, כי אין סברא לאסור נתינת מוך אחר תשמיש, אלא כוונת הגמרא '''לחייב''' נתינת מוך אחר תשמיש מפני הסכנה.

ובשו"ת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/לא|סימן לא]]}} ציין להקשות על דעת רבינו תם, וזה לשונו: ובאמת מה שפירש רבינו תם משמשות במוך אחר התשמיש, קשה מיבמות סוף פרק ג', דמקשה מאנוסה, יע"ש ודו"ק, ע"כ. ולא פירש החות יאיר כוונתו, מהיכן וכיצד קשה דעת רבינו תם מדברי הגמרא.

שוב דנה הגמרא האם רבי יוסי עומד בדעתו גם באופן שהביאה היא שלא מדעתה או באופן שאינה סבורה שעליה להשמר מלהתעבר [כגון שפחה היוצאת בשן ועין, שאינה יודעת שתשתחרר ותוכל להינשא]. ומוכיחה הגמרא שבודאי מתיר רבי יוסי אף באופן זה, שכן שנינו: אנוסה ומפותה צריכה להמתין ג' חדשים, דברי רבי יהודה. רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. ופירש [[רש"י/יבמות/לה/א|רש"י]]: והרי אונס ממילא הוא ואין לה מוך.

ויישב החתם סופר, שאף לדעת רבינו תם שיכולה לקנח אחר תשמיש, מכל מקום הקינוח שלאחר תשמיש לא ברי רפואתו והצלתו. וכוונת הגמרא שמפותה יכולה לשמש במוך בשעת תשמיש ועל ידי זה ברי לה שלא תתעבר, משא"כ אנוסה אף שיכול לקנח לאחר תשמיש אבל כיון שאינו מועיל בתורת ודאי שלא תתעבר ממילא מוכח שרבי יוסי חולק אף בכהאי גוונא ומתיר ליארס ולינשא מיד.

והנה דנו האחרונים אם להתיר לאשה המסוכנת אם תתעבר לשמש במוך בשעת תשמיש, והאריכו בנידון זה ואין כאן מקומו. אמנם בשו"ת בנין ציון {{ממ|[[בנין ציון/קלז|סימן קלז]]}} כתב שלכאורה יש להוכיח להיתר מדברי התוספות לפי ביאור הטורי אבן, שהרי מפורש בתוספות שלצורך הבחנה שימשה אסתר עם מרדכי במוך. [ואמנם המהרש"א העיר באמת על דברי הטורי אבן כנ"ל, שלא מצינו שהתירו חכמים אלא לג' נשים לשמש במוך]. אלא שדחה הבנין ציון שאפשר והתוספות כתבו שהיתה אסתר משמשת במוך לפי שיטת רבינו תם דהיינו אחר התשמיש, ואם כן אין ראיה להתיר שימוש במוך בשעת תשמיש ממש.  

;נטיית רש"י בכתובות מפירושו לפירוש רבינו תם שקינחה אחר תשמיש

וביאר החתם סופר {{ממ|[[חתם סופר/כתובות/לז/א|כתובות שם]], ובקיצור בשו"ת שם}} על פי יסודו שחלוק שימש במוך בשעת תשמיש ממש מקינוח שלאחר תשמיש, שבשעת תשמיש ודאי שלא תתעבר, ואחר תשמיש אפשר שתתעבר אע"פ שקנחה כיון שלא קנחה יפה. ועפ"ז ביאר החתם סופר שהוקשה לרש"י שאם אכן אשה מזנה משמשת במוך, אם כן מה טעמו של רבי יהודה, הלא ודאי שאכן תעשה כל טצדקי כדי שלא תתעבר [וכפי שמוכח ממסקנת הגמרא שהמחלוקת היא במתהפכת אם חיישינן שלא התהפכה יפה, ולא תלינו המחלוקת אם מתהפכת או לא, הרי שגם לדעת רבי יהודה ודאי שעד כמה שיכולה להתהפך, כך תעשה, וכל החשש שמא לא התהפכה יפה]. ולכן הוצרך רש"י לנטות מפירושו ולפרש שכל הנידון הוא על קינוח שאחר תשמיש, שלדעת רבי יוסי סגי בכך, ולדעת רבי יהודה כיון שקינוח במוך אינו ודאי שלא תתעבר לכן צריכה הבחנה. והטעם שלא תשמש במוך בשעת תשמיש ממש וכך לא תתעבר בודאי, ביאר החתם סופר שם שהנואף לא יתפייס בזה, ורק אחר תשמיש יכולה לקנח.

והאגרו"מ שם העיר לפי זה מה הוצרך הטורי אבן לפרש ששימשה עם מרדכי במוך, הלא ודאי בדקה במוך אחר תשמישו של אחשורוש. ואין לומר כנ"ל שהוצרכה בכל אופן לשמש עם מרדכי במוך כיון שמוך שאחר תשמיש אינו ברור שלא תתעבר, שהרי רש"י בכתובות פירש בדעת רבי יוסי שאין צריך להמתין ג' חודשים דהיינו אף באופן שקלטה במוך אחר תשמיש. ויישב האגרו"מ שמכל מקום הוצרך הטורי אבן לפרש כן, כי דעת רבי יוסי בלאו הכי לא קשה קושיית התוספות שהרי יכולה היתה להתהפך אחרי ביאת אחשורוש, ועל כרחך שקושיית התוספות היתה דוקא לדעת רבי יהודה שחיישינן שלא תתהפך יפה. ולדעת רבי יהודה באמת לא מועיל קליטה במוך אחר תשמיש כיון שאינו ודאי שלא תתעבר, ולכן הוצרך הטורי אבן לפרש ששימש עם מרדכי במוך.